שולחן ערוך אבן העזר יז יג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · יג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
זה שאמרנו שעד מפי עד כשר בעדות אשה, במה דברים אמורים? ששמע מפי בן דעת שמת פלוני, כגון עבד או שפחה. אבל אם שמע מפי שוטה או קטן, אינו מעיד ואין סומכין על דבריהם. שמע מהתינוקות שאומרים: עכשיו באנו מהספד פלוני, כך וכך ספדנים היו שם, ופלוני החכם ופלוני עלו אחר מיטתו, כך וכך עשו במיטתו, הרי זה מעיד מפיהם על פי הדברים האלו וכיוצא בהם ומשיאין את אשתו:
- הגה: ודוקא לאלתר, כגון שאומרים: עכשיו באנו מהספד פלוני כו'; אבל אם אינו לאלתר לא מהני עדותן כלל (א"ז ומהרי"ו סי' מ"ה ופסקי מהרא"י סי' ר"כ). ואפילו הגדילו אחר כך אינן יכולין להעיד מה שראו בקטנותן (שם בא"ז):
מפרשים
(כד) אבל אם שמע מפי שוטה או קטן: לאו דוקא ה"ה אם העד הראשון שוטה או קטן ג"כ לא מהני רק דאורחא דמילתא דהם אינם באים לב"ד רק השומע מפיהם ועיין בפסקי מהרא"י סי' ר"כ מה שרצה רב א' לדקדק ולחלק בין המעיד מפיהם להם מעידים בעצמם והרב מהרא"י סתר דבריו ע"ש:
(כה) לא מהני עדותן כלל: עיין בפסקי מהרא"י סי' ר"כ שכתב בשם א"ז שהוא מחלוקת ראב"ן וראבי"ה וראבי"ה מכשיר אפילו לאחר זמן ובשל תורה הלך אחר המחמיר ולפ"ז אם קטן א' מספר לאלתר שמת וקטן אחר מספר לאחר זמן שלא מת יש לחוש לחומרא לדברי ראבי"ה ולא תנשא וכן אם קטן מספר לאחר זמן שמת ונתקדשה האשה צריכה גט:
(לג) אבל אם שמע מפי שוטה או קטן: שאמר מת פלוני ולא אמר שאר דברים מעסקי מיתתו כגון כך וכך ספדנים היו שם לא מהני ואין חילוק אם הם מעידים או עד השומע מהם כ"פ הרמב"ם וכן מפרש הב"י וב"ח דברי הטור ומ"ש בסמוך דבעי' מסל"ת י"ל דאיירי כאן דלא היה מסל"ת ובפרישה מפרש דברי הטור אם אמרו התינוקות מת פלוני מהני אפי' אם אינן מסל"ת אבל אם אמרו הרי אנו באים מקבורתו אין סומכין עליהם עד שיאמרו כך וכך ספדנים כו' וכתב בט"ז דוק' בקטן שהגיע לעונת הפעוטות דמקח וממכר שלו קיים אבל פחות מזה לא מהני אפי' מסיח ל"ת ואם קטן שהגיע לעונ' הפעוטות מספר שהיה אצל הריגה איך ומה היה סיבת הריגה דומה לאומר הרי אנו באים מקבורתו וכך וכך ספדנים וכו' ומשיאין ע"פ עכ"ל הט"ז:
(לד) שמע מהתינוקות וכו': בטור משמע אפי' אינם מסל"ת אבל בפסקי מהרא"י סי' ר"כ כתב בשם א"ז דוק' כשהם מסל"ת אז נאמנים וב"ח מפרש דברי הטור ומ"ש בין כוונו ובין לא כוונו לעדות קאי על השומע אבל התינוקות צריך שיאמרו לפי תומן ולא משמע כן גם בט"ז השיג עליו:
(לה) ודוק' לאלתר: כלומר לאלתר אחר ראיתו מעיד וא"צ שראה המת לאלתר אחר מיתתו אלא לאלתר קאי על ראיה שלו אומר עכשיו באתי מקבורה שם בפסקי מהרא"י, ומ"ש אפילו הגדילו ה"ק ל"מ בקטנותו אלא אפי' אם יעיד כשהוא גדול נמי אינו נאמן וכ' בט"ז וז"ל נראה פשוט הך לאלתר לא קאי על מה שמעיד בפני ב"ד שיצטרך לבא תכף לפני הב"ד אלא תכף אחר ביאתו אצל אנשים אומר לפניהם מעשה זה סגי בכך והשומע הולך אח"כ אצל הב"ד אפי' אחר זמן עכ"ל ובזה פליגי אם בעינן לאלתר הראבי"ה וראב"ן כמ"ש בפסקי מהרא"י שם והרמב"ם שכתב עכשיו באנו נשמע דס"ל ג"כ דוק' לאלתר וכ' בח"מ לחומר' חיישינן כדעת המחמיר בפלוגת' זו מיהו תליא בדין אם מחמירים היכ' דאיכ' פלוגת':
(אפי') צ"ל (מפי) שוטה כולי ק"ל למה כ' חלוקה זו בענין עד מפי עד לכתביה בעדות גופיה דהיינו ששוטה לא מהני עדותו וא"כ פשיט' דעד המעי' בב"ד ששמע מן השוטה דלא מהני דלא עדיף מגברא דאתי מיניה ונראה דקמ"ל דעד מפי עד צריך שיזכיר העד שמע ממנו דיש לחוש שמא משוט' שמע ומ"מ נראה דהיינו דוק' לכתחלה כשאותו המעיד הוא לפנינו ומעיד ששמע צריך להזכיר ממי שמע אע"פ שלא צריך לשאול אותו כמ"ש בסעי' ח' מ"מ אותו שמעיד ודאי שואלין אותו ממי שמע אבל אם אין לפנינו אותו המעיד רק שהעיד ששמע ולא פי' ממי שמע אין חוששין דשמע משוט' דסתם ב"א ראוין לזה וראי' לזה מדין שמע קול כנזכר בסעיף י' דמשיאין אשתו ולא חיישי' שמא אותו שאומר כן שוטה הוא והא דפרכינן שם שמא שד או צרה הוא היינו דלא חיישינן לפסול אלא במי שיש בו חשש שרוצה לקלקל כגון אלו שדרכן בכך משא"כ במי שאין דרכו לקלקל לא חיישי' שמא פסול יש בו וכ"כ ב"י בסי' זה בשם תשובת מהר"ם גבי מסל"ת דלא חיישינן בגוי שמא מכוון לקלקל וה"נ כן הוא ובמ"מ סי' ק"ה כתב וז"ל ונראה דלכ"ע צריך שיאמר עד השני ששמעתי מפי גוי ועבד שאמר לו שהוא יודע בודאי בלי ספק שפלוני מת ואע"ג שלא פי' העד הא' כיצד הוא יודע משיאין על פיו אבל אם לא אמר השני רק שמעתי מפלוני שמת לאו כלום הוא דאלת"ה אין לך אשה שאינה ניתרת אפי' אינו רק קול הברה בעלמא דמיד כשקול יוצ' שמת פלו' מספרים בפני אחרים שמת וזה לא יתכן שתנש' בלא עדות כלל עכ"ל ונראה דאין להשגיח לעגן בשביל סברתו זאת דא"כ בכל מל"ת ניחוש שמא אומר כן לפי ששמע קול הברה אלא דלא חיישי' לזה כמוזכר בס"ק א:
ובהדי' מבי' ב"י פי' זה בשם הגהות מרדכי דבכל מסל"ת אין לנו שום חשש היכ' דלא מוכח מדבריו לפסול ולא נמצא בפוסקים שי"ל דוק' שאמר לו בודאי כו' ולית דחש לזה בדיעבד כנ"ל ברור:
או קטן משמע מל' זה של הרמב"ם דקטן דומה לשוטה ואין עדותו מועלת ואם בא להעיד והא דמהני שמע מפי התינוקות בסמוך היינו במסל"ת אבל בטור לא כ"כ שהרי כתב אפי' שמעו מהתינוקו' שאמרו מת פלו' בין כיונו לשם עדות בין שכיונו שלא לשם עדות משיאין את אשתו ואם שומעין מהם שאומרים הרי אנו באים מקבורתו אין סומכין עליהם להשיא את אשתו אא"כ יאמרו כך וכך ספדני' כו' עכ"ל זהו היא גיר' העיקר' בטור וכן הוא בדרישה ופי' הדברים הוא דבאמירת התינוק מת פב"פ סגי אפי' אם אינו מסל"ת אלא מכוון להעיד נאמן אלא דאם אינו אומר כן בפי' שמת אלא אומר הרי אנו באים מקבורתו בזה יש חשש שמא על שחוק בנמלים אומרים כן כדאי' בגמ' וע"כ אין סומכים ע"ז להתיר אלא עד שיאמרו כך וכך ספדנין כו' וכן הוא ברמזים שחיבר הטור וז"ל שמע משנים שאמרו מת פלוני או מן התינוקות שאמרו הרי אנו באים מקבורת פלו' בין כיוונו לשם עדות בין לא כיונו יכול להעיד עליו שמת ומשיאין אשה והוא שאמרו כך וכך ספדנים היו שם עכ"ל הך והוא שאמר קאי אחלוק' שאמר או שאמרו הרי אנו באים כו' והב"י כתב שנ"ל להגיה בטור ולמחוק הוי"ו של ואם שומעין וצ"ל אם שומעין והיינו בין כיונו בין שלא כיונו לשם עדות בעינן שיאמרו הרי אנו באים מקבורתו כו' ואין סומכי' עליהם עד שיאמרו כך וכך ספדני' כו' ואין משמע כן דא"כ לא ה"ל להזכיר כלל האי ל' ואין סומכים כך היה לכתוב אם שומעין מהם הרי אנו באים מקבורתו וכך וכך ספדנים כו' גם רש"ל כתב על הגהות וז"ל ואין הלשון משמע כן כלל דל' בין כוונו משמע כפשוטו אפי' אומרים להדי' דרך עדות ואין מזכירין שום סיבה שבאים מקברו עכ"ל ומו"ח ז"ל מגיה ג"כ כב"י וה"פ אם שמעו מהם שאמרו מת פלוני אפי' לא נתכוונו השומעים לשם עדות כדי שיעידו אפ"ה משיאין אשתו בתנאי ששמעו מהם הרי אנו באים מקבורתו דאין קטן נאמן אלא במסל"ת ואפי' במסל"ת דוק' שיאמרו כך וכך ספדנים כו' ואין זה נכון כלל לפרש הך כיון לשם עדות על השומע מפיו של התינוק וכוונתו להעיד אח"כ בב"ד דלשון זה הוא במשנה שאמרו בין שהוא מתכוין בין שאינו מתכוין ר"י בן בבא אומר בישראל עד שיה' מתכוין כו' וזה ודאי על עיקר העדות שהוא אומר כדי להתיר האשה וכן הוא בודאי בזה דמאי איכפת לו בכוונות עדות העד בשמיעתו מפי התינוקות או מפי אחר אלא פשוט שהעיקר כנוסח' הישנה וס"ל להטור רב אומר התינוק בהדי' מת פלוני מהני אם לא אמר אח"כ כלום ומתכוין להתיר האשה סגי בכך אלא דאם לא הזכיר בפניהם מת פלוני אלא הרי אנו באים מקבורתו סגי רק שיאמר כך וכך ספדנים כו' ולכאורה יש להקשות דהא בודאי הא שאמר' המשנה בין במתכוין כו' הוא מלתא באפי' נפשי' ולא קעי אתינוקות אלא על כל עדות של האשה אין מזה קושי' על הטור דגם מפרש כן אלא שבודאי כל העדי' של היתר אשה בכלל זה כמו עבד ושפחה ותינוקות בכול' מהני אפי' במתכוין גם רש"ל כתב שיש פלוגתא בין הטור לרמב"ם בעדות קטן שאומר פלוני מת ומכוין לעדות דלהטור נאמן ולהרמב"ם אינו נאמן ונלע"ד דבאמת אין מחלוקת לדינ' בין הטור לרמב"ם בנאמנות הקטן דאותו הקטן דמהני להטור היינו בקטן שהגיע לעונת הפעוטו' דהא דיש פסול בקטן אינו משום שאינו גדול ובר עדות כמו בשאר עדות דזה אינו דהא עבד ושפחה ועד מפי על ג"כ אינן בשאר עדות ואפ"ה מהני בעדות אשה משום עגונה וה"ה בקטן שלא הגיע לגדלות דהיינו בן י"ג שנה אלא עיקר הפסול שלו מצד שאינו בר דעת ודומה לשוטה ובזה ודאי יש לנו לומר דכשהגיע לעונת הפעוטות דאמרי' בהנזקין דמקחן וממכרן קיים דהיינו בר ז' או בר ח' כל א' לפום חורפיה כו' וזה ודאי אינו דומה לשוטה דמקחו בטל א"כ ה"נ כל שהוא בן כך לפום חורפיה אינו דומה לשוטה כלל וכי היכ' דגבי מקח הוי כגדול משום כדי חייו ה"נ בעדות אשה משום עיגון דמהני ובזה אמרינן דנאמן באומר בפי' מת פלו' ובאמירה הרי אנו באים כו' וכך ספדנים כו' אבל בפחות מכשיעור זה ודאי דומה לשוט' ואפשר דבזה לא מתכשר גם במסל"ת דהמשנה לא מיירי מזה ולהרמב"ם ודאי מיירי המשנה בכל קטן ומהני דוק' באמירת היינו באי' מקבורתו כו' אפי' לא הגיע לעונת הפעוטות אבל בהגיע מודה הרמב"ם דמהני כשאומר בפי' מת פלוני וכדאי הוא עכ"פ רבינו הטור לסמוך עליו בהגיע לעונת הפעוטות דאין דומה לשוטה כלל שהרי אמרו בגמ' עליו כל חד לפום חורפיה כנ"ל וכ"פ בדרישה דעת הטור ותו נלע"ד דאם היה אומר הקטן דרך סיפור דברים שהיה אצל ההריגה כמו שהיה בעו"ה בימים שעברו ומספ' הקטן איך ומה היתה סיבת ההריגה ומעשה ההריגה האיך היתה ודאי דבר זה דומה לענין הנזכר כאן הרי אנו באי' מקבורתו כך וכך ספדנים כו' ומשיאין אשה ע"פ זה לכ"ע כנלע"ד:
אבל אם אינו לאלתר כו' ז"ל מהרא"י בכתביו סי' ר"ס מכל הלין נראה דאין לסמוך על עדות הילד' כיון דלאו לאלתר הסיח דברים ואע"ג דראבי"ח מכשיר אפי' לאחר זמן מ"מ בשל תורה הלך אחר המחמיר והכי פסק מהר"ם בתשובתו ג"כ על עדות אשה דבתרי לישנ' דאזלינן לחומרא עכל וא"כ לפי מ"ש מהר"א מזרחי בתשובה דאזלינן לקול' היכא דאיכא פלוגתא דרבוואת' להבי' ראיה ממס' עדיות שבשעת הדחק יש לסמוך אדברי יחיד ואין לך שעת הדחק גדול מזה שתשאר עגונה כל ימי חייה עכ"ל ובספר משאת בנימין סי' מ"ד מבי' דבריו להלכה א"כ גם בזה יש לנו לסמוך אראבי"ה להתיר לאחר זמן ונראה פשוט דהך לאלתר לא קאי על מה שמעיד בפני ב"ד שיצטרך לבא תכף לפני ב"ד להעיד אלא אם תיכף אחר ביאתו אצל אנשים אומר לפניהם מעשה זה סגי בכך והשומע הולך אח"כ אל הב"ד להעיד ע"ז אפי' אחר זמן כמשמעות המשנה שמע מי התינוקות שאמרו עכשיו באנו כו' והיינו סיפור דברים שסיפר בפני אותו שמעיד אח"כ ע"ז אמר באותו שעה עכשיו באנו כו':
(לז) או קטן: דהיינו שאמר מת פלוני ולא אמר שאר דברים מעסקי מיתתו כגון כך וכך ספדנים היו שם לא מהני ואין חילוק אם הם מעידים או עד השומע מהם הרמב"ם וב"י וב"ח. ובפרישה כתב אם אמרו התינוקות מת פלוני מהני אפי' אם אינם מסל"ת אבל אם אמרו הרי אנו באים מקבורתו אין סומכים עליהם עד שיאמרו כך וכך ספדנים וכו'. וכתב ט"ז דוק' בגיטין שהגיע לעונות הפעוטות דמקח וממכר שלו קיים אבל פחות מזה לא מהני אפי' מסל"ת. ואם קטן שהגיע לעונות הפעוטות מספר שהיה אצל הריגה איך ומה היה סיבת הריגה דומה לאומר הרי אנו באים מקבורתו וכך וכך ספדנים וכו' ומשיאין ע"פ עכ"ל ט"ז.
(לח) מהתינוקות: בטור משמע אפילו אינם מסל"ת אבל בפסקי מהרא"י כתב דוק' כשהם מסל"ת אז נאמנים.
(לט) החכם: ל"ד תרווייהו אלא בחד מנייהו סגי הרא"ש בקונטרס עגונו' דאיתת'.
(מ) לאלתר: כלומר לאלתר אחר ראיתו מעיד וא"צ שראה המת לאלתר אחר מיתתו אלא לאלתר קאי על ראי' שלו אומר עכשיו באתי מקבורה פסקי מהרא"י וכתב ט"ז הך לאלתר לא קאי על מה שמעיד בפני ב"ד שיצטרך לבא תיכף לפני ב"ד אלא תיכף אחר ביאתו אצל אנשים אומר לפניהם מעשה זה סגי בכך והשומע הולך אח"כ אצל הב"ד אפי' אחר זמן וע' ח"מ ב"ש.