פתיחת התפריט הראשי

תוספות יום טוב על ערלה ג

משנה אעריכה

[ידלק. כתב הר"ב שאסור בהנאה וכו' שלא יהנה ולא יצבע וכו'. לשון ברייתא. וכתבו התוס' דפסחים [דף כה] וקדושין [דף נו]. דאע"ג דאמרינן שלא יהנה. אצטריך לאשמועינן שלא יצבע דסלקא דעתך דשרי משום דחזותא לאו מלתא היא. ואיצטריך לאשמועינן שלא ידליק דסלקא דעתך דשרי משום דמכלה אותו. ע"כ. והא דיליף הכא מוערלתם. בקדושין פ"ב משנה ט מפרש בענין אחר]:

כולם ידלקו. עיין בפי' מ"ו:

יעלה באחד ומאתים. כתב הרמב"ם בפי' ענינו שיערבו אותו הבגד וכו'. ולא לכתחלה קאמר. דאין מבטלין איסור לכתחלה אלא אם נתערבו. וכן לשונו בפט"ז מה' מאכלות אסורות נתערב באחרים יעלה במאתים ואחד:

משנה בעריכה

הצובע וכו'. כתב הרמב"ם והשמיענו בהלכה הקודמת. קולא לחכמים אפילו בבגד שנצבע כולו יעלה. ובזו ההלכה השמיענו חומרא לרבי מאיר שאמר אפי' חוט אחד כשנצבע בבגד ישרף כולו:

משנה געריכה

ידלק. כ' הרמב"ם ולא נאמר בזו תעלה. לפי שלא נתן בהם הכתוב שיעור בשום פנים ע"כ. וכן פסק בספ"ג מהלכות בכורות. ובסוף הל' פסולי המוקדשי' לענין השק שמע מינה דסבירא ליה דמתניתין נמי כרבנן. דלא כירוש' שהביא הר"ש דאמר דמתניתין כר"מ:

ומשער נזיר ומפטר חמור בשק. עיין בסוף מס' תמורה מה שכתבתי שם בס"ד:

ומפטר חמור. כתב הר"ב לאחר עריפה כולי עלמא מודו וכו'. דאילו מחיים שרי רבי שמעון בהנאה פרק קמא דבכורות. הר"ש:

ומוקדשין. פי' על גבי המזבח. ומשום הכי שאני שער נזיר. אע"ג דכתיב ביה קדוש:

[בכל שהן. מוקי לה הראב"ד בהשגותיו לסוף פ"ג מה' בכורות בקדשים שיש להם פדיון ומשום דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל]:

משנה דעריכה

ידלק. פי' הר"ב דיש שבח עצים בפת. ובפ"ה דע"ז מ"ט לענין עצי אשרה כתב הר"ב דמוקי ליה הגמרא כשאבוקה כנגדו. ונראה דהכא נמי דכוותה. והכי אשכחן בפ' כל שעה דף כז דמוקי גמ' לתנו רבנן דהתם תנור שהסיקו בקליפי ערלה וכו' אפה בו את הפת וכו' כשהאבוקה כנגדו ופי' רש"י כנגד הפת מבעיר עצים בפי התנור ע"כ. וכתב הר"ן ונמצא נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין. ע"כ. ולענין עצי חולין שאפה ) בו עיסת מעשר שני לא הוי הכי. כדתנן במס' מעשר שני ריש פ"ב:

משנה ועריכה

ידלקו. כתב הר"ב והא דלא אמרינן ימכרו וכו' משום דהכא חיישינן בכולהו וכו'. [עיין מה שכתבתי במ"ט פ"ג דע"ז לענין מ"ד ה] אכוליה פרקין מהדר לשנויי ונטר ליה עד הכא. וז"ל הר"ש והא דלא אמרי' בכל הני דמתני' וכו' ע"כ. וראיתי בירושלמי מפרש לה אמתניתין קמייתא בגד שצבעו וכו'. וקצת קשה בעיני דהתם פי' הר"ב וכן הרמב"ם. גם בחבורו פט"ז מה' מאכלות אסורות. דדוקא בסתם יינם קאמר רשב"ג אבל ביי"נ ממש אין לו תקנה. והשתא מעיקרא לאו קושיא הוא דאיכא למימר דהני דמדאוריי' אסירי בהנאה יש להן דין יי"נ ממש [במ"י פ"ה דע"ז כתבתי תירוץ לזו הקושיא]. והר"ש הקשה וז"ל לא משתמט בכל הנך איסורי דלימא יוליך הנאה לים המלח אלא לענין ע"ז לר"א בסוף כל הצלמים ודכוותיה פסקינן התם. ושמא משום דע"ז תופסת דמיה אע"פ שאינה ניתרת בכך מכל מקום מיחזי טפי כמוליך האיסור לים המלח. ועוד יש לחלק דהתם תנור שהסיקו וכו' ונטל כרכר וארג בו וכו' שרינן בהולכת הנאה כשנתערב לפי שאין ממשות האיסור בעין ע"כ. [ולהתירוץ השני מתני' ד וה דהכא אינם מתורצים] והר"ב שלא כתב לקושיא זו אפשר משום דסבירא ליה כהרמב"ם שסובר דהא דרשב"ג ודר' אליעזר כולה חדא תקנתא היא ואין תקנה להולכה אלא לאחר שמכר ובמכר לא סגי אלא לאחר שיוליך כמו שכתב הכ"מ בפט"ז מהל' מאכלות אסורות והשתא בשינויא דארבי שמעון בן גמליאל מתורץ נמי דר' אליעזר:

[נתערבו כו'. מ"ש הר"ב ואי גרסי' וכו'. עי' במה שכתבתי בזה במ"ט פ"ג דע"ז]:

משנה זעריכה

מקדש. שנא' (דברים כב) פן תקדש המלאה. וענינו השרפה כמו שבארנו. הרמב"ם:

[רמוני בדן. גם לר"מ הוזכרו כדתנן במ"ה פי"ז דכלים. ועי' בפי' הר"ב במ"ה דעשרה דברים וכו']:

חלפי תרדין פי' הר"ב עלין כו'. וז"ל הערוך עלין והצלעות של תרדין. ובמ"ד פ"ק דעוקצין מפרש הר"ב בענין אחר:

[הראוי לערלה ערלה וכו'. כתב הר"ש בירושל' דייק אמאי לא תני הראוי לתרומה דתרומה נמי כיון דחשיבא לא בטלי באחד ומאה ומשני כולן ראוין לתרומה ולא שייך למתני האי לישנא. ועל חנם דייק. דהאי ידלקו באחד ומאתים לא שייכי בתרומה. ועוד דדלמא לא חשיב הכא אלא דבר שבמנין ואיסורי הנאה כדמשני בשלהי ע"ז עכ"ל. וכלומר דמתני' דהכא אינה אלא פירושא דמשנה דלעיל שנשנית שם פלוגתא דרבי מאיר וחכמים. דרבי מאיר אומר ידלקו וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים ובתרומה דליק' לא שייכא שיכול לאכלה. וגם לא שייך בא' ומאתים [דתרומה] עולה באחד ומאה. ובסדר משנה בירוש' גרס במ"ו דלעיל הראוי לערלה וכו'. ואהתם אתמר נמי דירושלמי שכתב הר"ש]:

לכלאי הכרם. הר"ב לא חשיב לחביות סתומות. וכן הר"ש. אבל הרמב"ם חשיב להו. וכן נראה:

רבי עקיבא אומר. פסק הר"ב דלא כר' עקיבא. וכן הרמב"ם ועיין במשנה דלקמן ומה שכתבתי שם:

משנה חעריכה

כיצד. הכי גרס הרמב"ם וכתב אמרם כיצד רוצה בו על איזה דרך יהיו אלו מקדשות כל שהן השיב ואמר כי זה לא יהיה אלא כשיהיו שלמות כמות שהיו אבל נתפצעו וכו':

נתפרדו. עיין בפי' מ"ו פ"ק דמעשרות:

נתפרסו הככרות. כתב הר"ב האי סתמא כר' עקיבא דהלכתא כותיה. ותימה דלעיל פסק דלא כרבי עקיבא. וכן כתב שם הרמב"ם אבל פסק דהכא עיקר. דהא מחלוקת ואח"כ סתם היא דהלכה כסתם וכן חזר בו הרמב"ם בפט"ז מהל' מאכלות אסורות ופסק כר' עקיבא:

משנה טעריכה

ספק ערלה. פי' הר"ב כגון עובד כוכבים שיש לו נטיעות וכו'. כבר כתבתי בזה במ"ב פ"ק:

כרם נטוע וכו'. הכי נמי בספק כלאי כרם. והכי מייתי לה לענין ספק בסוף פ"ק דקדושין דף לח. וכ"כ הרמב"ם בפ"י מהל' מאכלות אסורות:

החדש אסור בכל מקום. ובירוש' קאמר דמתני' כר"א דסוף פ"ק דקדושין. הר"ש. [ועיין מה שכתבתי אני שם בסייעתא דשמיא. וכן מ"ש במ"ד פ"ז דמס' תמורה]:

[והכלאים מדברי סופרים וכו'. פי' הר"ב מה בהמתך בין בארץ בין בחו"ל. מימרא דשמואל ספ"ק דקדושין דף לט ופי' רש"י דהא חובת הגוף היא]: