ביאור:דניאל א י

דניאל א י: "וַיֹּאמֶר שַׂר הַסָּרִיסִים לְדָנִיֵּאל: יָרֵא אֲנִי אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר מִנָּה אֶת מַאֲכַלְכֶם וְאֶת מִשְׁתֵּיכֶם, אֲשֶׁר לָמָּה יִרְאֶה אֶת פְּנֵיכֶם זֹעֲפִים, מִן הַיְלָדִים אֲשֶׁר כְּגִילְכֶם, וְחִיַּבְתֶּם אֶת רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל א י.


וְחִיַּבְתֶּם אֶת רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְעריכה

וַיֹּאמֶר שַׂר הַסָּרִיסִים לְדָנִיֵּאלעריכה

לא ברור מה הבין שר הסריסים בקשר לבקשתו של דניאל. אבל הוא הבין מספיק שדניאל לא רוצה לאכול את האוכל הטוב (שאריות) משולחן המלך, קורא לאוכל הזה 'גועל', ורוצה לקבל משהו אחר.

השר לא שאל להסבר. הוא פשוט עומד לסרב ולא מוכן לעשות שינויים.

יָרֵא אֲנִי אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְעריכה

  • שר הסריסים לא ירא שהמלך יעלב שדניאל קורא לאוכל שלו - 'גועל'. (הוא פשוט לא יספר את זה למלך.)
  • הוא לא ירא ששאר הנערים ידרשו גם הם אוכל שונה.(הם לא יהודים ולא מקפידים על אוכל נקי וכשר. כך גם המן נרגע כאשר מרדכי אמר שהוא לא משתחווה בגלל שהוא יהודי.)
  • הוא לא ירא שהילדים ימותו ברעב או ירזו. (הוא חושש שהם יראו כועסים - על דניאל.)

כל שהוא חושש זה שדניאל יכה או יכפה על שאר הנערים מיהודה לעשות כרצונו, הנערים יהיו כועסים או ממורמרים, המלך יראה ויכעס עליו, ובלי לברר, מיד יהרוג אותו או ידיח אותו מתפקידו.

הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מִנָּה אֶת מַאֲכַלְכֶם וְאֶת מִשְׁתֵּיכֶםעריכה

המלך קבע מה הוא יאכל, והמלך בטוח שהאוכל שלו זה הדבר הטוב ביותר בעולם.
כך כולם מוכרחים לאכול, גם הנערים.
אם שר הסריסים ישנה את האוכל ויקרה משהו רע, מיד יאשימו אותו.

השר לא מוכן לקחת אחריות, או להעיז לחשוב. זה לא שווה לו להסתכן.

אֲשֶׁר לָמָּה יִרְאֶה אֶת פְּנֵיכֶם זֹעֲפִיםעריכה

למרות שדניאל דיבר ביחיד, ואולי בא לבדו, בכל זאת חושב השר שכל החברים שלו, שהובאו מיהודה, ישתתפו איתו, ולכן הוא עונה ברבים.
הוא חושב שדניאל כופה באלימות על חבריו, והם יהיו כועסים.
השר חושש שהם יראו רע מחוסר אוכל בריא.
זה מזכיר את דברי פרעה: "לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו" (שמות ה ד) - תעזב את הרעיון הזה - כך אכלתם עד כה, וכך זה ימשך.

אולם בדבריו, שר הסריסים פותח דרך לדניאל למצוא פתרון, כאשר הוא דורש מדניאל להוכיח:

  1. שהחברים שלו מסכימים איתו בשמחה, לא יהיו זועפים על האוכל החדש שהם צריכים לאכול, ואולי מנועים ממאכלי המלך.
  2. שכול אחד מהחברים לא יאבד משקל ויראה רע מאכילת אוכל שונה.

הדרישה של שר הסריסים פתחה את הדלת לדניאל לנסות לאכול "מִן-הַזֵּרֹעִים" (צמחוני) (ביאור:דניאל א יב). כך הוא יוכיח שהחברים מסכימים איתו, ושהם לא מאבדים משקל.
למעשה דניאל לא אסר על אכילת השאריות משולחן המלך, החברים יקבלו מן הצומחים, וגם, כרצונם, מהשאריות. זה שבהמשך, המלצר לקח את האוכל והיין משולחן המלך לעצמו, לא משנה שהנערים היו חופשיים לבחור כרצונם. סביר שהמלצר רצה בעיקר את היין יותר מאשר את האוכל.

המעשה הזה הראה שדניאל נעשה המנהיג של חבריו, ויחד הם יצליחו בחצר המלך.

וְחִיַּבְתֶּם אֶת רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְעריכה

סרוב לקחת סיכון.
יש כאן פחד של השר, אבל גם איום - 'שלא תעיז לגרום למלך לכעוס עלי.'

במידה מסוימת השר שם את נפשו בידי דניאל, כי הוא גילה לדניאל איך לפגוע בו, הן הנערים, מרצון לפגוע בו, יכולים להציג פנים זועפים. (זה כמעט כמו ששמשון גילה לדלילה את מקור כוחו, שהביא לאובדנו).
ניתן לראות שהיו יחסים טובים של אמון ועזרה בין שר הסריסים ודניאל.

תגובת דניאלעריכה

דניאל שמע את חששותיו של שר הסריסים.
הוא לא ענה ולא התווכח.

שתיקה שווה זהב - דניאל יחליט מה לעשות, והוא לא צריך להסביר או לקבל רשות.

דניאל החליט שלמעשה הוא קיבל רשות, וכל עוד הוא לא כופה על חבריו וכולם יראו בריאים ושמחים, לשר הסריסים אין בעיה איתו.