תוספות רי"ד/בבא קמא/פרק ג

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מהדורא תליתאה

דף כט עמוד א

אלא אמר אביי בתרתי פליגי. פליגי בשעת נפילה ופליגי לאחר נפילה פליגי בשעת נפילה בנתקל פושע. מ"ס נתקל פושע הוא. ומ"ס נתקל לאו פושע הוא:

ופליגי לאחר נפילה במפקיר נזקיו מ"ס מפקיר נזקיו חייב ומ"ס מפקיר נזקיו פטור. פי' המורה בתרתי פליגי במתניתין כשהזיקה הכד בשעת נפילה ופליגי כשהוזק בחרסי' לאחר נפילה. ואינו נראה בעיני לפרש בשעת נפילה שהזיקה הכד בהדי דקא אזל' חדא דלישני דמתניתין דקא תני תרתי לא משמע הכי דקתני והוחלק אחד במים או שלקה בחרסי' ואנו מעמידים והוחלק אחד במים בשעת נפילה או שלקה בחרסית לאחר נפילה והוחלק דרך מכשול משמע ולא בהדי דקא אזיל מזיק. ותו דפלוגתא דרב ושמואל בהוחלק א' במים בור עבידי ליה ולשמואל פטר בהן את הכלים. ולרב חייב בהן את הכלים בעבור שלא הפקירן ואי בהדי דקאזלי מזקי היכי יהבי עלייהו דין בור. מהני מוכח דבין בשעת נפילה בין לאחר נפילה מעשה בור קא עבדי שנתקל בהן אלא בשעת נפילה הוה קודם שהיה לו פנאי לסלקם ובשעת נפילה פליגי בנתקל פושע. ואע"פ שלא הפקירם פטרי רבנן משום דנתקל אנוס הוא ועל נפילתו לא תוכל לחייבו דאונס רחמנא פטריה וכך דומה הנתקל כמו נפשרה על כתיפו מאליה דאמרן דהוי אונס ולסלקו לא הו"ל פנאי ולאחר נפילה שהיה לו לסלקם ולא סילקם פטרי רבנן משום דהפקירה:

דף ל עמוד א

אמר ר' יוחנן לא שנו אלא בכותל רעוע. אבל בכותל בריא פטור המצניע וחייב בעל הכותל דאמר ליה איבעי לך לעיוני. פירוש כל היכי דהוי כותל רעוע דאיכא פשיעה גבי מצניע שהוא הראשון אע"פ שזה הסותר נמי פשע דהו"ל לעיוני בתר גרמתו של ראשון אזלינן כדפרישית גבי בור המתגלגל במה"ק אבל בכותל בריא דליכא פשיעה גבי מצניע אזלינן בתר פשיעה דסותר. ואף ע"ג דראה אותן הוא פטור שהוא מתכוין לסתור את כותלו ומאליהם נפלו וכך מוכיח מדמדמה אותם למכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל הדלי ונטל את דליו והזיק שחייב בעל הבור ופטור בעל הדלי ה"נ פטור בעל הכותל ואין זה עושה בור בידים דלא תפשם והשליכם לר"ה אלא הוא מתכוין לסתור כותלו והן נופלין מאליהן ומי הזקיקו לטרוח בבור שעשו אחרים לסלקו ולהצניעם:

אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבא ראשון בנזקי שני בין כי מותזק מגופו בין כי נתזק בממונו. ק"ל דהא פרישית במה"ק דכולי האי אליבא דר"מ אבל אליבא דרבנן כי מיתזק שני בממונו דראשון נמי פטור משום דנתקל אנוס חשבינן ליה והאי מאי דקתני וכולן חייבין גופן ופטורין בנזקי ממונן ולא אתיא אלא לרבנן דאמרי נתקל אנוס הוא. ואין לחייבו אלא משום דהו"ל לעמוד ולא עמד ומש"ה הוי בור דאי לר"מ דאמר נתקל פושע הוא כמזיק בידים דמי וחייב אפילו בנזקי כלים כדפרי' התם. ונראה לי לתרץ כשהקשינו לרבא דאמר לעולם נתקל פושע הוא וראשון לא הוי בור דתניא וכולן חייבין על נזקי גופן ופטורין על נזקי ממונן ואפילו ראשון כך הקשינו לו אפילו לר"מ דאמר נתקל פושע הוא: ל"ד למזיק בידים דהא איהו לא אזיק מידי אלא אחרים נתקלו בו והזיקו והילכך תורת בור עליו לפטור בו את הכלים והשתא אתיא כולה ברייתא כר"מ:

דף לג עמוד א

כמשפט שור בשור כו' אע"ג דלעיל מיירי בשור שהמית את האדם קרא יתירא קדריש דאיבעי ליה למיכתב כך יעשה לו מאי כמשפט למשפט כמשפט שור בשור וכו' ר' ישמעאל סבר בעל חוב שוי' רחמנא פירוש אע"פ שאינו משתלם אלא מגופו אין השור נחלט אליו כ"א בב"ד שישומו את נזקו ויחליטוהו לו ב"ד או כולו או מקצתו דומיא דבעל חוב שאם הלוה ראובן לשמעון מנה ונשתעבד על שדהו או אפילו עשאו אליו אפותיקי אין יכול ראובן ליקח אותו השדה ולהחליטו עליו. וליכל פירותיו ואם עשה כן ותפשו שתים ושלש שנים כל הפירות שאכל מעלה אותם לו בחובו ומנכה לו בשיעור מן המנה אך אם ילך לב"ד וב"ד ישומו לו את השדה כשיעור המנה שלו ויחליטוהו לו אז יהיה שלו ויאכל את פירותיו. ואע"ג שאין לו מהיכן יגבה המנה כ"א מאותו השדה אינו יכול להחליטו אליו וליכל פירותיו כ"א עפ"י ב"ד וה"ה ה"נ הכא אע"פ שאינו משתלם אלא מגופו אינו נחלט אליו כ"א עפ"י ב"ד וכ"ז שלא נישום בב"ד ברשות מזיק קאי:

עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו. פי' ואע"ג דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזה דהא שור המזיק הכי הוי שאינו גובה אלא מגופו ואם מת השור אבד נזקו:

דף לה עמוד ב

ממאי דמתני' ברי וברי הוא. פי' תלמודא מתמה אמאי דקאמר ר' אבא ור' חייא אמר סומכוס אפי' ברי וברי דאיצטריך ר' יוחנן למימר חלוקין עליו חביריו על סומכוס דילמא מודה סומכוס בברי וברי. אפי' סומכוס הוא ור' חייא אהדר ליה אין דאמר סומכוס אפי' ברי וברי ומשום דקים ליה לר' יוחנן הכי אמר דמתני' פליגא עלי' וממאי דמתני' ברי וברי דילמא שמא ושמא היא ומש"ה א"ר יוחנן דפליגי אסומכוס:

נימא תיהוי תיובתא דרבה בר נתן כו' פי' ואין לתרץ דמתני' מיירי כגון שראו עדים שאחד מהם נגחו אבל לא הכירו מי הו' או הגדול או הקטן דממ"נ שקיל מן הקטן מפני שהעדים חייבוהו ולא הודאת פיו אין לומר כך דסיפא דומיא דרישא קתני מה רישא דליכא עדים [ששם] היו הודאת פיו ואפ"ה מחייב בהודאתו וקשיא בר נתן: