ברטנורא על ערלה ג

משנה ערלה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

בגד שצבעו בקליפי ערלה - כגון קליפי אגוזים ורמונים דגם הקליפים אסורים בהנאה כדדרשינן [ברכות לו:] את פריו את הטפל לפריו:

ידלק - שאסור בהנאה דכתיב (ויקרא יט) וערלתם ערלתו, שלא יהנה ולא יצבע ולא ידליק בו את הנר:

כולם ידלקו - רבי מאיר לטעמיה, דאמר לקמן את שדרכו למנות מקדש, ובגד שצבעו שדרכו למנות הוא:

וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים - לטעמייהו, דאמרי לקמן בפרקין אין מקדש אלא ששה דברים בלבד. והלכה כחכמים:

(ב)

מלא הסיט - הוא כדי הפסק שיש בין אמה לאצבע כל מה שיכול להרחיבו. והפסק שיש בין האגודל לאצבע כל מה שיוכל להרחיבו הוא הסיט כפול לפי שהוא כפול ממה שיש בין אמה לאצבע. ומלא הסיט הוא שיעור חשוב לאיסור הלכך כשארגו בבגד ואין ידוע איזו הוא רבי מאיר אומר ידלקו לטעמיה. וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים לטעמייהו, כפלוגתא דלעיל:

(ג)

מצמר הבכור - ואסור לגזוז בכור, שנאמר (דברים טו) ולא תגוז בכור צאנך. ובבכור בעל מום איירי ולהכי בעי מלא הסיט דאילו בכור תם הרי הוא מוקדשים, ותנן ובמוקדשים מקדשים כל שהוא:

משער הנזיר - ושערו אסור בהנאה שנאמר (במדבר ו) קדוש יהיה גדל פרע גדולו של פרע יהיה קדוש:

ומפטר חמור - לאחר עריפה כולי עלמא מודו דאסור בהנאה דגמרינן עריפה עריפה מעגלה ערופה :

בשק - גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה:

(ד)

ידלק - דיש שבח עצים בתבשיל, וכן בפת :

יעלה באחד ומאתים - ובהא מודה רבי מאיר, דאין זה מעשרה דברים דחשיב רבי מאיר דמקדשים, כדמוכח בירושלמי:

(ה)

' -אין פירוש למשנה זו

(ו)

חבילי תלתן. אין חבילה פחותה מעשרים וחמשה זירים:

נתערבו באחרים - גרסינן ולא גרסינן ואחרים באחרים. ואי גרסינן לה צריך לומר שנתערבו כל אותן אחרים באחרים, דלא הוי אלא חד ספיקא ואשמעינן אע"ג דאיכא תרי רובי, אסירי:

כולם ידלקו - והא דלא אמרינן ימכרו כולן חוץ מדמי איסור שבהן כדאמר רבי שמעון בן גמליאל בפרק [בתרא] דעבודה זרה גבי יין נסך, משום דהכא חיישינן בכולהו שמא יחזור העובד כוכבים וימכרנו לישראל, מה שאין כן ביין נסך דליכא למיחש להכי :

(ז)

שדרכו למנות - שאין אדם מוכרו אלא במנין מפני חשיבותו:

פרר ובדן - שמות מקומות הן. ואני שמעתי אגוזי פרך, אגוזים שקליפתן רכה ונפרכין:

חלפי תרדין - עלין מצלעות התרדין :

קלסי כרוב - קלחי כרוב שבארץ ישראל, שהם גדולים וטובים:

של בעל הבית - שהן גדולים, אבל של נחתום קטנים הן:

הראוי לערלה - כגון אגוזים ורמונים וחביות סתומות:

והראוי לכלאי הכרם - כגון חלפי תרדין וקולסי כרוב ודלעת יונית. ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי עקיבא:

(ח)

נתפצעו האגוזים - גרסינן ולא גרסינן כיצד, וקמ"ל מתניתין דדוקא שלמים לא בטילי, אבל לא שבורים ופצועים:

נתפרסו הככרות - האי סתמא כרבי עקיבא, דהלכתא כוותיה :

(ט)

ספק ערלה - כגון עובד כוכבים שיש לו נטיעות של ערלה בגינתו, ובידו פירות ואין ידוע אם משל ערלה אם משל זקנה:

בארץ ישראל - דהוי ספיקא דאורייתא לחומרא:

ובסוריא מותר - דכבוש יחיד הוא ולאו שמיה כבוש והחמירו בו קצת:

ובחוצה לארץ יורד ולוקח - בתוך הגינה וקונה מן העובד כוכבים מאותם שליקט כבר, ובלבד שלא יראנו לוקט:

ובחו"ל יורד ולוקט - העובד כוכבים יורד ולוקט בפני הישראל וישראל קונה ממנו, ובלבד שלא ילקוט ישראל ביד:

בכל מקום - ואפילו בחו"ל, דכתיב (ויקרא כד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו' בכל מושבותיכם:

והערלה הלכה - למשה מסיני שאסור בחו"ל, ואעפ"כ ספקה מותר, שכך נאמרה ההלכה למשה בסיני שיהיה ספקה מותר בחו"ל:

והכלאים מדברי סופרים - דוקא כלאי הכרם כיון דבארץ חמירי ואסורים בהנאה מן התורה, בחו"ל גזרו בה רבנן אבל כלאי זרעים דבארץ שרו בהנאה, בחו"ל לא גזרו בהו רבנן. והרכבת האילן אסורה בחו"ל מן התורה, דכתיב (שם יט) בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך בין בארץ בין בחו"ל אף שדך בהרכבה בין בארץ בין בחו"ל :