שולחן ערוך אבן העזר קכד ב

כותבין הגט על דבר שיכול להזדייף, והוא שיתננו לה בעידי מסירה. כיצד? כותב על הנייר המחוק ועל הדפתרא ועל החרס ועל העלין ועל יד העבד ועל קרן הפרה, ומוסר לה העבד והפרה או שאר דברים בפני עדים. אבל לא יחתוך יד העבד וקרן הפרה ויתן לה, ואם כתב [וחתך] ונתן לה, אינו גט, משום דבעינן שלא תהא קציצה בין כתיבה לנתינה.

הגה: וכותבין על כל דבר תלוש (טור) ויש אומרים דוקא בדבר שהוא של קיימא, אבל אם כתב בעלה של בצלים או ירקות וכדומה לזה, פסול (הר"ן פרק שני). ולכתחלה יש לכתבו על קלף מתוקן לספר תורה תפילין ומזוזות, אבל לא בעינן מעובד לשמו; אבל אין עיכוב בדבר זה (מ"כ בסדר גיטין) ואפילו אם נכתב על נייר שקורין פפי"ר, בכל כתב, כשר (גם זה שם). ועיין לקמן ריש סימן קכ"ו:

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(ב) והוא שיתננו לה בעידי מסירה: בטור כתב והוא שיהיו עידי מסירה לפנינו אבל בעידי חתימה אפי' הם לפנינו פסול וצריך ליתן טעם למה אם עידי חתימה לפנינו ומעידין שלא נעשה בו שום זיוף למה לא יועילו עידי חתימה כמו עידי מסירה וכתב הב"י דהטור אזיל בשיטת הרא"ש דס"ל לקמן סימן קל"ג דאם ידוע שלא היו עדים במסיר' אינו גט כלל וכאן שנכתב על דבר שיכול להזדייף הורע חזקתו וחיישינן שמא לא היו עדים בשעת מסירה אבל למאן דמכשיר בעידי חתימה אף שלא נמסר בעדים אם עידי חתימה לפנינו ומעידין שלא נעשה בו זיוף כשר וא"כ לדברי הרמב"ם שהוא מן הפוסקים דס"ל דלא בעינן עידי מסירה מה שכתב כאן והוא שיתננו לה בעידי מסירה הוא לאו דוקא דה"ה אם מסרו בלא עדי' רק שעידי החתימה מעידים לפנינו שלא נעשה זיוף בגט זה ומיהו הב"י כתב עוד דאפשר לומר דאף לדברי המכשירים בעידי חתימה לחוד פסלי הכא בלא עדי מסירה דהוי כמזויף מתוכו ולא מזויף ממש דא"כ אף עדי מסירה לא מהני רק לענין זה הוי כמזויף דלא סמכי' על עידי חתימה לחוד רק דוקא על עידי מסירה ומ"מ מלשון זה שכתב הרמב"ם והמחבר והוא שיתננו לה בעידי מסירה משמע דהקפידה הוא על הבעל שאף שבגט דעלמא כשר בלא עידי מסירה כאן שנכתב הגט על דבר שיכול להזדייף צריך ליתן לה בעדי מסירה אבל אם הגט יוצא מתחת יד האשה אפשר דנאמנת לומר שניתן לה בעידי מסירה ועל חשש של זיוף תוכל להביא עידי חתימה אבל לדברי הטור אין הגט כשר עד שתביא עידי מסירה לפנינו וכ"כ המחבר סעיף ד':

(ג) על הנייר המחוק: עיין ב"י דבהוא ועדיו על המחק כשר לכ"ע בלא עידי מסיר' זולת רש"י והעיטור דסברי דאף בזה צריך עידי מסירה:

(ד) ועל יד העבד ועל קרן הפרה: ולא מיקרי כותב על דבר מחובר מאחר שנותן לה העבד והפרה ועיין בב"ח שכתב מאי שנא דגבי שחיטה שן וצפורן מחובר בב"ח נקרא מחובר דהתם שלא שייך ליתן כל העבד והפרה ועיין בב"י אם צריך ליתן לה בפי' העבד והפרה או אם נתן בסתם ממילא הכל שלה עוד כתב שאין העבד צ"ל כפות:

(ה) על קלף מתוקן לס"ת וכו': הלשון כאן אין נכון דאם הקלף מתוקן לס"ת ע"כ ג"כ הוא מעובד לשמו לשם ס"ת ובד"מ כתב על הקלף ובדיו והקלף יהא מתוקן כקלף לס"ת ולפי זה נכון דבגוף ותיקון הקלף צריך לכתחלה לעשות כמו לס"ת רק דלא בעי לשם הגט לשמו כמו בס"ת לשם ס"ת:

(ו) ואפי' אם נכתב על נייר שקורין פפי"ר: לא ידעתי מאי אפי' וכי גרע פפי"ר מעלה של זית:

בית שמואל

עריכה

(ג) והוא שיתננו לה בע"מ: אפילו לשיטות הפוסקים דס"ל דא"צ ע"מ כמ"ש בסי' קל"ג מ"מ כאן צריך ליתן בע"מ ואפילו אם עידי החתימה לפנינו ומעידי' שלא זייף לא מהני כיון דיכול להזדייף ה"ל כמזוייף מתוכו כ"כ הב"י ופי' הח"מ דלא מזויף ממש הוא דא"כ לא הי' מהני ע"מ אלא כיון דהוי כמזויף בעינן ע"מ ומהני ע"מ, והא דלא אמרינן דהוי מזויף ממש תירץ המ' הואיל שניכר הדבר מ"ה לא הוי מזויף ממש, עוד כתב הב"י הא דע"ח לא מהני משום דגזרי' אטו היכא שאינם ע"ח בעצמ' באו אלא העדי' המכירים את חתימתן באו דאז יש לחוש שמא זייף, ומזה משמע אפי' אם מסר הגט לפני ע"מ ועכשיו באו ע"ח לפנינו ומעידים שלא זייף לא מהני דאכתי יש חששה זו, וכן מוכח דלא"כ קשה מה מהני ע"מ אם הם אינן לפנינו, וא"ל הטעם הא דבעינן ע"מ משום דס"ל כשכותב ע"ג דבר שיכול לזייף הוי אין מוכח מתוכו כמ"ש בתוס' ואז בעינן לכ"ע דוקא ע"מ כי לר"מ דס"ל ע"ח כרתי צריך להיות מוכח מתוך הגט, דהא הרמב"ם ס"ל לעולם (לא) חיישינן שמא יש עוד אחד דשמו כשמו א"כ כל גיטין הוי אין מוכח מתוכו ולא /ולמה/ מהני ע"ח אלא ודאי דלא מהני ע"מ אא"כ דהם לפנינו ומעידים שלא זייף וע"ח לא מהני כמ"ש וכן משמע פ"ד דין י"ז כמ"ש לקמן סי' קכ"ה סעיף כ"א וכן הוא דעת הטור:

(ד) על הנייר מחוק: ואם ידוע שנמחק פ"א במקום כתיבת הגט והעדים תו אין חשש שימחוק דהא ניכר בין נמחק פ"א לבין אם נמחק ב"פ כן ס"ל תו' והרא"ש מיהו רש"י ס"ל בגט אף בכה"ג פסול וכן ס"ל להעיטור:

(ה) ועל קרן הפרה: ולא מקרי על דבר מחובר כיון שנותן לה העבד והפר' ומחובר ממועט מקרא ונתן בידה וכאן נותן לה ועיין פ"ק דחולין וביורה דעה דקי"ל דאסור לשחוט בשן וצפורן מחובר לבהמה וממועט מן הקרא ויקח את המאכל' ולא אמרי' דיכול ליקח ע"י שלוקח הבמהה והעבד ועיין ב"ח מ"ש בזה והא דלא חיישינן שמא יחתוך הקרן דאין דרך לחתוך תו', ואם חקק הגט על יד האשה אינה מגורשת דלא נתן לה כלום ד"מ:

(ו) ומוסר לה העבד: ואין צריך העבד להיות כפות כיון דגט כתוב עליו הוי כאלו נתן לה קלף גדול, ועיין ב"י שם הביא פלוגתת הרשב"א והר"ן אם צריך ליתן לה בפי' במתנ' העבד והפרה:

(ז) אינו גט: מדאוריית' בטל כמ"ש הרמב"ם פ"א דכתיב וכתב ונתן שאין מחוסר בין כתיב' להנתינה ודרשה גמורה היא:

(ח) מתוקן לס"ת: כלומר גוף התיקון יהיה מתוקן כס"ת אבל א"צ עיבוד לשמה:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

בעידי מסירה בטור כתב והוא שיהיה עידי מסירה לפנינו אבל בעידי חתימה אפי' הם לפנינו פסול אבל בדבר שאינו מזדייף כשר בעידי חתימה עכ"ל ולקמן סימן קל"ג כתב הטור פלוגת' בלא היה שם כלל עידי מסירה רק עידי חתימה דהרא"ש אוסר ורי"ף מתיר וכאן כ' הטור אליב' דכ"ע דלהרי"ף פשיט' דכשר באין מזדייף בעידי חתימה לחוד ואפי' להרא"ש כאן ביש עידי חתימה לחוד דאמרינן מסתמ' נעשה כמצותו שהיה שם עידי מסירה באין מזדייף וכ"כ הרא"ש בהדי' הביאו ב"י וביכול להזדייף פסול בעידי חתימה ואפי לרי"ף דהא הטעם דהרי"ף משום דמצינו שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם דמזה למד הרי"ף דמפני תיקון העולם שימותו עידי מסירה ותראה לב"ד עידי חתימה ואין תיקון עולם שיכתוב על דבר שיכול להזדייף דהרי סגי בלאו הכי וכיון שאין בזה תיקון העולם למה נזוז מעיקר הדין בענין עידי מסירה והב"י כתב דלהמכשירים בעידי חתימה לחודייהו אם באו עידי חתימה בפנינו נשאת על ידיהם אע"ג דנכתב על יכול להזדייף ואח"כ כתב דאפשר דכאן פסול לכ"ע דכיון שיכול להזדייף כמזויף מתוכו הוא וזה סותר מ"ש ב"י אחר כך בסמוך דבהו' על המחק ועדיו על הנייר איפכ' כשר בעידי מסירה לכ"ע והא התם יוכל להזדייף למחוק הגט ולכתוב אחר כיון שאין אצלו מחק אחר לא יהיה ניכר אם נמחק ב"פ או פ"א ואפ"ה כשר בעידי מסירה ולא אמרינן דהוי כמזויף מתוכו ועידי מסירה לא מהני והוא מוכח בהדי' בגמר' דף כ' ותיפוק ליה דיוכל להזדייף ואמר רבא דכשר בעידי מסירה ומשם קשה טפי על ב"י שכתב תחיל' דלדעת המכשירים בחתימות לחוד כשר כאן ביוכל להזדייף ע"י החתומים דלמה הוצרך רבא לאוקמי' כר"א וכשר משום עידי מסירה הא אפי' לר"מ כשר משום עידי חתימה אלא ודאי ביכול לזייף לא מהני עידי חתימה כלל אפי' אם מעידין שלא היה תנאי והנלע"ד כתבתי דכאן מודים כ"ע מטעם שזכרתי:

על הנייר מחוק עיין מ"ש סי' קכ"ה סעיף ט"ו: הדיפתרא פירוש עור בלא עפיץ ולא מליח:

שלא תהא קציצה בין כתיבה לנתינה דכתיב וכתב ונתן שלא יהא מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר ג"כ קציצה אחר הכתיבה אבל מה שקוצץ קודם הכתיבה אינו פוסל:

שקורין פפיר. לפי הנראה שיותר כשר לכתוב על פאפיר שקלף שלנו אפשר להזדייף יותר לגרור ממנו כי חזק ועב הוא משא"כ בנייד שא"א כלל לגרור בו ולא יהא נראה הגירור ואף שהיה המנהג בארצות אלו לכתוב על קלף מ"מ בשעת הגזרות במדינות וואלין ואקריינ' שהוצרכו הרבה לתת גט מצוה ולא היה מצוי שם הקלף הורגלו לכתוב על נייר של פפיר ומשם התפשט גם לשאר מקומות:

באר היטב

עריכה

(ג) הפרה: ואם חקק הגט על יד האשה אינה מגורשת דלא נתן לה כלום ד"מ.

(ד) העבד: וא"צ העבד להיות כפות ב"ש.

(ה) לס"ת: כלומר גוף התיקון יהיה מתוקן כס"ת אבל א"צ עיבוד לשמה אחרונים.

(ו) פפי"ר: ובירושלים תוב"ב נתפשט המנהג לכתוב הגט על הנייר פר"ח.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}