טור אבן העזר עג
<< | טור · אבן העזר · סימן עג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור עריכה
כסותה כיצד, חייב להלבישה לפי כבודו. ואמרו חכמים: בעני שבישראל שיתן לה בגדים ששוים חמישים זוז מכסף מדינה שהם ו' דינרין ורביע של כסף.
ולא יתן לה שחקים בימות הגשמים ולא חדשים בימות החמה, אלא נותן לה חדשים בימות הגשמים והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה, והשחקים שהם מותר הבלאות הן שלה להתכסות בימי נדותה. וכיפה לראשה, וחגור למתניה לשנה, ומנעלים חדשים ממועד למועד.
וכתב הרמב"ם[1]: במה דברים אמורים בימים ההם ובארץ ישראל, אבל בשאר זמנים ובשאר מקומות אין הדמים עיקר, יש מקומות שהבגדים ביוקר ויש מקומות שהן בזול, אלא העיקר שסומכין עליו שמחייבין אותו ליתן בגדים הראויין ליתן לה לימות הגשמים ולימות החמה כסות שלובשת כל אשה בעלת בית באותו מדינה.
ובכלל הכסות שהוא חייב לה כלי בית ומדור שיושבת בו. ומה הן כלי בית, מטה מוצעת ומפץ ומחצלת לישב עליה, וכלי אכילה ושתייה כגון קדרה וקערה וכוס ובקבוק וכיוצא בהן.
המדור שנותן לה, בית של ד' אמות, ותהיה רחבה חוצה לו כדי להשתמש בו, ויהיה לו בית הכסא חוץ ממנו.
וכן מחייבין אותו ליתן לה תכשיטים, כגון בגדי צבעונין להקיף על ראשה ועל פדחתה, ופוך ושרק וכיוצא בהן, כדי שלא תתגנה עליו. במה דברים אמורים בעני שבישראל, אבל בעשיר הכל לפי עושרו וכבודו, ואפילו אם היה לו כדי לקנות לה כלי רקמה וכלי זהב כופין אותו. וכן שכר המדור וכלי הבית והתכשיט הכל לפי עושרו וכבודו.
ואם קצרה ידו ליתן, אפילו עני שבישראל כופין אותו להוציאה, ותהיה עליו הכתובה חוב עד שיעשיר.
ולא האשה בלבד, אלא בניו ובנותיו הקטנים עד בני שש חייב ליתן להם כסות המספיק להם וכלי בית ומדור לשכון בהם, ואינו נותן להם לפי עושר אלא לפי צרכם. זה הכלל כל מי שחייב במזונותיו בין בחייו בין במותו חייב ליתן לו כסות וכלי בית ומדור.
ודין בעל עם אשתו בטענת הכסות וכלי בית ושכר המדור כדינם בטענת המזונות, אם הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נתת.
במקום שדרך הנשים שלא לצאת בכיפה שעל ראשה לבד עד שיהיה עליה רדיד שהיא חופה את כל גופה כמו טלית, נותן לה רדיד בכלל הכסות הפחות שברדידים, ואם הוא עשיר נותן לה לפי עושרו כדי שתצא לבית האבל או לבית המשתה, שכל אשה יש לה לצאת לבית אביה לבקרם, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לריעותיה ולקרוביה כדי שיבאו גם הם לה, שאינה כמי שהיא בבית הסוהר שלא תצא ולא תבא.
אבל גנאי לאשה שתהא יוצאת תמיד בחוץ פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע לאשתו מזה, שלא יניחנה לצאת אלא כמו פעם בחדש או פעמים בחדש כפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שנאמר "כל כבודה בת מלך פנימה".
בית יוסף עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
כסותה כיצד חייב להלבישה לפי כבודו ואמרו חכמים בעני שבישראל שיתן לה בגדים ששוים חמשים זוז מכסף מדינה שהם שש דינרים ורביע של כסף ולא יתן לה שחקים בימות הגשמים וכו' עד ממועד למועד משנה בפרק אע"פ (דף סד): וכתב הרמב"ם בד"א בימים ההם ובא"י אבל בשאר זמנים ובשאר מקומות אין הדמים עיקר וכו' עד סוף הסימן הכל בפי"ג מהלכות אישות וכתב עוד שם וכל שב"ד מוכרין למזונותיו מוכרין נמי לכסותו וכלי ביתו ומדורו וכתב הרב המגיד בד"א באותן הימים וכו' מתבאר בגמרא דאין כל המקומות שוים ואמרינן שם (סה:) גבי מנעלים האי תנא במקום הרים קאי ודבר פשוט הוא וכתב רבינו בפחות שלובשת כל אשה בעלת בית הוא שמדבר באשת עני:
ומ"ש וכלי אכילה וכו' בירושלמי נותן לה פך ושמן ונר ופתילה וכוס וחבית וקדרה וכן בתוספתא:
ומ"ש והמדיר ששוכר לה וכו' פשוט הוא שיש לה מדור ואמרו בפרק הנושא (דף קג.) משתמשת במדור כדרך שמשתמשת במדור בחיי בעלה וידוע שאין בית פחות מד' על ד':
ומ"ש וכן מחייבין אותו ליתן לה תכשיטים וכו' זה נלמד מדין מי שהלך למ"ה שנחלקו בפרק שני דייני גזלות (דף קז:) אם יש לה תכשיט אלמא דלכ"ע בפניו יש לה תכשיט ופשוט הוא:
ומ"ש בד"א בעני וכו' משנה בפרק אף על פי (דף סד:):
ומ"ש ואם קצרה ידו ליתן לה וכו' זה נלמד ממה שנחלקו רב ושמואל באומר איני זן ואיני מפרנס ומשמע דבעני ד"ה כיון שאין יכולין לכופו לזון כופין אותו להוציא כמו שכתבתי בפי"ב בדין המזונות
ומ"ש ולא האשה בלבד וכו' זה פשוט שהפרנסה והכסות הרי הן כמזונות וכן הזכירו בהרבה מקומות בגמרא פרנסה בכלל מזונות וכתב רבינו ואינו נותן להם כפי עשרו לפי שלא הוזכר חילוק בין העשיר לעני אלא באשה ופשוט הוא:
ומ"ש זה הכלל וכו' כן מוכיח בפרק מציאת האשה שהבנות אף ע"פ שאין בלשון התנאי אלא תהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי שיש להם לבוש וכסות: ומ"ש מקום שדרכן שלא תצא אשה לשוק בכפה שעל ראשה בלבד וכו' כבר נתבאר למעלה שהכל לפי מנהג המקום כמו שהוכיח בפרק אף ע"פ ולא הוצרך רבינו לפרש בזה אלא לומר אף על פי שהן עומדות בבית שאין יוצאות לשוק חייב ליתן לה שהרי צריכה היא לילך לבית האב וכיוצא בה:
ומ"ש אבל גנאי היא לאשה וכו' בבראשית רבה כשמזכיר גנותן של נשים אומר יצאנית הם שנאמר ותצא דינה ואמרו רבותינו בספרי פרשה כי תצא גבי נערה המאורסה פרצה קוראה לגנב:
ומ"ש ויש לבעל וכו' כך אז"ל במדרש וכבשוה וכבשה כתיב מלמד שהאיש דרכו לכבש האשה שלא תהא יצאנית: כתב הרשב"א בתשובה על מי שלוה על כסות אשתו ואבדם בקוביא והאשה באה להוציא כסותה מיד המלוה בלא כלום ולומר שהבעל הוציאו מביתה שלא מדעתה ומאן לימא לן שאין הבעל יכול למכור ולמשכן כסות אשתו ובניו שלא מדעתה כמה ששנינו (ערכין כד.) המקדיש את נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו וכו' והאריך בדבר ובסוף כתב וכ"ש בנדון שלפנינו דמאן לימא לן דלא אפקיה מדעתיה למשכוניה משום רווח ביתה ועוד דשפיר קא אמרה שאף בזה יש משום תקנת השוק עכ"ל ועיין במרדכי סוף פרק האומנין :
בית חדש (ב"ח) עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
כסותה כיצד חייב להלבישה לפי כבודו פירוש לפי עשרו דאעפ"י שאביה עני מ"מ כיון שהוא עשיר צריך להלבישה כראוי לפי עשרו וכבודו ואפילו לקנות לה כלי רקמה וכלי זהב כופין אותו כדכתב הרמב"ם ומביאו בסמוך וכל זה מדדרשינן בעלייתו של בעל עולה עמו ואינה יורדת עמו ומשום דלא אשכחן הך דרשא אלא גבי אשתו ולא גבי בניו על כן פסק דאפילו עשיר ומכובד אינו חייב ליתן כסות לבניו אלא המספיק להם לפי צרכם לא לפי עשרו:
דרכי משה עריכה
(א) ועיין לעיל סי' ג' כתבתי דנותנין לה עץ לבשל מאכלה ונר להדלקה:
(ב) עיין בתשובה תולדות אדם סי' רפ"ו:
(ג) וכתבתי דבריו בח"ה וע"ל סי' צ"ג נתבארו דינים אלו באריכות:
- ^ דברי הרמב"ם הם גם בקטעים הבאים, עד סוף הסימן.