פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר יז יד

שולחן ערוך

כבר אמרנו שהכותי שהסיח לפי תומו משיאין על פיו. כיצד? היה מסיח לפי תומו ואמר: אוי לפלוני שמת, כמה היה נאה וכמה טובה עשה עמי, או שהיה מסיח ואומר: כשהייתי בא בדרך ונפל פלוני שהיה מהלך עמנו ומת, ותמהנו לדבר זה כיצד מת פתאום, וכיוצא בדברים אלו שהם מראים שאין כוונתו להעיד, הרי זה נאמן. וישראל ששמע מכותי המסיח לפי תומו, מעיד ששמע ממנו ותנשא אשתו על פיו:

הגה: וכן אם אמר "פלוני מת" במסיח לפי תומו, אף על פי שלא אמר דברים אחרים, מיקרי שפיר מסל"ת (ריב"ש סי' שע"ז) ויש מחמירים (ב"י בשם הר"ן).

במה דברים אמורים? בשלא היה שם אמתלאה, אבל אם היה אמתלאה בשיחת הכותי שמא נתכוין לדבר אחר, כמו שאמר לאחד: עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי לפלוני, אין זה מסיח לפי תומו, שכוונתו להטיל אימה על זה:

הגה: וכן במקום שיש לחוש לשקרא שלמדוהו לומר כך, אין סומכין עליו (ר"י נתיב כ"ג).

וכן אם שמע מערכאות של כותים שאמרו: הרגנו פלוני, אינם נאמנים, שהם מחזיקים ידי עצמם בכזב, וכן כל כיוצא בדברים אלו:

הגה: ויש אומרים דכל ערכאות אינם נאמנים אפילו אומרים שנהרג בדין שלא על ידם (טור בשם הרא"ש). וכל זה דוקא בערכאות, אבל שאר כותים משיחים לפי תומם ואומרים שנדון בערכאות של כותים נאמנים (פסקי מהרא"י סי' ל"ד):

מפרשים

חלקת מחוקק

(כו) וכן אם אמר פלוני מת וכו' ויש מחמירין:    הב"י כתב (בסי' זה ס"ק י"ד) בשם מוהרר"י טאיטצק שבכל בתי דינים שהיו בסאלני"ק בימי איתני וגאוני עולם שהיו בה פשט המנהג להתיר וכו' ע"ש:


(כז) שהם מחזיקים ידי עצמם בכזב:    זה לשון מהרר"י בפסקים סי' ל"ד משו' דאינהו דהעלילו ודנו עבידי לאחזוקי שקרייהו שהרגו כדין:


(כח) אבל שאר כותי' מסל"ת וכו':    אף דהיה אפשר לידחות דמהרא"י לא כתב דין זה רק ע"פ הרמב"ם דס"ל דהטעם דאין נאמנים דאינהו דהעלילו ודנו וכו' וכמ"ש בס"ק לפני זה וכמבואר להדיא בדבריו שכתב דין זה ע"פ הרמב"ם והיה אפשר לומר דאליבא הטור בשם הרא"ש (שכתוב בסי' זה ס"ק י"ז שאפילו אמרו נהרג שלא על ידן אינם נאמנים) חיישינן לכל כותי האומר שפלוני נהרג ובדין הוא כדי לתת חיזוק לערכאות שהרגו היהודי כדין מ"מ הראיה שהביא מהרא"י לא יחלוק עליה הרא"ש (דמהרא"י הוכיח דאם שמע מפי שאר כותים דנאמנים ומביא ראיה מדאמר בגטין דכ"ח ע"ב) שמע מקומנטריסים של נכרים (ממונים ליהרג רש"י) איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו ולמה אמר שמע מקומנטריסין ולא אמר שמע מן הכותי' איש פלוני נהרג בקומנטריסין עכ"ל וא"כ לפי ראיה זו הרא"ש ג"כ מוד' בזה אבל יש לדקדק במ"ש מהרא"י בת"ה סי' ר"מ דמי שטבע בנהר וכותים מסל"ת שפלוני מת דאין להתיר אשתו דלפי סבר' רוב העולם מי שטובע בנהר אומרים עליו שמת ומה שהכותי מל"ת הוא לפי סברתו א"כ אם הכותי מסל"ת שפלוני יהודי נהרג בקומנטריסין למה לא נאמר שהכותי לא ראה שנהרג רק ששמע מפי הערכאות והוא אינו חושד שאומרים דרך התפארות רק שהם אומרים אמת ודברי מהרא"י בעצמם בפסקיו סי' ל"ד (שממנו הוציא הרב דין זה) יש ליישבם דמה שהתירו נשי הקדושים מיירי שאמרו בעיניהם ראו ההריגה וספרו המעשה איך היה אבל מדברי הרב מהרמ"א בהג"ה זו משמע כל שאומר הכותי מסל"ת פלוני נידון בערכאות דנאמן וע"ז קשה למה לא נא' שהכותי אומר זה מפי השמועה ובדדמי כמו שפסק מהרא"י בעצמו בת"ה סי' ר"מ ויש ליישב קצת וצ"ע למעשה ובפרט אם אנו יודעין שהכותי האומר לא היה אצל המעשה כשנדון בערכאות ועיין בתשובת הרב ב"י סי' ד' מדיני מסל"ת בדף ק"ח:

בית שמואל

(לו) כיצד היה מל"ת:    אינו נאמן מדין עדות דעכו"ם אינו בעדות כלל אלא משום דקים לן דקושטא קאמר ומשום עגונא הקילו חז"ל ואין לנו לחוש שמא תשכיר עדים או עכו"ם שיאמר כן מחמת חומר' שהחמירו עליה בסוף הקילו בתחלתה אעפ"כ יש לדקדק יפה אם נראה דברי רמאות ועיין בנ"י וכל שבאו לב"ד להעיד אפילו אם הוא מסל"ת לא מהני ואמרי' דכוונתו להעיד ועיין תשו' הריב"ש:


(לז) או שהיה מסיח ואמר כן:    הוא לשון הרמב"ם ואיירי שמזכיר שמו ומכירו ולא איירי באומר סתם זה שיצא עמי מת דאם כן היה צריך לומר קברתיו ואפילו אם מצער את עצמו על מיתתו כמ"ש בסעיף י"ו ועיין ב"ח:


(לח) וכן אם אמר כו':    הריב"ש הביא ראיה לזה מדהקשה דלמא צרה היה דלמא שד היה ולא הקשה דילמ' כותי היה נשמע אפילו אם היה כותי היא מותרת משום דהוי מסל"ת אפילו לא אמר שאר דברים ובט"ז כתב דלא חיישינן שמא כותי כי כותי אינו מכשיל לישראל בחנם כמ"ש בי"ד לכן לא חיישינן אלא צרה היה או שד ולא ק"מ כי אף על פי שכותי אינו מכשיל מ"מ מי אמרי' כל שלא אמר קישור דברים לא הוי מסל"ת ולא מהני א"כ אף על גב דאינו מכשיל לישראל מ"מ כל שאינו דרך מסל"ת לא מהני א"כ שפיר קשה שמא כותי היה אלא ש"מ אף על גב שאינו אומר קישור דברים הוי מל"ת ובזה מיושב נמי קושית הב"ח על הריב"ש ובתשובת שער אפרים הביא קושי' זו בשם מ"ו הגאון מו"ה העשיל ז"ל איך מיישב הריב"ש הסוגי' בגיטין דאית' סוגי' זו גם כן שם ולא הקשה שם דלמא כותי היה ואמר השומע קולי יכתוב גט לאשתי ושם לא שייך הישוב של הריב"ש עכ"ל ולא ק"מ כי שם שפיר י"ל דלא חיישינן שמא כותי אמר השומע קולי יכתוב גט לאשתי וע"כ אמר זאת להכשיל את ישראל ולא חיישינן שמכשיל בחנם אבל כאן קשה דלמא הכותי אומר פלוני מת דידע לו ואמר אלא כשאומר בלא קישור דברים לא מהני אף על גב דלא חיישינן דאומר להכשיל את ישראל ועיין ב"י כתב בשם מורי כל בתי דינים בסאלני"ק הורו להיתר וכ"פ בתשובת מהרא"מ סי"ג ותשובת מהרשד"ם ותשו' רש"ך ותשו' ר"י לבית הלוי ותשו' מ"ב סי' ק"ה ואם נכרי מספר לנכרי לכ"ע א"צ קישור דברים תשובת רש"ך ס"ב סי' מ' וב"ח כ' במקום עיגון יש לסמוך על המתירים וכן נ"ל מיהו ראיית ב"ח הנ"ל דהבי' ראיה מסוגי' זו דלא חיישינן שמא צרה משום במקום דחק לא חיישינן בכל דבר אשר ספק הוא ויש לדחות שאני החששא שמא צרה היה דחשש' רחוקה היא:


(לט) אמתלאה:    ואם אמר ראוי לשלם לי סחורה זו בטוב כי היה לי אחריות הדרך שנהרג פלוני בדרך זה הוי מל"ת ולא אמרינן להשביח מקחו היה כוונתו תשובת מהר"ם מלובלין סי' קכ"ג, ואם בעל אכסנאי אמר לאחד שאל יצא בלילה שלא יהרג כדרך שנהרג פלוני הוי מסל"ת ולא אמרי' דכוונתו להוציא את עצמו מן החשד ובתשובת רש"ך מפקפק בזה ומ"ש בהג"ה במקום שיש לחוש לשקרא צ"ל דאיירי דיש רגלים לדבר דאל"כ אין לחוש לשום חשש כמ"ש בשם הג"מ:


(מ) אבל שאר עכו"ם מסל"ת:    כ"כ הת"ה והנה בח"מ מאריך בזה והקשה ממ"ש בת"ה מי שטבע במים שאל"ס ועכו"ם מסל"ת ואמר שמת פלוני אמרינן מה שמל"ת שמת לא שידע שמת אלא שסבר שמת כן ה"נ י"ל שמא שמע מערכאות שנהרג בדין סבר שמת דהוא מאמין להם מש"ה אמר שמת, ובאמת ל"ד חששות אלו זה לזה והנה הת"ה פסק עכו"ם שאמר שנדון בערכאות נאמן ועוד פסק עכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם נאמן ולא חיישינן שמא עכו"ם הראשון לא היה מסל"ת עוד פסק כותי השואל לכותי שלא בפני ישראל הוי מסל"ת ונראה הני ג' פסקים הכל שיטה א' והיינו הא דס"ל עכו"ם מסיח ל"ת מפי עכו"ם נאמן ולא חיישינן שמא שאל אותו משום דס"ל אפילו אם שאל כותי לכותי שלא בפני ישראל הוי מל"ת וכללא הוא לעולם לא חיישינן שום חשש כל שאינו רגלים לדבר כמ"ש בשם הג"מ לכן לא חיישינן שמא היה ישראל שם בעת ששאל כותי זה לכותי אחר או שמא שאל אותו בשם ישראל כל כהני חששות לא חיישינן כמו דלא חיישינן שמא אמר כן כדי לאיים עליו אבל החששא שמא שאל כותי השני לראשון לאו חששא היה כי כן הוא דרך המספרים זה עם זה לפעמים מספר הכל מעצמו ולפעמים שואל א' לחברו מ"ה הוי חשש שמא שאל לו אלא דס"ל אפילו אם היה שואל לו הוי מסל"ת אם שאלו לו שלא בפני הישראל לא חיישינן שמא היה ישראל שם מטעם הנ"ל לכן לא חיישינן ג"כ שמא שמע מערכאות דזאת חששא היא כשאר חששות אבל אם יצא קול שטבע פלוני במים שאין להם סוף וכותי אמר פלוני מת לאו חששא היא אלא אמרינן מסתמא אין ידוע לכותי יותר משאר בני אדם אלא הקול שיצא שטבע במים שאל"ס ידוע לו גם כן לכן אמר שמת וכן אם יצא קול שנדון בערכאות ואמר שמת באמת אמרי' שאמר שמת מחמת הקול אבל אם לא יצא קול ואמר שמת לא חיישינן שמא שמע מערכאו' וכן לא חיישינן שמא טבע במים שאל"ס כל כי האי הוי חשש בעלמא ולא חיישינן כל שאינו הכרח להאי חששא, והר"ן החולק על הת"ה וס"ל עכו"ם מפי עכו"ם לא הוי מל"ת ג"כ מודה דלא חיישינן שום חשש כל שלא היה רגלים לדבר לא כן הוי חשש שמא שאל בשם ישראל או שמא היה ישראל שם אלא ודאי משום דס"ל אם עכו"ם שואל לעכו"ם אפילו לא היה ישראל שם ולא שאל בשם ישראל לא הוי מסל"ת לכן עכו"ם מפי עכו"ם לא הוי מל"ת כי חיישינן שמא שאל לו וכל כה"ג הוי חששא כמ"ש ובזה שפיר הדיוק של הב"י במה שמדייק מתשובת הר"ן כשכותי שואל לכותי לא הוי מסל"ת כן נ"ל בפלוגתות אלו:


באר היטב

(מא) תומו:    אעפ"כ יש לדקדק יפה אם נראה דבר רמאות. וכל שבא לב"ד להעיד אפילו אם הוא מסל"ת לא מהני ואמרינן דכוונתו להעיד וע' כנה"ג בהגהת ב"י סעיף ס"ב. וע' בתשובת הרא"ש כלל ל"ב סי' ה' והבאתי לעיל בסי' ז' ס"ק ח' ודו"ק גוי שאמר לישראל אנה הנחת את חבירך והשיב הישראל בסביבות כפרים אלו נאבד לא ידענ' אם נהרג אם מת והשיב הגוי פלוני הרגו מסל"ת הוי תשובת ב"י סי' א' מדיני גוי מסל"ת. התחיל הגוי להסיח לפי תומו לפני ישראל ובין כך בא ישראל אחר ושאל ופירש הגוי הענין מסל"ת מיקרי רשד"ם חא"ה סי' מ"ג וסי' קס"ה. גוי שמספר ליהודי בתשובת שאלה וליהודי אחר במסל"ת אם אחר שסיפר לראשון בתשובת שאלה סיפר לשני במסל"ת לא הוי מסל"ת מהריב"ל ח"א כלל א' סי' ט'. אם תפסו' לגוי שהו' הרג את היהודי והשיב שהוא לא היה ההורג אלא חבירו מסל"ת הוי מהרח"ש סי' ל"ה. והר"ש הלוי חולק וסובר דלא הוי מסל"ת. ישראל שאמר לגוי הודה כל מה שעשית והגוי אמר הרגתי לפלוני מסל"ת מיקרי תשובת ב"י מדיני גוי מסל"ת. שאלו לגוי מאין באו לך מעות ואמר הרגתי לפלוני ולקחתי מעותיו מסל"ת מיקרי הר"ש הלוי סי' ג'. וע' במהר"ם מלובלין סי' קל"ב דנראה שם דלא הוי מסל"ת. גוי מסל"ת אומר שמת פלוני ואח"כ אומר שקר דברתי ומעיד הישראל ששמע מגוי א' שפלוני מת לא חיישינן שמא מהגוי שהכחיש את עצמו שמע הר"ם אלשיך סי' ק"ה. גוי שלא נתכוין להתיר אלא להעיד ובא לב"ד ואח"כ מסל"ת יש להסתפק אי חשבינן ליה מסל"ת מהריב"ל ח"ג סי' ע"ו. וע' בספר פני משה סי' נ"ג. אם בפעם אחרונה היה מכחיש דבריו הראשונים בדרך ספור ומסל"ת יש להסתפק מהריב"ל ח"א כלל א' סי' ז'. אם ישראל מעיד מפי גוי שמת בעלה של פלונית והגוי מכחישו ואמר להד"ם אין הגוי נאמן. אבל אם גוי מסל"ת שאמר פלוני מת ואח"כ אמר שקר דברתי נאמן שהפה שהתיר אסר ע' כנה"ג חילוקי דיני'.


(מב) שמת:    ואיירי שמזכיר שמו ושם עירו ומכירו ולא איירי באומר סתם זה שיצ' עמי מת דא"כ היה צ"ל קברתיו כמ"ש בסעיף י"ז. וע' כנה"ג בהגהת ב"י סעיף פ"ד.


(מג) ויש מחמירים:    רוב פוסקים הורו להתיר הריב"ש וכ"פ כנה"ג בהגהת ב"י סעיף פ"ט ע"ש. וב"ח כתב במקום עיגון יש לסמוך על המתירין וכן נ"ל דעל ראית ריב"ש קשה לי היאך מוכח מהכ' דהוי מסל"ת. מדל' מקשה הגמרא ודילמ' כותי אלא ודאי וכו' ע' ב"ש. הא השת' נמי אפי' אי הוי מסל"ת קשה נמי למה לא מקשה ודילמ' כותי הוא ובאופן דלא מהני דהא הרבה אופנים יש דלא מהני אפי' מסל"ת דוק ותשכח. וע' ב"ש ס"ק מ' דהריב"ש בסי' שע"ז כתב דגוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת צריך לידע אם גוי הראשון היה ג"כ במסל"ת ומסתמ' לא מהני ע' בח"מ ס"ק ל"ה. וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף ק"מ. א"כ לפ"ז אכתי קשה דילמ' כותי היה דשמע מפי כותי אחר וע' ס"ק נ"ו כתבתי ישוב לזה. עכ"ל כיש מחמירין זולת במקום עיגון. וע' כנה"ג בהגהת הטור סעי' נ"ט. דהעלה שם היכ' דאיכ' הוכחא דקושט' קאמר אפי' לא הוי מסל"ת. משיאין על פיו ע"ש. וע' ברמ"א סעיף ט"ו דפסק דוק' בדיעבד. לפ"ז נסתרו דבריו של ב"ש עיין ודו"ק. ואם נכרי מספר לנכרי חבירו לכ"ע א"צ קישור דברים רש"ך ח"ב סי' מ'. אם אמר גוי שהיו באים בספינה וכל האנשים שבתוכו נטבעו וגם פלוני נטבע הוי מסל"ת לכ"ע הר"ם מטראני ח"ב סי' מ"ט וע' כנה"ג דף ל"ז ע"א.


(מד) אמתל':    ואם אמר ראוי לשלם לי סחורה זו בטוב כי היה לי אחריות הדרך שנהרג פלוני בדרך זה הוי מסל"ת ולא אמרינן להשביח מקחו היה כוונתו. (מהר"ם מלובלין) [רש"ך] סימן קנ"ג. ואם בעל אכסנאי אמר לא' שאל יצא בלילה שלא יהרג כדרך שנהרג פלוני הוי מסל"ת ולא אמרי' דכוונתו להוצי' את עצמו מן החשד ובתשו' (רש"ך) [מהר"ם מלובלין] מפקפק בזה. ומ"ש בהג"ה במקום שיש לחוש לשקר' צ"ל דאיירי דיש רגלים לדבר דאל"כ אין לחוש לשום חשש. ב"ש. השבאי' אם אמרו שהרגו לפלוני אינם נאמנים שמשקרי' להטיל אימה שיבואו לפדות השבוים משפט צדק ח"א סי' ס"ח. נערי השופט שאמרו ליהודי א' למה אתה הולך ואינך מתיירא כי הנה אנחנו לקחנו סך מסויים בשביל שליונו יהודי א' ואינך מתייר' בל יהרגו אותך כמו שהרגו לפלוני יש לחוש דילמ' למירמי אימת' קאמר כדי שישכירם ללותו משפט צדק ח"א סי' ז'. אמרו בתוך דבריהם וכן אמר פלוני שהרגו לפלוני והלכו ושאלו לאותו פלוני ואמר שהרגוהו אין לחוש דלמרמי אימת' קאמרי מ"צ סי' ז'. וכתב הנה"ג עליו דוק' שאותו פלוני לא שייך בהדייהו ע"ש דף כ"ב ע"א.


(מה) מסל"ת וכו':    כ"כ הת"ה והקשה הח"מ ממ"ש בת"ה מי שטבע במים שאל"ס ועכו"ם מסל"ת ואמר שמת פלוני אמרינן מה שמל"ת שמת לא שידע שמת אלא שסבר שמת. כן ה"נ יש לומר שמא שמע מערכאות שנהרג בדין סבר שמת דהוא מאמין להם מש"ה אמר שמת ע"ש וב"ש מתרץ דס"ל דלא דמי חששות אלו זה לזה ע"ש.







▲ חזור לראש