שולחן ערוך אבן העזר צג א
שולחן ערוך אבן העזר · צג · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
הכתובה הרי היא כחוב שיש לו זמן, ואינה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל, או אם גרשה. הגה: והוא הדין מה שקבל בנדוניא. ועיין לעיל סימן ס"ו סעיף י"א.
כתב לה מתנות, הם נגבות מחיים; מיהו, אם דרך המקום לכתוב כן לכבוד בעלמא ושלא לגבותן מחיים, הולכין אחר המנהג (במישרים בשם גאון, ודלא כרשב"א). ולא יוכל האב להתנות על בתו בשום דבר לאחר שנשאת, אבל אם הוא משיאה יכול להתנות על מתנותיה לשנות מן המנהג קודם שנשאת, כפי רצונו. ועיין בחשן המשפט סימן צ"ז סעיף כ"ד:
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) ואינה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל: וכתב בד"מ דאפי' אינה עדיין מותרת להנשא אפ"ה יש לה כתובה מיד וכו' ע"ש וע"ל סי' י"ג סעיף י"ג ועיין בתשובת הרשב"א סי' תש"ה ובהגהות מרדכי דף תק"ן ע"ד כתב דבמים שאל"ס מגבין כתובה ומחלקין הנחלה ליורשין אבל הראב"ד בהשגות כתב בפ"ז מהל' נחלות דאע"פ דהיורשין יורדין לנחלה אינה נוטלת כתובת' שאין אני קורא בה כשתנשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וכן הסכים שם במ"מ ומ"מ מעוברת ומניקת ותוך ג' חדשים למיתת הבעל אף על פי שאסור' להנשא מ"מ נוטלת כתובתה מיד דקרינן בה כשתנשא לאחר כשיגיע הזמן הקצוב ועיין במ"מ פי"ח מהל' אישות ועיין לקמן סי' צ"ה סעיף ב' ועיין בהגהות אלפסי פרק האשה דף תק"י זה לשונו ול"נ שכל אשה ראויה לגבות כתובתה מיד כשתתאלמן או תתגרש אלא אם זקוקה וכ"ש במקום שכותבים וכו' ע"ש:
(ב) וה"ה מה שקיבל בנדוניא: ומ"מ אם הנדוני' עדיין בידה או ביד אביה יכולה להחזיק למזונות ועיין בחושן משפט סי' צ"ז סעיף כ"ד וסעיף כ"ו:
(ג) אבל אם הוא משיאה: כלו' שהוא נותן לה הנדוניא או שהיא קטנה שהיא ברשותו אזי יכול להתנות עם הבעל לגרוע כח בתו ועיין בריב"ש סי' ק"ב:
בית שמואל
(א) אלא לאחר מיתת הבעל: כתב בד"מ אפי' אם אסורה להנשא גובאת הכתובה וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תש"ה ועיין במרדכי אפי' טבע במים שאין לו סוף גובה הכתובה ועיין סוף סימן י"ג והראב"ד רפ"ז ה"נ כתב דטבע במים שאל"ס אינה גובה הכתובה שאין אני קורא לכשתנש' לאחר דהא א"י לנו אם תהיה מותרת אבל היכא דידוע שתהיה מותרת לאחר זמן גובה הכתובה לאלתר ובסי' י"ז כתבתי אם ע"א מעיד דטבע אינה גובה כתובתה אבל אם שנים מעידים גובה הכתובה, ועיין בש"ג דף תק"י כתב חליצה כ"ז שהיא זקוקה ליבם אינה גובה הכתובה ואם נתן לה גט אף על גב דצריכה עוד חליצה מ"מ הואיל דאסורה להנשא לאחי' גובה כתובתה:
(ב) וה"ה מה שקיבל בנדוניא: ומ"מ אם הנדוניא עדיין בידה או ביד אביה יכולה להחזיק למזונות ועיין ע"ה סי' צ"ז:
(ג) אבל אם הוא משיאה: כלו' שהוא נותן לה הנדוניא או שהיא קטנה שהיא ברשותו אז יכול להתנות עם הבעל לגרוע כח בתו ועיין בריב"ש סי' ק"א:
ט"ז - טורי זהב
כתוב שיש לו זמן נראה מזה אם רואין שהבעל מבזבז נכסיו תוכל האשה למחות בידו כמה שמצינו בח"מ סי' ע"ג בלוה שמבזבז נכסיו דיכול המלוה לתבוע אפילו תוך זמנו אלא שיש לחלק דשאני בכתובה דאפשר שלא תביא לעולם לידי גביה דשמא תמות היא וצ"ע למעשה:
באר היטב
(א) הבעל: כתב בד"מ אפילו אם אסורה להנשא גובה הכתובה וכ"כ הרשב"א סי' תש"ה. ועיין במרדכי אפילו טבע במים שאל"ס גובה הכתובה ועיין ס"ס י"ג. והראב"ד ס"ל בטבע במים שאל"ס אינה גובה הכתובה דהא א"י לנו אם תהי' מותרת אבל היכ' דידוע שתהי' מותרת לאחר זמן גובה הכתובה לאלתר. ועיין ח"מ ב"ש. וכנה"ג דף ל"א ע"ב.
(ב) בנדוני': ומ"מ אם הנדוני' עדיין בידה או ביד אביה יכול' להחזיק למזונות ע' בחושן משפט סי' צ"ז סעיף כ"ו כ' מהר"י הלוי סי' י"ז אם אנו רואים כוונת הבעל לאכול לה כל הממון ואח"כ לקום וללכת חוץ מהעיר כדי שתצטרך על כרחה להתרצות ממנו בגט בלבד. נתנה כתובה לגבות מחיים ע"ש. התנה הבעל שתגבה כתובתה מחיים עיין כנה"ג דף קי"ב ע"א ס"ד. אשת משומד מנהג הוא להגבות כתובתה מיד אפילו בלא שבועה אגרת הרמב"ם סי' כ' וש"ג פרק המקבל. אשה שרוצה לתת לבתה סך כך. והבעל אינה רוצה והיא טוענת שיתן לה הסך והיא תכתוב בשטר כתובתה שקבלה סך ההוא מבעלה ובעלה אינו רוצה הדין עמו שלא נתנה כתובתה לגבות מחיים הרש"ך ח"ב סי' קס"ו. עיין בספר מקור ברוך סי' נ"ט ועיין כנה"ג. ל"מ שלא ניתנה כתובתה לגבות מחיים אלא אפילו שואלת לבעלה שיעשה לה בטחון אינה יכולה להכריחו שיעשה לה בטחון הריב"ש סי' צ"א. אשה שנתעלם בעלה זה יו"ד שנים וקרוב לודאי שמת ואבדה כתובתה נרא' שיש ליתן הממון ביד בתו מטעם אפטרופס ומפרנס את אמה הר"ם מינץ סי' מ"א.
(ג) משיאה: כלומר שהוא נותן לה הנדוניא או שהיא קטנה שהיא ברשותו אז יוכל להתנו' עם הבעל לגרוע כתובת' וע' בריב"ש סי' ק"א.