ביאור:משלי יז יד

משלי יז יד: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן, וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ."

תרגום מצודות: תחילת המריבה היא כפוטר (פותח) חור בגדר אמת המים והמים יוצאין דרכו, והחור הולך ומתרחב; כי כן דרך המדון, שהולך וגדל. ולפני נתגלה המדון לבני אדם, נטוש (עזוב) את הריב, כי אחר שתתגלה, ימצאו מחרחרים, ולא במהרה תשקט.

תרגום ויקיטקסט: כמו הפוטר (פותח) פתח קטן בסכר מים, הגורם למים להתפרץ ולהציף, כך היא ראשיתו של כל מדון (ריב) - מעשה קטן הפותח פתח לפרץ של רגשות מודחקים; ולכן, לפני שיתחיל שטף הרגשות וכל אחד מכם יתגלע (יתגלה בחרפתו) - עדיף לנטוש את הריב, ללכת הצידה ולהירגע.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יז יד.

דקויות

הפסוק מדבר על מריבה. איזו מריבה בדיוק?

1. מריבה בין בני אדם

פוטר = פותח, כמו ב(שמות יג יב): "פֶּטֶר רֶחֶם", הבן הבכור הפותח את רחמה של אמו; פוטר מים = פותח פתח לשטף-מים (למשל פותח סכר); ובהשאלה - פותח פתח לשטף של רגשות; פוטר מים ראשית מדון = הריב מתחיל כאשר אדם פותח פתח לשטף של רגשות. לפעמים מצטברים אצלנו הרבה רגשות שליליים שקשה לנו לבטא אותם במילים, והם עצורים בתוך ליבנו. מילה קטנה אחת עלולה לפרוץ את ה"סכר" ולגרום לכל הרגשות להתפרץ החוצה בצעקות. כך מתחילה מריבה לא מוצדקת, שעלולה לגרום נזק לנו רב.

התגלע = התגלה בצורה שלילית, התגלה בחרפתו (רש"י), או: הסתבך, כמו חבלים קלועים המסתבכים זה בזה (רמ"ד ואלי); ולפני התגלע - הריב נטוש = לפני שהריב יסתבך, ואתה או הזולת תתגלו בחרפתכם, כשייחשפו כל הרגשות השליליים שלכם בצורה לא מרוסנת, מומלץ לנטוש, להפסיק את השיחה ולברוח מהמקום מייד; ממש כמו שהיינו נוהגים אילו היינו רואים שטף מים מתקרב לעברנו במהירות.

כך פירשו חכמי התלמוד, בארמית: "האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא, כיון דרווח - רווח" (רב הונא, סנהדרין ז א), ובתרגום לעברית: "התיגר, הריב, דומה ליוּבלים של מים, ברגע שמתחילים להתרווח ולהתפשט הלאה - הם ממשיכים בלי סוף, בלי להפסיק. וכן הוא התיגר, ברגע שמתחילה מחלוקת - היא תמשיך להתפשט ולהתרחב, ולכן חייבים לעצור אותה" . וכך כתבו המפרשים: "המתחיל במריבה הוא כפותח חור בגדרי אגפי אמת המים, והמים יוצאין בו, והחור הולך ומרחיב. כן המדון, הולך וגדל תמיד... קודם שתתגלע חרפתך, נטוש את הריב." (רש"י, ודומה לזה מצודות)

הרב שמחה כהן פירש את הפסוק בהקשר של מריבות בין בני זוג, ונתן עצות מעשיות:

עצור רגע לפני ההתפרצות: "התפרצות הכעס כמעט אינה מופיעה בפתאומיות, על פי רוב ניכר על פניו של הכעסן שבעוד מספר דקות או שניות היא תבוא, והתנהגות נכונה באותו רגע, יכולה להביא רגיעה על הכעסן, ושלווה לבית. לא פעם התפרצות באה בעקבות ויכוח נוקב ומתמשך בין בני זוג. גם מי שמצליח לשמור על שלוות ויכוח, יודע מנסיון העבר שויכוח בטונים גבוהים יביא את שותפו לחיים להתפרצות של כעס. בעיקר כאשר המתווכחים הגיעו לשלב שבו הם חוזרים שוב ושוב על דברים שאמרו מספר דקות קודם... אם אכן הויכוח הגיע למצב של חזרה עצמית, יש לעשות כל מאמץ להפסיק את הויכוח ולנתק מגע. ההפסקה תיעשה על-ידי שהם יאמרו זה לזו 'בוא נפסיק כאן להתווכח ונדון בנושא זה במועד אחר'. ההפסקה אינה קלה למי שלא הורגל לה. אך אחר הדבר ייעשה פעמיים או שלוש, ובני הזוג יווכחו בתועלת שהדבר מביא לבית ולמשפחה, הרי שהמגמה להפסיק את הויכוח לפני שייהפך לריב, נעשית אוטומטית ומתבקשת מאליה."

עצות נוספות להפסקת תהליך הכעס: "בני זוג רבים נוקטים לעיתים במהלכים המביאים רגיעה לעצמם או לזולתם. יש ובן-זוג, לכשרואה שהכעס גובר עליו, יוצא את הבית לזמן קצר, כדי להירגע, עד שהוא חש שרמת הכעס הבלתי נשלטת כבר עברה. אחרים נוהגים, שכשהם מבחינים שהזולת כועס, הם יוצאים את החדר שבו הוא מצוי, וזאת כדי לאפשר לו להירגע כשהוא לבדו. מאידך, מתגלה לעיתים, שדווקא יציאה מהמקום גורמת להגברת הכעס, משום שאז חש הכועס שאין מאזינים לו כלל וכלל. במקרה כזה, ההישארות מקנה את התחושה שמאזינים ומתייחסים לו, והיא שמביאה רגיעה עליו..." (הבית היהודי, כרך א, עמ' 145).

2. מריבה שהגיעה לבית הדין

הפסוק פונה אל השופט המעוניין לעשות פשרה במקום לפסוק את הדין. על-פי ההלכה, לא בכל מצב מותר לעשות פשרה:

פוטר מים ראשית מדון - כשהשופט כבר התחיל לשמוע את המדון - את טענות בעלי הדין - הדבר דומה לשטף מים: כמו שאי אפשר לעצור שטף מים, כך אי אפשר לעצור את פסק הדין, ואסור לעשות פשרה.
רק לפני התגלע - לפני שגילו בעלי הדין את טענותיהם, או לפני שהשופט גילה מי צודק - יכול השופט לנטוש את הריב ולעשות פשרה.

"שנים שבאו לפניך לדין: עד שלא תשמע דבריהן, או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה, אתה רשאי לומר להן 'צאו ובצעו'; משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אי אתה רשאי לומר להן 'צאו ובצעו', שנאמר פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש: קודם שנתגלע הריב אתה יכול לנטשו, משנתגלע הריב אי אתה יכול יכול לנטשו." (רבי שמעון בן מנסיא, סנהדרין ו ב).

הפסוק הבא ממשיך את הרעיון, (משלי יז טו): "מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק, תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם"*: אם השופט כבר שמע את טענות בעלי הדין, והוא יודע מי הצדיק ומי הרשע, אסור לו לעשות פשרה ביניהם, כי זו תועבה בעיני ה' (ע"פ מלבי"ם).

3. דינו של האדם בעולם האמת

"אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר פוטר מים ראשית מדון" (רב המנונא, קידושין מ ב), "פוטר מים - הפורק עול תורה - ראשית מדון - הוא תחילת דינו. ואין מים אלא תורה, דכתיב (ישעיהו נה) הוי כל צמא לכו למים." (רש"י שם).

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/17-14