פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, לא שנא האם ואחר כך הבן או הבת, לא שנא הבן או הבת ואחר כך האם.

סעיף בעריכה

איסור "אותו ואת בנו" נוהג בנקבות שזה בנה ודאי. ואם נודע ודאי שזה הוא אביו – אין שוחטין שניהם ביום אחד. ואם שחט – אינו לוקה, שהדבר ספק אם נוהג בזכרים או אינו נוהג.

סעיף געריכה

עבר ושחט אותו ואת בנו ביום אחד – מותר לאכלם. ויש מי שאוסר

(בו ביום לאכול האחרון)

.

סעיף דעריכה

"יום אחד" האמור ב"אותו ואת בנו" – היום הולך אחר הלילה. כיצד: הרי ששחט ראשון בתחילת ליל ד' – לא ישחוט השני עד תחילת ליל ה'. ואם שחט הראשון בסוף יום ד' קודם בין השמשות – שוחט את השני בתחילת ליל ה'. ואם שחט האחד בין השמשות של ליל ה' – לא ישחוט השני עד ליל ו'. ואם שחט ביום ה' – אינו לוקה.

סעיף העריכה

אם הוא כרוך אחריה – חזקה שהיא אמו.

(אבל מן הספק אין חוששין. טור)

.

סעיף ועריכה

הלוקח בהמה אינו חושש שמא נשחטה אמה או בנה היום. אבל על המוכר להזהיר הלוקח ולהודיעו אם שחט האם או הבן היום, או אם מכרה לאחר לשחטה היום. ואם הוא באחד מן ארבעה זמנים, שדרך, שכל מי שקונה בהמה ששוחטה מיד, והם: ערב פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה, וערב יום טוב האחרון של חג – צריך להודיעו שמכר היום האם או הבת. ואם לא הודיעו – שוחט ואינו חושש בין קנה מישראל בין קנה מגוי. ואם נודע לו אח"כ שנשחטה אמה או בתה היום – הוי מקח טעות. ודוקא שמוכר שניהם ביום אחד, אבל אם מכר האם או הבת ביום שלפניו – אין צריך להודיעו.

ואם מכר האחד לחתן והשני לכלה: אפילו אם מוכר בשני ימים – צריך להודיעו שודאי שניהם שוחטין ביום אחד. שנים שלקחו אותו ואת בנו ביום אחד – בלוקח תחילה ישחוט, ולא השני.

במה דברים אמורים: כשלקחום שניהם מאדם אחד שמיד כשמכר לראשון לא היה יכול לשחוט את הנשאר בידו, שהלוקח לקח על מנת לשחטו מיד.

(ולכן גם הלוקח ממנו אסור לשחוט, שלא יכול למכור לו רק זכות שבידו. טור)

אבל אם לקחום משנים – שניהם שוים, וכל מי שישחוט תחילה – הרי זה זריז ונשכר.


סעיף זעריכה

אין איסור "אותו ואת בנו" אלא בבהמה טהורה בלבד, שנאמר "ושור או שה, אותו ואת בנו: לא תשחטו ביום אחד" ונוהג בכלאים הבא ממין כבש וממין עז.


סעיף חעריכה

צבי שבא על העז וילדה, ושחט העז ובנה – לוקה. אבל העז שבא על הצביה – אסור לשחוט אותה ואת בנה, ואם שחט – אינו לוקה. היתה בת צביה הזאת נקבה וילדה בן, ושחט את הנקבה בת צביה ואת בנה – לוקה.


סעיף טעריכה

אין איסור" אותו ואת בנו" אלא בשחיטה בלבד, שנאמר "לא תשחטו". אבל אם ניחר (פי' ענין הנחירה הוא שתוחב הסכין בנחיריו וחותך) את הראשון, או נתנבל בידו – מותר לשחוט השני. לפיכך, חרש שוטה וקטן ששחטו את הראשון בינם לבין עצמם – מותר לשחוט השני אחריהם, לפי שרוב מעשיהם מקולקלים.

הגה: ואם אחרים רואים ששוחטין כראוי אסור לשחוט אחריהם (טור) כן נראה לי.


סעיף יעריכה

מותר לשחוט את המעוברות, "עובר" ירך אמו הוא. ואם יצא העובר חי אחר שחיטת אמו והפריס על גבי קרקע – אין שוחטין אותו ביום אחד. ואם שחט – אינו לוקה.

סעיף יאעריכה

גוי שמכר שתי בהמות, ואחר כך אמר מסיח לפי תומו שהן אותו ואת בנו – אינו נאמן במה שאמר לאחר שמכרם ויצאו מתחת ידו. ומיהו, אי מהימן ליה – אסור.

סעיף יבעריכה

בהמה שנשחטה אמה או בתה היום, ונתערבה באחרות, וצריך לשחוט מהם היום, כיצד תקנתו: נכבשינהו דניידי ממקום קביעותן ויקח מהם אחד ‏[1] וישחוט, דכל דפריש – מרובא פריש, ושנים הנותרים – אסור לשחטם היום.



  1. ^ [צ"ל אחד אחד וישחוט. שארית יהודה]