באר היטב על חושן משפט עט
סעיף א
עריכה(א) בב"ד: כת' הריב"ש סי' (שכ"ג) [שנ"ד] דאף דהעדים העידו בב"ד אחר נעשה הוחזק כפרן עכ"ל. סמ"ע.
(ב) חייב: בתשובת מבי"ט ח"ב סי' ט"ז פסק דכשאומר להד"ם ועדים מעידים שלוה וחזר ואמר בב"ד פרעתי קודם נאמן אם הביא עדים והש"ך כתב דאינו נ"ל דמשמעות הפוסקים לא משמע הכי ע"ש שדח' כל ראיותיו.
(ג) יותר: עמ"ש הסמ"ע בזה לתת טעם למה שינה הרמ"א לכתוב ל' יותר וברמב"ם והטור ליתא ע"ש (והט"ז כתב דללא צורך האריך בזה דה"פ דאלו הוה בשוה עם העדים ה"ל לומר אוקי הודאתו ששקול כבי תרי נגד תרי סהדי ואוקי גברא אחזקת כשרות שלו ולא הוחזק כפרן מ"ה אמר דהודאתו הוא יותר מעדים וע"כ ההודא' עיקר ובתרה אזלינן וזה פשוט עכ"ל).
(ד) שבועה: ול"ד לחשוד שכנגדו אינו נוטל בלא שבועה כמ"ש הט"ו בסי' צ"ב דשאני התם דלא נחשד בההוא ממונא אלא בענין אחר. אבל זה הוחזק כפרן בהאי ממונא סמ"ע.
(ה) היסת: בע"ש כתב הטעם הואיל והוחזק כפרן לממון זה ע"כ ולא דק דאף אם אין הוחזק כפרן אין משביעין אותו מטעם דכבר הוד' שלא פרעו מתחלה דכל האומר לא לויתי כו' וכ"כ הטור בהדיא כ"כ הסמ"ע וכתב הש"ך דטפי ה"ל להשיג עליו דאי הטעם משום שהוחזק כפרן אמאי לא ישביעו היסת לאחר הפרעון וכ' הב"ח דה"ה אם רצה להחרים על כל מי שנטל ממונו שלא כדין ג"כ מוחין בידו כו' ואין דבריו נראין וע"ל סי' פ"ב ס"ד עכ"ל.
סעיף ב
עריכה(ו) יתכן: דכיון שאומר יתכן שאתה חייב לי כמו כן המעות ר"ל שאיני חייב לך מחמת שמגיע לי כנגדו כסך הזה א"כ ודאי לא פרעו דהיאך יפרענו כשחייב לו ג"כ כנגדו מ"ה אם באו עדים שאינו חייב לו אע"פ שמעידי' שפרעו חייב לשלם עכ"ל הש"ך (והט"ז כתב דצ"ע רב בפסק זה ותימא הוא דדלמא ה"ק איני חייב לך מחמת שפרעתיך וכמ"ש בס"י בהדיא והרוצה להוציא ממון על פי פסק זה עליו לברר ולתרץ תמיה רבה זו והרציתי דברי לפני מו"ח ז"ל והודה לדברי עכ"ל.
(ז) ועיין: אין להג"ה זו שייכות לדברי המחבר בסעיף זה ובסעיף שאחר זה הוה ליה לקבעה. סמ"ע.
סעיף ג
עריכה(ח) מעולם: דאילו אומר לא לויתי ובאו עדים שלוה אפי' או' אח"כ נזכרתי שפרעתי ובאו עדים שפרעו אינו נאמן כ"כ הנ"י וכן משמע בריב"ש סי' שצ"ב וע"ל סימן פ"א ס"ך. ש"ך.
(ט) תחלה: ומדברי הה"מ הביאו הב"י סוף סימן פ"ב מבואר להדיא דאפי' באו העדים תחלה נאמן. שם.
סעיף ד
עריכה(י) ופלוני: עמ"ש הסמ"ע בשם מהרש"ל וכ' עליו דדברי טעם הן והב"ח חולק וס"ל דאין חילוק בין הזכיר בפני פלוני ופלוני ולעולם לא הוחזק כפרן אלא באומר מנה מניתי לך כו' ע"ש וכן נ"ל וגם ברבי' ירוחם כ' מנה מניתי לך כו'. שם.
(יא) עדי': בב"י כתב בשם בעה"ת דאפי' בעדות מיוחדת דאחד ראה מחלון זה ואחד מחלון זה נעשה הוחזק כפרן ע"י. סמ"ע.
(יב) שנתנם: משא"כ כששמעו שהוד' לו שח"ל דשם שייך לו' דרך השטא' הודה לזה כמ"ש הטור בסימן ל"ב וע"ל ריש סימן פ"א. שם.
(יג) חששתי: ודוקא הכא כיון שהעדי' לא ראו ההלואה ממש רק שמעו שנתנם כו' ונמצא שאינו חייב אלא מכח פיו לכך י"ל לא חששתי להודו' כו' אבל אם העדים ראו ההלואה ממש א"י לטעון שום טענה וכמ"ש המחבר בסי' פ"א סי"ב דכל שראו ההלואה ואפי' בהכמנה מעידין עליה ומטעמא דכתב הריב"ש שם דל"ד הלואה להודאה דבהודא' י"ל להשטות הודיתי משא"כ בהלוא' שהמעשה נגמר מיד ולא איברי סהדי אלא לשקרי ומשמע דיכולים להעיד סתם שזה חייב לזה ע"פ סמך שראו ההלואה ולא חיישינן שיטען לא חששתי כו' כן נ"ל ברור. ש"ך.
סעיף ה
עריכה(יד) פרעתיך: כלומר שאחר שנתחייב לשלם ויצא מב"ד חזר ואמר פרעתיך אחר שיצאו מב"ד. שם.
(טו) אחר: אפי' כפר בק' והוחזק כפרן בנ' ישבע על נ' האחרים כמ"ש סי' ע"ה ס"ד וסי' פ"ז ס"ה וע"ש וז"ל הסמ"ע כתב בתשובת הרשב"א באחד שבררו עליו שגנב שטרות מבית ראובן דהוחזק כפרן ע"י זה על כל שטרות שמוציא על ראובן ע"כ וכ"כ ב"י סוף סימן ס"ו בשמו ובאמת דין זה צ"ע דלמה יהא מוחזק כפרן לכולן ואפשר משום דגנב מקצתן נעשה חשוד שגנב כולן וס"ל כסברא הראשונה בסימן צ"ב ס"ט דחשוד שמוציא שטר שכנגדו נשבע היסת ונפטר וכאן דמיירי בתשובה שם להדיא בראובן שמת ואלמנתו ביררה כו' האלמנה פטורה משבועה ולפ"ז לדידן דקי"ל כסברא האחרונה דסימן צ"ב לא הוחזק כפרן לשאר השטרות וגם בתשובה שם גופיה מסיים שיש להתיישב בדבר ובריב"ש סי' שנ"ד כתב אין ספק שראובן הוחזק כפרן וא"י לטעון עוד באותן חפצים כלום כו' ונאמן שמעון גם בשיווי החפצים כל שיעריך אותם בדבר שהוא אמוד בהם וא"צ שבועה כו' ומביאו ב"י וצ"ע אמאי יהא נאמן על שיווי החפצים בלא שבועה הלא על זה לא הוחזק כפרן וע"ל סי' ע"ה ופ"ז וצ' עכ"ל הש"ך.
(טז) אדם: דנהי דהוחזק כפרן מ"מ לא נעשה חשוד לממון אחר ועיין בתשובת מהרש"ך ס"ג סי' ע"ז וע"ט ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' רפ"א ורפ"ו ורצ"ז. שם.
סעיף ז
עריכה(יז) בפניהם: פי' שפרע בפניהם אחר שכפר דהא כבר נתבאר בס"א דאף אם העידו עדים שלוה ופרע לא מהני. סמ"ע.
(יח) שהודה: בסמ"ע הקשה מה חידש הרב בזה הא כתבו המחבר בס"ג ותירץ הש"ך דכאן מיירי בהודה על השטר דסד"א דגרע טפי וכ"כ הה"מ להדיא לחלק כן קמ"ל הרמ"א דאין חילוק וכדעת הטור דס"ל כן.
סעיף ח
עריכה(יט) שבועה: היינו קודם פרעון ומ"מ יכול להחרים סתם אבל לאחר פרעון יכול להשביעו היסת וע"ל סי' פ"ב ס"ד חוץ אם טען שפרעו קודם לכן א"י להשביעו היסת כלל לאחר פרעון כמ"ש בס"א דכיון דטען מתחלה לא לויתי הרי הודה שלא פרע קודם לכן והודאת בע"ד כק' עדים דמי משא"כ בשאר הוחזק כפרן. ש"ך.
סעיף ט
עריכה(כ) שני: אבל ע"פ עד א' שהכחישו לא הוחזק כפרן לכ"ע אך מ"מ הוי משואיל"מ ע"פ עד א' להרמב"ם וכ"כ בסי' ע"ה סי"ד והרשב"א חולק והטור כתב כאן דאפי' הכחישו עד א' נשבע זה ונפטר ואליב' דהרשב"א כ"כ עכ"ל סמ"ע והגאון אמ"ו ז"ל כתב ע"ז דלפי דבריו הוי הטור מזכה שטרא לבי תרי אבל לי נראה דשאני הכא שהעד בא לאחר שחזר וטען פרעתי דהוי מפטור לפטור ודו"ק ע"כ ונכון הוא וכ"כ הב"ח עוד נ"ל לתרץ דאפי' מיירי שהעד בא קודם טענ' שני' מ"מ הטור לא מיירי כאן מדין משואיל"מ אלא בא לומר דמ"מ לא הוחזק כפרן ע"פ עד א' ואם טען אח"כ פרעתי נאמן והוא מדברי בעה"ת ומ"ש נשבע היסת שפרע או שא"י כו' קאי בעלמא היכא דאינו מכחיש העד ובזה מיושב מה שהקשה הב"ח הא בטוען א"י וע"א מעיד שלוה ה"ל משואיל"מ ולפי מ"ש לק"מ ודו"ק ואע"פ שלשון הטור מגומגם קצת מ"מ אין ספק שזאת כונתו והוא אמת עכ"ל הש"ך (ועיין בט"ז מ"ש בזה ליישב בענין אחר ע"ש).
(כא) לפוטרו: משמע דאם טוען איני יודע אם פרעתיך כיון דחייב כמ"ש סי' ע"ה ס"י שוב א"י לטעון פרעתי וקשה דהא כתב הרמ"א שם דאם חזר ואמר נזכרתי שפרעתיך נאמן בשבוע' וצ"ל דס"ל ששאני התם שטוען שבאותו פעם שאמר א"י באמת לא ידע ועכשיו נזכר הלכך ישבע שכן הוא אבל הכא אומר שמתחל' טען שקר וע"ל סימן פ' וסי' קמ"ו ס"ד ובטור שם. ש"ך.
(כב) שראה: לשון הסמ"ע כ"כ גם כן הטור בסוף סימן פ' בשם ר"י מיגאש והרמב"ם ותימא על הב"י וד"מ שכתבו דין זה בשם מ"כ כאילו חידוש הוא עכ"ל ולק"מ כי בטור אינו מפורש די"ל אפי' באו עדים אחר טענה שני' והכחישוהו ע"ש ועוד מפורש במ"כ אפי' ראה עדים ממשמשים ובאים וגדולה מזו כתבתי בסוף סימן י"ד שהרא"ש בתשובה ורבינו ירוחם חולקים על המ"כ ושדברי הרב צ"ע לדינא ע"ש. שם.
(כג) מפורסם: בד"מ לא חילק בין שהקול מפורסם או לא וגם לא מסתבר לחלק בכך כיון דאיהו מתחלה טען כן ול"ד לסי' ע"ב סי"ח דהתם כיון דאינו נאמן אלא במגו דהחזרתי שפיר שייך לומר כן דלא חשיב מגו כיון דיש קול מפורסם ירא לטעון כן וכה"ג כתבו הט"ו בסי' ק"נ ס"ה דהורע כח המגו כיון שיצא הקול וע"ש משא"כ הכא ואולי יש לקיים דברי הרב דכיון דהא דטוען וחוזר אפילו מפטור לפטור טענ' גרועה היא דלא מהימן אלא משום מגו דאי בעי קאי בטענה קמייתא ומפטר א"כ הכא אמרינן דלא בעי קאי בקמיית' משום שהקול מפורסם וליכא מגו ודמי לסי' ע"ב סי"ט ומ"מ צ"ע לדינא די"ל דשאני הכא כיון שמתחלה טען כן ואלו הי' עומד בטענתו הי' פטור דבשביל קול מפורסם לא מפקינן ממונא וא"כ מכל מקום הוי מגו דאי בעי קאי בטענה קמייתא שהרי כבר טען כן ולא חשש לקול וצ"ע. שם.
(כד) נאמן: ובזה חלוק דין אתם עדי להוכחש בב"ד דבב"ד הוחזק כפרן על ממון זה לעולם עכ"ל הש"ך (וז"ל הט"ז הטור כתב ע"ז בשם הרר"י אפי' כפר חוץ לב"ד אינו נאמן אח"כ לומר פרעתיך ולכאורה הוא תמוה הא קי"ל בסי' פ' דלא מגלי אינש טענתי' אלא בב"ד ונ"ל דהרר"י לטעמי' שכ' הטור בסוף סימן קמ"ו בשמו דהודא' אפילו חוץ לב"ד שבא לו חובה מכלל דבריו שנתכוין לזכות חשוב' כק' עדים ה"נ כן אפילו לא אמר אתם עדי דהא נתכוין לזכותו במ"ש לא לויתי אלא שאנו למדין מזה חובתו שלא פרעו וכיון דשם קי"ל כהרר"י שכ"כ שם בש"ע בשם יש מי שחולק כו' ה"נ אף שבש"ע לא הביאו מכל מקום הלכה רווחת היא כן נ"ל עכ"ל).
סעיף י
עריכה(כה) שהודה: באתם עדי או בהודאה גמורה ע"ש מ"ש בסי' פ"א ע"ש ועיין בתשובת מהרשד"ם סוף סימן ס'. ש"ך.
(כו) דמי: עיין בב"י שהאריך בתשובת רשב"א בא' שטען שלא קבל כלום מחמת האשה מבע"ד שלה ואח"כ נודע בעדים שקבל הוחזק כפרן וא"י לומר שנתן לה מה שקבל ע"ש מ"ש עוד מזה. סמ"ע.
(כז) סתם: (פי' לאחר שתבעו בדין אומר כן. ט"ז).
סעיף יא
עריכה(כח) ע': ע"ש בס"ב ומ"ש שם.
סעיף יב
עריכה(כט) סחורה: פי' שחזר ואמר שכחתי ויודע אני עתה שפרעתיך באותה סחורה ובמעות דאל"כ פשיטא עכ"ל רבינו ירוחם ועי' בתשובת מבי"ט (ח"ב) [ח"א] סימן מ"ח ובתשובת מהרשד"ם סי' שמ"ט. ש"ך.
(ל) קבל: עיין בסמ"ע ובש"ך שהאריכו בדינים אלו ומסיק הש"ך ז"ל מיהו היינו דוקא כששאל המלוה לכתוב לו בפני הלוה ע"ש. (ועיין מה שכתב הט"ז בזה).
(לא) הודאתו: כ' הסמ"ע בשם מהרש"ל דדוקא שטר הודאה אין כותבין לו אבל פס"ד כותבין לו משום דנאמן לומר עליו פרעתי וכמ"ש בסי' ל"ט דעות בזה אבל בטור כתב כאן דלא יכתבו לו פס"ד ונראה דה"ט דהכל מודים דלכתחלה לא יכתבו לו פס"ד שמא יוציאנו לאחר זמן וישכח שלוה ופרע ויטעון לא לויתי ויוחזק כפרן ע"י פס"ד זה וסברא זו כתב בעה"ת כמ"ש לשונו בסי' ס"ט עכ"ל והש"ך כתב דאין דבריו נכונים אלא העיקר דהטור ס"ל דבכל ענין אינו נאמן לומר פרעתי כל זמן שהפס"ד ביד המלוה ובסי' ל"ט העליתי שכן עיקר לדינא ומה שהביא הסמ"ע מבעה"ת ל"ד כלל לכאן דשם איירי במי שחתם על עדות שבשטר וה"ט כיון דלא חתם מעולם לשם הלואה חיישינן שמא ישכח ענין חתימתו דלא אסיק אדעתיה הזיוף ויטעון האמת לא לויתי מעולם וכשיקיים זה חתימתו יתחייב לשלם משא"כ הכא שלוה באמת היאך יטעון לא לויתי ואם יטעון כן איהו דאפסיד אנפשיה עכ"ל.
סעיף יג
עריכה(לב) ממון: ושוב א"י לומר אח"כ פרעתי עד שיפרענו בעדים ועי' בתשובת מהרי"ט סוף סימן קי"ב. ש"ך.
(לג) שבועה: ע"ל סי' פ"ז סכ"ז מזה.
סעיף יד
עריכה(לד) ושמתוהו: כתב הסמ"ע דוקא קאמר שמתוהו כו' והב"ח כתב דלאו דוקא שמתוהו אלא אורחא דמלתא נקט ע"ש ונ"ל כדבריו ממ"ש הט"ו בסי' קנ"ז ס"ס ח' וסירב מלעשות ציווי ב"ד ולא הזכירו שמתא וכ"מ מדברי הרא"ש ורבינו ירוחם וגם בבעה"ת משמע שהראב"ד כהרי"ף ס"ל והרי"ף בפ"ק דב"מ לא הזכיר שמתא אלא ודאי כיון דלא ציית דינא לחוד שוב אינו נאמן לומר פרעתי וכ"מ ממ"ש הנ"י רפ"ק דב"ק ומביאו ב"י בסי' קי"ט ס"ד וכן עיקר עכ"ל הש"ך.
(לה) ממשעבדי: דכל מעש' ב"ד יש לו קול. סמ"ע.
(לו) מיגו: ע"ל סי' פ"א סכ"ג בהג"ה.