תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ח
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה נשיהם ועבדיהם יאכלו, פצוע דכה וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו נשיהן לא יאכלו ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכה הרי אלו יאכלו, פי' ערל שמתו אחיו מחמת מילה אסור בתרומה נשיהן ועבדיהם ערילות לא נפקו מכללא אלא אינהו מחסרי תקנתא אבל פצ"ע וכ"ש פוסלין נשיהן בביאתן דהו"ל נבעלה לפסול לה, ואם היתה נשואה לו מקודם לכן ונעשה כ"ש ולא ידעה ה"ז אוכלת. תנאי ר"א אומר מנין לערל שאינו אוכל בתרומה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תו"ש האמור בפסח ערל אסור בו אף תו"ש שאמור בתרומה ערל אסור בו. ר"ע אומר א"ל ה"ה אומר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע לרבות הערל כטמא והאי קרא בתרומה כתיב דכתיב ובא השמש וטהר וגו':
בעי ר"ח ב"ע קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה עד לית בזמנה מעכבה וכו' ולא איפשוט ואע"ג דתרומה מותרת בהנאה לזר כדאמרי' בפסחים בפ' כ"ש אפ"ה הזר אסור לסוך שמן של תרומה משום דאיתקש סיכת השמן כשתיה כדאמרי' בפ' ר"ע ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ומו שהזר אסור בשתיה כך אסור בסיכה, ודוקא סיכת שמן איתקש לשתי' מפני שהוא צלול כמשקה אבל חלב אע"פ שאסור באכיהל ושתיה אם המחהו מותר לסוכו משום שאינו צלול ולא איתקש למשקה:
תני לודאה יום הבראתו כיום הולדו מה יום הולדו בעי יום יח' אף כשחלצתו חמה ממתינים לו עד יום ח' להבראתו ודוקא לחמה אבל אם כאיבין עיני' ואיתפח מהלינן לו לאלתר:
מתניתין איזהו פצוע דכה כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו א' מהן וכרות שפכה כל שנככרת הגיד אם נשתייר מן העטרה אפילו כחוט השערה כשר. פצוע דכה וכ"ש מותרים בגיורת ומשוחררת ואינן אסורים אלא מלבא בקהל שנאמר לא יבא פצוע דכה וכ"ש בקהל ה' פי' אפילו א' מהם והא' קיימת יקרא פצ"ד. וכ"ש כל שנחתך ונכרת ראש הגיד. אם נשתייר מן העטרה אצל הגוף אפילו כחוט א' מהבשר שיש מן העטרה ולמטה הוי כשר דבשר בעלמא הוא ואינו פוסל אלא אם נחתך מן העטרה ולמעלה שאל נשתייר מן העטרה אצל הגוף אפי' מל אחוט ועטרה האו כמין טבעת המקפת ראש הגיד וממנה ולמטה משפיע ומוריד.
ת"ר איזהו פצ"ד כל שנפצעו בצים שלו ואפי' א' מהן ואפי' חסרו ואפי' נימקו פי' נפצע הא' ע"י מכת חרב וסכין וכיוצא בהן. נמקו האו ע"י מכה שנולדה בהם נימק וחסרו מאליהן ונקטנו, נקבו הוא ע"י חבורה או ע"י שחין שנולדה בהן:
א"ר שמואל בר"י בן ברוקא שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה א' אינו אלא סריס חמה וכשר סריס חמה הוא שגופו לקוי אבל בבציו אין לו שום ליקוי, והיכי קרי זה שנפצעה ביצה א' שלו סריס חמה אלא ה"ק ה"ה כסיריס חמה שהאו כשר ללבא בקהל דדוקא פצ"ע בשני בצים אסר רחמנא אבל בביצה א' שרי ופליג את"ק דאמר אפילו א' מהן ומתני' דתנן ואפילו א' מהן סתמא דלא כר"י ומקשה וניקב לא מיליד הא האי גברא דסליק לדיקלא וחרזיה סילנא בבצים ונפיק מיני' כחוט מוגלא והוליד הא שלחה שמואל קמי' דרב וא"ל צא וחזור על בניו מאין הן.
ת"ר ניקב פסול מפני שהוא שותת ואינו יורה כחץ נסתם כשר מפני שהוא מוליד ומורה כחץ וזהו פסול החוזר להכשרו זה למעוטי מאי למועוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאניו קרום היכי עבדי פי' לסתום הנקב א"ל אביי לראב"א מייתינן שערתא ומסרטין לי' ומייתינן תרבא ושייפינן לי' ומייתינן שומשמנא גמלא ומכתינן לי' ופסקי' לי' לרישא ודוקא שערתא אבל פרזלא מיצרף צריף וה"מ קטן אבל גדול איקפול' מיקפילי לאחר שמעלה ארוכה חוזר ונקלף ונסתר:
אמר רבה בר"ה המטיל מים בב' מקומות פסול, פי' ב' נקבים יש באדם א' מוציא שתן וא' מוציא זרע וביניהם כקליפת השום וניקבה הקניפה שבניהין ויוצאים מ"ר ממקום הזרע פסול. א"ר לית הל' כרבה בר ר"ה דדוקא בנסתם נקב הזרע והי' יוצא מנקב השתן אז פסול דשלא במקומה לא מבשלא אבל זה שהזרע יוצא ממקומו אם יוצאים גם מ"ר משם אין דרך כלום:
פצוע דכה וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת, פי' דקהל גרים לא איקני קהל' בעי' מיני פצ"ד כהן מהו בגיורת שבקדושתי' ואסור כשאר כל הכהנים או לאו בקדושתי' קאי ושרי פי' כהן שלם אסור בגיורת משום זונה והשתא כשהוא פצ"ד מבעי לן אי קאי בקדושתי' ואסור כשאר כל הכהנים או לאו בקדושתי' קאי ושרי בפצ"ד ולא אפשיט:
מתניתין עמוני ומואבי אסורין ואסורן איסור עולם אבל נקבותיהן מותרות מיד, מצרי ואדומו אינם אסורין איסור עולם עד ג' דורות א' זכרים וא' נקיבות אר"ש ק"ו הדברים ומה במקום וכו' איסור עולם התיר בנקיבות מיד, במקום שאל אסר את הזכרים אלא עד ג' דורוע אינן דין שנתיר את הנקבות מיד א"ל אם הלכה נקבל ואה לדין יש תשובה א"ל אל כי אלא הלכה אני אומר.
ממזרים ונתינים אסורים ואיסורין עולם. א' זכרים וא' נקיבות. פי' ונקבותיהן מותרות מיד דמפרש הדיה טעמא ע"ד אשר לא קדמו אתכם אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם אבל מצרי ואדומי גם נקיבותיהן אסורין דמצרי אפי' מצרית במשמע ור"ש מתיר הנקיבות בק"ו:
אם לדין יש תשובה, מאי תשובה אמר רבב"ח אר"י משום דא"ל עריות יוכיחו שלא אסר בה אלא עד ג' א' זכרים וא' נקיבות פי' דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה א' בת בנה א' בת בתא א"ל לא כי הל' אני אומר,
תנאי א"ל ר"ש הלכה אנין אומר ועוד קרא מסייעני בנים ולא בנות א"ל ר"י בנים אשר יולדו להן כתיב תצאן בלידה. פי' כל הנולד מהן ואפילו נקבות א"כ תלה הבנים באם שיולדת אותם שאם היא ראשונה בנה הוי שני, אע"פ שהאב שני לא אזלינן בתר האב ואי לאו דנקבות אסורות [למאי] תלאן בלידה:
וא"ר נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה:
ממזרים ונתינים וכו' אר"ה נתינים דוד גזר עליהם שנאמר ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מב"י המה.
ונתינים דוד גזר עליהם, יהושע גזר עליהם דכתיב ויתנם יהושע ח"ע ושואבי מים לעדה יהושע גזר בזמן שב"ה קיים דוד בזמן שאין בהמ"ק,
בימי ר' בקשו להתיר נתינים א"ל ר' חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר, פי' אע"ג דדוד גזר עליהם האמרי' אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין דוד לא גזר עליהם אלא שיהיו עבדים לישראל אע"פ שאין בה"מ, ואם רוצים ישראל לשחררן מותרים הן שלא גזר דוד שלא ישחררם אלא שיהי' עבדים ואסור להתחתן בם כמו שאסור להתחתן בעבדים, וכמו שיש היתר לעבדים בשחרור כן י"ל היתר ע"י שחרור ורוצו ב"ד שבאותו דור לשחררן ומתוך כך יהי' מותרים ומנעין ר' מפני שיש חלק למזבח בעבודתן ואין בידנו כח לשחרר חלק מזבח כ"א חלק העדה:
מתניתין אר"י שמעתי שהסריס חולץ וחולצים לאשתו ואין לי לפרש אר"ע אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו שהי"ל שע"ה וסריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו שלא הי"ל שע"ה ר"א אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שיש לו רפואה וסריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו שאין לו רפואה העיד ריב"ב על בן מגיפת שהי' בירושלם סריס אדם וייבמו את אשתו לקיים דברי ר"ע, פי' סריס אדם שנסתרס אחר שנולד וסריס חמה ממעי אמו, ומקשה מכדי שמעינא לי', לר"ע דאמר ח"ל וח"כ לאו בני חליצה ויבום הוא ומסיק ר"י האי תנא דלא דר"ע הוא דאמר מח"ל דשאר הוי ממזר מח"ל גרידא לא הוי ממזר:
תניא פצ"ד וכ"ש וסריס אדם והזקן או חולצין או מיבמין כיצד מתו ולהן אחים ולהם נשים ועמדה אחים ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו, פי' דאתי עשה ודחי ל"ת ואסור לקיימם, פי' בביאה שני' שכבר נתקיימה המצוה בביאה ראשונה משום שנאמר לא יבא פצ"ד וגו':
ה"ד סריס חמה אר"י ב"י א"ר כל שלא ראה שעה א' בכשרותו, מנא ידעי' אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה, פי' כל שיש לו בגופו סימני סריס חמה בידוע שלא הי"ל שע"ה מעולם ונקט לך חד מסימנא וה"ה לשאר:
רא"א לא כי כו' דתניא ר"א אומר סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שכן במינן מתרפאים באלכסנדרי' של מצרים:
אר"א סימני סריס ואילנות ובן ח' אין עושין בהם מעשה עד שיהי' בן כ' פי' אע"פ שהביאו סימני סריס ואיילנות כדאמרינן לקמן מה הן סימניהן אעפ"כ לא מחזקינן להו בחזקת גדולים עד שיהיו בן כ' שנה ואל הביאו שתי שערות שאם השלימו כ' שנה ולא הביאו שתי שערות וגם הביאו סימני סריס והם בחזקת גדולים, אבל קודם כ' שנה לא מחזיקנן להו בחזקת גדולים אע"פ שהביאו סימני סריס ואיילנות אלא הדבר תלוי כ"ז שלא יביאו שתי שערות הן בחזקת קטנים ואם יביאו שתי שערות הן בחזקת גדולים ואינן בחזקת סריס ואיילנות כגון שהביאו שתי שערות בתוך כ'. ומקשה ובן ח' מי קא חי פי' שאתה אומר אין עושין בו מעשה עד שיהי' בן כ' והתניא בן ח' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו בשבת אלא אמו שוהה עליו עליו ומניקהו מפני הסכנה פי' שאם ירבה החלב בדדי אמו תסתכן.
ומהדר הב"ע כשגמרו סימניו דתניא איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשים, פי' אם יש לו שער וצפרנים אע"פ שלא כלו חדשיו בן קיימא הוא, טעמא דלא גמרו סמניו פי' מ"ה הוי כאבן הא גמרו סמניו שי"ל שער וצפרנים אמרי' הא בר שבעה הוא שנגמרה צורתו וזה שלא נולד כ"א לח' חדשים משום אשתהי הוא דאישתהו במעי אמו ולא יצא בזמנו לז' חדשים וזהו בן ח' שאין עושים בו מעשה להחזיקו בגדול עד כ' שנה שאע"פ שהביא שתי שערות קודם כ' שנה אינו גדול לכל דבריו לחלוץ וליבם עד שישלים כ' שנה שכיון שנולד לח' חדשים אע"פ שגמרו סימניו דהיינו שערו וצפרניו ואע"פ שהביא ב' שערות אינן מוחזקים בגדולים עד שישלמו כ' שנה:
עבד רבה תוספאה באשה שהלך בעלה למ"ה ואישתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשרי' פי' אע"פ שילדה לאחר שפירש בעלה מינה י"ב חדש הכשיר הולד ול"א עם אחר זינתה וה"ה ממזר אלא תולין בבעהל ואישתהא תלתא ירחי אחר ט' חדשים במעי אמו:
ת"ר איזהו סריס כל שהי' בן כ' שנה ולא הביא ב' שערות ואפי' הביא לאחר מכאן ה"ה סריס לכ"ד ואלו הן סמניו כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק פי' אע"פ ששהא כ' שנה ולא הביא ב"ש אכתי בעי' שיולדו בו סמני סריס, שערו לקוי שהוא רך כשאר הנשים ובשרו מחליק כבשר הנשים שהיא חלק ורך יותר מבשר אנשים רשבג"א משום ר"י בן יאיר כל שאין מימי רגליו מעלים רתיחה כמין קצף ע"פ המים. וי"א כל שאין מי רגליו מחמיצים פי' שאין מסריחין כששוהין בכלי. וי"א כל המטיל מים ואינו עושה כיפה, וי"א כל ששכבת זרעו דיהה. וי"א כל שרוחצים בימות הגשמים ואין בשרן מעלה הבל. רשב"א כל שקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה. ואיזו האי איילנות כל שהיא בת כ' ולא הביאה ב"ש ואפי' הביאה לאחר מכן ה"ה כאיילנות לכ"ד ואלו הן סמניה כל שאין לה דדים ומתקשה בשעת תשמיש. רשבג"א כל שאין לה שפולי מעים כאשה פי' כמין כף למעלה מאותו מקום כדאמרינן בנדה פי' יוצא דופן, רשב"א אומר כל שקולה עבה ואינה נכרת בין איש לאשה:
איתמר סימני סריס ר"ה אומר עד שיהי' כולן ור"י אמר אפי' בא' מהן. היכי דהביא ב"ש בזקן כ"ע לא פליגי עד שיהא כולן פי' שתי שערות של סימן בעינן בזקן התחתון לא בזקן העליון כדתנן גבי סורר ומורה עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון מ"ה לא אמר הבאי שתי שערות סתם ואמר בזקן למימרא דלאו היינו סימנים. כי פליגי בשלא הביא, וקי"ל כר"י דאמרי' אלא הא דאמר להו [רבב"א] לרבנן עיינו בי' ב"ר נחמן אי בשרו מעלה הבל אתיב לי' [ברת] כמאן כר"ה לא ר"נ סימנא דדיקנא הו"ל ומ"ה בעי כולהו:
מתניתין הסריס לא חולץ ולא מיבם וכן איילנות לא חולצות ול אמתיבמות, הסריס שחולץ ליבמתו לא פסלה, בעלה פסלה מפני שהוא בעילת זנות, וכן איילנות שחלצו לה אחים לא פסלוה, בעלוה פסלוהו מפני שהוא בעילת זנות, פי' הי' היבם סריס יבמתו יוצאה בלא כלום כדילפי' מולא ימחה פרט לסריס ששמו מחוי והלכך אם חלץ לה לא פסלה אבל אם בעלה פסלה שהאי בעילת זנות דהו"ל אשת אח שלא במקום מצוה וכן אם היתה היבמה איילנות יוצאה בלא כלום והלכך אם חלצו לה אחים לא פסלוהו לכהונה שאין זו חליצה אבל אם בעהל פסלה דקיימי עלי' בכרת אשת אח שלא במקום מצום, ודייקינן קתני סריס דומיא דאיילנות מה איילנות בידי שמים אף סריס ב"ש אבל בידי אדם חולץ וסתמא כר"ע דאמר בידי שמים אין בד"א חולץ. וכיון דסתם לן תנא כר"ע הל' כוותי' דהו"ל מחלוקת ואח"כ סתם שהל' כסת':
בעלה פסלה וכו' טעמא אם בעלה הוא הא אחר לא, דלא כר"ה דאמר ש"י שזינתה אסורה לבעלה, פי' טעמא אם בעלה הסריס דקיימא עלי' בכרת הוי זנות ופסולה לכהונה אבל יבמה שנבעלה לא' מן השוק אע"ג דקיימא עלי' בלאו לא פסלה לכהונה שאין זה זר אצלה, שהרי אם תחלוץ תהי' מותרת לו, ולא כר"ה דחשיב לי זנות ופסלה ליבמה כדין א"א שזינתה. בעלוה פסלה דוקא דבעלוה הא לא בעלוה כשירה לכהנוה ודלא כר"י דאמר איילנות זונה היא ואסורה לכהונה:
מתניתין סריס תמה כהן שנשא את בת ישראל מאכילה בתרומה ר"י ור"ש אומרים אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה ר"י אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחוץ מפני שהוא כסריס, אנדורגינוס נושא אבל לא נישא, ר"א אומר חייבים עליו סקילה כזכר, פי' סריס חמה מותר לבא בקהל והלכך אם הי' כהן נשא בת ישראל מאכיהל בתרומה אבל אם הי' סריס אדם אסור לבא בקהל והי' פוסלה בביאתו אפילו אמו היתה בת כהן שלא לאכול בתרומה דבי נשיא, אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה דככר חשבי' לי' ונשואיו נשואין ר"י אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ הוא ליבמתו מפני שהוא כסריס חמה שאינו בר חליצה שלעולם אינו מיליד, ולית הל' כוותי':
אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא מפני שהוא זכר ודאי ואינו ס' איש ס' אשה, ואם נתן אדם קידושין לאנדרוגינוס אינן קידושין ואינו אסורה בקרובותיו ר"א אומר אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר, אמרי' בגמ' שהי' ת"ק מחייב עליו סקילה משני מקומות, פי' מזכרותו ובין מנקיבתו:
א"ר ליתא למתני' מקמי ברייתא דתנאי ר"י אומר אנדרוגינוס בריה בפ"ע ולא הכריעו בו חכמים אם זכר ואם נקבה הוא, פי' ליתא למתני' דעביד לי' לאנדרוגינוס זכר גמור אלא כר"י דברייתא דמספקא לי' ואם הי' כהן ונשא בת ישראל אינו מאכיהל בתרומה דשמא נקבה היא ואינו נשואיה נישואין אדרבה ליתא לברייתא מקמי מתני' מדבבקי' ר"י לבר זוגי ש"מ הדר בי' פי' במתני' מיירי ר"י עם ר"ש בברייתא מיירי ר"י לחודי' ש"מ קים לי' לתנא דברייתא דר"י הדר בי'. אמרי' בי רב משמי' דרב הל' כר"י באנדרוגינוס ובהרכבה פי' כר"י דאמר ס' זכר ס' נקבה הוא ושמואל אמר הל' כר"י בקושי ובקדוש, אנדרוגינוס הא דאמרן הרכבה דתנן אין נוטין ואין מבריכין ואין מרכיבין ע"ש פחות מל' יום לפני ר"ה אם נטע והבריך או הרכיב יעקור, ר"י אומר כל הרכבה שאינה קלטת לג' ימים שוב אניה קולטת ר"י ור"ש אומרים שתי שבתות:
איבעי' להו באנדרוגינוס מהו [מלא"ש] ת"ש דאמר שמואל ליתא לברייתא מקמא מתניתין פי' דהל' כמתני' דעביד לי' לאנדרוגינוס זכר גמור, ובהרכבה מאי אמר שמואל ת"ל א"ל שמולא לרב ענן תני כמ"ד ג'. וקי"ל כרב באיסורי וא"כ הל' כר"י באנדרוגינוס דהוא ספק ובהרכבה דמקילין לשתי שבתות, קידש דאמר שמולא הל' כר"י מאי היא דתנן המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חברו ה"ז קידש וחייב באחריותו, ר"י ור"ש אומרים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו'. איבעי' להו בקודש מאי א"ר. ת"ש דאר"ה א"ר אין הל' כר"י. וקיי"ל הל' כרב באיסורי הלכך קידש וחייב באחריותו עין בהל' בס' המכריע שם פסקה הל' כר' יוסי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.