תרומת הדשן/א/שלט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה שלט
עריכהמנהג ודת הוא במדינה אחת שכל ישראל שמחזיק במשפט קרקעות של הנכרי לוה שלו הרי הוא כממונו למכור למי שירצה אכן אם יבא הנכרי קודם שימכרו ויפרע לישראל המלוה כל חיובא וכל הוצאות שהוציא הישראל על השגת המשפט צריך הישראל להחזיר לנכרי כל שטרי החוב ושטרי המשפט כך הוא החוק והמנהג. ועתה יש להסתפק אם בא הישראל לאחר שהחזיק הנכסים במשפט למכור לישראל חבירו כל כוחו וזכותו שיש לו באותן הנכסים אם יכולה האשה לעכב בהן המכירה מחמת שיעבוד כתובה כגון בשאר קרקעות של הבעל או לאו:
תשובה יראה דאין יכולה לעכב כי אין דין מקרקעי לנכסים האילו הואיל ועדיין ביד הנכרי לפדות הנכסים ואין ביד הישראל לעכב וא"כ הרי אילו כשאר חובות והלוואות שיוכל לישא וליתן בהן בכל אשר ירצה ואין האשה יכולה לעכב בהו וקצת ראייה מהא דאיתא פ' איזהו נשך דמשני אמתני' דבכורות המקבל צאן ברזל מן הנכרי כו' דכיון דכי אתי נכרי ולא יהיב ליה ישראל זוזי תפיש לה לבהמה ואי לא אשכח לבהמה תפיש ליה לולד דהוי לה יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה. ומקשים שם התוס' דמ"ש מבהמת ארנונא דמחייבת בבכורה ללישנא קמא דרב פ"ק דפסחים היכא דמצי הישראל לסלוקי לנכרי בזוזי ולא אמרינן אי לא יהיב זוזי תפוש לבהמה ומתרצין דהתם עיקר הבהמה של הישראל היא מתחילה אלא שמשועבד היא לארנוניתא וכיון דמצי לסלוקי ליה בזוזי לא יצאת מרשות הישראל אבל הכא דמתחילה הבהמה של נכרי היתה כל זמן שיש לנכרי כח בזה דאי לא יהיב ליה זוזי תפיש לבהמה לא יצאת מרשות הנכרי דמיקרי יד הנכרי באמצע ע"כ. מהכא שמעינן דכל היכא דגוף הדבר כבר היה של אחד ועדיין ידו עליו שתופשו אע"פ שיצא מרשותו בדין עדיין הוא בכוחו וידו באמצע ואע"ג דהתם לענין בכור יד נכרי באמצע כל דהו פוטר כדאיתא התם בתוס' מ"מ נקטינן סברא מהתם דבשביל שהגוף כבר הוא של הנכרי חשבינן לידו באמצע ע"י תרי דאי לא יהיב ליה זוזי ואי לא אשכח לבהמה. ותו דבהמת ארנוניתא דאיכא עליה שיעבוד המלך דחשיב טפי מוחזק ממה שהוחזק במשפט כדמשמע בתשובת מור"ם במרדכי פ' לא יחפור בדיני מסים ואפ"ה הואיל והגוף של הישראל הוה מצי לסלק ליה חשיב לגמרי לא יצאתה מרשותו דאי נפיק כל דהו הוי ליה יד נכרי באמצע ופטור אמנם נראה שאם החזיק הישראל כ"כ בקרקע הנכרי שהכניס בה פועלים לבנות ולנטוע לעבדה ולשמרה או שהכניס דיורים בבתים וכה"ג איזה זמן אע"פ שעדיין ביד הנכרי לפדות מ"מ חשיב הקרקע כגבוי לישראל כל זמן שלא פדאה הנכרי וכח שיעבוד כתובת האשה עליו וראייה מהא דפ' כל שעה אמר רבה בר אבוה יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן ודייק מיניה התם דע"כ ב"ח למפרע הוא גובה והוי כאילו נגבה בחיי אביהן דאי אמרת מכאן ולהבא הוא גובה אמאי גובה בעל חוב מהן הא הוו להו מטלטלי דיתמי דחוב כמטלטלי הוא ולא משתעבדי לב"ח והשתא נהי נמי למפרע הוא גובה אכתי אמאי גובה בע"ח מהן הא קי"ל הילכתא בפ' המפקיד דשומא הדרא לעולם וא"כ עדיין יד הלווה הראשון על הקרקע לפדותה ולמה תחשב כקרקע של אבי היתומים האילו הואיל ויכולה לצאת מתחת ידו תחשוב עדיין כחוב בעלמא דהוי כמטלטלים אע"כ כיון שגבה הקרקעות ונכנס בה לעבדה ולשמרה ולהשביח אע"פ שעדיין ביד הראשון לפדותה מ"מ חשיבי מקרקעי דשני שהיה בידו. אע"ג דיש לדחות ההיא ראייה דלעיל דשומא הדרא לעולם ואיכא לאוקמי ההיא דלמפרע הוא גובה כגון שהשביח או שנתייקרה דתו לא הדרא כדאיתא התם באשירי פ' המפקיד המימרא סתם איתמר דמשמע אם גבו היתומים היום קרקע בעל חוב חוזר וגובה לאלתר: