תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ט

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף פד עמוד אעריכה

יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן מותרות לאלו וללו אסורות לאלו ינאלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. כ"ה שנשא את האלמנה ויש לו אח כ"ג. חלל שנשא כשירה וית לו אח כשר ופסלה בביאתו. ישראל דנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. אלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כ"ג שקידש את האלמנה ויש לו אח כ"ה. פי' מכיון שלא חילצה בביאתו היא שמותרת ליבם. כשר שנשא חללה מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן. אסורות לאלו ולאלו כ"ג שנשא את אלמנה וי"ל אח כ"ג או כ"ה. כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר. ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל, ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר אסורות לאלו ולאלו. ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן:


דף פד עמוד בעריכה

אר"י א"ר לא הזהרו כשרות להנשא לפסולין. פי' מותר החלל לישא כהנת כשרה, ודוקא הכשר מוזהר שלא יקח פסולה אבל הפסול מותר ליקח כשרה, מתיב ר"י לא יקח ומלמד שהאשה מזדהרא וכל היכא דאיהו לא מוזהר איהי נמי מזדהרא וכל היכא דאיהו לא מוזהר איהי נמי לא מיזהרה. ובפ' עשרה יוחסין מסיק תלמודא והל' גר מותר בכהנית לא הזהרו כשרות להנשא לפסולין. מותר בממזרת כר' יוסי דאמר קהל גרים לא איקרי קהל כולה פירקין אסור ל"ת הוא. ואע"ג דקי"ל דאתי עשה ודחי את ל"ת הא אמרן גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה:

מתניתין: שניות מדברי סופרים שניות לבעל ולא שניות ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם שני' ליבם ולא שני' לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל שני' לזה ולזה אסורה לזה ולזה אין לה כתובה ולא פירות ואל מזונות ולא בלאות והולד כשר וכופין אותו להוציא. אלמנה לכ"ג גו"ח לכ"ה מו"נ לישראל ב"י לנו"מ יי"ל כתובה:


דף פה עמוד אעריכה

ת"ר שניה לכ"ג גו"ח לכ"ה י"ל כתובה מבעלה ולא פירות, פי' פירות שאכל הבעל מנכסי מלוג שלה, אבל אלמנה יש לה ומן הדין הי' שבין האלמנה ובין השניה שהיא להן פירות שאכל הבעל כיון דבעמוד והוציא קאי אינו דין שיאכל פירות ואם אכל יחזיר. ולא דמי לכל מגרש את אשתו שאינו מחזיר ירות שאכל דהתם לאו בעמוד והוצא קאי אינו מן הדין שיאכל ואם אכל יחזיר הלכך גבי אלמנה שלא קנסו אותה בכתובתה לא קנסו אותה גם בפירותיה ואינו מחזיר לה, ולא מזונות, אין לשני' מזונות מן הבעל בין בחייו דבעמוד והוצא קאי והאיך נאמר לו שיזין אותה וגם אם הי' בעלה במד"ה ולותה ואכלה אינו משלם בה, ובין במותו נמי אין לה מזונות על היתומים דת"כ ככתובה דמי וכי היכי דא"ל כתובה ה"ל א"ל מזונות אבל אלמנה לכ"ג יש לה מזוזות מן היורשים לאחר מיתת הבעל כי היכי די"ל כתובה י"ל מזונות שהן ת"כ אבל בחיי דבעמוד והוצא קאי אין לה מזונות וכן נמי אם הלך בעלה למד"כ ולותה ואלכה אינו משלם לה. ולא בלחות, לא מיבעי' מה שפחתו מנכסי נדוניתה דאל יהיב לה אלא אפילו הבלאות שהן קיימין אין לה. אבל אלמנה יש לה בלאות וה"ה שמשלם לה מה שפחתו כדין כל הנשי אלא מה דקא תני גבי שני' בלאות לאשמעינן דאפילו בלאותיה קיימין ל"ל תני נמי גבי אלמנה בלאות, ובפ' אלמנה ניזונית מפרע ר"כ דשניות דוקא בלאות דנ"מ אין לה אבל בנצ"ב דקנסי' רבנן לדידי' בדידה ולדידה בדידיה, אבל אלמנה י"ל בין דנ"מ בין דנצ"ב.

בעי' מני' בני בתירה מר"ש שני' לבעל ולא שני' ליבם יש לה כתובה מיבם או א"ל כתובה מיבם כיון דאמר מר כתובתה על נכסי בעלה הראשון ליית לה א"ד כיון דל"ל מראשון תקינו לה משני אית לה. א"ל ר"ש תניחוה כתובתה על בעלה הראשון ואי אין לה מראשון תקינן לה משני ואם היתה שני' לבעל אפי' מיבם אין לה:

בעא מיניה ר"א מר"י א"ל לכ"ג גו"ח לכ"ה י"ל מזונות או א"ל מזונות ה"ד אילימא בדיתבי תותי' בעמוד והוצא קאי מזונות אית להו, ל"ל שהלך הוא למד"ה ולותה ואכלה מאי מזוני ת"כ הוא פי' שכך כותב לה ועלי מזוניכי וסיפוקייכי ומדאית לה כתובה אית לה מזוני א"ד כתובה דלמישקל ומיפק אית לה אבל מזונא י"ל א"ל ל"ל והתניא י"ל כי תניא ההיא לאחר מיתה פי' כמו שי שלה כתובה כך י"ל מזונות דת"כ כך היא ואת תהא יתבי בביתו. ואפילו בחיי אין לה אפי' לותה ואכלה דילמא תעכב גבי' ותלוה ותאכל והוא יפרע.

