פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר סב

סעיף אעריכה

צריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם נשואין, והן שש ברכות. ואם יש שם יין, מביא כוס יין ומברך על היין תחלה, ומסדר את כולם על הכוס, ונמצא מברך שבע ברכות. ואם אין יין מצוי, מברך על השכר:

סעיף בעריכה

יש לאדם לשא נשים רבות כאחד, ביום אחד, ומברך ברכת חתנים לכולם כאחד; אבל לשמחה, צריך לשמח עם כל אחת שמחה הראויה לה, אם בתולה שבעת ימים, ואם בעולה שלשה ימים, ואין מערבין שמחה בשמחה.

הגה: ואין לעשות חופת שתי אחיות ביחד (סמ"ק בשם ספר חסידים). ויש אומרים דאף בשתי נכריות יש ליזהר שלא לעשותן כאחת, משום איבה, שמא יכבדו אחת יותר מחברתה (מרדכי פרק קמא דמועד קטן). ואין נזהרין מזה, ואדרבא יש מכונים לעשות חופות עניות עם חופות עשירות, משום מצוה (הגהות מימוני בשם ר"י מפריז):

סעיף געריכה

אם יש שני חתנים יחד, מברכים ברכת חתנים אחת, לשניהם.

הגה: ואפילו לא היו החתנים ביחד, אלא שהיה דעתו על שניהם, כמו שנתבאר ביורה דעה סימן רס"ה לענין מילה. ויש אומרים דאין לברך לשני חתנים ביחד, משום עין הרע (הגהות מימוני פרק י' דאשות), וכן נוהגין לעשות לכל אחד חופה בפני עצמו ולברך לכל אחד, אבל לאחר הסעודה מברכין להרבה חתנים ביחד, אם אכלו ביחד:

סעיף דעריכה

אין מברכין ברכת חתנים, אלא בעשרה גדולים ובני חורין, וחתן מן המנין, בין כשאומרים אותם בשעת נשואין בין כשאומרים אותם אחר ברכת המזון, אבל כשאין אומרים אחר ברכת המזון, אלא ברכת אשר ברא, אינו צריך עשרה. ומכל מקום שלשה בעינן (הר"ן פרק קמא דכתובות) :

סעיף העריכה

מברכין ברכת חתנים בבית חתנים אחר ברכת המזון, בכל סעודה וסעודה שאוכלין שם, ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים:

סעיף ועריכה

עד כמה מברכים ברכה זו, אם היה אלמן שנשא אלמנה, מברכין אותה ביום ראשון בלבד. ואם בחור שנשא אלמנה, או אלמון שנשא בתולה, מברכין אותה כל שבעת ימי המשתה. ואלו שבעה ימים מתחילין מיד לאחר שבע ברכות שברך בראשונה (תשובת הרא"ש כלל כ"ו):

סעיף זעריכה

ברכה זו שמוסיפים בבית חתנים היא ברכה אחרונה משבע ברכות, שהיא ברכת אשר ברא.

הגה: ויש אומרים דאף אשר ברא אין מברך כל שבעה אלא כשמזמנין אחרים, אבל אם אוכל עם בני ביתו אין מברכין (הר"ן בשם הרמב"ן) וכן נוהגין.

במה דברים אמורים, כשהיו האוכלים הם שעמדו בברכת הנשואין ושמעו הברכות, אבל אם היו האוכלים אחרים, ולא שמעו ברכת נשואין בשעת נשואין, מברכין בשבילם אחר ברכת המזון שבע ברכות, כדרך שמברכין בשעת נשואין, והוא שיהיו עשרה, וחתן מן המנין. ויש אומרים שאפילו היו בשעת החופה ושמעו הברכות, אם לא אכלו שם עד עתה, מקרי פנים חדשות ומברכים בשבילם שבע ברכות אחר ברכת המזון, וכן פשט המנהג.

הגה: ויש אומרים דאם היו שם פנים חדשות, אף על פי שאין אוכלין שם, מברך בשבילם לילה ויום (הר"ן פרק קמא דכתובות):

סעיף חעריכה

יש אומרים שאינם נקראים פנים חדשות אלא אם כן הם בני אדם שמרבים בשבילם. ויש אומרים דשבת ויום טוב ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית, אבל לא בסעודה שלישית, וכן פשט המנהג.

הגה: ועכשו נהגו במדינות אלו לברך שבע ברכות בסעודה שלישית, ואפשר משום דרגילים לבוא פנים חדשות. ויש אומרים מטעם דרגילין לדרש, והדרשה הוי כפנים חדשות:

סעיף טעריכה

יש אומרים שאין לומר ו' ברכות על כוס ברכת המזון, אלא מביא כוס אחר ואומר עליו ו' ברכות, וחוזר ולוקח כוס של ברכת המזון ואומר עליו: "בורא פרי הגפן". ויש אומרים שאין צריך, אלא על כוס של ברכת המזון מברך שבע ברכות, וכן פשט המנהג.

ובמדינות אלו נוהגין כסברא הראשונה. ויש אומרים דאפילו ל"אשר ברא" לחוד בעינן שתי כוסות (מ"כ מנהגים ישנים).

וברכת ארוסין וברכת חתנים אומרים אותה על שני כוסות, אפילו מקדש בשעת החופה.

ונוהגין להפסיק ביניהם בקריאת הכתבה (כן כתבו התוספות ואשר"י):

סעיף יעריכה

יש אומרים שאם החתן יוצא מחופתו, אפילו כלתו עמו, והולכים לאכל בבית אחר, אין אומרים שם ברכת חתנים; והני מלי כשדעתו לחזר אחר כך לחופתו, אבל אם הולך לגמרי לבית אחר וכל החבורה עמו, ונעשה אותו בית עקר, גם שם נקרא חופה ומברכין ברכת חתנים. וכן לפעמים שהולכין החתן והכלה לעיר אחרת, צריך לברך שם ברכת חתנים, אם הוא תוך שבעה ואין דעתו לחזר (בית יוסף):

סעיף יאעריכה

בני החופה שנתחלקו לחבורות, אפילו אם אכלו בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל, כולם מברכין ברכת חתנים; לא מבעיא אם השמש מצרפן, אלא אפילו אין השמש מצרפן, כיון שהתחילו לאכל אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה, כולם חשובים כאחד לברך ברכת חתנים, כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה:

סעיף יבעריכה

השמשים האוכלים אחר סעודת נשואין, יש אומרים שאין מברכים שבע ברכות, ויש אומרים שמברכין, ולזה הדעת נוטה:

סעיף יגעריכה

הסועד בבית חתנים, משיתחילו להתעסק בצרכי סעודת נשואין ולהכינה, עד שלשים יום אחר הנשואין, מברך: "נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו"; אם היו עשרה, מברך: "נברך אלהינו שהשמחה במעונו" וכו', והם עונים: "ברוך אלהינו שהשמחה" וכו'; וכן סעודה שעושים אותה אחר הנשואין, מחמת הנשואין, עד שנים עשר חדש, מברך: "שהשמחה במעונו"; והאידנא ערבה כל שמחה, ואין אומרים: "שהשמחה במעונו", אלא בשבעת ימי המשתה. ומכל מקום נראה, דאף לאלמון שנשא אלמנה אומרים: שהשמחה במעונו, בשלשה ימים שהוא שמח עמה: