סמ"ג לאו קמא
מצוות קמ, קמא:
ולא תבשל גדי בחלב אמו כתוב בתורה ג' פעמים, בפרשת משפטים ובפר' תשא ובפ' ראה. ותניא דבי ר' ישמעאל [בפ' כל הבשר דף קט"ו ועי' לקמן ל"ת קמ"ב] אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. ומי שבישל חצי זית בשר חצי זית חלב, לוקה לדברי לוי אע"פ שלא אכלו. וגם האוכל כזית משניהם, מן הבשר ומן החלב שנתבשלו כאחד, לוקה.
יש להסביר לתשובת המינין שלא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסור הבישול כלו' אפי' בישולו אסור ואין צ"ל אכילתו והנאתו כמו ששתק מלאסור הבת מאחר שאסר בת הבת, וגדי ג"פ דורש שמואל בפ' כל הבשר [דף קי"ג] אחד להשמיענו שאיסור בשר בחלב חל על איסור נבילה וחלב אם בישלו בחלב ואחד לרבות השליל שבישלו בחלב שמתחייב עליו ואחד למעט בהמה טמאה שלא יתחייב עליה משום בשר בחלב, [שם] ושלשה בחלב אמו דורש בחלב אמו ולא בחלב זכר אם נשתנה הוא והיו לו דדין בחלב אמו ולא בחלב שחוטה שאינה ראויי' להיות אם בחלב אמו ולא בחלב בהמה טמאה [שם בדף קי"ד] ואין לי אלא בחלב אמו גדי בחלב פרה ורחל מניין ת"ל בחלב אמו דמאחר שכתוב באחד מהן בחלב אמו היה יכול לכתוב בשנים האחרים באמו והייתי יודע שרוצה לומר בחלב אמו היא עצמה בחלבה מניין ת"ל בחלב אמו כל הדברים שאומר בתורה שבעל פה נמסרו והסמיכום על המקרא בכלל גדי נכלל ולד השור ולד העז ולד השה עד שיפרוט ואומר גדי עזים ולא נאמר גדי בחלב אמו אלא שדבר הכתוב בהוה תניא [שם] המבשל במי חלב פטור דם שבשלו בחלב פטור העצמות והגידין והקרנים והטלפים שבשל בחלב פטור שנינו בפ' כל הבשר [דף ק"ג] אסור לבשל בחלב מהם מד"ת מהם מד"ס לדברי רבי עקיבא שאומר [בדף ק"ד] חיה ועוף אינו מה"ת ובשר דגים וחגבים מותרין לבשל בחלב ואסור להעלות בשר עם הגבינה על השלחן אפי' בשר עוף כדברי בית הילל ומפרש שם באיזה שלחן אמרו בשלחן שאוכל עליו אבל שלחן שסודר עליו את התבשיל נותן זה בצד זה ואינו חושש [שם בדף ק"ז] וצורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה שאע"פ שצוננין הן יצטרך בהן הרחקה רשב"ג אומר [שם] שני אכסנאים שנתארחו לפונדוק אחד זה בא מן הצפון וזה בא מן הדרום וזה בא בחתיכתו וזה בא בגבינתו אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין מאחר שאין מכירין זה את זה ולא אסרו אלא מעין תפיסה אחת ופי' רבינו שלמה תפיסה אחת מעין כרך אחד כלומר שמכירין זה את זה ואין שום דבר מפסיק ביניהן ומנהג הוא להשים לחם או קנקן להפסיק בין אוכלי בשר לאוכלי גבינה וכן מוכיח בע"ז [דף נ'] בעניין אבני מרקוליס שקרוי תפיסה אחת שתי אבנים ואין שום דבר גבוה מפסיק ביניהם וכשיש דבר גבוה מפסיק בנתים קרוי שתי תפיסות אמר רב חסדא [בפר' כל הבשר דף ק"ה] אכל בשר אסור לאכול גבינה פי' עד סעודה אחרת שכן היה נוהג מר עוקבא ובשר שבין השינים נדון כבשר גמור שנ' הבשר עודנו בין שיניהם אכל גבינה מותר לאכול בשר פי' אף באותה סעודה רק שיעשה קנוח והדחה דתניא [שם] ששוין בית שמאי ובית הילל שמדיח והוא הדין למקנח ומפרש ר"ח ורבינו שלמה [שם] שרוצה לומר שצריך שניהם הדחה וקינוח ומנהגו של רבינו יצחק ברבי אברהם לאחד שאכל גבינה היה עושה הדחה לידיו ולפיו ומשים אצבעותיו לתוך פיו כדי לבדוק יפה שלא ישאר שום דבר בפיו ואחר כך עושה קנוח בפת ומסקנא פוסק שם בפ' כל הבשר [דף ק"ה] שבכל דבר יכולין לקנח לבד מקמח ותמרים וירקות אבל מורי רבינו יהודה כתב שהיה נוהג ר"י בר' שמואל ששורה פת במים או ביין ואוכל שעולה בשביל שניהן קנוח והדחת הפה או כשאכל דבר שמקנחין בו ושתה מים או יין אחר כך, [שם בדף ק"ד] רב יצחק בנו של רב משרשיא נתארח בבית רב אשי והביאו לו גבינה ואכל הביאו לו בשר ואכל ולא נטל ידיו אמר לו והתני אגרא עוף וגבינה נאכלים באפיקורן כלו' דרך הפקר בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידים אבל בשר וגבינה לא פי' אבל בשר וגבינה צריך קינוח הפה ונטילת ידים ואינו מדבר [כל הסוגיא מו"ס ור"ת בתו' שם בד"ה עוף] באוכל בשר ואחר כך גבינה שבזה לא יהא די בקינוח והדחה ואין מותר לאכול גבינה עד סעודה אחרת אלא ודאי בגבינה ואחר כך בשר מדבר ולפי שתפש אגרא עוף בדבריו תחילה תפש גם כאן בשר תחילה והשיב להם רבי יצחק כי הדברים שאמרתם שצריך נטילת ידים זהו בלילה אבל ביום שיש אורה גדולה הרי אני רואה שאין שום דבר נדבק בידי ומ"מ הדחת הפה וקנוח בפת עושה ורבינו יעקב מפרש וכן בה"ג אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה פי' עד שיעשה קנוח הפה ונטילת ידים ומר עוקבא שהיה נוהג שלא היה אוכל גבינה עד סעודה אחרת מחמיר על עצמו היה אכל גבינה מותר לאכול בשר בלא קינוח הפה שהרי גבינה אין נדבקת בין השיני' וגם בלא נטילת ידים ביום אבל בלילה צריך נטילת ידים ומקשה כך לרב יצחק עוף וגבינה דווקא אבל בשר וגבינה לא אע"פ שאין צריך לגבינה ואחר כך בשר בקינוח הפה לכל הפחות צריך נטילת ידים והעולם נהגו כשאכלו בשר אפי' בשר עוף שלא לאכול גבינה עד סעודה אחרת ומפרש רבינו יצחק שאינו מרבר בסעודה שרגילין לעשות אחת שחרית ואחת ערבית אלא אפי' אם סילק מיד ובירך מותר שלא חלקו חכמי' ורבינו משה כתב [בסוף פ"ט דמאכלות] שצריך שש שעות בין סעודה לסעודה ומפר' רבינו יעקב [בתו' דלעיל] טעם דברי אגרא לפי שעוף אינו נדבק בידים ובשיני' ובחנכיים ויש לפרש עוד דבריו לפי שסובר בשר עוף בחלב מד"ס שסובר כרבי עקיבא שאומר שם [בדף ק"ד] חיה עוף אינו מה"ת ותפש עוף כדבריו לפי שמצוי יותר מהיה ומתוך זה הפירוש מתיישב מה שלא נהגו העולם כמותו כי יכולין לסבור שבשר עוף בחלב אסור מה"ת מדמחמירין בית הילל כל כך שאוסרין אפי' להעלותן עם הגבינה על השולחן פן יבא לאוכלן באילפס רותח עם הגבינה וגרסינן בירושלמי דפ' אלו דברים אמר רבי יוסי הדא אמרה הדא דאכל חוביץ ובעי למיכל קופר צריך למבעריה פתיתין פי' מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך למבער מעל השלחן שיורי הפת שנאכל עם הגבינה, שנינו בפ' כל הבשר [דף ק"ח] טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש בנ"ט באותה חתיכה אסור ניער את הקדירה אם יש בנ"ח בקדירה אסור עד כאן המשנה לדברי רבי חנינא ורבי יוחנן שאומר [שם בגמרא] אפשר לסוחטו אסור כיצד חתיכת בשר שנאסרה מחמת טיפת חלב או דבר אחר ונעשי' נבילה ואחר כך נתן אותו חתיכה בתוך הקדירה שיש בה הרבה חתיכות בשר והאיסור נסחט ממנה ואוסר החתיכות שבקדירה עד ששים ואם יש ששים חתיכות של היתר לבטל אותה חתיכה אע"פ שהאיסור נסחט ממנה ונתבטל בשאר חתיכות אמר רבי יוחנן שאותה חתיכה לעולם אסורה והלכה כמותו לגבי שמואל וריש לקיש שאומרי' [שם] מותרת ולפי עניין זה כך פי' המשנה טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר ואין ששים באותה חתיכה לבטל הטיפה נאסרת החתיכה ונעשית נבלה לפי שיש בה נתינת טעם של חלב ואם אחר כך ניער את הקדירה בכף ועל ידי כן נכנסה החתיכה בתוך הרוטב אז צריך ששים בקדירה לבטל החתיכה שנאסרה ומ"מ אותה חתיכה אסורה עולמית ואם מיד שנפלה הטיפה ניער הקדירה אין צריך כי אם ששים בקדירה לבטל הטיפה מתוך פי' רבינו שלמה שפי' בגמרא [שם] מוכיח שרוצה לומר שאפי' החתיכה בתוך הרוטב כשנפלה טיפת חלב עליה אם לא ניער וכיסה אין מסייע הרוטב לבטל טעם הטיפה אבל כשניער את הקדירה מוליך הוא את הטיפה בכל הקדירה ומסייע כל מה שבתוכה לבטל הטיפה וכן כשכסה הקדירה עולות הרתיחות משוליה לפיה אפס נראה לפרש שאם החתיכה שנפל עליה האיסור מקצתה בתוך הרוטב מתערב הטעם בכל מה שבקדירה ואפי' לא ניער ולא כיסה וכל מה שבקדירה מסייע לבטל טעם האיסור ומשנתינו מדברת כגון שיש חתיכה אחרת לגמרי חוץ לרוטב ומונחת עם שאר חתיכות שמקצתן בתוך הרוטב ומקצתן חוץ לרוטב ונפלה הטיפה על אותה חתיכה שכולה חוץ לרוטב ואין מתפשט טעם החלב ויוצא לחוץ מן החתיכה ואין מפעפע מחתיכה לחתיכה אא"כ ניער וכיסה ולפיכך זה היה יכול לחלק בלא ניער וכיסה ולשנות אם היתה החתיכה בתוך הרוטב אם יש נ"ט בקדירה אלא שונה ניער מפני שדבר פשוט הוא שבכל עניין שתהא אותה חתיכה מונחת שנפלה עליה הטיפה מצטרף כל מה שיש בקדירה לבטל החתיכה עם הטיפה ואם לא ניער את הקדירה וסילק את החתיכה שנעשית נבילה אינה נאסרת אפי' אותה חתיכה שהיתה נוגעת בה ובעניין זה אומר התלמוד בגמר' [שם] שכשלא ניער כלל מבלע בלע מיפלט לא פליט שאע"פ שחתיכה שאיסורה מחמת עצמה כגון של נבילה היתה אוסרת חברתה במגעה אם היתה חמה כמו שאומ' בפ' כיצד צולין [דף ע"ו] חם לתוך חם דברי הכל אסור מ"מ הואיל ואין חתיכה זו נאסרה אלא מחמת בליעה אינה אוסרת הנוגעת בה ביבש אע"י רוטב בנוער וכיס' וגרסינן בזבחים [דף צ"ו] דם לא מפעפע בשול מפעפע כלו' מתפשט בכל הכלי כתב מורי מכאן נוהג רבי שאם נפלה טיפת חלב על גבה של קדירה רותחת באור שמפעפע בכל חרס של קדירה וחתיכה עצמה נעשית נבילה ובכולה קדירה משערינן שהחלב מתפשט בכל הקדירה ואין לו מקום להתבטל בששים עכ"ל [כל הסוגי' מו"ס בתו' פ' גיד הנשה ד"ק בד"ה כשקדם] פי' הרב רבי אפרים הגדול מריגנשבור"ק שמה שאנו אומרים חתיכה עצמה נעשית נבילה וצריך ששים לבטל כל החתיכה ואין די בששים לבטל הבליעה כמו שמוכיח בגמרא [בפ' כל הבשר דף ק"ה] על טיפת חלב שנפלה על החתיכה שחכ"א עד שיתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות שהם סוברים איפשר לסוחטו אסור ומין במינו בטל שיהיה פי' דבריהם עד שתתן החתיכה טעם ולא הטיפה בד"א בבשר בחלב שכל אחד לבדו היתר וכשנתערבו נאסרו כל החתיכות גוף האיסור ושרשו שאם אכל חצי זית מן הבשר וחצי זית מן החלב מצטרף ללקות עליו אבל בשאר איסורין שאינו חייב עד שיאכל מן היתר כל כך שיהא בו כזית איסור בכדי אכילת פרס שאין ההיתר מצטרף לאיסור ולכך אם נפלה אותה חתיכה אחר כך ברוטב לא יצטרך רק ששים לבטל האיסור הבלוע ואע"פ שחתיכה לעולם אסורה כי הלכה היא שאיפשר לסוחטו אסור מכ"מ הרוטב ושאר החתיכות מותרים אם יש ששים מן האיסור הבלוע ומביא ראיה מדאמר התם [בחולין דף צ"ה] ההוא כזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא ובכל התלמוד דיקולא הוא סל והיה שם סל מלא חתיכות של בשר רותח ואומר שם שנשער הזית בכל הבשר שבסל ואין אומר שם חתיכה עצמה שנפל החלב עליה נעשית נבילה שאין בה כדי לבטלה ותאסור שאר החתיכות ואין ראיה משם כלל שאם נאמר שהחלב כחלב שאמרנו למעלה שאין מפעפע מהתיכה לחתיכה ביבש אם כן אותה חתיכה שנפל עליה החלב אסורה והשאר מותרות ואם הוא מפעפע מחתיכה לחתיכה אם כן בדין הוא שכל החתיכות מסייעות לבטלן ועוד הביא ראיות לדבריו ודחויותיהן לפיכך נראה דאין לעשות מעשה להקל כדבריו כי כל רבותינו הקדמונים חולקין עליו ומקשה ר' יצחק על פירושו מדאמר רב בחולין [דף ק' כל הסוגיא] חתיכה של נבילה ושל דג טמא כיון שנתנה טעם בחתיכה שאצלה פי' דבר זה הוא כעין שביארנו למעלה שיש חתיכה של היתר כולה חוץ לרוטב ושוכבת חתיכה של נבילה עליה ונותנת בה טעם ונעשית החתיכה של היתר נבילה שאין בה ששים לבטל הטעם ואחר כך ניער את הקדירה בכף ועירב הכל אוסרת כל החתיכות שבקדירה אפי' הם אלף שסובר רב כרבי יהודה שאומר מין במינו אינו בטיל, ומדקדק שם למה לי שתתן טעם בחתיכה של היתר הלא החתיכה של נבילה בתוך הקדירה של היתר שניער אותה ובכך יש די לאסור כל החתיכות ואומר שם רבא מפני שהייתי אומר מין במינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו פי' מין במינו כגון נבילה ושחוט' ודבר אחר הוא רוטב סלק חתיכות היתר כמי שאינו שאינו מבטל את האיסור ולא מוסיפו אלא סלקהו כמי שאינו בקדירה זו ונשארו הנבילה והרוטב ויש ברוטב כדי לבטל חתיכה אחת ואין בו כדי לבטל שתי חתיכות הילכך כשלא נתנה הנבילה טעם בחתיכה הנוגעת בה אין כאן אלא חתיכת הנבילה ובטלה ברוטב אבל כשנתנה טעם הרי יש כאן שתי חתיכות של איסור ואין ברוטב כדי לבטל שתיהם עד כאן שיטת ההלכה, [בתו' שם בדיבור דלעיל] ועתה קשה לפי' הרב רבי אפרים כי לפירושו אפי' נתנה הנבילה טעם בחתיכה הנוגעת בה אין צריך לבטל החתיכה הבלועה כי אם שיעור הבליעה ואין צריך רוטב אלא כדי לבטל חתיכה הנבילה כמו שהיתה קודם שנתנה טעם ומתרצים בדוחק ואין לי להאריך, אמר רב [בחולין דף ק"ה] איפשר לסוחטו אסור ומקשה הספר והא איתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור חלב מותר פי' שיש ששים בחלב לבטל טעם הבשר ואין ששים בבשר לבטל טעם החלב ואם איתא שרב סובר איפשר לסוחטו אסור למה החלב מותר והלא חלב נבילה הוא פי' מעט החלב הנבלע בבשר ונאסר באותה שעה וכשחוזר ונסחט מן הבשר ונפלט לחוץ עם שאר החלב הוא אסור ואוסר כל החלב שביורה שהרי סובר רב [שם] כרבי יהודה שאומר מין במינו בטל ומתרץ כגון שנפל לתוך יורה של חלב רותח דמיבלע בלע מיפלט לא פליט פי' שמה שבולע השתא אינו פולט שכל זמן שאינו נח מרתיחותיו אינו פולט אבל מה שבלע קודם לכן הוא פולט שהרי דבר הנראה לעינים כשנותנים ירק בקדירה רותחת משתנה מראית המים ומוריק ובשר שמן נימוח בתוכה ונראית השמנונית על הרוטב ומעשים בכל יום כשמגעילים כלי בתוך יורה רותחת לפי שפולט בה בטוב האיסור שבלעו קודם לכן כך פירש רש"י ורבי יעקב [בתו' שם בד"ה שנפל] מזאת השמועה מוכיח רבינו שמואל ורבינו יעקב של מעלה [שם בד"ה אמאי כל הסוגיא] בעניין חתיכת נבילה שהרוטב הבלוע בה נעשית נבילה וכשחוזר ונסחט ונפלט לחוץ ברוטב אוסר כל הרוטב מפני שהיא מינו כעניין שאנו אומרים כאן גבי חלב וצריך עוד ששים בחתיכת היתר לבטל הרוטב הנבלע בחתיכות נבילה ע"י סלק את הרוטב מינו כמי שאינו וחתיכות שאינו מינו רבין עליו ומבטלין אותו ואומר רבי' יצחק שחילוק גדול יש ביניהם שהרי החלב הנפלט איסורו מחמת עצמו שבין הבשר ובין החלב גוף האיסור ושרשו אבל ברוטב הנבלע בנבילה שאין אסור אלא מחמת הנבילה אין להחמיר בו יותר ממה שאם היה כולו נבילה שהיה בטל בשאינו מינו ברוטב ובספר התרומה [בסימן פ"ג] פוסק מתוך כך שמלח הבלוע מדם כגון שיורי מליחת בשר ונתנוהו בקדירה או שמו בקדירה בשר מליח בלא הדחה בעוד המלח בלוע מן הדם עליו אם יש ששים כדי שיעור של מלח הכל מותר ואין צריך יותר אע"פ שהמלח נעשה נבילה וגם נותן טעם בקדירה ביותר מאלף הכל מותר לפי שהמלח אין לו כח לאסור יותר מאילו היה כלו דם שאין להחמיר בנאסר יותר מן האיסור ואין למלח הזה הנאסר מחמת בליע' דין מלח של הקדש ושל ע"ז שאוסר עד נתינת טעמו שזהו יותר מאלף מפני שאיסורו מחמת עצמו ורבי' יצחק ברבי אברהם וגיסו רבינו שמשון חולקין עליו בדבר ואומרים שמאחר שהמלח נימוח עם הדם כולו ומתערב בכל הקדירה ומוליך איסורו עמו יש לשער כאילו הדם כלו מלח ומביאין ראיה ממה שאנו אומרים בפ' גיד הנשה [דף צ"ט] רבי יהודה אומר רביעית ציר דגים טמאין צריך סאתים של ציר טהור לבטלו ולמה צריך כל כך הלא אין החומץ והמלח שבציר אסור אלא מחמת שמנונית דג טמא והשמנונית היה בטל בששים אלא מאחר שהחומץ והמלח והשמנונית מתערבין יחד ומוליכים את האיסור עמהן יש לנו לשער כאילו השמנונית כולו חומץ ומלח ודווקא בציר וכיוצא בו מתבטל טעמו אבל בקדירה של מים ובשר אין בטל החומץ והמלח אפי' באלף ונחזור לתירוץ שבארנו למעלה שנפל לתוך יורה רותחת שמקשה הספר סוף סוף כי ניח הדר פליט פי' כשנח היורה מרתיחתה פולט הכזית הלב שנבלע בה ואוסר כל חלב שביורה מפני שהוא מינו ומתרץ בשקדם וסילק הכזית בבשר טרם תנוח היורה מרתיחתו [עיין לעיל ל"ת קל"ח] ומסקינן שאין הלכה כרבי יהודה שאומר מין במינו אינו בטל:
דין כחל שנינו [בחלין דף ק"ט] הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו ובגמר' שם יש שני לשונות מעניין זה אליבא דרב בלשון ראשון אומר אינו עובר עליו ומותר לפי ששנה למעלה באותה משנה לעניין הלב שאם לא קרעו אינו עובר עליו אבל איסור יש בדבר שנה גם כאן אינו עובר עליו אע"פ שגם איסור אין כאן ובלשון שני אומר אינו עובר ואסור ותניא כלשון ראשון כחל שבשלו בחלבו מותר א"ר אלעזר אין הכחל צריך קריעה שתי וערב וטחוי בכותל אלא לקדירה אבל לצלי אין צריך כ"א קריעה קצת [שם] אמרה ילתא אשת רב נחמן לר"נ כל מה שאס' לנו הקב"ה התי' לנו דוגמתו אסר לנו דם התיר לנו כבד אסר לנו חזיר התיר לנו מוח של דג הקרוי שיבוטא וספרו לי הבאים מבבל שהוא מצוי שם והוא דג גדול מאוד ונקרא שיבוטא אסר לנו אשת איש התיר לנו גרושה בחיי בעלה ועתה אני רוצה לאכול דבר שיהא דוגמא כבשר בחלב אם אוכל למצוא דבר זה ואמר רב נחמן לשמשיה זויקו לה כחלי פי' תצלו לה כחל נפוח מחלב אמו כמו ארמאי זווקנאי [בע"ז דף ל"א] ומתיר בלא קריעה אף לכתחילה ומקשה הספר והתנן הכחל קורעו ומוציא חלבו ומתרץ שזהו לקדירה ומה ששונה אינו עובר עליו הפי' הוא אבל איסור יש ומקשה והתנן כחל שבשלו בחלבו מותר דמשמע בשלו דיעבד אבל לכתחילה צריך קריעה ומתרץ שאגב שרוצה לשנות בסיפ' קיבה שבשלה בחלבה אסורה לפי שהחלב כנוס בתוכה דאפי' בדיעבד אסור שונה גם כאן לשון דיעבד ע"כ שיטת הגמ' ומפרש רבינו שלמה כל השמועה לצלי ולכך אומר בלשון ראשון אינו עובר עליו ומותר אפי' לא יעשה קריעה לבסוף דמה שנפלט הוא נופל לארץ ומה שלא פירש מותר שאיסור חלב שחוטה מד"ס כשפי' וכשלא פירש לא גזרו בה איסור אבל לקדרה אסור אפי' קרעו לבסוף דנפלט וחוזר ונבלע ואוסר הכחל ומ"מ צריך קריעה לכתחילה אף לצלי רק שאין צריך כל כך קריעה לצלי באשר מפורש בדברי רבי אלעזר [דלעיל] והלכה כלשון ראשון דתניא כוותיה כחל שבשלה בחלבה מותר ופי' שמבשלו שצלאו כמו ויבשלו הפסח בדברי הימים ע"כ פירושו יראה לי שיכול להיות שהלכה כרב נחמן [דלעיל] שמיקל עדיין יותר ואומר שאין צריך קריעה לכתחילה בצלי שהרי עשה מעשה כן ומעשה רב ועוד שבשל סופרים הלך אחר המיקל ורבינו יעקב מפרש [כל הסוגיא בתו' שם בד"ה ההוא] שאין חילוק בין צלי לקדירה ואין בשר עמו שאע"פ שפי' החלב וחוזר ונבלע אין אוסר הכחל מאחר שלא נשתנה טעמו מכמות שהיה תחילה ולקדירה שאומר [שם] התלמוד בדברי רבי אלעזר ורב נחמן זהו לקדירה עם בשר וכן ישנו בסדר קדשים שכתב רבינו גרשם מאור הגולה שאומר החלב הפורש קולט טעם הבשר וחוזר ונבלע ומשתנה טעם הכחל וכן פי' המשנ' הכחל קורעו שתי וערב וטחו בכותל לקדירה עם הבשר ולצלי ולקדירה בלא בשר קריעה מקצת ולכך לא הזכיר במשנה שתי וערב שאין עניין זה בצלי לא קרעו לקדירה כי אם מקצת ולצלי כלל אמר בלשון ראשון שמותר ותניא כוותיה כחל שבשלו בחלבו מותר ומדבר בצלי או בקדירה בלא בשר דמשמע לשון הברייתא שאין כאן איסור אלא הכחל בחלבו ומזה לבד מביא תניא כוותיה אבל לא לקדירה עם בשר ויכול להיות שאין הלכה כמותו בזה ורב נחמן מפרש משנתינו לקדירה עם בשר דווקא ושני לשונות דרב הם בקדירה עם בשר אבל לצלי או לקדירה בלא בשר אין צריך קריעה כלל אף לכתחילה ולכל דפירושים כחל שקרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לבשלו עם בשר ואין חילוק מן כחל שהוא מבהמה מניקה לכחל שאינה מבהמה מניקה כמו שמצינו ברמי בר תמרי [שם בדף ק"י ועיין בטור אורח חיים סי' תר"ה] שליקט כל הכחלים בעירו של רב חסדא ואכלם צלויים ותניא בתוספתא [דחולין] כחל של מניקה קרעו ומוציא חלבה ומה שאסר רב בסורא [שם בגמ' דלעיל] כחל לאכול אפי' צלי ואפי' בקריעה הא אמר רב כהנא רב בקעה פרוצה מצא וגדר בה גדר כלו' ראה שמזלזלין היו בבשר בחלב והחמיר עליהן, בחולין [דף צ"ז כל הסוגיא בגמרא ותו'] מפרש אע"פ שבשאר איסורין צריך שיהא ששים של היתר לבטל האיסור ואין האיסור ממניין ששים הכחל שנתבשל בקדירה עם בשר הואיל וכחל מין היתר הוא וגם חלב הנבלע בו אינו אסור מה"ת כי חלב שחוטה מד"ס שיעורו בששים וכחל מן המניין אפס אין להתיר על ידי ביטול זה כי אם הקדירה והתבשיל אבל הכחל עצמו אסור לפי שעד שלא נצטמך נתנה הקדירה טעם בכחל ונבלע טעם הבשר והחלב בגומות שבכחל ולא יסחט משם האיסור לעולם לפי שעשוי גומות ואם הכחל הזה נפל אחר כך לקדירה אחרת אוסר אותה אע"פ שיש לו לתלות להקל כל מה שסופו לפלוט יצא בקדירה ראשונה כמו שאנו מקילין בו לעניין ששים מטעם שאמרנו מ"מ הואיל ואסרוהו חכמי' עשאוהו כחתיכה נבילה לעניין לאסור קדירה אחרת וששים שאנו משערין בכחל זהו ששים כמות כולו לפי שכמה פעמים בלע ופלט ואין לעמוד על הדבר כמה איסור יצא ממנו עד כאן שיטת התלמוד וכן הדין אם הכניסו כף חולבת בתוך קדירה של בשר רותחת או להיפוך שבכל מה שנכנס מן הכף בקדירה יש לשער שאין לעמוד על הדבר כמה איסור יצא ממנה אבל מה שלא נכנס בקדירה אין צריך לבטל אפי' היא של מתכת שכשחם מקצתו הם כולו כדאיתא בפסחים [דף ע"ד] מ"מ אינו מוליך בליעתו בכולו, והרי יש לך כאן חמשה דינין, הראשון כף חולבת בת יומא בקדירה של בשר אם יש ששים ממה שתחב מן הכף בקדירה הקדירה והתבשיל מותרין והכף אסור' מפני שבלועה הוא מבשר ומחלב ואם אין ששים הכל אסור והכלים הללו שאסרנו מותר לתת לתוכן צונן ופירות אע"פ שבלועים מאיסור הנאה שהרי החבית הבלועה מיין נסך אמרינן בע"ז [דף ל"ג] שמותר לתת לתוכה שכר אע"פ שחרס הדרייני שהוא שברי חרסים חדשים הבלועין מיין נסך ואומר שם [בדף ל"ב] שאסור לסמוך בו כרעי המטה זהו לפי שרוצה בקיומו מפני היין הבלוע בו שמפליטין אותו במים ע"י שרייה, הדין השני כשאין הכף בת יומא הכל מותר הקדירה והתבשיל ואפי' אין ששים לבטל אבל הכף מ"מ אסורה שהרי בלועה מטעם בשר לכך אסור לתוחבה בקדירה של חלב ואוסרתה ואף בדיעבד בתוך מעת לעת וגם בקדירה של בשר אסור לתוחבה לכתחילה שיש בה איסור אע"פ שאינה בת יומא שגזרו חכמים פן יבא להקל בבת יומא ואין סברא לומר שנגעלה כשנתחבה בקדירה של בשר ופלטה החלב, הדין השלישי שצריך החכם לחקור ולדרוש אם משנתחבה הכף בקדירה נתנו מים בקדירה דאין מצטרף לששים המים ששמו אחר כך, הדין הרביעי אם נשפכו המים שבקדירה והדבר עומד בספק אם היה ששים אם לאו לדברי רבינו שלמה שאומר [בחולין דף צ"ה] טעם כעיקר מד"ס דנין בספיקא זו להקל ולדברי רבי יעקב [בתוס' שם ולעיל סי' קל"ח הביא כל הסוגיא] שאומר טעם כעיקר מה"ת דנין בספיקא זו להחמיר אפס אדם שאינו בקי לשער זה אינו קרוי ספיקא, הדין החמישי כתוב בספר התרומה [סי' ע"ה ובתו' דע"ז מביאו בד"ה בת דף מ"ו] כשהחכם בא להתיר תבשיל המבושל בכלי אסור על ידי שהקדירה אינה בת יומא או פעמים שכבר עבר שבוע צריך להקור אם בכלי הוחמו בו מים בתוך מעת לעת שעשו בו האיסור שכך שוין המים לבדם כמו האיסור עצמו שכל המים נעשו נבילה מאחר שלא היה בהן ששים לבטל פליטת האיסור שבכל הקדירה יש לשער וחזרו ונבלעו אמנם אם לא נשתמש בתוך הקדירה כי אם דבר היתר כגון בשר היתר ואחר מעת לעת בשלו בו חלב ובנתים נתנו מים המין בקדירה זה אין החמין אוסרים הקדירה להחשיבה לחלב הבא אחרי כן כבת יומא:
דין ביטול ביצה אסורה
ביצה שיש בה אפרוח או דם על הקשר של חלמון בששים והיא אסורה בששים ואחד והיא מותרת כך המסקנא בחולין [דף צ"ח והטעם באשירי שם ובמימוני פ' ט"ו דמאכלות טעם אחר] בד"א בזמן שמכירה אבל אם אין מכירה אינה בטילה אם הלכה כאותו תנא האומר בביצה [דף ג'] שכל דבר שמונין אותו בשום פעם אינו בטל וכן פוסק בספר התרומה [סי' כ'] אבל רבינו יצחק ברבי אברהם אומר שהלכה כרבי יוחנן האומר בפ' הערל [דף ע"ב] ובפ' התערובת [דף פ"א] את שדרכו לימנות שנינו שאינו בטל כלו' אין דבר חשוב שבמניין אלא דבר המיוחד למנין לעולם ולא דבר שפעמים מונין אותן ופעמים אין מונין אותן וביצים פעמים מוכרין סל מלא באומד ומתוך כך התיר קורקבן של תרנגולת נבילה שנתערבה בקורקבנין כשרין ואומר שבטל ברוב ואומר שאין זה הדבר שבמניין וגם אין לאסור הקורקבן מכח דבר הראוי להתכבד שאינו בטל שאין הקורקבן ראוי להתכבד דאמרי' בנדרים קרבים לא בני מיכל נינהו ואוכליהון לאו בר אינש ובביצה [דף ז'] גרסינן מידי דהוה אקורקבנין ובני מעיים אע"ג דבישרא נינהו כיון דאיכא אינשא דאכלי ואיכא אינשי דלא אכלי כו' ורבי' משה פסק [בפ' ט"ז דמאכלות] שאין הלכה לא כרבי יוחנן ולא כריש לקיש כי שניהם אליבא דרבי מאיר נחלקו בביצה [דף ג'] אלא הלכה כחכמים שחולקין עליו ואומרים שאף דבר שדרכו למנות בטל ושבעה דברים הן בלבד שאינן בטלים אגוזי פרך ורימוני באדן כו', תניא בביצה [שם] ספק ביצה טריפה אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות ואומר רבינו יעקב [בתו' שם] דנתערבה עומד על ודאי ביצה טריפה שבתחלת הברייתא דאילו אספיקה למה כולן אסורות והלא ספק ספיקא הוא ואמר שמואל בפ' התערובות [דף ע"ד] ספק ספיקא אסור בע"ז ולא בשאר איסורין ואף בע"ז אין הלכה כמותו אלא כרב באיסורי ורב שרי וכן בכתובות [דף ט'] האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ומקשה שם נאמן והלא ספק ספיקא הוא ספק אם זינתה תחתיו ואם לאו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון ורבינו ברוך כתב [בספרו סי' ע"ו] בשם רבינו יצחק דנתערבה קאי אספיקה שכן פשט הברייתא שמאחר שהיא אסורה מה"ת ומתחייב עליה אשם תלוי אם היה כרת בוודאה לכן כשנתערבה אין נחשבת אלא ספיקא אחת ואינה בטילה אפי' באלף לאותו תנא ואע"פ שפסק רבינו יצחק ברבי אברהם למעלה שאין הלכה כאותו תנא מ"מ אתה יכול ללמד מכאן לבריה ודבר שבמנין ודבר הראוי להתכבד אם קודם שנתערב אסור הספק מה"ת שלא נתבטל ברוב שאין להתירם על ידי טעם ספק ספיקא לפי עניין זה תרנגולת או בהמה או ביצה והם ספק טריפה או חתיכה שנאסרה מספק ונתערבה עם אחרת של היתר וכיוצא בהן שכל אחת היא ספק דאורייתא כיון שלא נתערבו ברוב אם הספיקה נתערבה באלף כולן אסורות כדין דבר שבמניין שאינו בטל כמו אם נתערב בודאי של איסור אבל אם האיסורין נתערבו בודאי תחילה בשנים דהשתא מותר הכל מה"ת מטעם רוב אבל מדרבנן אסור משום דהוי דבר שבמניין אם נפל אחד מן התערובת ברוב הכל מותר מטעם ספק ספיקא [בפ' דתערובות כל הסוגיא דף ע"ד] כגון מרבויא לריבויא שיש שם שני בטולים ברוב או ספק ספיקא שהכל בגוף הדבר בלא תערובות נמי מותר ומורי כתב בזבחים ומכח זה לא רצה ר"י להתיר על ישראל אחד שהיו לו רגלי בהמה בבית טבח גוי והיו הרוב חתומין ומקצתם לא היו חתומים ושכחן והביאום ונתערבו כולן ולא הוכרו ולא רצה ר"י להתירם לו מטעם ספק ספיקא ספק הוחלפו בבית העכו"ם או לא ואם ת"ל הוחלפו נתבטלו הן ברוב הכשרים דכיון דליכא שני בטולין ברוב אין להתיר כיון דהוי כל שדרכו למנות עכ"ל, [בכתובות דף ט"ו ובחולין דף צ"ה] תשע חניות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחד מהן ואינו יודע מאיזה לקח ספיקו אסור שכל איסור הקבוע בין היתר נדון כמחצה על מחצה, ושני ענייני' קבוע הן הקבוע הזה שהאיסור מבורר מקומו מה"ת ויש עוד קבוע מד"ס איסור והיתר המעורבים יחד [ר"פ התערובות דף ע"א] כגון שור הנסקל שנתערב מחיים עם שאר שוורים וחטאת המתה שנתערבה עם שאר חטאות שמה"ת בטלה ברוב ואמרינן בזבחים [דף ע"ג] שבעלי חיים חשובין ואינן בטילין וקרהו לשם קבוע וכן כל דבר שיש לו מתירין [בביצה דף ג' וד'] כגון ביצה שנולד' ביו"ט שיש לה היתר אחר יום טוב שאומרים חכמים שאפי' באלף כמותה אינה בטילה וכן תניא בנדרים [דף נ"ז] כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש לא נתנו כו חכמים שיעור וגרסינן בירושלמי דנדרים בד"א במינו אבל שלא במינו בנ"ט ובסוף ביצה [במשנה דף ל"ז ובגמ' דף ל"ה ול"ט] שאומר לעניין תחומים שמים ומלח אינן בטלין בעיסה מפני שיש להם מתירין לשם המים והמלח שהעיסה נעשית מהן נחשבין מן העיסה, [בכמה מקומות] וכן יין נסך וחתיכה הראויה להתכבד ובריה שלימה ודבר שבמניין בעודו שלם כל אלה אינן בטלין וחשובין קבוע מדרבנן וכן כתב מורי בשם ר"י שמפורש בירו' דשביעית דקתני התם זה הכלל שהיה רבי שמעון אומר משום ר' יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו לו חכמים שיעור אלא מן במינו במשהו שלא במינו בנ"ט ודבר שאין לו מתירין בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם והגירסא כך היא נכונה מדפריך עלה דהא מילתא בירו' [שם] והרי שביעית דאין לה מתירין ולא נתנו לה חכמים שיעור דתנן בשביעית [סוף פ"ו דף כ"ג] דשביעית אסורה בכל שהו במינו ושלא במינו בנ"ט ודין שנים קבועין הללו חלוקין שהרי בקבוע דתשע חנויות שהוא מה"ת אם פירש ממקום הקביעות שלא בפנינו מותר מטעם שסברא היא שכל הפורש מן הרוב פורש שאם פי' בפנינו לא הפסיד קביעותיו כמו שמוכיח בפסחים [דף ט'] ואין לגזור שמא יקח מן הקבוע מאחר שהקבוע ניכר ויודע האיסור היכן הוא אבל בקבוע שהוא מד"ס מאהר שמה"ת בטל ברוב אף הפורש אסור שאם היינו מתירין הפורש יבא להתיר הקבוע כמו בזבחים [דף ע"ג] על אותה שכתבתי למעלה כך פי' רבי' יצחק [בתוס' דפסחים דף ט' בד"ה היינו ודר' יעקב בתו' דחולין דף צ"ה בד"ה הכא] ורבי' יעקב היה מחלק דווקא בקדשים יש להחמיר בפורש כמו שאומר בזבחים [דף ע"ג] אבל לא בחולין וכשנכנס זאב לעדר ודרס בהם שנים או ג' היה מתיר הפורש מפני שיש לו לומר מן הרוב פי ואין נראה לרבי' יצחק בן אחותו אלא כמו שאמרנו, כל רבותינו שבצרפת הקדמונים שוין שאין הלכה כרב שאומר בחולין [דף צ"ה] בשר שנתעלם מן העין אסור שמא נתחלף בבשר אסור שהרי כמה משניו' חלקו עליו שמביא שם בגמ' והוא מתרצם בתירוצים דחוקין ואין לסמוך עליהם ועוד לשון התלמוד שואל ורב היכי אכיל בישרא ומשיב בצרורה וחתומה ואין שואל היאך אנו אוכלים בשר לפי שאין אנו תופסין הלכה כמותו ומסיק שם לעניין בשר שאבד' דבין בסימן בין בטביעות עין מותרת, שנינו בחולין [דף ל"ו] ג"ה שנתערבה עם שאר הגידין כולן אסורין ומקשה התלמוד [בדף צ"ט] ולבטיל ברובה פי' שמין במינו בדברי יבש בטל ברוב אפי' מד"ס לכל הפחות לשני בני אדם אבל לאדם אחד שיאכל בודאי האיסור יש להחמיר ומשני [בדף ק'] שאני הגיד דבריה הוא [במשנה דלעיל] וכן חתיכה של נבילה ושל דג טמא שנתערבה עם שאר חתיכות אינה בטילה ומקשה התלמוד [בדף ק'] וליבטיל ברובה ומתרץ שאני החתיכה הואיל וראויה להתכבד לפני האורחין [פי' בתו' שם כל הסוגיא מו"ס] אם תתבטל יהא ראויה להתכבד לפני האורחין אפי' ישראל ואין הטעם מפני שעד שלא נתערבו ראויה להתכבד לפני האורחין עכו"ם שהרי חתיכת בשר בחלב שאסורה בהנאה ואין רשאי ליתנה לעכו"ם שני' בע"ז [דף ע"ד] שאינה בטילה ואין יכול להיות שם הטעם אלא מפני שאם תתבטל תהא ראויה להתכבד לפני האורחין אפי' ישראל ומזה הטעם עצמו שנינו בפרק הערל [דף פ"א] בברייתא שחתיכת חטאת טהורה שנתערבה בחתיכת חולין שאינה בטילה אבל חתיכת חטאת טמאה שנתערבה עם שאר חתיכות של חטאת טהורה אומר לשם שהיא בטל' שאין זה קרוי ראוי להתכבד כיון שאסורה לזרים ולנשים ואינה ראויה אלא לזכרי כהונה אפי' כשתבטל, בד"א בבריה ודבר שבמניין ודבר הראוי להתכבד שאסורין מחמת עצמן אבל נאסרו מחמת בליעת איסור אין זה הדין עליהם ובטלין ברוב וחתיכת בשר בחלב חשובה כאיסורא מחמת עצמו הואיל וכל אחד בפני עצמו של היתר וכשתבשלם יחד נאסרין תרומה עולה באחד ומאה במינו ודורש בספרי [סוף פ' קר"ח] מכל חלבו את מקדשו ממנו שאם חזר ונפל בתוכו מה שאתה מרי' ממנו הרי הוא מקדשו ובתרומת מעשר שהוא אחד ממאה מדבר בעניין ומלמדינו שאם חזרה לתוך התשעים ותשעה מקדשי מכאן אמרו תרומה במאה עם האיסור אסורה במאה והיא מותרת ואסמכת' בעלמא היא שהרי מה"ת בטלה ברוב כדמוכח ביבמות [דף פ"ב] גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה וכו' שאני או' חולין לתוך חולין נפלו אמר ר' יוחנן והוא שרבו חולין על התרומה הערלה וכלאי הכרם הואיל שכפל איסורן שהן אסורין בהנאה כפלו בעלייתן ואמרו [ביבמות דף פ'] שעולין באחד ומאתים אמנם מה"ת בטלים ברוב כדאיתא בגיטין [דף נ"ד] גבי אגוזי פרך של ערלה שנפלו לתוך של היתר ונתבצעו, ודרשה [בפסחים דף מ"ח] דמן המאתים אסמכתא היא בד"א כשנתערב במינו אבל שלא במינו יש בהן בנ"ט אינו בטל אין בהן בנ"ט בששים, שנינו [ביבמות דף פ'] התרומה ותרומת מעשר החלה והביכורים שכולם נקראים תרומה עולי' באחד ומאה וצריך להרים מן המדומע כשיעור התרומה שנפלה והשאר מותר ומפרש בירו' [שם בדף ס"א] מפני גזל השבט כלו' מפני גזל הכהן ומעלה היא בתרומה ואין צריך לעשות כן לאיסור אחר שנתבטל, בריה ודבר שבמניין ודבר הראוי להתכבד שנתערבו ביבש כבר ביארנו דינם, [כך משמע בחולין דף ק'] אבל אם נתבשלו ברוטב עם כיוצא בהן אם יש ששים ברוטב לבטל החתיכה הגדולה שבקדירה הרוטב מותר שהרי מן הדין אף החתיכות מותרות רק מתוך שאין האיסור ניכר אנו מספקין בכל חתיכה וחתיכה שהיא של איסור, גרסי' בחולין [דף קי"א] אמר חזקיה משמיה דאביי הלכה דגים שעלו מן הצלי לתוך הקערה שאכלו בה בשר רותח מותרים הדגים לאוכלן בכותח שיש בה חלב לפי שנ"ט בר נ"ט הוא שהבשר נותן טעם בקערה והקערה בדגים ועדיין שני טעמים הללו של היתר וכל שכן נתבשל ובמחבת שיש כאן שלשה טעמים של היתר הבשר נ"ט במחבת והמחבת במים והמים בדגים ואע"פ שהדגים נוגעין קצת במחבת מכל מקום רוב הטעם נפלט במים [בתו' שם כל הסוגיא בד"ה הלכתא] קערות מקונחות שמשתמשין בהן בשר שהודחו במחבת שמשתמשים בה חלב ושניהן בני יומן אם המחבת על האש הכל אסור ואין דומה כלל לדגי' שעלו בקערה שלשם כשהטעם השני של בשר בדגים עדיין הכל היתר ואותו טעם שני נכנס בכותח אבל בכאן מיד כשהטעם שני של בשר ושל חלב נכנס במים מיד נאסרין המים וחוזרין ואוסרין הקערות והמחבת אבל אם המחבת אינה בת יומא אינה אוסרת שום דבר והרי היא כמו שאינה ולא עוד אלא שאין נאסרת לבשל בה חלב שהרי יש כאן ג' נ"ט של היתר מן הבשר בקערה ומשם למים ומן המים למחבת ועדיין היתר הוא כיון שאינה בת יומא אפס דגי' שצלאן בשפוד שצלו בו בשר שמא יש להחמיר בהן יותר מדגים שעלו בקערה ומה שאומר שם בע"ז [דף ע"ו] כל יום ויום נעשה גיעול לחברו ומותר לצלות שלמים של היום בשפוד שצלו בו שלמים אתמול ולא נאמר שממעט באכילת שלמים שהרי נאכלין לשני ימים ולילה אחד ועתה שבלעו שלמים של היום משלמים של אתמול אין נאכלין אלא עד הלילה וזה לא נאמר ומותרין עד הלילה של מחר אין ללמוד משם היתר לנצלה שהרי שם הטעם מפני שמין במינו בטל ברוב מה"ת ובכלי המקדש העמידוהו על של תורה וגם אין להביא ראיה לאסור לנצלה ממה שאומר בפסחים [דף ל'] אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור פעם שנייה פן יבא לאכול הפת ההוא עם חלב ולשם שני טעמים יש האליה בתנור והתנור בפת ויש לחלק כי לשם שמנונית בתנור אי איפשר להתקנח יפה והוא נ"ט הבא מן הממש ולכך אסור' עוד גרסי' בחולין [דף קי"א] צנון שחתכו בסכין שחתך בו בשר רותח אסור לאכלו בכותח לפי שמתוך חריפות הצנון ודוחק הסכין בולע יותר מדגים הרותחין ועוד שפעמים שיש על הסכין שמנונית קרוש ואינו ניכר וכשחותך הצנון הרי הוא נ"ט הבא מן הממש אכל סתם קערה רגילין לקנח משומן הקרוש שעליה מחמת מיאוס וצריך להזהיר כמו כן בשומים ובצלים החריפים [בתו' שם דף קי"ב] וכתב רבי' ברוך [בספרו סי' ס'] שיכול להיות שנדמה אותם לקורט של חלתית שנפסק בסכין של עכו"ם [בע"ז דף ל"ט] דאגב חורפא מחליא ליה והוי לשבח אמנם אף לפי דבדיו בד"א שחתכו בו הבצלים דק דק כדרך שעושין לקדירה אבל לא חתכו כ"א מצד אחד אע"פ שאין די בגריד לבי פסקיה מ"מ יחתוך מקומו בעומק ודיו ואם אירע הדבר שחתכו בצלים ושומים בסכין חולבת בת יומא ונתנו בקדירה די בששים מן הבליעה לבד כי אין לומר בבליעת היתר חתיכה עצמה נעשית נבילה ומחמיר התלמוד [בפ' כל הבשר דף קי"ב] בקלחין תרדין כמו בצנון אבל בקישואים אין מצריך כ"א לגרור מקום החתך ובקלחי לפת מיקל לגמרי לפי שחלפ' מתוק ואין טעם שומן ניכר בו ועוד מיקל אם חתך חתך אחד של לפת וחתך אחד של תרדין וכן תמיד לפי שמתיקות הלפת מבטל טעם השמנונית מן הסכין ואין התרדין מקבלין טעם הימנו אמר רב נחמן [שם כל הסוגיא] אסור להניח כד של מלח אצל כד של חלב בתיבה אחת פן יפול מן החלב לתוך המלח בלא ראות וימלחו ממנו קדירות של בשר אבל כד של בשר ממש אצל כד של חלב מותר שנזהרין בני בית מזה אבל במלח אין נזהרין כל כך וכן מותר להניח כד של חומץ אצל כד חלב אע"פ שדרך חומץ לתת לתוך התבשיל ואין חוששין שמא יפול מן החלב בחומץ ויחזור ויתן ממנו לתבשיל לפי שאפי' יפול מן הכותח בחומץ מתבטל שם וגם אין נ"ט בחומץ אבל הלב או כותח הנופל במלח נראה וניכר הוא מפני שהוא עבה תניא בפסחים [דף ע"ו] פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאוכלה בכותח ופי' רבי' שלמה שאין הלכה כן דהא ק"ל כרבא דאמר בע"ז [דף ס"ו ובתו' שם כל הסוגיא] גבי ההיא בת תיהא דריחא לאו מילתא היא פי' ר"ח חננאל קנה שקוע בפי חבית ומאותה קנה בולט קנה קטן כמין דד ומריח היין דרך אותה דד זה קרוי בת תיהא ור' יעקב פוסק שכן הלכה ומודה רב' מכאן שאסור דריחא דאית ביה פטומ' שאני ועוד אומר רבינו יעקב דווקא בתנורים קטנים דנפיש טעם פטומייהו שהתנורים שבימי חכמים קטנים היו אבל בתנורים גדולין כעין שלנו מותר לאפות פת עם צלי שיש שם אויר גדול וכן כתב הר"ר אליעזר ממי"ץ מפי רבי' יעקב עוד אומר שם [בפ' כיצד צולין דלעיל] דג שנצלה עם בשר אסור לאוכלו בכותח רב אשי אמר אפי' במילחא נמי לא דקשי לריחא ולדבר אחר, תניא בפ' כל שעה [דף ל'] אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה ומסיק [שם בדף ל"ו] דכעינא דתורא שרי פי' מותר ללוש בחלב עוגה קטנה כעינו של שור מפני שנאכלת מיד ולא יבא לידי שכח' שיאכלנה עם בשר גרסינן בפ' כל הבשר [דף ק"ה] מים שבאמצע סעודה רשות היא אותה הנטילה אמר רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל מפ' ר' יעקב [בתו' שם] כי בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה שאין הבשר בעין ולא הגבינה בעין ואין שם אלא הטעם אבל בין תבשיל לגבינה חובה פי' מן תבשיל של בשר לגבינה של אחריו חובה, בירושלמי [פ' ז' דשביעית] אומר כללו של דבר כל שאיסורו מה"ת אסור לעשות בו סחורה וכל שאיסורו מד"ס כגון חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו ובגבינות העכו"ם מותר לעשות בהן סחורה ומקשה הירושלמי והלא נהגו העולם לעשות סחורה בסוס וחמור וכגמל ומתרץ למלאכתו הוא גדל עוד שנינו במסכת שביעית [דף כ"ג] ומביאה בפ' כל שעה [דף מ"ב] הצייד שנזדמנו לו חיה או עוף ודגים טמאים מותרים למוכרן אבל לא יכוון מלאכתו לטמאין ומכאן הורו הגאונים לאדם שגבה חבית של יין של עכו"ם בחובו שיכול למוכרו, בהמה ששחטו ונמצאת טריפה מעשה היה והתיר רבינו שמואל כל הגבינו' שעשאו ממנה כל השנה מטעם שנעמידנה על חזקתה והשתא היא דנטרפה וא"ת א"כ בחולין [בדף י"א וכל הסוגיא בתו' שם בד"ה אתיא] שאומר מניין שהולכין אחר הרוב ולמד מפרה אדומה ומעדי' זוממין כמו שאומ' שם ומקשה דילמא טריפה נינהו אלא לאו משום דאזלינן בתר רובה ומה הוכחה עושה שהרי אין לומר שהם טריפה שיש לי לומר העמיד על חזקתה שלא נולדה טריפה למאן דאמר טריפה אינה חיה וי"ל [בחולין דף נ"ז] שמקשה למאן דאמר טריפה חיה ואומר מורי בשם זקני רבינו היים דכיון שלא נתבררה אותה חזקה מעולם אין לסמוך עליה והרב רבי יוסף איש ירושלים פי' שכל זמן שלא הוכחנו שהולכין אחר הרוב אין חזקה זו שאמרנו כלום כיון שלא נתבררה מעולם אבל למסקנא שהוכיח ממקום אחר שהולכין אחר הרוב הרוב עושה חזקה מבוררת הלכך הגבינות מותרין וכן התירם רב יהודאי גאון בהלכות אותו ואת בנו אלא במקום שנודע שקודם שנשחטה היתה טריפה כמו ביתרת שלא בדרא דאוני וכיוצא בזה שהוא טרפות הבא מן הבטן אז הגבינות אסורין: