ביאור:הגדה של פסח - מעשה ברבי אליעזר
מגיד - מה נשתנה - מעשה ברבי - ארבעה בנים - מתחילה - ויוציאנו - כמה מעלות - פסח מצה ומרור - בכל דור
רחצה - מוציא מצה - מרור - כורך - שולחן עורך - צפון - ברך (ברכת המזון) - הלל - הודו - נרצה
ויהי בחצי הלילה - ואמרתם זבח פסח - כי לו נאה - אחד מי יודע - כל ההגדה בדף אחד (להדפסה)
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה ומרוב שהיו הרבנים שקועים בסיפור יציאת מצרים, לא שמו לב שעלה השחר, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!"
אָמַר בתשובה לתלמידים אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת לשכנע את חברי שיש להזכיר את יציאת מצרים בכל לילה (באמירת פרשת ציצית בקריאת שמע של ערבית) כי הם טענו שמכיוון שמצוות ציצית לא שייכת בלילה (שהרי כתוב "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ") אין לאמר אותה, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ שהביא ראיה מן הפסוקים שיש להזכיר את יציאת מצרים גם בלילה בֶּן זוֹמָא החכם שמעון בן זומא: שֶׁנֶּאֱמַר "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז ג): "יְמֵי חַיֶּיךָ" - הַיָמִים, "כֹּל מהוספת המילה "כל" למדים ריבוי של דבר נוסף יְמֵי חַיֶּיךָ" - הַלֵּילוֹת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שהרי, עד שבא בן זומא, פירשו החכמים את הפסוק באופן אחר: "יְמֵי חַיֶּיךָ" - הָעוֹלָם הַזֶּה, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ גם בימות המשיח, למרות שתהיה גאולה גדולה, עדיין נזכיר את יציאת מצרים. (בן זומא שחולק עליהם סובר שלעתיד לבא, הגאולה תהיה כה גדולה, שכבר לא יהיה צורך להזכיר את יציאת מצרים).. (ברכות א משנה ה)
הערות
- "מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק" - מכאן שמו של מחלף מסובים הסמוך לבני ברק. מיקומה של בני ברק הקדומה מיוחס לתל שנמצא בפינה הדרום מערבית של מחלף מסובים, בשטחו של פארק אריאל שרון, לשעבר ה"חירייה".
ב-1924 הוקמה המושבה היהודית בני ברק על אדמות שנקנו מתושבי הכפר "אִבְּן-אִבְּרָק" (ששימר את השם של בני ברק הקדומה), ובעקבות כך שינו תושבי הכפר את שמו מ ל"אל-חירייה", כדי להבדילו משם המושבה.
הכפר אל-חירייה היה אחד ממספר כפרים ערביים ששכנו לאורך כביש 461. תושבי הכפרים נהגו לארוב לכלי רכב שנעו על הכביש ופגעו בנוסעיהם. בחודש אפריל 1948, במסגרת מבצע חמץ (מקור שמו של המבצע היא סמיכותו בזמן לפסח תש"ח) כבשה חטיבת אלכסנדרוני את הכפרים.
בהמשך הפך האיזור לאתר לסילוק פסולת וכונה ה"חירייה", על שם הכפר הערבי. ב-2007 נחנך במקום פארק אריאל שרון, הכולל שבילי הליכה, מרכז צפרות, מיחזור עוד. כחלק מפיתוחו של הפארק מתכננת רשות העתיקות לחפור באיזור בני ברק הקדומה כדי לחשוף את התל.
- "בני ברק" - ג'קי לוי מספר על הגדה שתורגמה ליהודית מרוקאית והיתה בשימוש על ידי אביו. המתרגמים לא הכירו את "בני ברק" ותרגמו ל: "כריות משי", כי על מה אנשים כאלו מכובדים ישבו? על ספסלי עץ? לאחר שמשפחתו עלתה לארץ הם גילו שבני ברק זה שם של מקום. (מתוך הפודקאסט "חיבור בסיפור" [1] 36:00)
- "וְרַבִּי עֲקִיבָא" - בני ברק היא עירו של רבי עקיבא (סנהדרין לב ב), ולכן יכל רבי עקיבא להסב בפני רבותיו, רבי אליעזר ורבי יהושע, שאילולי כן היה זה לא ראוי לתלמיד לשבת בהסיבה כאשר רבו נמצא בחדר.
- "וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם" - יש הרואים בסיפור זה משל להתייעצות שערכו גדולי הדור לגבי המרד ברומאים. הם התלבטו בפרטי המרד, עד שתלמידיהם אמרו להם: הגיע הזמן לחדול מדיבורים בהחבא (בלילה) ולהתחיל בפועל במרד בגלוי ("קריאת שמע של שחרית"). כידוע רבי עקיבא היה מהתומכים המרכזיים במרד בר כוכבא.
- "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!" - התלמידים רומזים לכך שהרבנים, מרוב שהם עסוקים ביציאת מצרים, לא שמים לב שעלה השחר. ואולי יש בדבריהם גם מעין תלונה על כך שהרבנים שקועים יותר מדי בגאולה של העבר ולא מספיק עוסקים בהכנות לגאולה העתידית. ועל כך ענה להם רבי אלעזר בן עזריה, שהזכרת יציאת מצרים בלילות דווקא מדגישה את החשיבות המרובה של הגאולה העתידית, שהרי לשיטתו, באה המילה "כֹּל" לרבות דווקא את הלילות ולא את ימי המשיח, כי בימות המשיח כבר יציאת מצרים תהיה אירוע זניח.
- "אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה" - בהגדות בנוסח תימן כתוב "אמר להם אלעזר בן עזריה", ואם כן מדובר בתשובה לתלמידים, שיש בה מן העידוד למצבם של היהודים באותה תקופה. (הרב מרדכי אלון)
- לביאורים נוספים על דבריו של אלעזר בן עזריה ראו כאן.
- "כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה" - מונה לנשיאות צעיר, ונעשה נס והלבינו שערותיו בין לילה כדי שיראה זקן ומכובד. הרמב"ם (בפירוש למשנה) מסביר שהוא למד תורה יום ולילה עד שתשש כוחו ונזרקה בו שיבה.
- "כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ" - דרש הר"ש מרדומסק: כל חיי האדם הוא צריך להשתדל לקרב את בא המשיח.