ביאור:אסתר ה יג
אסתר ה יג: "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ה יג.
חרדתו של המן
עריכה(אסתר ה יא): "כְּבוֹד עָשְׁרוֹ, וְרֹב בָּנָיו; וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ, עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ." כל זה אינו שווה? מה ענין יהודי נכבד בשער העיר שמסוגל לגרום לכעס שכזה?
המן לא סיפר להם שהוא קיבל את טבעת המלך. הוא לא סיפר שהוא הוציא פקודת הרג היהודים שהיתה שונה ממה שהמלך הבין. הוא לא סיפר להם שהמלך לא בדיוק אישר לו כבוד מלכות. הוא ידע שזה יוסיף לו כבוד אבל יכול לגרום למשפחתו ואוהביו להבין את הסכנה הצפויה לו ולהם.
המן רומז שיש משהו החשוב לו יותר מעשרו ובניו, ודבר זה הוא חייו. המן הבין שחוצפתו של מרדכי עלולה להגיע לידיעת המלך. המלך כמנהגו יחקור בענין (ביאור:אסתר ב כג) ויחשוף את חוצפת המן בדרישתו לכבוד מלכות, במיוחד שעכשו טבעת המלך בידי המן (ביאור:אסתר ג י). עבירת המן תגרום למותו שלו, אובדן רכושו, בניו וחמש מאות מאוהביו (ביאור:אסתר ט יב).
לצערם של אשת המן ואוהביו הם לא חקרו את המן, הוסיפו לצרותיו של המן בעצתם לבנות עץ תליה בחצר בית המן (ביאור:אסתר ה יד) ולא הבינו שנפילתו של המן כוללת אותם ((אסתר ו יג): "מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל, לְפָנָיו.").