ביאור הלכה על אורח חיים תקסב

סעיף אעריכה


(*) אבל ש"ץ לא יאמר עננו:    עיין במ"ב ועיין בפמ"ג שכתב דמשמע דש"ץ בחזרת התפלה אף בש"ת לא יאמר עננו:

סעיף בעריכה


(*) י"א שמי וכו' והיחיד וכו':    הנה דעה זו היא דעת מקצת רבוותא שהביא הרמ"א בס"א דאם פירש בשעת קבלתו שלא להשלים דהוא רק לצעורי בעלמא יתפלל עננו אף בלא השלים דדוקא בקיבל עליו תענית בסתם דהוא יום שלם דוקא אז אם לא השלים אין מתפלל עננו ועפ"ז יצא להם דעשי"ת דאין נוהגין לקבלם והתענית הוא רק לצעורא בעלמא אין משלימין ואפ"ה מתפלל עננו דחשבינן להו כמו פירש שלא להשלים ולדעה זו גם הש"ץ אומר עננו בברכה בפ"ע בין גואל לרופא אלא דכיון דדעה ראשונה שבס"א לא ס"ל כן אלא דבכל תענית שלא השלים עד הערב אין אומר עננו וכן סתם המחבר בסי"א דכן הוא דעת רוב הפוסקים כמש"כ בד"מ ע"כ סיים הרמ"א דרק היחיד אומר עננו כהכרעתו בס"א:


(*) שרגיל להתענות בעשי"ת וכו':    לכאורה אפילו איננו רגיל להתענות כי הוא אצלו רק פעם הראשון אך באותו העיר נוהגים הרבה להתענות והוא רוצה ג"כ להתענות כשאר אנשי העיר מסתמא ג"כ כונתו אדעתא דמנהגא וא"צ קבלה ולא השלמה וכן מוכח מסוף דברי הרמ"א שכתב וכן מי וכו' רק מתענה יום או יומים וע"כ מיירי דאותו יום לא היה קבוע אצלו תמיד דאם היה קבוע א"צ קבלה כמש"כ המגן אברהם בסק"ד מכלל דאם מתענה בכל יו"ד ימי תשובה בכל גווני א"צ קבלה והשלמה. ומסתברא לכאורה דה"ה לענין תענית בה"ב שאחר פסח וסוכות דאם רגילין להתענות בהם שוב א"צ קבלה והשלמה והיחיד מתפלל עננו כעשי"ת. אכן לכאורה קשה לפ"ז דהמרדכי סותר א"ע דהלא דין זה דס"ב לענין עשי"ת הוא דינו של המרדכי בשם אבי העזרי והוא בעצמו כתב שם תיכף אח"ז דיוצא ידי קבלה אף אם קיבל זמן הרבה קודם מנחה וראיה ממה שש"ץ מברך בשבת מי שיקבל עליו להתענות בה"ב והרי בזמנם היו נוהגין כמעט כל הקהל להתענות בה"ב כמש"כ הט"ז בריש סימן תקס"ו ולפי דברינו א"צ כלל קבלה. ואפשר דהוא מיירי שלא באשכנז וצרפת שאין נוהגין שם רוב הקהל להתענות ודוחק. ועוד אפשר לומר דלענין תענית בה"ב אף במקום שרגילין צריך קבלה דכן קבעו המנהג מתחלה שכל אחד יקבל וכלשון המברך שאומר הוא יברך מי שיקבל עליו וכו'. ובזמנינו שאין העולם רגילין להתענות בה"ב מסתברא ודאי דצריך קבלה בפירוש או עכ"פ שיענה אמן על הש"ץ המברך כמש"כ הפוסקים בסימן תקס"ו.

והנה אם קיבל בפירוש בודאי חייב להשלים (אם לא שהתנה שלא להשלים וכמש"כ המגן אברהם בסק"ב) ואם רק ענה אמן אף דחשוב כקבלה לענין עננו מ"מ צ"ע אם חייב להשלים כיון שאינו כקבלה גמורה כמש"כ המג"א בסימן תקס"ו. וספק זה שייך גם לענין עננו דאם נאמר שחייב להשלים אם לא השלים אין יכול לומר עננו. ומ"מ לענין יחיד בשומע תפלה נראה דיוכל לומר עננו אף אם לא השלים כיון שענה אמן. ולענין תענית של ער"ח כיון שאין מנהג קבוע לזה כ"א למקצת אנשים כמו שכתב המגן אברהם בסימן תי"ז מסתברא דצריך קבלה מבע"י וא"כ צריך להשלים אם לא שהתנה בפירוש שלא להשלים ולענין תענית של ער"ה עיין לקמן בסימן תקפ"א בהג"ה:


(*) כיון שאין רגילות וכו':    דאם קיבל בסתם צריך אח"כ להתענות תענית שלם [הגר"א וכ"כ הפמ"ג]:


(*) עד שיצא מביהכ"נ:    עיין במגן אברהם דהכונה עד פלג המנחה ולדינא יש לעיין בזה הרבה דהא מקור דין זה הוא משום דאמרינן דהאי תעניתא הוא רק לצעורי בעלמא משום תשובה ודומיא דמאי דמשני בגמרא לענין ט"ב שנדחה במעשה דראב"צ דאמר שהתענינו בו ולא השלמנוהו וכמש"כ הגר"א והתם הלא הכונה רק עד אחר מנחה גדולה כמו דאיתא לעיל בסימן תקנ"ט ס"ט ע"ש במ"ב והנה המגן אברהם אזיל לשיטתיה שגם שם דעתו נוטה לי"א שעות ולזה ציין עיין סוף סימן תקנ"ט אבל באמת כבר השיגו שם הא"ר ושארי אחרונים עליו ודעתם דהוא רק עד אחר מנחה גדולה וא"כ ה"ה בענינינו כל היכי דהוא לצעורי בעלמא יכול לאכול אחר מנחה גדולה אח"כ מצאתי במחצית השקל שגם הוא העיר בזה [ולפלא על הח"א ששם העתיק שדי עד מנחה גדולה דלא כמ"א וכאן העתיק כהמ"א ואפשר דלשון השו"ע שכתב בענינינו עד שיצא מביהכ"נ דחקו דמשמע דהיכי שהוא מתענה לצער עצמו כדי שיתכפרו עונותיו אינו די במה שימתין עד אחר מנחה גדולה וגם זה אינו ראיה דאפשר דהשו"ע נקט לפי מנהגם דאז היה המנהג כן אבל לא דדינא הכי ונ"מ במקום שהמנהג הוא באופן אחר] והנה הפמ"ג כתב על דברי המגן אברהם וז"ל ומיהו העולם נוהגין אחר חצות ע"פ מנהגם והוי כאלו פירש מתחלה שאינו מקבל יותר עכ"ל ור"ל ויוכל ג"כ לומר עננו וכן משמע בסידור דה"ח הרי כדברינו דזה תלוי באמת בכל מקום לפי מנהגו ובפרט באיש חלוש נראה דבודאי יש לסמוך ע"ז להקל ולא יחמיר ע"ע כדי שיהיה לו כח להתענות ביוה"כ שזהו העיקר. ויותר טוב שיתנה מתחלה שאינו מקבל ע"ע להתענות כשאר העם רק עד אחר מנחה גדולה ויוכל ג"כ לומר עננו וכנ"ל. אח"כ מצאתי במחה"ש סימן תקפ"א שכתב בהדיא דעכשיו רבים נוהגים להתענות רק עד זמן מנחה גדולה ומתפללים מנחה תחלה. אחר כתבי כ"ז מצאתי בפ"ת בסימן תקפ"א שכתב בשם תשובת שאילת יעב"ץ שדעתו שהמתענה רק עד חצות אינו יכול להתפלל עננו. ומ"מ נראה דהרוצה לסמוך ע"ד הפמ"ג והמחצית השקל הנ"ל לומר עננו בודאי ג"כ שפיר עביד:


(*) והיחיד מתפלל עננו:    ר"ל דוקא יחיד וכהכרעתו לעיל בס"א [הגר"א]:

סעיף ועריכה


(*) אימתי מקבלו בתפלת המנחה:    הנה מלשון רש"י משמע הטעם דבעינן שיהא הקבלה סמוך לזמן התענית ולפ"ז אם התפלל מנחה בתחלת זמן מנחה קטנה דהיינו ט' שעות ומחצה יכול לכאורה לכתחלה להמתין לאחר קבלתו בזמן מאוחר סמוך לשקיעת החמה שיהיה יותר סמוך לזמן התענית אבל מדברי הפוסקים לא משמע כן דקבעוהו בתפלת המנחה דוקא כדי שיבקש בתפלה שיתקבל תעניתו עיין באשכול ובחידושי הרא"ה על תענית ובאמת יש לכוין לזה גם דעת רש"י שכתב ד"ה בתפלת המנחה בסופה תוספות ריצוי ותחנונים וביותר מוכח כן בהדיא בחידושי ריטב"א שכתב דקבעוה לקבלה זו בתפלה דומיא דמאי דאמרינן לענין קידושא ואבדלתא דמתחלה קבעוה בתפלה עי"ש. ומ"מ יש לומר דכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד מהני כמו שהסכימו הב"ח והמ"א דכל זמן שהוא יום יכול לקבל עליו התענית. ואכן בעיקר הדין מיסתפקנא טובא עד אימתי יכול לקבל עליו בדיעבד דהנה לפי מה שמבואר בפוסקים דצריך שיהיה הקבלה סמוך לזמן התענית וידוע דכל התעניתים לבד מט"ב ות"צ ביה"ש שלהן בכניסתו מותר דעדיין אין חיוב תענית עליו ואפילו יחיד שקבל ע"ע להתענות לילה ויום כמבואר במגן אברהם בריש הסימן א"כ אפילו היתה הקבלה אחר שקיעה ג"כ שפיר דמי ובפרט דלדעת ר' יוסי עדיין יום הוא ואולי נכון לסמוך עליו בזה וצ"ע:


(*) והוא שיהרהר כן בשעת תפלת המנחה:    היינו ולא מקודם דלא עדיף מהוציאו בפיו קודם התפלה דלא מהני לומר עננו. ואף דיש פוסקים [הראבי"ה והאור זרוע והג"מ ומרדכי] שסוברים דשמואל מודה לרב דאף קודם מהני המחבר סתם לדינא כדעת רש"י ורא"ש וסייעתייהו דלא מהני מקודם ומ"מ נראה דאם איחר להתפלל מנחה עד סמוך לשקיעה שגמר המנחה היה אחר שקיעה טוב שיקבל עליו התענית קודם מנחה ויחזור ויקבל גם בתפלתו לצאת ידי כולם דאף דלענין מנחה סומך עצמו על הפוסקים דעדיין לא עבר זמן תפלה כמבואר לעיל בסימן רל"ג ברמ"א מ"מ לענין קבלת התענית הלא יכול לתקן לקבל גם מקודם דהוי קבלה גמורה לאידך פוסקים הנ"ל: