תוספות רי"ד/בבא קמא/פרק ד

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מהדורא תליתאה

דף לז עמוד א

ורב זביד אמר לך רישא אחזרה קאי כגון דהוי מועד לאדם דכיון דהוי מועד לאדם הוי נמי מועד לבהמה. והדר בי' מבהמה דקאי גבי בהמה תלתא זימנא ולא נגח מהו דתימא כל כמה דלא הדר ביה מאדם חזרה דבהמה ולא כלום היא קמ"ל דחזרה דבהמה מיהת חזרה הוא. פי' ההיא בבא דמועד לאדם ואינו מועד לבהמה לא לדיוקא דידה אתא דמשמע דוקא כשראינו שאינו מועד לבהמה דקא חזי לה ולא נגח הא מסתמא הוי מועד דהא ודאי מרישא דרישא שהיא ממין לשאינו מינו שמעי' מינה דהשתא מבהמה לבהמה הוי מועד כ"ש מאדם לבהמה. אלא היא גופא קמ"ל שאם הוא מועד לאדם ואינו מועד לבהמה כגון דחזי בהמה ולא נגח לאדם שהוא מועד משלם נזק שלם ולבהמה שאינו מועד משלם חצי נזק והו"ל האי שור מועד לאדם ולא לבהמה. ולא אמרינן לא יתכן דבר זה שיהא מועד לאדם ולא לבהמה דאע"ג דחזא בהמה ולא נגח כ"ז שהוא מועד לאדם יהא מועד גם לבהמה אלא אמרי' כיון דחזא בהמה ולא נגח בודאי לא הוי מועד לבהמה. ואע"ג דהוא מועד לבהמה (לאדם) ופירש רב זביד דאימת אמרי' דלא הוי מועד לבהמה כגון דחזא בהמה תלתא זימני ולא נגח דמכי נגח אדם תלתא זימני מסתמא הוי מועד גם לבהמה ולא יהי' תם לבהמה. אא"כ יראה בהמה ג"פ ולא יגח אותה אם חזר מהעדאה דבהמה. וקאי בהעדאה דאדם ואתא לאשמועי' דחזרה דבהמה חזרה הויא. ואע"ג דלא הדר בי' מאדם והו"ל האי שור מועד לאדם ולא לבהמה. ולפי מה שמפרש רב זביד האי בבא כך יש לנו לפרש כל המשנה מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו כגון דחזא שאינו מינו שלשה פעמים ולא נגח דהו"ל חזרה אצל שאינו מינו. ודוקא בתלתא זימני הוי חזרה אבל בתרי זימני לא דכיון דהועד למינו ומסתמא הוי מועד לשאינו מינו לא מהניא ביה חזרה עד תלתא זימני דאי הדר ביה תלתא זימני משאינו מינו הוחזק להיות מועד למינו ותם לשאינו מינו. אבל בתרי זימני אכתי הוי מועד לזה ולזה. שאם אתה רוצה לפרש ואינו מועד לשאינו מינו כגון שראה פעם אחת שאינו מינו ולא נגח והו"ל מועד למינו ותם לשאינו מינו בעבור פעם אחת. אי הכי גבי אדם נמי נפרש הכי מועד לאדם שנגח אדם תלתא זימני ואינו מועד לבהמה שראה פעם אחת בהמה ולא נגח דהו"ל מועד לאדם ולא לבהמה והיא גופא קמ"ל דאע"ג דמסתמא מכי הועד לאדם הוי מועד לבהמה מזימנא חדא דחזי בהמה ולא נגח הויא חזרה לבהמה. ויהי' מועד לאדם ולא לבהמה ומה צורך לו לומר דחזא בהמה תלתא זימני ולא נגח. אלא ש"מ ס"ל דכל כמה דאמרי' מסתמא הוי מועד לשאינו מינו או לבהמה לא יעשה תם אצלו אלא בתלתא זימני דכי היכי דבחזרת אדם בעי' תלתא זימני ה"נ בחזרת הבהמה ואע"ג שלא הועד לבהמה אלא מסתמא דהעדאה דאדם וכולה מתני' צריך לפרושי בענין אחר:

דף לח עמוד א

שור של ישראל שנגח שור של נכרי מנין שאפילו גוי עע"ז ועוסק בתורה כו'. בפ' ארבע מיתות אוקמינן לה דוקא בשבע מצות דידהו אבל אם עוסק בתורה חייב מיתה כבא על נערה מאורשה. וא"כ המלמד תורה לב"נ עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול כדאמרי' במושיט אבר מן החי לב"נ:

דף לח עמוד ב

מבין ישראל ומבין הכותים ר"מ מטמא וחכמים מטהרין שלא נחשדו על כתמיהן. בפ' דם הנדה מתרץ לה הכי הנמצאין בערי ישראל דברי הכל טהורין שלא נחשדו ישראל על כתמיהן שלא להצניעם והנמצאים בערי כותים ר"מ מטמא דגרי אמת הן ונחשדו על כתמיהן. וחכמים מטהרין שגם הם לא נחשדו על כתמיהן כישראל:

דף מא עמוד א

פיסקא וזה וזה חייבין מיתה תניא אידך ובעל השור נקי ריה"ג אומר נקי מדמי וולדות פי' בע"כ מדאיצטריך קרא למיפטו תם ש"מ מועד חייב בדמי ולדות כדאמרי רבי אליעזר ורבי עקיבא גבי כופר ודמי עבד. והכי מסיק רבה בתירוצי' כתב רחמנא ובעל השור נקי תם פטור ומועד חייב. וה"נ בתירוציה דרב אדא בר אהבא. כתוב ברוב ספרים תם פטור ומועד חייב ומאי דתנן בפירקין דלקמן דשור פטור מדמי ולדות ומשמע אפילו מועד מדקתני אדם חייב ולא מפליג בשור בין תם למועד ההיא דלא כריה"ג:

ממשמע שנאמר סקול יסקל השור א"י שהיא נבלה כו'. עיין בפרק האיש מקדש במהדורא תליתאה:

דף מא עמוד ב

אין דיני אלא כשהמית את האדם ע"פ ע"א או ע"פ הבעלים פירוש שאלו היה מועד היה חייב כמסיק דכופרא כפרה וחייב בין ע"פ עצמו בין ע"פ ע"א כדפרישית במה"ק ואע"פ שאין השור בסקילה משלם כופר כדדרשינן לקמן מריבויא דאם כופר ואיצטריך ובעל השור נקי למיפטר התם מחצי כופר. וכן נמי מאי דמתרץ לקמן אין דיני אלא מתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם אלו היה מועד היה משלם כופר. ולהכי איצטריך קרא למיפטר התם:

דף מב עמוד א

אמר לו ר"ע הרי הוא אומר אנשים ולא שורים. פירוש וממעטי אפילו שורים מועדין ומה איצטריך קרא למיפטר התם דמשמע הא מועד חייב והא אפילו מועד פטור. ומהדר רבה איצטריך סד"א כו' פירוש אי לאו ובעל השור נקי הוי דרישנא כדקאמרת אנשים ולא שורים למעוטי אפילו מועדין וכ"ש תמין אלא להכי איצטריך ובעל השור נקי לומר לך דוקא תם פטור אבל מועד חייב ולא אתא אנשים למעוטי שורים דאפילו שור המועד משלם דמי ולדות. ואין לומר דלמיפטר שור תם אתא חדא דל"ד לאנשים שהן מועדין ותו תם דפטור מבעל השור נקי נפקא א"ו ריה"ג לא דריש אנשים כלל למעוטי אנשים (שוורים) ומתקיף לה אביי אלא מעתה גבי בשת נמי דכתב אנשים נימא דלא אתא למעוטי שורים מבשת דלהכי אתי ובעל השור נקי לומר לך תם פטור מבשת אבל מועד חייב ואנשים לא אתי למעוטי שורים מבשת. וכ"ת ה"נ סבר ריה"ג דשור מועד משלם בושת א"כ ניתני ובעל השור נקי מדמי ולדות ומבשת והוי משמע אבל מועד חייב בין בולדות ובין בבשת. ומדלא תני הכי ש"מ דס"ל לריה"ג שאין שור מועד משלם בושת דמימעט מאנשים ולהכי לא דריש אבעל השור נקי נקי משבת משום דאפי' מועד נמי פטור. וכי היכי דדריש לגבי בשת למעוטי שוורים לידרוש גבי וולדות אנשים ולא שורים שיהא שור מועד פטור מדמי ולדות וכיון דמועד פטור כ"ש תם. ואכתי שפיר קאמר ליה ר' עקיבא ומאי איצטריך בעל השור נקי למיפטר תם מדמי ולדות. אלא אביי ורבא דאמרי תרווייהו בודאי אנשים דכתב גבי בשת אתא למעוטי שוורים ולפוטרן מבושת ואפילו מועד פטור וכ"ש תם אבל אנשים דכתיב גבי וולדות ואתי למעוטי שוורים ס"ל ור' יוסי דלאו לפטורא מעטינהו אלא לחיובא דאנשים כי אין אסון חייבין אבל יש אסון באשה פטורין משום דקם ליה בדרבה מיניה ולרב אדא בר אהבה כגון שיש אסון באשה בכוונה פטורין ולא שוורים דאע"ג דיש אסון באשה ובכוונה חייבין דלא קם ליה בדרבה מיניה וכ"ש בשאין אסון ואין כוונה שחייבין והוה מחייבנא אפי' תמין להכי איצטריך ובעל השור נקי לומר לך תם פטור אבל מועד חייב הוא ולא דריש אנשים לפטור שורים כר"ע. אבל אנשים דכתב לגבי בשת ליכא למידרש הכי ובע"כ לפטור שורים מבשת קא אתי מועדין וכ"ש תמין. ולהכי לא דריש ובעל השור נקי נקי מבשת כדדריש גבי וולדות:

דף מג עמוד א

מאי לאו כופר לא דמים. פי' המורה הא דקתני משלם לאו בתורת כופר דניבעי כפרה דאפילו לא משלם נמי כגון אי לית ליה נכסי לאו בכלל עונש הוא דאין כופר בלא סקילה אבל היכא דאית ליה נכסי' על כרחי' משלם דמיו דלא גרע מיתה מנזקין דאלו אזקי' אע"ג דאינו בסקילה בעי לשלומי ליה פחת דמיו ה"נ משלם דמים לירושיו. וקשיא לי א"כ דכל היכא דליכא כופר איכא דמים. גם כשהרג שלא בכוונה אע"ג דליכא כופר משלם דמים וה"נ אמר רבה בפירוש לקמן דע"פ עדים שלא בכוונה משלם דמים. א"כ מאי איצטריך רבה למימר דשלא בכוונה פטור מכופר והא ממ"נ משלם דמים. ומה לי בתורת כופר מה לי בתורת דמים ב"ד מחייבין אותו לשלם. וכי זה בא להשמיענו שאם אין לו לשלם אין לו עונש מן השמים. וכי מה שעושים בשמים הוצרך להודיענו. ונראה לי לומר דהאי נפקא מינה דלמאן דאמר דמי מזיק אם שוה המזיק יותר מן הניזק אי אמרת חייב בכופר לא מיפטר עד דיהיב דמי מזיק ויפדה נפשו. ואי אמרת דמים אינו משלם אלא דמי ניזק. ולמ"ד נמי דמי ניזק נ"מ כגון שהמית ע"פ עד שלא בכונה אי הוה חייב בכופר הוי משלם עפ"י ע"א דכופרא כפרה הוא כדפרישית במה"ק. אבל השתא דלא משלם אלא בתורת דמים פטור ע"פ עד א' דומיא דנזקין דלא משתלמי ע"פ ע"א. ואי קשיא לי הא קשיא לי מי דחקו לרבה לומר דהיכא דהמית שלא בכוונה אע"ג דליכא כופר איכא דמים. והא דמים נזקין הוי ולקמן פליגי ר' יהודא ור' בנזקין שלא בכוונה דר' יהודא מחייב ור' שמעון פוטר ואמרי' מ"ט דר' יהודא יליף מכופר מה כופר שלא בכוונה מחייב ור"ש יליף מקטלי' דפטור שלא בכוונה. ורבה דסבר דליכא כופר שלא בכוונה א"כ גם נזקין שלא בכוונה פוטר ודמים נמי נזקין הוי ויפטור רבה שלא בכוונה לגמרי ומה דתנן המית שורי את פלוני משלם ע"פ עצמו. יתרץ יפה לא כופר מפני שאין נסקל ע"פ הבעלים וכל היכא דליכא סקילה ליכא כופר אבל דמים שהם נזקין משלם כיון דמודה שהמיתו בכוונה ופיו כמאה עדים. אילו הודה שהזיקו בכוונה אינו משלם ע"פ עצמו ה"נ כשהודה שהמיתו בכוונה ישלם דמים ע"פ עצמו. אבל לעולם כשהמית שלא בכוונה אפילו ע"פ עדים פטור לגמרי בין מכופר בין מדמים:

דף מג עמוד ב

אמר ליה רבא אלא מעתה אשו שלא בכוונה על פי עדים ישלם דמים. פי' לא מקשה הכי אלא לריש לקיש דאמר אשו משום ממונו ומש"ה מהדר ליה מר"ל דאמר כגון שהצית בגופו של עבד אבל לר' יוחנן דאמר אשו משום חציו ליכא לאקשויי מידי:

דף מד עמוד א

נגיחה למיתה ונגיחה לנזקין. פי' כי היכי דבמיתה לא חלקתה בין קטנים לגדולים הכי נמי בנזקין ונזקי אדם משור ילפי' להו מכמשפט מדכתבינן לעיל כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם ואיצטריך למכתב נגיחה לנזקין שלא תחלוק בשור באדם בין גדולים לקטנים. וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי עיין בתשוב' כ"ה:

דף מד עמוד ב

פיסקא שור שהיה מתחכך אמר לך ר' שמעון דנין חיוביה דשור מחיובי' דשור פי' חצי נזק אינו משתלם אלא מגופו של שור דבע"כ בנזקין שלא בכוונה לא תוכל לחייב נזנק שלם שאע"פ שהי' מועד כיון שעכשיו עשה שלא בכוונה אינו משלם אלא חצי נזק:

דף מה עמוד ב

פיסקא קשרו בעלי' במוסרה אמר רב מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל. נראה לי דרב אמר גרסי' והתלמוד מסדר דבריו ושקיל וטרי עד דמסיק דפליג עם רב אדא בר אהבה ומש"ה אין לפרש דבריו דבנזק שלם וחצי נזק אתי לאורויי אלא בשמירה פחותה ומעולה כדאיירי רב אדא ואתי רב לאיפלוגי עלי' דודאי בשתי קרנים יש לחלק שזו צריכה שמירה מעולה וזו די לה בשמירה פחותה אבל בקרן אחת אין לחלק שהכל די לה בשמירה פחותה:

דף מו עמוד א

אלא אמר אביי ה"ט דר' אליעזר כר' נתן. מה שפירשתי במהדורא תניינא דר"א לא מחייב לה אלא בדין שמים אבל מדיני אדם פטור אינו נראה לי דא"כ במאי פליגי אטו ת"ק נמי לית ליה דר' נתן והא קרא קא דריש א"ו דכ"ע אית להו דר' נתן ות"ק סבר חייב הוא לשוחטו ולסלק הדמים והמזיק מביתו אבל אם עבר ולא שחטו ושמרו פטור מניזקין אבל חייב הוא בדיני שמים: ור' אליעזר סבר אע"פ שהיה מן הדין להפטר מנזקין כיון ששמרו כדמשמע ולא ישמרנו הא שמרו פטור אפ"ה קנסינן ליה להתחייב בנזקיו משום דעבר על ד"ת ובהא פליג אביי עם רבה דרבה סבר לחיובא מדאורייתא מולא ישמרנו אביי פרי' ליה דלא ישמרנו לא משמע אלא הא שמרו פטור ולא מחייב ליה ר"א אלא משום קנסא:

מנין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה. נ"ל דוקא אם טוען הנתבע כי יש לי אצלך מטלטלין או אתה מחזיק בקרקע שלי בחמס ולא אעשה לך דין עד שתעשה לי דין אתה תחלה התם ודאי אמרינן שאין נזקקין לתובע תחלה מפני שהמטלטלין והקרקע אינן פרעון לדמי הלוואתו אבל אם טוען הנתבע כי מזה השטר אתה פרוע כי אתה חייב לי כך וכך מעות ממקום פלוני ויהיו שלך בחובך או תשבע לי שאינך חייב לי כלום ואפרעך הדין עם הנתבע ועד שלא ישבע לו אינו פורעו כדפרישית בשנים אוחזים בה' מצא שטרי חוב במהדורא בתרא: