פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים תקנט ט

שולחן ערוך

תשעה באב שחל להיות בשבת יגלהונדחה ליום ראשון, ידלובעל ברית לזמתפלל מנחה טובעוד היום גדול, ורוחץ, ואינו משלים תעניתו, לפי לחשיום טוב שלו הוא.

מפרשים

מגן אברהם

(יא) ונדחה כו':    אבל אם חל מיל' בט"ב משלימין [ב"י] וכ"מ ממ"ש סי' תקנ"ח בשם מהרי"ל והקש' המקשה למור"ם לובלין בתשו' דהא ספ"ג דעירובין אמרי' מהא דר"א בר צדוק שאמר פעם א' חל ט"ב בשבת ודחינהו לאחר שבת והתענינו ולא השלמנו מפני שי"ט שלנו הוא [פי' שהי' קרבן עצים בי' באב] ופריך טעמא די"ט הא עי"ט משלימין [פי' שבכל ט"ב היו משלימין אף על גב שהי' עי"ט שלהם ש"מ דמותר להשלים בע"ש] יק' מאי קפריך בשלמא י"ט זה אילו חל בט"ב היו משלימין א"כ כ"ש דיש להשלים בעי"ט אבל שבת אין מתענין בו אם חל בו ט"ב א"כ ה"ה בע"ש אין להשלים אלא ע"כ שאף בט"ב אין משלימין בי"ט שלו, א"כ למה פסק הרב"י דמשלים בט"ב עצמו ותי' דבאמת המקשן סבר דאין משלימין אפי' בט"ב עצמו אבל התרצן דמשני שאני י"ט דדבריהם הואיל ומתענים בהם שעו' משלימין בעי"ט שלהם א"כ לא דחינן ט"ב עצמו מפניהם עכ"ל ול"נ דהקשה עוד קושיא למאי דס"ל למקשה דלא עביד כר"ג א"כ אמאי לא השלימו דהא אפי' בר"ח וחנוכה ופורים משלימים כמ"ש סי' תע"ב ס"ב ק"ו בי"ט שלהם אלא ע"כ ס"ל כיון שנדחה ט"ב ממקומו לא חמיר כולי האי אבל אי ס"ל כר"ג דלעולם אין משלימין א"כ בכל ט"ב לא היה להם להשלים ומשני שאני י"ט דדבריהם וכו' וא"כ לדידן דלא ס"ל כר"ג דקי"ל דאפי' בר"ח מתענה ומשלים ק"ו בי"ט שלנו אלא בט"ב שנדחה מקלינן וגם בצבור שגזרו תענית צריכין להשלים כלם עיין סי' תקס"ח ס"ב וע' בתענית דף י"ב וכ' בכ"ה ומ"מ אין לעשות סעודה (ת"י דנ"ה משא מלך מ"ג) והמנהג עכשיו להשלים אפי' בא' מד' צומות שנדחו וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' ל"ה והיכא שמלו אחר חצות אסור להקל אפי' בד' צומות אם לא נדחו וכ' הר"ש הלוי ס"ב חתן ביום ת"צ לא ישלים תעניתו אף על פי שהיה בידו לדחות הנשואין משא"כ במיל' אבל בתוך ז' ימי משתה משלים ומיירי במקום שלא נהגו לצום ביום החופה עכ"ל כ"ה ועכשיו נתפשט המנהג שרוב הסעודו' עושין בליל' א"כ ביום התענית ג"כ אין להקל:


(יב) בעל ברית:    כלם בכלל כמ"ש ס"ח (ב"י):


(יג) מנחה מבע"י:    פי' מנחה גדולה מז' שעות ומחצה ולמעלה [ב"י תשב"ץ] אבל בהג"א פ"ג דמ"ק כ' י"א שעות והוא מנחה קטנ' וכנ"ל להחמיר עיין סי' רמ"ט ותקס"ב:

באר היטב

(יג) ונדחה:    אבל אם חל מילה בט"ב משלימין מיהו מותרים לאכול בליל י' בשר כמ"ש בסימן תקנ"ח סק"א.


(יד) בעל ברית:    כולם בכלל כמ"ש ס"ח.


(טו) בעוד:    הוא מנחה קטנה מ"א עיין שם. וכתב מי"ט וה"ה פדיון הבן למהרש"ל דהוי סעודת מצוה שהאב והכהן לא ישלימו וכ' המ"א בסי' תקס"ח סעיף קטן י' דפשוט דבמקום דמותר לאכול על הסעודה אינו תענית כלל ומותר אחר כך לאכול אפי' בביתו מיהו קודם הסעודה נראה לי דאסור לאכול בביתו מיהו הבעלי ברית מותרים לאכול מיד די"ט שלהם הוא ע"ש. ועכשיו נתפשט המנהג להשלים אפי' באחד מד' צומות שנדחו וכ"כ הרדב"ז ומ"א דעכשיו נתפשט המנהג שרוב הסעודות עושין בלילה א"כ ביום התענית גם כן אין להקל עיין שם. (אבל בספר אליה רבה דחה אותו בשתי ידים ומסיק להיתר גמור רק שלא יעשו סעודה ע"ש).


משנה ברורה

(לה) ונדחה וכו' – אבל אם חל מילה בתשעה באב שלא נדחה, צריך להשלים התענית. ולאו דווקא בתשעה באב, דהוא הדין בסתם תענית שגזרו הציבור, או בכל ארבעה צומות אם לא היו דחויין, צריך להשלים. וכן הדין לעניין חתן ביום חופתו בסתם תענית ציבור, או בכל ארבעה צומות אם לא היו דחויין, צריך להשלים התענית, ונותנין הכוס לתינוק לשתות. אבל אם היו דחויין, אין צריך להשלים, ומותר לשתות הכוס וכן לאכול אחר חופתו, דרגל שלו הוא.


(לו) בעל ברית – בכלל זה אבי הבן ואמו והמוהל והסנדק, אבל לא המכניס והמוציא, וכל שכן שארי קרואים.

ומכל מקום, אף שמותרים לאכול, לא יעשו ביום סעודה גדולה כמו שעושין בשאר הימים אילו לא היה בתשעה באב.


(לז) מתפלל מנחה – והסכימו האחרונים דהיינו מנחה גדולה אחר חצות היום. ומותר אחר כך לאכול, אך צריך להבדיל על הכוס קודם שיאכל.


(לח) שיום טוב שלו הוא – יש אומרים שהוא הדין אם חל פדיון הבן בתשעה באב שנדחה, נקרא גם כן אצלו יום טוב, והאב והכהן אין צריכין להשלים התענית. ומכל מקום אינו מותר לעשות הסעודה, שאין מצוַת הסעודה דוחה התענית, וכנזכר לעיל לעניין בעל ברית. ודווקא כשחל פדיון הבן בזמנו, שחל יום ל"א שלו בו ביום. אבל שלא בזמנו, ואפילו היה יום ל"א בשבת, דאף על פי כן הוא שלא בזמנו, צריכין להשלים.

ביאור הלכה

(*) ונדחה וכו':    עיין במ"ב במש"כ לענין חתן ביום חופתו ועיין במגן אברהם דבשאר שבעת ימי המשתה שלו אין נחשבין כרגל לענין זה ולפ"ז אפילו אם חל אחד מד' תעניתים שנדחה בימי המשתה שלו חייב להתענות וכן כתב בח"ש ועיין בעט"ז שכתב דאם חל יא"צ בשבעת ימי המשתה א"צ להתענות ועיין בח"ש דהסכים לזה לדינא ומ"מ מסיק דצריך בזה התרה ע"ש:


(*) ואינו משלים תעניתו:    וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול [חידושי רע"א בשם תשובת שבו"י]:





▲ חזור לראש