ת"ר אלמנה לכ"ג גו"ח לכ"ה י"ל כתובה פירות מזונות ובלאות והיא פסולה וולדה פסול וכופין אותו להוציא. שניות מד"ם אין לה כתובה ואל מזונות ואל בלאות והאי כשירה וולדה כשר וכופין אותו להוציא. ארשב"א מ"ט אמרו אללכ"ג י"ל כתובה מפני שהולד פסול והיא פסולה.


דף פה עמוד בעריכה

וכ"מ שהוא כשר והיא כשרה לא קנסו אותו בכתובתה. ומ"ט אמרו שניות מד"ם אין להן כתובה מפני שהוא כשר והיא כשרה וכ"מ שהוא כשר והאי כשרה לא קנסו אותו בכתובתה פי' כ"מ שהיא נפסלה בביאתו או הולד פסול קנסו לי' דודאי הוא מרגילה שהיא מפני שנפסלת אינה מרגילתו א"נ אם הולד פסול אינה מרגילתו שהוא יראה שלא יאמר לה בעלה לאחר זמן מפני ההרגל שלך זרעי פסול ואתי לידי קטטה אבל השניות שהיא כשרה והולד כשר קנסי' אותה שהאי מרגילתו שיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא:

מתניתין בת ישראל מאורסת לכהן מעוברת מכהן שומרת יבם מכהן יוכן בת כהן לשיראל לא תאכל בתרומה פי' כדתנן לעיל, העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין, בת ישראל מאורסת ללוי מעוברת מלוי ש"י לגוי וכן בת לוי לישראל לא תאכל במעשר, ומקשה ואמאי תהא זרה מי לא אכלה במעשהר אר"נ א"ש הא מני ר"מ האי דאמר מעשר ראשון אסור לזרים


דף פו עמוד אעריכה

מ"ט דר"מ אר"א ב"ד משמי' דגמרא כי את מעשר בנ"י אשר ירימו תרומה מה תרומה אסור לזרים אף מע"ר אסורה לזרים, בת לוי לא תאכל בתרומה ולא במעשר פי' בתרומה כדאמרי' העובר והיבם וכו' שגם בת הלוים זרים בתומה. אלא לא תאכל אמאי הכא מאי זרות איכא אמר מר ב"ד לומר שאין חולקים לה תבואה בבית הגרנות. פי' האי דתני לא תאכל במעשר לאו אכילה ממש היא דודאי אכלה במעשר בין היא לויה בין היא כהנת אל אה"ק אין חולקין לה מעשר בגורן שאין חולקין לאשה בלא בעלה הניחא למ"ד משום יחוד אל אלמ"ד משום גרושה שמא יגרשנה בעלה ותהנא זרה דבבת ישראל לכהן מיירי והכא כיון דהיא בת לוי אטו גרושה בת לוי לא אכלה במעשה, ומהדר משום גרושה בת ישראל א"ה אפילו נשואה נמי אה"נ ואיידי דתנא רישא מאורסת דהיא משום זרות תני נמי סיפא מאורסת וה"ה לנשואה שאין חולקין לה מעשר בגורן משום גרושה בת ישראל:


דף פו עמוד בעריכה

מתניתין בת ישראל שנשאת לכהן תאכל בתרומה, מת ולא ממנו בת תאכל בתרומה. נשאת ללוי תאכל במעשר ולא בתרומה שהלויה פוסלה שהאי זר ואוכלת בגונו מעשר, מת ולה ממנו בן תאכל במעשר ואל בתרומה שהבן מעכבה, נשאת לישראל לא תאכל בתרומה ואל במעשר שבעלה ישראל פסלה מן התרומה וממעשר מת בנה מישראל תאכל במעשר. פי' משום בן הלוי מת בנה מלוי תאכל בתרומה משום בנה מכהן מת בנה מכהן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.


דף פז עמוד אעריכה

בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה כדכתיב כי תהי' לאיש זר מת ולה ממנו בן לא תאכל בתרומה דכתיב וזרע אין לה ושבה נשאת ללוי תאכל בתרומה אע"פ שי"ל זרע מן הזר. מת בנה מכהן ל"ת בתרומה בשביל בני הזרים שי"ל. מת בנה מלוי ל"ת במעשר מפני בן ישראל שי"ל. מת בנה מישראל חוזרת לתרומת בית אביה וע"ז נאמר ושבה אל בית אביה כנעורי' מלחם אביה אביה תאכל וגו'. ואמרי' מנין דב"י לכהן האוכלת בשביל בנה ונשאת לזר ומת שחוזרת לתרומת ב"א:

ת"ר כשהיא חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק מאי קראה דכתיבה מלחם אביה תאכל ולא כל לחם פרט לחזר ושוק:

תניא ר' יוסי אומר יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שאל הורס ממנו כל עיקר הורס ממנו תרומה גדולה ולא הורס ממנו מעשר ראשון ולא מ"ש ואפילו מ"ע מנין ת"ל לא תאכל לאכול בשערך ולהלן הוא אומר ואכלו בשערך ושבעו מה שערך האמור להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני ואמר רחמנא לא תאכל: