שולחן ערוך אבן העזר סב יג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · סב · יג
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
הסועד בבית חתנים, משיתחילו להתעסק בצרכי סעודת נשואין ולהכינה, עד שלשים יום אחר הנשואין, מברך: "נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו"; אם היו עשרה, מברך: "נברך אלהינו שהשמחה במעונו" וכו', והם עונים: "ברוך אלהינו שהשמחה" וכו'; וכן סעודה שעושים אותה אחר הנשואין, מחמת הנשואין, עד שנים עשר חדש, מברך: "שהשמחה במעונו"; והאידנא ערבה כל שמחה, ואין אומרים: "שהשמחה במעונו", אלא בשבעת ימי טזהמשתה. ומכל מקום נראה, דאף לאלמון שנשא אלמנה אומרים: שהשמחה במעונו, בשלשה ימים שהוא שמח יזעמה:
מפרשים
(יז) וא"א שהשמחה במעונו אלא בז' ימי המשתה: כבר כתבתי דוק' שסועדי' עמו אחרים:
(טז) אלא בז' ימי המשתה: אחר החופ' אבל קודם החופ' בליל ה' או ביום ו' אין אומרים ועיין בכל בו:
(יז) ומ"מ נרא' דאף לאלמון וכו': משמע אשר ברא אין מברכין ובטור כ' ג' ימים שהם ימי משתה מברכים א"ב ואומרי' ש"ב ואפילו לדעת הסמ"ג שכתב בבתולות אחר ז' ימי משתה אין אומרים א"ב מכל מקום בג' ימי משתה של אלמון לא פליג ומודה דמברכים א"ב ואם החזיר גרושתו כ' בספר ב"ה דא"א ש"ב וראי' לדבר דמותר להחזיר גרושתו במועד:
(טז) משתה: ודוק' שסוערים עמו אחרים כמש"ל.
(יז) עמה: וה"ה אשר ברא כמש"ל. ודוק' באלמון שנשא אלמנה אבל במחזיר גרושתו אין אומרים השמחה במעונו בה"י וכ"כ מהר"ש ח"א סי' ס"ד. וכתב כנה"ג דהיינו דוק' במחזיר גרושתו מן הנשואין אבל מן האירוסין צריך לברך השמחה במעונו ע"ש.