תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ג
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
ר' אחין ב' מהן נשואות שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות ה"א חולצת ולא מתיבמות ואם קדמו וכנסו יוצאו. רא"א אומר ב"ש אומרים יקיימו וב"ה אומרים יוצאו היתה א' מהן אסורה לאחר איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה והב' אסור בשתיהן, איסור מצוה ואיסור ערוה חולצת ולא מתיבמות, היתה א' מהן אסורה על הא' איסור ערוה והשני' אסורה על זה איסור ערוה האוסורה וזה מותר לזה והאסורה לזה מותרת לזה וזו היא שאמרו אחותה שהיא יבמתה או חולצת או מתיבמות, פ' כיון דב' אחיות ראויות קמי' וזקוקין לו כאו"א היא אחות זקוקתו ויזקה אסורה ככנוסה דרבנן וכם אחות זקוקותו כו אחות אשתו וגם צרותיהן אסורות מדרבנן להתייבם דהו"ל צרות אחות זקוקותו ואסורות מדרבנן כמו צרות אחות אשתו ואם קדמו וכנסו יוציאו מפני שהראשון כנסס באיסור ואע"פ דכחחזר גם השני וכנס לשני הותרת לו ה"א שכבר פקעה זיקה שני' שהיתה אוסרות אותה אפ"ה כיון שבשעה שכנס באיסור כנס יוציאו והשני אע"פ שלא עשה שום איסור דכיון שכנס הראשון את האחת פרחה זיקתה ואל הוי שני' אחות זקוקתו ומן דינא שריא לי' קסבר האי תנא דגזרי ב' אטו א' דעביד אסורא. הלכך סילקו דין יבום מאחיות שאינן ראויות לחליצה. ואם קדמו וכנסו יוצאו ואם א' מהן היתה לא' מהן איסור ערוה כגון שהיתה חמותו אסור בה ומותר באחותה דהשתא לא הוי אחות זקוקתו ואפי' היתה איסור מצוה או איסור קדושה כיון דרמי' קמי' וצריכה חליצה תקרא זקוקתו ואחותו אסורה אלא שתהינה חולצת ולה מתיבמות וזו היא שאמרו אחותה של ערוה שהיא יבמתה אשת אחי בעלה או חולצת או מתיבמת:
א"ר ב"ר הונא א"ר ג' אחיות יבמות שנפלו לב' אחין יבמין זה חולץ לא' וזה חולץ לא' והאמצעית צריכה צריכה חליצה משניהם דהו"ל חליצה פסולה שאפילו רוצה ליבם אינו רשאי מפני שהאי אחות חליצתו וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין, א"ה קמייתא נמי דהאי חליצה פסולה היא שאסור ליבם א' מהן דהו"ל אחות זקוקתו. ואמאי קאמר זה חולץ וזה חולץ לא' ומהדר אי דנפל בב"א ה"נ דכל חדא וחדא צריכה חליצה מכל האחין לא צריכה דנפל בזו אחר זו נפל חדא חלץ לה ראובן נפלה אידך וחלץ שמעון ונפלה אידך חלץ האי מפקע זיקתו ושמואל אומר א' חולץ לכולן מכדי שמעי' לי' לשמואל דאמר חליצה מעליא בעי' דאמר שמואל חלץ לאחיות לא הותרו צרות לצרות נפטרו אחיות פי' אע"ג דכולהו אסירי ליבומי יותר היא גריעה חליצת האחיות מן הצרות כדבעי' למימר קמן קשיא היכא דקיימא חליצא בשמעון חליצה כשרה חליץ לה ראובן חליצה פסולה.
תירץ מאי א' חולץ לכולן האמצעית שהיא פסולה לשניהן, והא כולן קאמר כאן דרובה קמי' קרי להו כולן. ואב"א כי קאמר שמואל לחיצה מעליא בעינן ה"מ למיפטר צרה אבל נפשה פטרה וא"צ לחזור על כל החאין וקיי"ל דרב ושמואל ה"ל כרב באיסורי:
גופא אמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לצרות נפטרו אחיות חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה לצרה נפטרה בעלת הגט, פי' אע"ג דחליצת צרה נמי חליצה פסולה היא דכי נתן גט לאחת נאסרה גם צרתה דומיא לחליצה. מ"מ יותר היא מעולה לחיצת הצרה מחליצת בעלת הגט מפני שבזו עשה מעשה והפסול שלה נשאר אבל בה לא עשה מעשה וממיל אקא מיתסרא עלוי', ואין פסולה נראה לעין כמו שנראה בבעלת הגט, חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה לצרה נפטרה בעה"מ, אע"ג דחליצת בעה"מ לא נפטרה צרה לצרה הוא חליצה כשרה דהא אי בעי מצי מייבמה וחליצת הצרה האי חליצה פסולה דאי בעי ליבמה לא מצי משום בית א' הוא בונה ולא ב' ורבנן עבדי מאמר כיבום אפ"ה חליצת הצרה עדיפא לפוטרה לגמרי מחליצת בעלה"מ דלא פטרה לגמרי. דאכתי צריכה גט למאמרו. ואמרי' מ"ש חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דהו"ל צרות אחות אשה בזיקה ואין חליצה פסולה פוטרא צרתה. חלץ לצרות נמי לא מפטרי אחיות דהו"ל צרת אחות אשה בזיקה, ואסיק ר"א משום דלא אלימא זיקא למיסר צרה. פי' לא שתהא הצרה מותרת אלא ה"ק לא אלימא צרה למיסר צרה כערוה ממש דתהוי כצרת ערוה מדאורייתא. שהוא חמורה כמוה אלא איסורא קל ממנה והלכך עדיפא חליצת צרה מחליצת האחות:
איבעי' להו בעלת גט ובעלת מאמר איזה מהם קודמות בעלת גט עדיפא דאתחיל בה בחליצה א"ד בעלת מאמר עדיפא דקרובה לביאה, אסיקנא דכי הדדי נינהו וחולץ לאיזה שירצה וחברתה פטורה:
אר"ה א"ר ב' אחיות יבמות שנפללו לפני יבם יא' חלץ לראשונה הותרת חלץ לשני' הותרת מתה הראשונה בלא חליצה מותר בשני' שכבר אינה אחות זקוקה ואין צ"ל מתה השני' שמותר בראשונה משום דהוי יבמה שהותרת ונאסרה וחזרה והותרה תחזיר להיתרה הראשון ור"י אומר מתה שני' מותר בראשונה אבל מתה הא' אסור בב' מ"ט כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עללי' ה"ה כאשת אח שי"ל בנים ואסורה וקי"ל רב ור' יוחנן הל' כר' יוחנן:
מתניתין ג' אחין ב' מהם נשואין ב' אחיות אשה ובתה או אשה ובת בתה הרי אלו חולצת ולא מתיבמות. פי' לפי ששתיהן זקוקות לו מזיקת שני אחיו וזיקה הוי כקצת קידושין ואם מייבם חדא מינייהו קא נסיב אחות זקוקתו בחיי' וזקוקותו היא כאשתו וכמו אחות אשתו אסורה אף אחות זקוקתו אסור המיהו חליצה בעי' דלא אלים למהוי כאחות אשה ממש ולהפטר בלא כלום ור"ש פוטר, היתה א' מהן עליו איסור ערוה אסור בה ומותר באחותה איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות תניא ר"ש פוטר בשתיהן מן החליצה ומן היבום שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשית צרה זו לזו לא יהא לך לקוחין אפי' בא מהן פי' אז נעשית האחיות צרות זו לזו בשעת שנופלת שתיהן לפניו ביבום ששתיהן זקוקות לו ונעשית צרה זו לזו בזיקה ודוקא בג' אחין פליג ר"ש משום דבחד אחא הלימא זיקא אלב בד' אחין שנפלו לפני שני יבמין לא אלימא זיקה ולא יקראו צרות עד שיהא לא' ומש"ה אר"ש בברייתא גבי ד' אחין אם כנסו יקיימו, וקיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים:
