קטגוריה:תהלים ל י

המשורר מתאר את הדברים שאמר לה', כשקרא והתחנן אליו שיציל אותו מהמחלה. הוא מציג לה' טיעון "עסקי" כביכול:

בצע = תועלת ורווח ; מה בצע = איזו תועלת תהיה לך מכך? זו שאלה רטורית שכוונתה: לא תהיה לך שום תועלת.

• בדמי = בכך שהדם שלי יישפך ( מצודות ) , או בכך שאני אדום ואשתוק ( מלבי"ם ) ; בכל מקרה זה משל למוות.
• ברדתי אל שחת = בכך שגופי יישחת, או בכך שארד אל בור הקבר; וגם זה משל למוות.
• עפר = אדם שגופו הפך לעפר; גם זה מציין מוות, כמו ב (בראשית ג יט): "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב"( פירוט ).

המשורר אומר לה': "איזו תועלת תהיה לך אם אמות?!", ואז מפרט שתי תועלות שלא יהיו לה' אם ימות:

• היודך עפר?! = אדם שמת ונקבר בעפר כבר לא יכול להודות , להגיד תודה לה'.
• היגיד אמיתך?! = אדם שמת כבר לא יכול להגיד אמת , ללמד אחרים על מעשי ה' ועל תורתו (ראו האמת של ה' ).

מכאן ניתן ללמוד על שני דברים, שאם אנחנו עושים אותם, הם כביכול מביאים תועלת ורווח לה': הודיה ואמירת אמת. אלה הדברים, שאם אנחנו עושים אותם, אנחנו מצדיקים את קיומנו לפני ה'.

הביטוי מזכיר את דברי יהודה, (בראשית לז כו): "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו 'מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ ?'"( פירוט ). ומעניין שיהודה הוא אבי-אביו של המשורר, והוא קשור לשני העניינים שנזכרו בפסוק:

• הודיה - כדברי לאה אמו כשילדה אותו, (בראשית כט לה): "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'; עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה"
• הודאה על האמת - כדבריו בפרשת תמר, (בראשית לח כו): "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי"

מצד שני, גם הרשעים משתמשים בביטוי זה,  (מלאכי ג יד): "אֲמַרְתֶּם 'שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת'".

רעיון דומה נמצא בפסוקים נוספים:

• בתהלים קטו, המזמור מתחיל ב (תהלים קטו א): "לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד; עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ "ומסתיים ב (תהלים קטו יז): "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ, וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה; וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּ יָהּ". אנחנו מבקשים שה' יציל אותנו ממוות למען כבודו, חסדו ואמתו; המתים אינם יכולים להלל את ה', אבל אנחנו ניצלנו ולכן נברך את ה' לעולם.
• בתפילת חזקיהו מלך יהודה כשהיה חולה, (ישעיהו לח יח): "כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ , מָוֶת יְהַלְלֶךָּ; לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ "; (ישעיהו לח יט): "חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם; אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ ".

ובתלמוד ( בבלי מסכת שבת ומקומות נוספים ) מסופר, שכשהגיע זמנו של דוד למות, הוא ישב ועסק בתורה ובהודיה בלי הפסקה, ולכן מלאך המוות לא יכל לקחת את נשמתו.