ביאור:דניאל א טז
דניאל א טז: "וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא אֶת פַּת-בָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם, וְנֹתֵן לָהֶם זֵרְעֹנִים."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל א טז.
וַיְהִי הַמֶּלְצַר נֹשֵׂא אֶת פַּת-בָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם
עריכהנֹשֵׂא
עריכה"נֹשֵׂא" - נָשָׂא, סחב, החזיק, הרים, הוביל (מילוג) וגם: לקח, לקח בעלות, השתלט, (בסלנג - גנב).
המילה "נֹשֵׂא" מציינת שהמלצר הרים והוביל את "פַּת-בָּגָם וְיֵין מִשְׁתֵּיהֶם", וניתן להבין שהוא הלך למטבח, קיבל את המנות של ארבעת הנערים, ואז הוא 'נשא' את המנות לרשותו שלו, ולא לנערים.
אין ספק שהנערים לא היו רשאים לעשות איתו עיסקה כזאת, הוא לא היה רשאי לקחת את רכוש המלך לעצמו, הוא לא היה רשאי לתת להם אוכל שונה בלי קבלת אישור.
המלצר לקח לעצמו ארבע מנות של נערים מתבגרים. סביר שזה היה יותר מצרכיו.
הוא נהנה לאכול מנות ממשתה המלך, וייתכן שהוא הביא לבני ביתו או לחבריו, במידה ונשאר עודף.
וְנֹתֵן לָהֶם זֵרְעֹנִים
עריכהדניאל ביקש: "וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן-הַזֵּרֹעִים" (ביאור:דניאל א יב), והכוונה היתה (לפי הניקוד) שיביאו להם כל דבר שצומח מזרע - ירקות, פירות, זרעים, וכו, כפי שאמר אלוהים: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה" (ביאור:בראשית א כט).
- דניאל ביקש ארוחה צמחונית, וויתר על הבשר והיין.
אין ספק שדניאל וחבריו לא המשיכו לחיות רק על זרעונים, ואפילו אם זה כלל את כל הדגנים, הקטניות, החמניות, האגוזים, השקדים ושאר פירות מיובשים כמו צימוקים, דבלות ותמרים. אין ספק שלא כל כך בריא לאכול רק זרעים. ייתכן שהם הרטיבו את הזרעונים, או גידלו נבטים, או שתלו אותם באדמה וכך הם גידלו לעצמם גן ירק שלם. זה גם נתן להם עיסוק והתעמלות.
כיון שהמלצר לקח/גנב לעצמו את פת-בג ויין המלך, ללא רשות, הוא היה צפוי לקבל עונש כבד אם ייתפס, כך שהיתה לו סיבה לשתף פעולה עם דניאל וחבריו, לשמור את הענין בסוד, ולספק להם את כל צרכיהם כרצונם - ארוחה צמחונית מלאה.