מתניתין ג' אחין ב' מהם נשואין ב' וא' מופנה ומת א' מבעל האחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת השני ב"ש אומר אשתו עמו הולה תצא משום אחות אשה ובה"א מוציא את אשתו בגט וחליצה ואשת אחיו בחליצה וזו היא שאמרו אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו. פי' ב"ש סברי אשתו עמו דמאמר ככניסה דמיא וכי נפל האחותה לא מיתסרא הך עליו משום אחות זקוקתו והלא זו תצא בולא כלום משום אחות אשה וב"ה סברי מאמר אינו קונה ביבמה אלא מדרבנן והילכך כי נפלה אחותה אוסרת אותה משום אחות זקוקתו ואותו אחות נמי אי"י לייבם מפני המאמר שעשה בא' והוי אחות אשתו מדרבנן הלכך מוציא את אשת אחיו השני בחליצה ובעדת המאמר בגט ובחליצה גט למאמרו וחליצה לזיקתו:
ואמרי' זו האי למעוטי מאי למעוטי הך דרב"י, פי דלא עבדינן כוותי' אלא כר"ג או כרא"א פי' בפ' ב"ש תנן ב' אחין נשואין שתי אחיות יתומות קטנות ומת בעלה של א' מאן תצא משום אחות אשה. וכן ב' חרשות גדולה וקטנה מת בעלה של גדולה ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן ר"ג אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא משום אחות אשה ר"י אומר אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה ותנא הכא זו האי למעוטי כר"י דלא עבדינן כוותי' אלא או כר"ג למ"ד אין זיקה או דר"א למ"ד יש זיקה אבל תנא דידן כר"א ס"ל ולא כר"ג דהא אסר את בעלת המאמר משום זיקת השני' ואמר התם אר"י א"ש כ"ל כר"א וכן אמר ר' אליעזר הלכה כר' אלעזר:
מתניתין ג' אחין ב' מכם נשואין ב' אחיות וא' נשוי נכרית ומת א' מבעלי האחיות וכנס הנשוי נכרית את אשתו ומת הא' יוצאה משום אחות אשה והב' משום צרת העשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ואל מתיבמות, מוקמיא ר"נ אע"ג דלא עבדי בה מאמר ומת נכרית מיחלץ חלצה ויבומי לא מייבמה משום דיש זיקה משעה שמת מבעלי אלו האחיות הוזקקי לנשוי נכרית ונעשית לאשתו צרתה בזיקה וכאלו היתה צרת אחות אשתו מדרבנן היא והאי דקתני מאמר לאפוקי מב"ש מאמר קונה קנין גמור קמ"ל דלא:
מתניתין ג' אחין ב' מהן נשואין ב' אחיות וא' מהם נשוי נכרית ומת נשוי נכרית וכנס א' מבעלי אחיות את נכרית ומת הא' יוצאה משום אחות אשה והשני' משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ואל מתיבמות. הא תו למ"ל היינו הך השתא ומה התם דאחות אשה קרויא צרה לנכרית אמרת נכרית אסורה הכא דנכרית הוי צרה לאחות אשה לכ"ש פי' שהעיקר האי אשתו הראשונה ומהדר תנא הא חזי כדי הך חזי' להיתרא ושריא הדר חזי' לאיסורא ואיידא דחביבי לי' אקדימיה ומשנה לא זזה ממקומה.
שלשה אחין ב' מהם נשואין ב' אחיות וא' נשוי נכרית ומת א' מבעלי האחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואח"כ מת נשוי נכרית ה"ז אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה א' כיון מבנפילה הראשונה נאסרה עליו שעה א' ה"ז אסורא עליו עולמית אר"י כל כמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' ה"ה כצרת אה שיש לה בנים ואסורה:
ג' אחין ב' מהם נשואין ב' אחיות וא' נשוי נכרית גירש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכולן אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרת אוקמא רבא בפ"ק דזו ואצ"ל זו פי' בין אם גירש ולבסוף כנס ובן אם כנס ולבסוף גירש צרתה מותרת דמיתה מפלת וזו היא למעוטי מה נשוי נכרית ולא גירש א' אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נכרית אסורה משום דהות צרות אחות אשתו בזיקה שכמו שאם הוא כנס וא גירש היתה אסורה השתא נמי אסורה מדרבנן דזיקה ככנוסה שווי' רבנן אבל אם גירש קודם שמת אע"ג דהות זקוקה לה שריא שאפי' כנסה כיון דגירש קודם שמת מותרת דמיתת מפלת כ"ש בזיקה דרבנן וכמת נשוי נכרית וב' הנשואים שתי אחיות קיימים הם ונשותיהן כל מי שירצה יכול לכונסה כדתנן וכנס א' מבעלי האחיות את אשתו ואי אמרת כיון דזקוקה נמי לאחיו יש זיקה אפי' בתרי אחי הו"ל צרות אחות אשתו בזיקה. אין זה כולם דכיון דאחייו קיים הו"ל צרת ערוה שלא במקום מצוה דשריא. ועי' בס' המכריע בפרק ל"ט.
מתניתין וכולן שהי' בהן כו' קידושין ס' גירושין או חולצת ולא מייבמות כיצד ס' גירשוין כתב בכת"י ואין עליו עדים, יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא ע"א זהו ס' גירשוין. ס' קידושין זרק לה קדושיה ס' קרוב לה ס' קרוב לו זהו ס' קידושין פי' וכולן ט"ו עריות שהיו בהן לא' מהם קדושי ספק או גירשוי ס' הויא צרתה ס' צרת ערוה דילמה היא גירושת ערוה. ולגבי קידושין דילמא לא היא קדשה ה"א אצרות חולצותולא מפטרת בלא כלום. דילמא לא צרת גירושת ערוה. ולגבי קידושין דילמא לא היא קדשה ה"א אצרות חולצותואל מפטרת בלא כלום, דילמא לא צרת ערוה האי ולא מתיבמות דילמא צרת ערוה היא, כו' קריב וכו' פי' שהי' ח' אמות מצומצמות ביניהן ברה"ר וד' אמות קונות שם. וזרקן ס' בד' אמות שלה ס' בד' אמות שלו עיין זה בהזורק גט:
כתב בכת"י דקיי"ל הוציא עיו כת"י שהוא חייב לו גובה מנכסים ב"ח אלמא כת"י בלא עדים מילתא היא. יש עליועדים ואין זמן כתוב בו יש בו זמן ואין בו אלא ע"א אוקמא ר"י בהמגרש דאכתב יד קאי שאע"פ שיש לו ע"א עדיין הוא פסול לכתחלה שאם לא הי' כת"י ע"א כמאן דליתא דמי ואיזה גירושין דאמרי' בפ' המגרש ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ואלו הן כתב בכת"י וכו' וה"נ צרתה חולצת כיון דגיטה הוא דאם נשאת הולד כשר ולא מתיבמת כיון דלא גיטה מעליא הוא דקרי להו פסולות לכתחלה הלכך אי שרית לה אמרי אינשי צרת ערוה מתיבמות:
ואמרי' ואלו בגירושין ס' קרוב לו ס' קרוב לה לא קתני אמר אביי יגיד עליו רעו תנא בקידושין וה"ה בגירושין ואסיק רבא דכל שיש בקדושין יש בגירושין ויש בגירושין משא"כ בקדושין וזהו בגירושין לאו דוקא אלא משום דבעי למיתני זהו בקידושין תנא נמי זהו בגירושין וזהו בקידושין למעוטי מאי למעוטי זמן דליכא בקידושין, ומפני מה לא תקנו זמן בקדושין הגיחא למ"ד בהמביא תנין משום פרי ארוסה ל"ל פרי אלא למ"ד משום ב"א לתקנינין זמן כיון דאיכא דמקדשי בכספא ואיכא דמקדשי בשטרא לא תקנו בי זמן ואב"א משום דלח אפשר היכי ליעבדי' לינחה גבי דידה כבשיו לי' לינחא גבי דידה דילמא דבת אחותו הוא ומחפה עלי' לינחה גבי עדים אי דכירי ליתי ולסהדי ואלא זמנין דחזי מכתבא ואתי ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ואל מפי כתבם א"כ בגירושין נמי נימא הכי התם להצלה דידה קאתי הכא לחובה דידה קאתי וק' לי' ולינחה גבי אינש דעלמא ולכי מצטרך לן מחר או ליומא אוחרא ליפקוני' בבי דינא וליחזי דינא דיד' י"ל ודאי ביד בעל או ביד אשה או בידי עדי השטר שהן ידועים לב"ד דעדים בשטר קלא אית להו הי' טוב להפקיד בידו והי' לב"ד למוסרו אבל איליש דעלמא מנא ידוע ב"ד ביד מאן אתפקד דליפקינהו הלכך לא אפשר. וק' לי ולהוי בידייהו ואי לא דכירי לסהדותיייהו מפקי חתימות ידיהן לב"ד ומקיימי סהדותייהו כי היכי דהוה אמרי' בלינחה גבי דידיה וגבי דידה אי לאו דלא אפשר דהא לא כוו אתי סהדי ומסהדי בפומייהו אלא אחתימות ידייהו הוי מפקי לבי דיני' ומתוקמא א"א מההאו זמנא וקטלי לה ה"נ נימא גבי סהדי גופייהו לינחה גבי דידהו ואי דכירי אתי ומסהדי ואי לא דכירי מפקי חתימותיהו לב"ד ומקיימא סהדייתהו ומתוקמא בחזקת א"א. וראיתי תשובה יפה בהל' ר"י אלפס ז"ל שכ' כך, הא מילתא מקשו בה רבנן היכי אמר הכא רחמנא אמר מפיהם ואל מפי כתבם והתנן נאמן אדם לומר כת"י של אבא זה כת"י של ר' זה כת"י של אחי ואי ס"ל דבעי מפיהם ואל מפי כתבם השתא אע"ג דאמר אינהו זה כת"י בעינן דידעי לה לסהדותא ומסהדי לי' ע"פ ואי לא מסהדי לי' ע"פ לא הוי עדות כי אמרי אחרים זה כת"י של פ' הויא עדות ומהימני, ומסתברא לן כי אמר רחמנא מפיהם ולא מי כתבם דלא הוי עדות שבכתם עדות ה"מ היכא דאיתא לשטרא תותי' ידי' דסהדי וכמה דלא נפקא לסהדותא חתימות ידיהן דסהדי כמה דלא מסהדי בה עד השתא דמיא דהא איבעי' כבשא לי' לשטרא ואל מסהדי הלכך אי מדכרי ליה לסהדותא ומסהדי לה ע"פ השתא הוי עדות ואי לא לא הוי עדות אבל שטרא מתנתא ל"א בי' מפיהם ולא מפ"כ דהא מעידים דחתמי' בשטרא ויהבי' לה למרי' ולא יכלו למיהדר בהו דהו"ל כמי שנחקרה עדותן בב"ד דאר"י עדים החתומי על השטר נעה וכו' הלכך מפיהם קרינא ח"י ולא מפי כתבם הוא ומה"ט מקיימינן לי' לשטרא בח"י סהדי ולא איכפת לן אי מדכרי לסהדותא אם לאו, ועוד שהרי מקרא מלא הוא שדות בכסף יקנו וכתב בספר וחתום והעד עדים למימרא דבכה"ג עדות מעליא הוא ומפיהם ולא מפ"כ. וההיא דגרסינן בכתובות בפ"ב ת"ר כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליו לאחר כמה שנים ואר"ה והאו שזוכרה מעצמה ה"נ מתוקמא כגון עדות דאיכא תותי ידי סהדי ומ"ה קאמר ר"ה והוא שזוכרה מעצמה, ורבינו ברוך ז"ל פי' הא מילתא גבי דיני נפשות כתיבי דכתיב ע"פ שני עדים או שלשה עדים יומת המת אבל גבי דיני ממונות לא דבהדי גרסי' התם כותב עדותו עדל השטר וכו' ורבנא יצחק אלפסי ז"ל ק' לי' ואוקמי' בהלכות שחבר באנפא דלא מסתבר, ולא מסתבר לי פירוקא דרבינו ברוך ז"ל דהא הכא גבי דיד' וגבי דידה אי הוי מסתגי לן הוא מניחן לי' בידיהן לאפוקי בב"ד ומחזקי א"א בח"י. וגבי דידהו לא ש"מ כרבינו יצחק מסתבר ועוד ק' ממאי דגרסי' התם בגיטין בפ' מ"ש א"ר זירא אי קשיא לי הא קשיא לי דתנאי אם לא יגיד פרט לאלם שא"י להגיד ואמאי הרי יכול להגיד מתוך הכתב וא"ל אביי עדות קאמרת שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ואל מפי כתבם ודפסיל לי' למיחתם שטרא אלמא כתיבה לא מהני אפילו בעדות ממון. תשובה כל דמצי להגיד ע"פ כשר בכתיבה וכל שאינו בהגדה ע"פ אינו כשר בכתיבה ולהכי אלם פסול לעדות דליתי' בע"פ ומיהו אינו יכול לבוא לב"ד לכתוב עדותו ולהגיד ע"י כתב אל אמפיו דבעי מפיהם ולא מפ"כ ולא דמיא לחתימת השטר דהתם דכיון דמסר חתימו' לההוא דמסהדי נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד, אבל אי בעי איהו לאסהודי בב"ד לא מצי לאסהודי בכתב דאכתי לא מסר סהדותייהו לההוא דמסהיד לה. הלכך צריך להעיד ע"פ, ומקשה א"ה גבי גירושין נמי אמאי תקנו זמן משום ב"א גבי מאן לינחה, ומהדר התם להצלה דידה קאתי הכא לחובה דידה קאתי פ' זמן הגט להצלה דידה קאתי, וליכא למיחש דלמא כתבה או כבשה לי' דכי אתי סהדי דזינתה אי לא תיתי שטרא דאי גרשה מקמי הכא מומקמי' לה בחזקת א"א ומיהו אי לא תיקון רבנן זמן ה"מ לחפויי' עלי' ומספיקא לא קטלינן לה, הכא לחובה דידה קאתי זמן דקידושין ואיתקן לה זמן וזינתה כבשא לה לשטרא או מחקה לי' וקיימא בחזקת פנויה כדמעיקרא:
מתניתין ג' אחים נשואים ג' נשים נכריות ומת א' מהן ועשה בה השני מאמר ומת היא חולצת ולא מתיבמת שנאמר ומת א' מהן ובן אין לו יבמה יבא עלי' שעליו זיקת יבם א' ולא זיקת שני יבמין ר"ש אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה פי' זיקת שני יבמין, דכ"ז שלא כנסה זה עדיין זיקת ראשון עלי' דמאמר אינו קונה קנין גמור ונותוספה עלי' זיקת אמאמרו הרי כשמת זה נותרו עלי' זיקת מאמר, ואלו כנסה הוא פקע זיקת דקמא, וכי מייתי לא הוי עלה אלא זיקת שני' א"נ אי לא עביד בה מאמר לא הוי עלה אלא זיקת הראשון:
תניא א"ל ר"ש לחכמים אי מאמרו של שני מאמר, אשת שני הוא בועל, ואי מאמר של שני אינו' מאמר, אש רשאון הוא בעול, פי' הלכך מייבם לא' ממ"נ דמספקית לי' הי' מאמר קונה קנין גמור או אינו כלל ומשום ספיקא חולץ לשניש' דלא מפטרה בביאה דאידך ודלמא מאמר לא קנה והו"ל שני יבמות הבאות מב' בתי ויבומי תרוייהו נמי אל דילמא מאמר קונה וה"ל שני יבמות הבאות מבית א':
ומקשה לרבנן, ואי זיקת ב' יבמין מדאורייתא חליצה נמי לא תבעי אל אמדרבנן וגזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית א' מתיבמות, פי' מדאורייתא מאמר לא קני והו"ל שתי יבמות משתי בתים ותרוייהו מצי ליבמוי ורבנן הוא דגזר שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית א' מתיבמות, ונייבם לחדא ונחלוץ לחדא גזירה שמא יאמור בית מקצתו בנוי ומקצתו חלוץ, ויאמרו מה בכך אי דמייבם והדר חליץ ה"נ אלא דלמא חלץ ברישא והדר מייבם וקם לי' בלא יבנה ורחמנא אמר כיון שלא יבנה שוב לא יבנה ומש"ה גזריה נאסרה גם צרתה ואדרבה מוכח שכשיש לה צרה יש לגזור וכשהיא יחידה אין לגזור, אבל מיהו לקמן בפ' האשה תנן בק ט' שנים ויום א' הבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת ואמרי' בגמ' א"ר הא דא"ר זיקת ב' יבמין מיחלוץ חלצה יבומי לא מיבמי' ל"ת ה"מ היכא דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה אבל היכא דליכא צרה שרי' ולא היא אפילו היכי דאיכא צרה נמי גזרי' דהא הכא דליכא צרה ומיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה.
א"ר נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה דמיחלפא בבעלת גט דעלמא פי' אם נתן גט למאמרו ולא לזיקתו הותרת אשתו הראשונה שהיא צרתה להתייבם לשלישי ממאמר דעביד שקלי' ולאו צרת נינהו והשתא לא אתי למימר דב' יבמות הבאות מבית א' חדא חלצה וחדא מייבמה, דהכא לאו בבית א' מחזי אבל היא אסור הדלאו משום דקם לי' בלא יבנה לפוסלה על אחיו הנשאר שהרי לא נתן גט ליזקה אלא משום דמותר ליחלופי בבעלת הגט היכא דעבדי גט למאמרו, ולזיקתו דהא ודיא מדחיא, אבל גט למאמרו לא דחי אלא מאמר ונשארה זיקה הראשונה במקומה.
א"ד א"ר נתן גט למאמרו הותרה אף הוא לשלישי כשימות שני מאן דעבדי שיקלי' והוי כמי שלא עשה בה מאמר ומתיבמת כשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון ודוקא שפירש למאמרו ולא לזיקתו אלב סתמא קיימא בלא יבנה אכולהו אחים והרי מוכחא מילתא בפ' ר"ג דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר:
מתניתין ב' אחים נשואים ב' אחיות ומת א' מהן ואח"כ מתה אשתו של שני ה"ז אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה א' ואמרי' פשיטא, התם דלא אידחי' מהאי ביתא לגמרי אמרת לא, הכא דמידחיא מהאי ביתא לגמרי' לכ"ש פי' לעיל גבי ג' אחין ב' מהם נשואים ב' אחיות וא' נשוי נכרית ומת א' מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשה של שני ואח"כ מת נשוי נכרית ה"ז אסורה עליו עולמית משום אשת אח הואיל ונאסרה עליו עשה א', כנסה לה ראשונה כנסה להראשונה משום אחות אשה, ואע"ג דמההיא נפילה דקמייתא לא אידחי' לגמרי דהוי קאי נשוי נכריות שזקוקה לו ליבום וקורא אני בה בשע נפילה יבמה יבא עלי' אפ"ה חשבי' לי' לגבי בעל אחותה דא"א שיש לה בנים לאיתסרי עלה אחי' לאחר מיתת אחותה הבא בשעת נפילה אידחא מהאי ביתא לגמרי דאין כאן אלא בעל אחותה דמשעה שנפלה לפניו אין זיקת יבום עלי' מבעי' ומהדר תנא הא תנא ברישא הך חזיא להיתרא ושריא והדר חזיא לאיסורא ואיידי דחיבי לי' אקדמוה ומשנה לא זזה ממקומה:
מתניתין שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתם לחופה החליפו את של זה לזה ה"א חייבים משום א"א ואם היו אחים אף משום אשת אח ואם היו אחיות אף משום אשה אל אחותה, ואם היו נדות אף משום נדה ומפרישין אותן ג' ירחים שלא לחזור לבעליהן שמא הן מעוברות והולדות ממזרים ובעי' הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול שלא יתנו העוברים בבעליהן:
ואמרי' החליפו אטו ברשים עסקינן אמר ר"י תני הוחלפו הכי נמי מסתברא מדקתני ומפרישין אותן ג"ח שמא מעוברות הן הא לאו מעוברת שרי ואי במזיד מי שרי אלא לאו ש"מ הוחלפו ש"מ:
אמר שמואל וכולן צריכות להמתין ג' חדשים חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, אבל קטנה ישראלית א"צ להמתין ג' חדשים. פי' כל גדולות הנבעלות צריכות להמתין חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, כדמפרשי' לקמן טעמא ודוקא בת ישראל גדולה צריכה להמתין, אבל בת ישראל קטנה לא, במאי אי במיאון הא אמר שמואל דלא בעעי', אי בגט האמר שמואל חדא זימנא, פי' דצריכה להמתין דא"ש מיאנה אינה צריכה להמתין ג"ח נתן לה גט צריכה להמתין ג"ח, פי' מיאון דלא שכיח בגדולה לא גזרי' קטנה אטו גדולה אבל גט דמשתכח בגדולה גזרו קטנה אטו גדולה אלא בזנות דזנות בקטנה לא שכיח ולא גזרי' מזנה קטנה אטו גדולה, א"ה גיורת ומשוחררת דשכיחי זנות ליגזרו הוא דאמר כר"י דתנן הגיורת והשפחה והשבויה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין ג"ח דברי ר"י מתיר ליארס ולינשא מדי מ"ט א"ר אשה מזנה משמשת במוך כדי שלא תתעבר א"ל אביי בשלמא גיורת כיון דדעתא לאגיורי מיכשרא נפשה, פי' כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שאל בקדושה שבויה נמי כיון דלא ידעא היכא מטיא מנטרא נפשה, שפחה כיון דשמעה ממרה דבעי לשחררה מנטרא נפשה אלא יוצאה בשן ועין היכי משכחת לה וכ"ת כל דממילא מודה ר"י והתנן אנוסה ומפותה צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אלא א"ר אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר, ואידך אמימור לא נתהפכה יפה פי' ושמואל ס"ל כר"י בגיורת ומשוחררת ולאו מטעמי' דאילו ר"י סבר משום דמתהפכא וחשדא פי' אנוסה ומפותה ושמואל לא פטר אלא גירות ומשוחררת הוי משום דידעי ומשמשת במוך אבל אנוסה ומפותה הוה מחייב משום דלא מתהפכה יפה וכיון דקאי שמואל כר"י באנוסה ומפותה הל' כוותי' ולא כר' יוסי וכך פי' גם ר"ח ז"ל אבל רבינו יצחק פסק כר' יוסי דקיי"ל בכל דוכתא ר' יהודה ור' יוסי ה"ל כר' יוסי, ולא היא שהרי שמואל ס"ל כר' יהודה והו"ל כאמוראי:
ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה אסיקנא דה"ק אם הי' כהנות נשואות, לשמולא נפסלו מתרומה דבי נשייהו פי' היום ומחר אם נתאלמנו אי נתגרשו וזרע אין להן מישראל אין חוזרין לתרומת אביהן מפני שנפסלו מבעילה זו ונתחללו אטג דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה כדכתיב והאי לא נתפסה הא נתפסה מותרת אפ"ה נפסלה מן הכהונה דא"ר עמרם הא מילתא א"ל ר"ש ואנהרינהו לעינינו ממתניתן אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה אסורה לכהונה פי' משנה שהבאי ראי' ממנה האי לקמן בהבא על יבמתו: