שולחן ערוך חושן משפט עט ט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · עט · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אינו מוחזק כפרן אא"כ כפר בב"ד ובאו שני עדים והכחישוהו אבל הטוען לא היו דברים מעולם וחייבוהו שבועה וכשבא לישבע חזר וטען פרעתי או איני יודע או שטען הלוה איני יודע וחזר וטען לויתי ופרעתי הואיל ולא הכחישוהו עדים אלא שמדקדק בשבועתו לעשותה כתקנה כיון ששתי הטענות באות לפוטרו ישבע שאינו יודע ויפטר:
- הגה: ואפי' במקום דאיכא למימר דמה שהודה משום שראה עדים שבאו מ"מ הואיל והודה קודם שבאו העדים לא הוחזק כפרן (ב"י מ"כ ומרדכי פ' הנשבעין) וכן אם היה קול בעיר שלוה אם לא שהקול מפורסם דאז הוי כאלו כבר באו עדים דמי (הג"א ס"פ המקבל ומרדכי פ' ח"ה) כמו שנתבאר לעיל סי' ע"ב סעיף י"ח:
וכן אפי' הכחישוהו עדים אם לא היתה הכפירה בב"ד לא הוחזק כפרן אבל אם התובע אמר לעדים שכפר בפניהם אתם עידי שטען לא לויתי ושתק הלה אם חזר ואמר פרעתיך קודם לכן אינו נאמן אבל אם אמר פרעתיך אח"כ נאמן:
מפרשים
ובאו שני עדים והכחישוהו. אבל אם הכחישו עד אחד אליבא דכ"ע לא נעשה כפרן ויכול לומר חזרתי ופרעתי אח"כ ומ"מ מחולקים הרמב"ם והרשב"א בהכחישו ע"א דלהרמב"ם אף ע"ג דלא נעשה כפרן מ"מ כשטען תחלה להד"ם ובא ע"א ואמר שלוה אע"פ שאינו יודע אם נא פרע כשחזר זה וטען לויתי ופרעתי כבר ה"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם וכ"כ הטור בסי' ע"ה בסי"ד וגם המחבר כ"כ שם בסי"ג ע"ש אבל הרשב"א ס"ל דלא אמרי' בכה"ג מחויב שבועה ואיל"מ כיון דבשנים לא נתחייב ממון אלא מתוך שנעשה כפרן דאמר לא לויתי והרי עדים מעידים דלוה וכיון שהוחזק כפרן שוב אינו נאמן לומר פרעתי אף שאינן יודעים העדים אם פרע משא"כ בע"א דלא נעשה כפרן על פיו וכיון שאינו יודע שלא פרע נאמן זה בשבועת היסת לחזור ולומר אין לויתי ופרעתי כאלו לא העיד העד כלל דיכול לחזור בו מטענת לא לויתי לטענת לויתי ופרעתי והטור כתב כאן בדין זה ג"כ כן דאפי' הכחישו עד א' נשבע זה ונפטר ואליבא דרשב"א כ"כ כמ"ש בדרישה וכן משמע בד"מ והמחבר השמיט כאן ולא כתב זה שכתב הטור דאפי' הכחישו עד אחד משום דפסק כהרמב"ם וכמ"ש בסי' ע"ה סי"ג ע"ש:
וכשבא לישבע חזר וטען פרעתי כו'. כ"כ הטור והמחב' ג"כ לעיל סי' ע"ה ס"ט ע"ש:
כיון ששתי הטענות באות לפוטרו כו'. הטעם משום דאמרינן מה לו לשקר אלו היה רוצה היה עומד בטענתו הראשונה:
משום שראה עדים שבאו כו'. כ"כ ג"כ הטור בשם ר"י מגא"ש והרמב"ם בס"ס פ' ומהתימא על הב"י וד"מ שכתבו דין זה בל' מצאתי כתוב בב"ת כו' כאלו חידוש הוא הא כתבו הטור בהדיא בסמוך סי' פ':
אם לא היתה הכפירה בב"ד כו'. דעביד אינש דלא מגלה טענתו אלא בב"ד וכמ"ש הטור והמחבר בסי' פ':
אבל אם אמר פרעתיך אח"כ כו' בזה נחלק דין אמר אתם עידי להוכחש בב"ד דבהוכחש בב"ד אפי' אם אמר פרעתיך אח"כ אינו נאמן כמ"ש בס"ה והטעם דשם הוחזק כפרן בב"ד בטענתו הראשונ' וכל שהוחזק כפרן שוב אינו נאמן באותו ממון וכנ"ל משא"כ זה שלא מיקרי הוחזק כפרן אלא שאינו יכול לחזור בו מטענתו הראשונ' לומר שכבר פרעו כיון שקיבל עליו בעדים שלא פרעו אז וק"ל:
(יט) ובאו שני עדים והכחישוהו. אבל על פי ע"א שהכחישו לא הוחזק כפרן לכ"ע אך מ"מ הוי משואיל"מ ע"פ עד א' להרמב"ם וכ"כ הטור בסי' ע"ה סי"ד והרשב"א חולק והטור כתב כאן בדין זה ג"כ דאפי' הכחישו עד א' נשבע זה ונפטר ואליבא דרשב"א כתב כן עכ"ל הסמ"ע וכתב הגאון אמ"ו ז"ל בגליון סמ"ע שלו וז"ל לפי דבריו הוי הטור כאן מזכה שטרא אליבא דבי תרי (וגם קשה לי שהרי הטור לא הזכיר כלל דעת רשב"א בשום מקום) אבל לי נראה דשאני הכא שהעד בא לאחר שחזר וטען פרעתי דהוי מפטור לפטור ודוק עכ"ל ונכון הוא וכ"כ הב"ח ועוד נ"ל לתרץ דאפי' מיירי שהעד בא קודם טענה שניה מ"מ הטור לא מיירי כאן מדין משואיל"מ אלא בא לומר דאף אם הוי משואיל"מ מ"מ לא הוחזק כפרן על פי עד אחד ואם טען אחר כך פרעתי נאמן [והוא מדברי בעל התרומות שכתב דאף על גב דבע"א הוה ליה מחוייב שבוע' ואינו יכול לישבע משלם מכל מקום לא הוחזק כפרן ומביאו בית יוסף מחודש ז' ע"ש] ומה שכתב נשבע היסת שפרע או שאינו יודע כו' קאי אלעלמא היכא דאינו מכחיש העד ומה שכתב בתחלה אפי' עד אחד מכחישו לא בא אלא לומר דלא היחזק כפרן על פי עד אחד ובזה מיושב מה שהקשה הבית חדש הא בטוען איני יודע ועד אחד מעיד שלוה הו"ל משואיל"מ ויישב בדוחק גדול ע"ש ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי ודוק כי אעפ"י שלשון הטור מגומגם קצת מכל מקום אין ספק שזאת כוונתו והוא אמת:
(כ) כיון ששתי הטענות באות לפוטרו כו'. מדתלה טעמא שב' הטענות באות לפוטרו משמע דמה שכתב טען הלוה איני יודע היינו איני יודע אם לויתי אבל איני יודע אם פרעתיך כיון דחייב וכדלעיל סי' ע"ה סעיף י' אינו יכול לטעון שוב פרעתי ומזה ראיה לדברי מהרש"ל שהבאתי שם בס"ק נ"ז דקשה על הר"ב שכתב שם דאם חזר ואמר נזכרתי שפרעתיך נאמן בשבועה וצריך לומר דהר"ב סבירא ליה דשאני התם שטוען שבאותו פעם שאמר איני יודע באמת לא ידע ועכשיו נזכר הלכך ישבע שכן הוא שמתחל' שכח ועכשיו נזכר אבל הכא אומר שמתחל' טען שקר ודו"ק:
(כא) באות לפוטרו כו'. עיין לקמן סי' פ' ועיין לקמן סי' קמ"ו סעיף ד' ובטור שם:
(כב) משום שראה עדים שבאו כו'. לשון הסמ"ע כ"כ ג"כ הטור בס"ס פ' בשם ר"י מגש והרמב"ם ומהתימ' על הבית יוסף ודרכי משה שכתבו דין זה בלשון מצאתי כתוב כאלו חידוש הוא הא כבר כתבו הטור בהדיא בסי' פ' עכ"ל ולא קשה מידי כי בטור אינו מפורש דיש לומר אפי' באו עדים אחר טענ' שניה והכחישוהו ע"ש ועוד מפורש במ"כ שהביא בבית יוסף ודרכי משה אפי' ראה עדים ממשמשי' ובאים וכן כוונת הרב במה שכתב משום שראה כו' וכ"כ הגאון אבי מ"ו ז"ל בגליון סמ"ע שלו וגדולה מזו כתבתי לעיל ס"ס י"ד שהרא"ש בתשובה ור' ירוחם חולקי' על המ"כ ושדברי הר"ב צריך עיון לדינא ע"ש.
(כג) אם לא שהקול מפורסם כו'. ובאמת בדרכי משה לא חילק בין שהקול מפורסם או לא רק הביא בסתם בשם תוס' שטה בגליון מרדכי ריש חזקת הבתים דאם טוען לא לויתי וחזר ואמר פרעתי משום שהיה קול בעיר שלוה אפ"ה חזרתו חזרה הואיל ומעצמו חזר וגם לא מסתבר לחלק בין הוא מפורסם או לא כיון דאיהו מתחל' טען כך וגם לא דמי לדלעיל סימן ע"ב סעיף י"ח דהתם כיון דאינו נאמן אלא במגו דהחזרתי שפיר שייך לומר כן לענין דלא חשיב מגו דכיון דיש קול מפורסם שלא החזיר ירא לטעון כן ולא הוי מגו וכה"ג כתבו הטור לקמן סי' ק"נ ס"ה דהורע כח המגו כיון שיצא הקול וע"ש משא"כ הכא ואולי יש לקיים דברי הר"ב דכיון דהא דחוזר וטוען אפי' מפטור לפטור טענה גרוע היא מדהדר מטענה קמייתא וכדמשמע בטור לקמן סי' פ' בשם הר"י מגש דלא מהימן אלא משום מגו דאי בעי קאי בטענה קמייתא ומפטר אם כן הכא אמרינן דלא בעי קאי בטענ' קמייתא משום שהקול מפורסם וליכא מגו ודמי לדלעיל סי' ע"ב סעיף י"ט ומ"מ צ"ע לדינא די"ל דשאני הכא כיון שמתחל' טען כן ואלו הי' עומד בטענתו הראשונ' הי' פטור דמשום קול מפורסם לא מפקינן ממונא וא"כ מ"מ הוי מגו דאי בעי קאי בטענה קמייתא ואיפטר שהרי כבר טען כן ולא חשש לקול וצ"ע:
(כד) אבל אם אמר פרעתיך אח"כ נאמן. ובזה חלוק דין אתם עידי להוכחש בבית דין דבבית דין הוחזק כפרן על ממון זה לעולם:
(כ) שני: אבל ע"פ עד א' שהכחישו לא הוחזק כפרן לכ"ע אך מ"מ הוי משואיל"מ ע"פ עד א' להרמב"ם וכ"כ בסי' ע"ה סי"ד והרשב"א חולק והטור כתב כאן דאפי' הכחישו עד א' נשבע זה ונפטר ואליב' דהרשב"א כ"כ עכ"ל סמ"ע והגאון אמ"ו ז"ל כתב ע"ז דלפי דבריו הוי הטור מזכה שטרא לבי תרי אבל לי נראה דשאני הכא שהעד בא לאחר שחזר וטען פרעתי דהוי מפטור לפטור ודו"ק ע"כ ונכון הוא וכ"כ הב"ח עוד נ"ל לתרץ דאפי' מיירי שהעד בא קודם טענ' שני' מ"מ הטור לא מיירי כאן מדין משואיל"מ אלא בא לומר דמ"מ לא הוחזק כפרן ע"פ עד א' ואם טען אח"כ פרעתי נאמן והוא מדברי בעה"ת ומ"ש נשבע היסת שפרע או שא"י כו' קאי בעלמא היכא דאינו מכחיש העד ובזה מיושב מה שהקשה הב"ח הא בטוען א"י וע"א מעיד שלוה ה"ל משואיל"מ ולפי מ"ש לק"מ ודו"ק ואע"פ שלשון הטור מגומגם קצת מ"מ אין ספק שזאת כונתו והוא אמת עכ"ל הש"ך (ועיין בט"ז מ"ש בזה ליישב בענין אחר ע"ש).
(כא) לפוטרו: משמע דאם טוען איני יודע אם פרעתיך כיון דחייב כמ"ש סי' ע"ה ס"י שוב א"י לטעון פרעתי וקשה דהא כתב הרמ"א שם דאם חזר ואמר נזכרתי שפרעתיך נאמן בשבוע' וצ"ל דס"ל ששאני התם שטוען שבאותו פעם שאמר א"י באמת לא ידע ועכשיו נזכר הלכך ישבע שכן הוא אבל הכא אומר שמתחל' טען שקר וע"ל סימן פ' וסי' קמ"ו ס"ד ובטור שם. ש"ך.
(כב) שראה: לשון הסמ"ע כ"כ גם כן הטור בסוף סימן פ' בשם ר"י מיגאש והרמב"ם ותימא על הב"י וד"מ שכתבו דין זה בשם מ"כ כאילו חידוש הוא עכ"ל ולק"מ כי בטור אינו מפורש די"ל אפי' באו עדים אחר טענה שני' והכחישוהו ע"ש ועוד מפורש במ"כ אפי' ראה עדים ממשמשים ובאים וגדולה מזו כתבתי בסוף סימן י"ד שהרא"ש בתשובה ורבינו ירוחם חולקים על המ"כ ושדברי הרב צ"ע לדינא ע"ש. שם.
(כג) מפורסם: בד"מ לא חילק בין שהקול מפורסם או לא וגם לא מסתבר לחלק בכך כיון דאיהו מתחלה טען כן ול"ד לסי' ע"ב סי"ח דהתם כיון דאינו נאמן אלא במגו דהחזרתי שפיר שייך לומר כן דלא חשיב מגו כיון דיש קול מפורסם ירא לטעון כן וכה"ג כתבו הט"ו בסי' ק"נ ס"ה דהורע כח המגו כיון שיצא הקול וע"ש משא"כ הכא ואולי יש לקיים דברי הרב דכיון דהא דטוען וחוזר אפילו מפטור לפטור טענ' גרועה היא דלא מהימן אלא משום מגו דאי בעי קאי בטענה קמייתא ומפטר א"כ הכא אמרינן דלא בעי קאי בקמיית' משום שהקול מפורסם וליכא מגו ודמי לסי' ע"ב סי"ט ומ"מ צ"ע לדינא די"ל דשאני הכא כיון שמתחלה טען כן ואלו הי' עומד בטענתו הי' פטור דבשביל קול מפורסם לא מפקינן ממונא וא"כ מכל מקום הוי מגו דאי בעי קאי בטענה קמייתא שהרי כבר טען כן ולא חשש לקול וצ"ע. שם.
(כד) נאמן: ובזה חלוק דין אתם עדי להוכחש בב"ד דבב"ד הוחזק כפרן על ממון זה לעולם עכ"ל הש"ך (וז"ל הט"ז הטור כתב ע"ז בשם הרר"י אפי' כפר חוץ לב"ד אינו נאמן אח"כ לומר פרעתיך ולכאורה הוא תמוה הא קי"ל בסי' פ' דלא מגלי אינש טענתי' אלא בב"ד ונ"ל דהרר"י לטעמי' שכ' הטור בסוף סימן קמ"ו בשמו דהודא' אפילו חוץ לב"ד שבא לו חובה מכלל דבריו שנתכוין לזכות חשוב' כק' עדים ה"נ כן אפילו לא אמר אתם עדי דהא נתכוין לזכותו במ"ש לא לויתי אלא שאנו למדין מזה חובתו שלא פרעו וכיון דשם קי"ל כהרר"י שכ"כ שם בש"ע בשם יש מי שחולק כו' ה"נ אף שבש"ע לא הביאו מכל מקום הלכה רווחת היא כן נ"ל עכ"ל).
(ז) כפר בב"ד ונראה דהיינו ב"ד של שלשה דביחיד מומחה לא הוחזק כפרן כמבואר בסי' ג' ובב"ד של שלשה נמי צריך להיות בהו חד דגמיר וכמבואר שם דכל דליכא חד דגמיר לאו ב"ד הוא וזה פשוט אלא שראיתי בשו"ת מוהרי"ט ח"מ סי' מ"ו שהעלה דלענין הודאה ולענין הוחזק כפרן אפי' שלשתן הדיוטות ולית בהו חד דגמיר מהני והא דאמרינן אי אפשר דלית בהו חד דגמיר היינו שיתקיים הדין דאי כולהו לא גמירי איך ידונו דין תורה ואיך נסמוך עליהם כו' אבל לענין הודאה והוחזק כפרן שאין הדבר תלוי בשיקול דעתם יש להם תורת ב"ד וחשיב הודאה בפניהם כהודא' בפני ב"ד חשוב דלהא מלתא אין אנו יכולים לסתור דינם וכו' ועוד אשכחן כל מילי דלא תלי בשיקול הדעת דאע"ג דלא גמירי מיקרי ב"ד שהרי לענין קיום שטרות כל שלשה מן השוק יש להם תורת ב"ד כיון דלהאי מלתא יודעים מילי דקיום וכן לקבולי סהדותא דעדים ומשהגידו בפניהם שוב אין חוזרין ומגידין וכו' וכן להפרת נדרים נמי דבעינן שלשה דידעין למיפתר נדרא דיו ובחליצה נמי דבעינן שלשה סגי בהדיוטות דיכלי למיקרי ועיין שם באריכות ולע"ד נראה כמ"ש דודאי גם בקיום שטרות ובקבלת עדות בעינן דוקא בית דין הראוין לדון וכ"כ בתשובת הרי"ף ז"ל אם בא לפני בית דין שטר קבלת עדות והעדים באותו העיר רואין אם אותן מקבלי עדות בקיאין כו' והלכתא קבלת עדות צריכין שלשה ומומחין וכו' וכל המקבל עדות ואינו ראוי לדון אין הקבלה כלום ויכולים לחזור ולהגיד וכן פסק בש"ע סימן כ"ח סעיף כ"א וכיון דבעי' שיהיו ראוים לדון ודאי צריך חד דגמיר וא"כ ה"ה לענין הודאה והוחזק כפרן בית דין הראוי לדון בעינן ואם לאו לא הוי בית דין ומ"ש מוהרי"ט וכן להפרת נדרים כו' בהפרת נדרים נמי בעינן גמירי וכמ"ש הרא"ש וטור י"ד סימן רכ"ח וז"ל ואם אין יחיד מומחה ילך אצל שלשה הדיוטות והוא דגמרי להו וסברי וידעו לפתור לו הנדרים סגי עיין שם ומשמע דבעי גמירי וכ"כ בפרישה שם דאי לית בהו חד דגמיר פסול כמו לדין. ואפילו נימא דבהפרת נדרים לא בעינן גמירי כלל וכמ"ש הש"ך בסימן רכ"ח שם היינו משום דסבירא ליה דהפרת נדרים לא מיקרי דין כלל דהא כשר בשבת ובלילה ובקרובים אבל היכא דהוי דין ממש כל דליכא חד דגמיר לאו בית דין הוא וכן מ"ש בחליצה דסגי בהדיוטות דיכלי למיקרי נמי לאו כ"ע הוא דהא דעת כמה פוסקים דבחליצה בעינן גמירי וכמבואר בטור וש"ע הל' חליצה ואפילו כדעת הפוסקים דסגי ביכלי למיקרי היינו משום דרבי קרא דכתיב בישראל משמע דלא בעינן גמירי כלל ועיין בנימוקי יוסף ר"פ מ"ח אבל קבלת עדות ודאי בעינן בית דין הראוי לדון וכמבואר בתשובת הרי"ף ומוהרי"ט שם עיקר דמיונו הודאה והוחזק כפרן לקבלת עדות ע"ש שכתב וכי היכא דהעד אינו חוזר ומגיד כך בע"ד אינו חוזר ומגיד היפך טענתו הראשונה ע"ש וכיון דקבלת עדות שלא בפני ב"ד הראוי לדין נתברר דיכול העד לחזור ולהגיד א"כ ה"ה בע"ד דחוזר ומגיד היפך טענתו הראשונה והודאה והוחזק כפרן מקבלת עדות ילפינן דהוא ממונא מממונא וזה ברור:
(ח) שבאו שני עדים עיין סמ"ע ב' דיעות אם אמר לא לויתי ובא ע"א דלוה וחזר ואמר פרעתי אי דנין בו משאיל"מ ובתומים כתב להקשות לשיטת דס"ל מגו לאפטורי משבועה א"כ אין צריך שבועה דאורייתא באומר לא לוה וע"א מעיד שלוה מגו דאי בעי אמר לויתי רק פרעתי והי' נאמן בהיסת ודבר זה לא שמענו בהכחישו עד דלא יתחייב ש"ד וע"ש שהוכיח מזה דטור ס"ל כרמב"ם אלא דמיירי בעבדים ושטרות וקרקעות ע"ש. ולא אדע מה ענין קושי' זו לדעת המ"ד דס"ל דה"ל משאיל"מ בלאה"נ קשה הא אית ליה מגו דאי בעי היה אמר בתחלה פרעתי לדעת הטור דס"ל מגו לאפטורי משבועה אמרינן אבל באמת היא קושיות הראשונים הובא בר"ן פ' כל הנשבעים להוכיח דלא אמרינן מגו לאפטורי משבוע' דאל"כ היאך ע"א קם לשבועה והא אי' מגו דאי בעי אמר החזרתי וע"ש שכתב מע"א ליכא ראי' משום דע"א לשבועה כשנים לממון וכדאמרינן כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון ע"א מחייבו שבועה וכי היכא דלא אמרי' מגו במקום עדים לממון ה"נ לאפטורי משבועה עכ"ל לפי"ז גם קושייתו ממילא מתרצא:
(ט) אם לא שהקול מפורסם והדבר תמוה לענ"ד כיון דעדיין לא נתחייב דהא עפ"י הקול לא יתחייב ולמה לא יוכל לחזור מפטור לפטור ובש"ך ס"ק הנ"ל כתב דמפטור לפטור טענה גרוע הוי ואינו אלא ע"י מגו דאי בעי קאי בטענתו הראשונה וכיון דמשום מגו ניחא דאינו רוצה לעמוד בטענתו הראשונה נגד הקול מפורסם וכדלעיל סי' ע"ב סעיף י"ח. אך לפי מה שיבואר אצלינו בסי' פ' בס"ב דאין הטעם משום מגו אלא דכ"ז שלא נתחייב יכול לחזור וא"כ מה מהני קול מפורסם לענין חיוב כיון דעדיין לא נתחייב לכן נראה דאין להוציא מיד המוחזק וכבר הניח הש"ך זה הדין בצ"ע:
(י) אבל אם אמר פרעתי אח"כ נאמן בספר התרומה שער מ"ב כתב שזה החילוק יש בין הכופר בב"ד לכופר בעדים באתם עדי דל"א בהם דהוחזק כפרן ואם אמר פרעתי אח"כ נאמן אבל פרעתי קודם אינו נאמן. ובמוהרי"ט חלק ח"מ הקשה לפי דרכו איכא למידק נמי בהא דמייתי בפ"ק דב"ב מנה לי בידך אמר לי' הן למחר א"ל נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב ומפרש דמאי אין לך בידי להד"מ דאמר מר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי והתם הי' כפירתו בב"ד וא"כ למה אמרו משום דכל האומר לא לויתי הא תיפוק לי' דהוחזק כפרן והעלה דהתם נמי בפ"ק דב"ב כיון שלא הוכחש מפי עדים אלא מפי עצמו שהודה מעיקרא ואמר הן אם כן ניהו דנתחייב ע"פ הודאתו ולא מצי טעין טעיתי וכיוצא מ"מ לא הוחזק כפרן ע"פ עצמו ע"ש ודבריו ראוין למי שאמרן ואין להקשות דהא הרמב"ם מפרש הא דאמרי' בפ"ק דב"מ בין צא תן לו בין חייב אתה ליתן לו ויצא ואמר פרעתי נאמן היינו באומר הנתבע הן דאם נתחייב ע"פ ב"ד הוי כמלוה בשטר ואינו נאמן לומר פרעתי וכמו שמבואר בש"ך ס"ק כ"ט ואפ"ה אמרינן שם בהכחישו דנעשה הוחזק כפרן אע"ג דע"פ הודאתו נתחייב דהתם טען פרעתי ועל זה הוכחש מעדים שיודעים שלא פרע להכי הוחזק כפרן אע"ג דעיקר החוב הי' ע"פ הודאתו שאמר הן אבל באומר אין לך בידי דלא הוכחש מעדים דהא אינם יודעין אלא מפי עצמו הוכחש שהודה שאמר מעיקרא הן ובזה נהי דנתחייב לשלם אבל כפרן לא הוי ועיין שם במוהרי"ט שהביא ראיה לזה מהא דאין אדם חשוד ע"פ עצמו: