באר היטב על אבן העזר קכד
סעיף א עריכה
(א) כשר: הרמב"ם והטור מכשירים אפינו לכתחלה וכ"פ הב"ח. והחלקת מחוקק לא כ"כ ע"ש.
(ב) ביעור וכו': דס"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי והוי כאלו האותיות פורחות באויר. ועיין ח"מ ב"ש. ומ"ש הב"ש ורש"י כתב במנחות דף ק"ב דקי"ל כר"ש ע"ש. לא מצאתי שם כלום. גם כל הראיות שמביא הב"ש ע"ש. לא ראיתי ממנו שום הוכחה שהרמב"ם פסק כר"ש. ואדרבה בפירוש המשנה בב"ק פרק מרובה פסק בהדיא (ואינו) [ואין] הלכה כר"ש ע"ש פר"ח חולק ופסק דהגט כשר כשאר איסורי הנאה ע"ש פלפול ארוך והעלה דהרמב"ם ס"ל כל העומד לשרוף לאו כשרוף דמי זולת במידי דבעי שיעור ע"ש.
סעיף ב עריכה
(ג) הפרה: ואם חקק הגט על יד האשה אינה מגורשת דלא נתן לה כלום ד"מ.
(ד) העבד: וא"צ העבד להיות כפות ב"ש.
(ה) לס"ת: כלומר גוף התיקון יהיה מתוקן כס"ת אבל א"צ עיבוד לשמה אחרונים.
(ו) פפי"ר: ובירושלים תוב"ב נתפשט המנהג לכתוב הגט על הנייר פר"ח.
סעיף ג עריכה
(ז) לאחר הכתיבה: אבל מותר לכתוב על נייר גדול ולא חיישינן שמא יחתוך הר"ן.
(ח) פסול: נראה דפסול מדאורייתא ח"מ ב"ש דלא כב"ח.
סעיף ח עריכה
(ט) הטס: ולא אמרינן אם הטס נתן לכתובה הוי כאלו האותיות פורחות באויר די"ל דהוי כאלו אמר לה מחול לי כדי שווי הטס עיין ב"ש.
סעיף ט עריכה
(י) להזדייף: ואם נתן הגט קודם שתתייבש מסופק בח"מ אם הגט פסול הואיל אחר שנתייבש הוא דבר המתקיים עיין סי' קכ"ה ס"ק א'. וב"ש כתב דהולכים תמיד אחר שעת הנתינה ע"ש.