שולחן ערוך אבן העזר סו ג


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אם כתב לה כתובה, ונאבדה, או שמחלה לו, (ודווקא) שכתבה לו: התקבלתי כתובתי, צריך לכתוב אחרת בעיקר הכתובה, שאסור לאדם לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה.

הגה: עיר שכבשוה כרכום, או שגלו מן העיר, ואבדו הנשים הכתובות שלהם, צריכים לחדש לנשותיהם כתובותיהם, אף על פי שיש לומר שמא ימצאו אחר כך כתבותיהם או יחזרו להם, מכל מקום מאחר שהכתובות בחזקת אבודות צריכין כתובות אחרות; ואם אינו ידוע סך הכתובות, אם ישארו קצתן, אזלינן בתרייהו; ואם לאו, דנין על פי זקני העיר ולפי המנהג, העשיר לפי עשרו והעני לפי עניו (בית יוסף בשם תשובת הגאונים). וכשנאבדה הכתובה ובא לכתוב לה כתובה אחרת, צריך לכתוב לה כתובה גדולה כראשונה (מהרי"ק שרש קט"ז). ועיין לקמן סימן קע"ז, דבמקום שאין מגרשין רק מרצון האשה, אין צריך לכתוב כתובה; אם כן בזמן הזה במדינות אלו, שאין מגרשין בעל כרחה של אשה משום חרם רבנו גרשום, וכמו שיתבאר לקמן סימן קי"ט, היה אפשר להקל בכתיבת הכתובה, אבל אין המנהג כן ואין לשנות (כל זה דעת עצמו):

מפרשים

חלקת מחוקק

(יג) ודוקא שכתבה לו התקבלתי:    הוסיף הרב מהרמ"א תיבת ודוקא ע"פ המרדכי שכ' בפ' החובל על הא דאמרי' כל לגבי בעל ודאי מחלה ודוקא ע"י שכותבה התקבלתי אבל במחילה בעלמא לא הוי מחילה כשכבר נשואה ואף על גב דבשט"ח פסק המרדכי בסנהדרין דמהני מחילה ואפילו תפס שטרא ומביא ראיה ברורה ומהא דאמרי' המוכר ש"ח לחבירו וחזר ומוחלו מחיל אפשר לחלק דבכתובה באשה היושבת תחת בעלה כל זמן שאינה כותבת לו התקבלתי יכולה לומר משחקת הייתי בך ודברי הבאי אמרתי ולאחר מות בעלה משמע מדברי המרדכי שם דאף בכתובה מהני מחילה גרידא דמייתי ראיה התם מאשה ששהתה כ"ה שנה ולא תבעה כתובתה ע"ש ומ"מ צריך לדקדק מנ"ל למרדכי האי דינא לחלק בכתובה באשה היושבת תחת בעלה דלא מועיל מחילה עד דכותב לו התקבלתי ובגמרא בכתובות דף נ"ו ע"א ר' יהודה אומר אם רוצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת קבלתי ממך מנה וכו' וקאמר בגמרא טעמא דכתבה ליה אבל על פה דהוי תנאה בעלמא לא הוי תנאה דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא ואח"ז בדף הנ"ל ע"ב מייתי פלוגתא דר' יוסי דס"ל רשאי ופרש"י ואפילו ע"פ נמי תנאו קיים ועיין בדף נ"ז ע"א אי פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בתחלה או בסוף והרמב"ם פי"ו מה"א פסק המוחלת כתובתה אינה צריכה קנין ולא עדים כשאר המוחלין שאינן צריכין קנין ולא עדים אלא בדברים בלבד ועיין לקמן סי' ק"ה ובב"ח רצה ליישב ואין דבריו ברורים:

(יד) צריך לכתוב אחרת בעיקר הכתובה:    קאי על מוחלת דמה שמחלה יותר על כתובה דאורייתא מחילתה קיימת אבל כדי כתובה דאורייתא צריך לכתוב אחר' אם אין מגרשה מיד אבל בנאבדה כתובתה ודאי צריך לכתוב לה כתובה גדולה כמקדם ואם מגרש' צריך ג"כ לשלם לה כל מה שכ' לה בתחילה דבאבדה כתובתה לא נמחל בזה החוב שהיה לה עליו:

(טו) אעפ"י שי"ל שמא ימצאו אח"כ:    גם בחושן משפט סוף סי' מ"א פסק כן בשטר חוב שהיו בעיר שכבשה כרכום שהם בחזקת אבודין וכותבין שטר אחר ואפילו הלוה עומד ומוחה אין משגיחין בו:

(טז) צריכים כתובות אחרות:    כלומר ואם הוא מודה כמה היה סך כתובה ראשונה צריך לכתוב מחדש כתובה אחרת כפי סך הראשון ולא יכול לטעון שמא תמצא כתובה הראשונה ויהיו לך שני כתובות שסתם מצור וכרכום הכל בחזקת אבוד ועיין בתשובת מהרי"ק סי' קי"ז:

(יז) דבמקום שאין מגרשין רק מרצון האשה:    כגון המאנס את הבתולה דכתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו דא"צ לכתוב כתובה וכמבואר לקמן סי' קע"ז סעיף ג':

(יח) היה אפשר להקל:    בקל יש לחלק בין דבר שאסור מן התורה לגרש למה שהוא רק מתקנת ר' גרשון מאור הגולה:

בית שמואל

(ט) ודוקא שכתבה לו התקבלתי:    משמע כשמוחלת בעל פה א"צ לכתוב לה כתובה אחרת ואין איסור בדבר כשדר עמה בלא כתובה ולכאורה תמוה הא אכתי יש לחוש דהיא לא סמכה וסברה דמהני המחילה אם כן הוי ביאת זנות כמ"ש בהרא"ש ותו' וצ"ל כשהיא מחל' בע"פ לא חיישינן לזה ותו' והרא"ש איירי בתנאי בעת הקדושין אז סברה התנאי קיים אבל מחיל' בע"פ אחר כך לא סברה דמחילה קיים וכן כתב ב"ח מיהו י"ל אף בע"פ אינה סומכת אלא בע"פ יש תקנה בלא כתובה לומ' לה דלא מהני המחיל' משא"כ כשכתב' לו התקבלתי אז שיעבוד הכתובה בטל וצריך לכתוב לה כתובה אחרת, אלא לקמן מוכח דהמחבר ס"ל עיקר כרמב"ם דאפילו כתיבה לא מהני ואינה מפסדת הכתובה א"כ מה שצריך לכתוב לה כתובה ע"כ משום דלא סמכ' דעת' וכשמוחלת בע"פ א"צ לכתוב לה כתובה אחרת ע"כ צ"ל דסמכה דעתה כשמוחלת בע"פ והרב רמ"א שכתב תיבת ודוקא למד ממ"ש המרדכי פרק החובל על הא דאמרינן כל לגבי בעל ודאי מחלה כתב ודוקא ע"י שכתבה התקבלתי אבל במחילה בעלמא לא הוי מחילה כשכבר נשואה וכתב בח"מ אף ע"ג דבשטר חוב פסק המ' בסנהדרין דמהני מחילה ואפילו תפיס שטרא אפשר לחלק דכתובה באשה היושבת תחת בעלה כל זמן שאינה כותבת לו התקבלתי י"ל משחקת הייתי בך ודברי הבאי אמרתי ולאחר מות בעלה משמע מדברי המ' שם אף בכתובה מהני מחילה גרידא, ע"כ נשמע ממרדכי כשכותבת התקבלתי אין לה כתובה ולא כרמב"ם דס"ל אם כתבה התקבלתי אית לה כתובה, והמחבר ס"ל עיקר כרמב"ם כמ"ש בסעיף ט' והמ' דס"ל מחילה בע"פ לא מהני נר' דלמד מסוגי' פרק אף על פי דס"ל לרבי יוסי בסוף ביאה לא מהני מחילה ופרש"י שכבר זכתה ואמירתה לא מהני אא"כ כתבה התקבלתי אף על גב ללישנא אחרינ' שם פליג רבי יוסי וס"ל אפילו בסוף ביאה מהני מחילה מכל מקום א"א להפסיד אותה כשמחלה בע"פ דיד הנמחל על התחתונה כמה שכתב בחושן המשפט סימן ס"ה ושפיר פסק זה דכתיבה מהני דר' יוסי מודה לר"מ ורבי יהודה ול"ק קושית הח"מ דהקשה הא דקי"ל הלכת' כר' יוסי נגד ר"מ ור' יהודה, אלא ק' ממ"ש לקמן סימן ק"ה המוחלת כתובה אין צריך קנין והוא שיהיה דברים שהדעת סומכת משמע אפילו בע"פ מהני המחילה וצ"ל דוק' כאן כשמוחלת לו ואינו מגרש אותה אז לא מהני מחילה בע"פ משא"כ כשמגרש אותה או אלמנ' שמחל' וכן כתב המגיד והר"ן לפי שיטת הרמב"ם סבר' זו כך צריך לומר ג"כ לשיטת הני פוסקים, ולשיטות הרמב"ם הלכת' כר"מ דלא מהני מחילה ותנאי אפי' אם כתבה התקבלתי מ"מ אית לה כתובה ומ"מ הוי ביאת זנות משום דלא סמכה דעתה ואפילו אם היה דר עמה אחר כך והיה כל הביאות ביא' זנות מ"מ הכתובה קיימת כל זמן שרצה לקיימה אבל אם לא דר עמה אז התנאי ומחילה קיים כמ"ש המגיד והיינו מ"ש לקמן סימן ק"ה המוחלת כתובתה א"צ קנין והעדים ומשמע אם מחלה ודר עמה אח"כ ואח"כ מגרשה לא מהני המחילה מאחר שהיה דר עמה אחר המחילה ולא מהני אא"כ כשמגרש אותה מיד, אף על גב טעמ' דר"מ הוא משום דס"ל כתובה דאוריית' והוי מתנה על מה שכ' בתורה ואנן קיימי לן כתובה דרבנן תירץ המגיד דקי"ל כוותיה ולא מטעמו אלא הטעם הוא דחז"ל עשאו חיזוק כשל תורה אלא אכתי קשה הא בשל תורה קיימי לן תנאי של ממון קיים והר"ן תירץ חז"ל עשאו חיזוק יותר משל תורה ועמ"ש בסי' צ"ב אלא קשה על הרמב"ם מסוגי' פרק החובל דהקשה שם אם אשה חבלה לאחד תמכור הכתובה בטובת הנאה ותשלם להנחבל ותירץ כל לגבי בעלה ודאי מחלה ולרמב"ם לא מהני מחילה ותו' שם הקשו קושי זו ותרצו כתיבת התקבלתי מהני אבל להרמב"ם לא מהני אפי' כתיבה קשה קושי' זו ודוחק לומר דמוחלת היינו שיגרש אותה ותמחול ואחר כך יחזיר אותה ולולי דברי הר"ן והמגיד הייתי אומר דס"ל להרמב"ם דוק' תנאי שהתנ' עמה בעת הקדושין או בעת הנישואין אותו תנאי בטל משום דהוי כמתנה על מ"ש בתורה, ומ"ש בפי"ב התנה עמה לפחות מכתובה או שכתב לה מאתים והיא כתבה התקבלתי מאה התנאי בטל היינו התנאי היה לפחות או שתכתוב לו שובר אבל אם לא היה תנאי אלא היא מחלה אחר כך מהני אפי' בע"פ והיינו מ"ש פי"ז המחילה א"צ קנין אלא הר"ן והמגיד בסוגי' זו מחלקי' כמ"ש לעיל דאין קיים המחילה אלא כשמגרש אותה, ובסעיף ט' פסק המחבר התנאי בטל ולמ"ש ניח' דלא הגיה שם כלום הרב רמ"א משום תנאי שאני אבל מחילה ס"ל דמהני והיינו כשכתבה לו התקבלתי אבל בע"פ לא מהני אבל המחבר ס"ל אפילו מחילה לא מהני והיינו מ"ש בסעיף ט' אין לה כתובה לקצת פוסקים כוונתו לשיטת הרמב"ם יש לה כתובה, ושאר פוסקים כתבו בלשון קצת פוסקים ש"מ דס"ל עיקר כשיטת הרמב"ם דיש לה כתובה אפילו אם מחלה וכתבה לו התקבלתי וע"כ מ"ש כאן צריך לכתוב לה כתוב' היינו משום דלא סמכה דעתה, נמצ' יש בזה ג' שיטות לרמב"ם לפי מה דמפרש הר"ן והמגיד לא מהני מחילה אפילו בכתב מכל שכן תנאי לא מהני, ולהטור תנאי לא מהני אפילו בכתב ומחילה מהני בכתב. והמרדכי הנ"ל ס"ל בין מחילה בין תנאי מהני בכתב כן משמע ממרדכי:

(י) צריך לכתוב אחר' בעיקר כתובה:    הנה בנאבדה כתובתה צריך לכתוב לה כתובה אחרת כסך כתובה הראשונה אלא קאי על מוחלת אז אין צריך לכתוב לה כתובה אחרת אלא בעיקר כתובה, ונראה דאין כותב לה אלא מנה דהא השתא בעולה היא אלא בנוסח שטר מחילה שהביא סוף סימן ו' לא משמע כן עיין שם ועיין בפרישה, ואפשר אף לדעת הפוסקים דסביר' להו דלא מהני מחילה היינו כשיעור כתובה דאוריית' לא מהני מחילה אבל מה שהוא יותר מהכתובה דאורייתא יש לומר דמהני לכולי עלמא מחילה:

(יא) ועיין בסימן קט"ו:    שם איירי במאנס את הבתולה דכתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו אין צריך לכתוב לה כתובה ומדמה הרב ה"ה לפי חר"ג אינו יכול לגרשה בעל כרחה אין צריך לכתוב לה כתובה ויש לומר איסור דאורייתא שאני:

ט"ז

באר היטב

(ח) כתובתי:    אבל כשמוחלת בעל פה לא הוי מחילה וא"צ לכתוב לה כתובה אחרת. וקשה דלקמן סימן ק"ה ס"ה איתא המוחלת כתובתה אין צריך קנין והוא שיהיה דברים שהדעת סומכות משמע אפילו בע"פ מהני המחילה עיין ב"ש ח"מ.

(ט) הכתובה:    קאי על מוחלת דמה שמחלה יותר על כתובתה דאוריית' מחילתה קיימת אבל כדי כתובתה דאוריית' צריך לכתוב אחרת אם אין מגרשה מיד אבל בנאבדה כתובתה ודאי צריך לכתוב לה כתובה גדולה כמקדם. ואם מגרשה צריך ג"כ לשלם לה כל מה שכתב לה בתחלה.

(י) קע"ז:    שם איירי במאנס את הבתולה דכתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו. א"צ לכתוב לה כתובה. ומדמה הרב רמ"א דה"ה לפי חר"ג א"י לגרשה בעל כרחה א"צ לכתוב לה כתובה ויש לומר איסור דאוריית' שאני ח"מ ב"ש.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש