ביאור:ויקרא כה ה

ויקרא כה ה: "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר; שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ."

תרגום ויקיטקסט: - גם את ספיח הקציר (היבול הצומח מעצמו מזרעים שנפלו לאדמה בקציר הקודם) לא תקצור בבת-אחת כמות גדולה, ואת ענבי הנזיר (הענבים הצומחים מעצמם בכרם שלא גזמו את ענפיו) לא תבצור בבת-אחת כמות גדולה, ולא תנהג כבעל הקרקע או הכרם, אלא תהיה זו שנת שבתון (ביטול הבעלות) לארץ.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:ויקרא כה ה.

ספיח, נזיר

השורש ספח עניינו - כמו בלשון ימינו - דבר עודף, נוסף ונלווה על העיקר . מכאן, ספיח קצירך הוא היבול שצמח מזרעים עודפים, שנפלו לאדמה בזמן הקציר בשנה השישית. הזרעים הללו עשויים לצמוח מעצמם, וכך להניב יבול גם כשהאדם אינו זורע. הספיח היה חיוני במיוחד בעת מצור, כשלא היה אפשר לזרוע, (מלכים ב יט כט): "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת: אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ, וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם".

ה נזיר הוא - כידוע - אדם שאינו מסתפר. מכאן, ענבי נזירך הם ענבים שצמחו בכרם שלא "הסתפר" - כרם שלא זמרו אותו. כדי שעץ הגפן ייתן ענבים בשפע, יש לגזום ולהסיר ממנו את הזמורות (הענפים היבשים) ולפנות מקום לענפים חדשים (ראו פסוק ג). בשנת השמיטה אסור לזמור, והענבים המצליחים בכל-זאת לצמוח נקראים "ענבי נזיר", "כי כן יקראו השער הארוך על-שם הנזיר" ( רמב"ן ) .

נזירך - פירושים נוספים

1. נזיר הוא אדם שאסור לו לשתות יין, ולכן אינו מטפח את כרמו. "ענבי נזירך" הם משל לענבים הצומחים בכרם שאינו מטופח, ככרמו של הנזיר ( רמב"ן ) .

2. נזיר הוא אדם המקדיש את עצמו לשם ה'. "ענבי נזירך" הם ענבים שצמחו בכרם שהוקדש לשם ה' לכבוד השנה השביעית (רש"ר הירש) .

3. נזיר מלשון התנזרות והתבדלות. "ענבי נזירך" הם ענבים שצמחו בכרם שנשמר והובדל מבני-אדם אחרים, כלומר שלא קיימו בו את מצוות הפקרת הפירות ( רש"י ) .

אסור לקצור אבל מותר לאכול?

בפסוקנו כתוב שאסור לקצור ולבצור את היבול הצומח מאליו, אבל בפסוק הבא כתוב "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" - מכאן שמותר לאכול את היבול הצומח מאליו! איך אפשר לאכול אם אסור לקצור ולבצור? כמה תשובות:

1. ההבדל הוא בכמות. קציר ובציר מציינים פעולות חקלאיות מאסיביות, שמטרתן לאסוף בבת-אחת את כל היבול. אולם קטיף בכמות קטנה לצריכה פרטית - מותר. ולכן נאמר במשנה: "הַיּוֹצֵר, מוֹכֵר חָמֵשׁ כַּדֵּי שֶׁמֶן וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה כַּדֵּי יַיִן, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לְהָבִיא מִן הַהֶפְקֵר".

2. ההבדל הוא באופן הביצוע. קציר ו בציר מציינים פעולות הנעשות בעזרת כלים תעשייתיים, במטרה לאסוף כמות גדולה בבת-אחת. אולם איסוף בכלים ביתיים - מותר. ולכן נאמר במדרש "לא תבצור - כדרך הבוצרים. מיכן אמרו: תאנים של שביעית - אין קוצים אותם במוקצה, אבל קוצה אותה בחורבה. אין דורכים ענבים בגת, אבל דורכים בעריבה. אין עושים זיתים בבד ובקוטב, אבל כותש ומכניס לבדידה" ( ספרא ). מוקצה, גת, בד וקוטב הם כלי-עיבוד תעשייתיים; חורבה, עריבה ובדידה הם כלי-עיבוד ביתיים.

3. ההבדל הוא בבעלות. כינוי-השייכות במילים קצירךָ, נזירךָ מציין, שאתה מתייחס ליבול כאל שלך - נועל את השדה ומונע מאחרים להיכנס, כדי שתוכל לקחת את כל היבול לעצמך. אולם, אם פתחת את השדה, הפקרת את היבול, והרשית לכולם להיכנס - מותר גם לך לקחת ולאכול כמו כולם. ולכן נאמר במדרש "מן השמור בארץ אין אתה בוצר, אבל אתה בוצר מן ההפקר" ( ספרא ) ; ובהרחבה, "לא תקצור - להיות מחזיק בו כשאר קציר, אלא הפקר יהיה לכל. נזירך - שהנזרת והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם, לא תבצר - אותם אינך בוצר, אלא מן המופקר" ( רש"י ) . מכאן האיסור הנקרא בימינו איסור שמור - איסור לאכול פירות משדה שנשמר ולא הופקר.

4. בזמן המשנה, היו אנשים שזרעו בסתר ואמרו שזה "ספיחין". כדי להילחם בתופעה, גזרו חז"ל את איסור ספיחין. האיסור אינו כתוב בתורה, להיפך, בתורה כתוב בפירוש שמותר לאכול את היבול הצומח מעצמו (פסוק ו). אולם מהפסוק שלנו ניתן ללמוד, שיש לאסור על פעולות הפוגעות בשביתת הארץ; מכאן למדו חז"ל שראוי לתקן תקנה שתמנע זריעה בשביעית: "מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית" ( ספרא ).

שנת שבתון יהיה לארץ

בפסוק הקודם כבר נאמר "שבת שבתון יהיה לארץ". מדוע נאמר כאן שוב? ומדוע בפסוק הקודם "שבת שבתון" ובפסוקנו רק "שבתון"?

- חכמי המדרש פירשו, ש"שבת שבתון יהיה לארץ" מתייחס לשנה השביעית עצמה, שבה השביתה כפולה - גם מזריעה וזמירה וגם מקצירה ובצירה; ו"שנת שבתון יהיה לארץ" מתייחס לשנה השמינית, שבה כבר מותר לזרוע ולזמור, אבל עדיין יש להפקיר את הפירות שהתחילו לצמוח בשביעית, עדיין אסור לקצור ולבצור את כולם יחד: "כיון שיצאת שביעית, אף על פי שפירותיו שמיטה, מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן. אבל פירותיו אסורים עד טו' בשבט" ( ספרא , מלבי"ם) .

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:ספיחי קציר וענבי נזיר

קיצור דרך: tnk1/tora/wyqra/wy-25-05

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2021-09-24.