שולחן ערוך אורח חיים שג ט
<< · שולחן ערוך אורח חיים · שג · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
לא תצא במחט נקובה ואם יצאה חייבת ושאינה נקובה אם מעמדת בה קישוריה מותרת לצאת בו ואם אינה מעמדת בה קישוריה אסור:
מפרשים
מעמדת בה קישוריה. פי' תוחבת המחט לתוך השבכה ואוגרת בה השבכה שלא יצאו שערות לחוץ מקישוריה ודבר ברור בגמ' דבזה שמעמדת קישוריה דהיינו מה שתי' בגמ' תחלה הואיל ואשה אוגרת בה שערה אלא דפרכי' דמתני' דתנן ולא במחט שאינה נקובה א"א להעמיד בזה דא"כ היה לנו לומר דמותר כדפרכינן ותהוי כבירית ותשתרי פי' התוס' דטעם ההיתר בזה דלא כרש"י שפירש משום דכיון דלצניעות הוא לא שלפא דהא גבי כבלים הוא ממש כבירית וחיישי' שמא שלפא אלא דכאן אינו תכשיט ומותר מחמת דהוה כטבעת הכלים והוה דרך מלבוש כיון שהיא לצורך בתי שוקים ומ"ה מוקמינן למתני' דאוסר בחולקת שערה ומיירי ביש לה טס של זהב דבשבת מניחה כנגד פדחתה דהוה שם תכשיט על זה ע"כ אסור דלמא משלפא כו'. ופי' התו' והרא"ש דאף במידי שצריך לאשה מכל מקום כל שאינה מלבוש ולא תכשיט הוי משוי ואסור ע"כ והיינו במה שצריך לחלוקת שערה וע"כ צריך לטס של זהב דהוי תכשיט ואסור משום דלמא שלפא כו'. אבל במעמדת קישורי' היתר גמור הוא דהוי כבירית דהוא כבית יד של כלי ודוקא כל שאינו תכשיט אבל אם היה תכשיט אסור דלמא שלפא ולא ס"ל כרש"י שפירש כיון דלצניעות היא לא שלפא וראיה מכבלים והכלל בזה לשיטת התוס' והרא"ש דבחלוקת שערה ואינו תכשיט חייבת חטאת כיון שאינו דרך מלבוש ואם הוא תכשיט אסור מדרבנן דלמא שלפה ובמעמדת קישוריה הוה ליה דרך מלבוש דהוה ליה כבית יד של צעיף שלה אז מותר אפי' מדרבנן כל שאינו תכשיט אבל אם הוא תכשיט אסור ג"כ מדרבנן ואין היתר אלא באינו תכשיט ובס' מו"ח ז"ל כתב דבמחט שאינה נקובה כשאינה תכשיט אלא שחולקת שערה בלבד אע"פ שמעמדת בו קישוריה אסורה לצאת בה כיון שאינו לא תכשיט ולא מלבוש ה"ל משוי וכ"כ התוספות והרא"ש ולא כמ"ש בש"ע דמותר בסתם במעמיד קישוריה וזכר דברי רש"י דכיון דלצניעות הוא לא שלפא כל זה הוא שלא בדקדוק דבמעמדת קישוריה היתר גמור הוא דהוה כמו בית יד לכלים ואפי' אינו תכשיט וכ"ה בדברי התו' והרא"ש וטור וש"ע דזה הוה כמו מלבוש דהוא צורך למלבוש אלא בחולקת שערה דאין בזה צורך לשום מלבוש רק לצורך גופה בזה הוה משוי כל שאינו תכשיט ולא אמרינן כאן כיון דלצניעות הוא אפילו במעמיד קישוריה וזה פשוט בגמרא לשיטת התו' אלא דתקפה עליו משנתו בזה. עוד הקשה מו"ח ז"ל על מ"ש ב"י בפי' דברי הטור דכתב דלא תצא במחט נקובה היינו אפי' אם מעמדת בו קישוריה דחייבת חטאת כיון דהוצאה זו במקום שמעמדת בו קישוריה לאו דרך הוצאתה בכך ואין זו קושיא דכבר זכרנו מזה בסי' ש"א דהך לא תצא במחט וכן באיש מיירי בתחוב בבגדו כמ"ש הטור בהדיא לעיל ומש"ה באיש ודאי לאו דרך הוצאה היא כל שאינו מוציא בידו אבל באשה דרכה לילך במחט בצעיפיה בחול במקום שמעמדת קישוריה או בשביל חלוקת שערה אלא כיון דהוה נקובה הוי ליה משוי לאשה וחייבת חטאת:
ואם אינה מעמדת קישוריה אסור. קשה דע"כ כאן מיירי שאינו תכשיט דאל"כ אף במעמדת אסור דלמא שלפה לדעת התוס' כמש"ל וא"כ באינה מעמדת יש אפילו חיוב חטאת דה"ל משוי והיינו קושיא דגמרא למאי חזיא וצ"ל דנקט כאן אסור משום היפוכא דרישא דקתני מותר אבל באמת חייבת חטאת. ובטור כתוב לא תצא במחט שמחלקת בה שערה אפילו אם עשוי להתקשט אבל מחט שמעמדת בו קישוריה יכולה לצאת בה ולא תצא במחט נקובה ואם יצאה חייבת וכשאינה נקובה לא תצא ואם יצאת פטורה. צריך לבאר דבריו דבמחלקת שער יש חיוב חטאת אלא באם הוא תכשיט כיון שיש בה טס של זהב כדאיתא בגמרא אז אסור מדרבנן דלמא שלפא אבל מחט שמעמדת ואינו עשוי להתקשט יכולה לצאת בה והוי כמו מלבוש ולא תצא במחט נקובה וחייבת אפי' אם היא תכשיט דנקובה הוי משאוי לגבי אשה. ובשאינה נקובה והיא תכשיט אסור לכתחלה דלמא שלפא אבל אם אינו תכשיט נתבאר ברישא דיש חילוק בין חולקת לשער או מעמדת קישוריה ופשוט הוא כל שאין בה צורך כלל כל שכן דחייבת באינו תכשיט ובאמת קיצרו הטור וש"ע כאן והדברים ברורים ופשוטים בשיטת התו' והרא"ש והביא כאן ב"י דברי סמ"ג באינה נקובה שהם סותרים זא"ז. והב"י פירש דההיתר הוא כשתחובה במקום הצעיף והאיסור הוא שלא במקום הצעיף ותמהני על פה קדוש דהא אף במקום הצעיף יש איסור מדרבנן לדעת התוספות בד"ה ותיהוי כבירית שכתבו וא"ת אמאי לא משני השתא כמין טש של זהב כו' משמע מדבריהם דגם במעמדת קישוריה אסור מדרבנן אם הוא תכשיט ובסמ"ג חשיב זה לתכשיט במה שראשה עב. ונ"ל שהסמ"ג ס"ל דמה שהקשו התוספות על רש"י שפי' טעם אוגרת שערה כיון דלצניעות הוא לא שלפ' והתוס' חולקים ע"ז ומדמי לכבלים היינו לפי פי' שלהם שתוחבת את המחט בתוך השבכה ודוחקת את השבכה כדי שלא יפלו שערותיה דהוי שפיר דומי' דבירית שאוחזת בתי שוקיים שלא יפלו בזה ס"ל להתוס' דאע"ג דהוא לצניעות שלפה לה כיון דלא יתגלו תיכף וכ"ה באשר"י להדיא וז"ל כמו בירית שאם היתה שולפת בידים לא היו שוקיה מתגלים מיד אלא אחר שיפלו בתי שוקיה אבל לפי פירש"י שער היוצא חוץ לקישוריה כורכתו סביב המחט ותוחב' המחט בשבכ' מתחתיה שלא יראו שערותי' בזה מודים התוס' דכיון דלצניעות הוא לא שלפא דאי שלפא לה תיכף יתגלו השערות ועדיף מבירית וכבלים שהם למעלה מן הבתי שוקיים זה נ"ל נכון מאד. ולמדתי זה מדברי סמ"ק שכ' וז"ל ותכשיט של כסף וזהב שהם תחת הצעיף של נשים נשואות מותר ואותן שעל הצעיף אסורות בר"ה כו' וזה כמ"ש דתחת הצעיף היא פרש"י ועל הצעיף הוא פי' התו' וע"כ גם בסמ"ג ס"ל כן. ומ"ש מותר באינ' נקוב' היינו בתחת הצעיף ומ"ש אסור היינו על הצעיף דחיישי' שמא שלפא כיון דתכשיט היא לדעת הסמ"ג כיון שראשה א' עב. אך ק"ל לפי הסמ"ג דאמאי הדר ביה בגמ' מאוקימת' דאוגרת שערה היה לו לאוקמיה בראשה א' עב והוה תכשיט וכעין זה הקשו בתוס' בטס של זהב אלא דתירצו דאם היה בה טס של זהב והיא אוגרת בה שערה לא הי' הטס יכול להניח על פדחתה אבל במה שנאמר דהוה תכשיט מצד ראשה עב שפיר נוכל לומר כן וצ"ע:
(ז) חייבת: אפי' מעמדת בה קישוריה דאין דרך להעמידה בנקובה והוי משוי [ב"י] וב"ח כתב דפטורה דאין דרך הוצאתו בכך ולא דק דהא פריך בגמ' למאי חזי וא"כ תחייב חטאת ולא קמשני דאין דרך הוצאתה בכך ועוד הא כתבו התו' דף י"א דאם תחוב' בבגדה חייבת וא"כ מה לי בבגדה או בצעיפה אלא דברי הרב"י עיקר:
(ח) מותר לצאת: משמע אפילו אינו תכשיט וליתא אלא דוקא כשיש טס של זהב בראש' ומניחת' כנגד פדחתה ואין איסור אלא משום דלמ' שלפ' ומחויא אבל הכא כיון דעביד לצניעות לאו שלפ' ומחוי' אבל כשאינה תכשיט לא תצא שהרי אינה יכולה לצאת בכל הדברים הצריכים לה כיון שאינו לא מלבוש ולא תכשיט ה"ל משוי ודלא כב"י וכ"כ התוספות והרא"ש להדיא עכ"ל ב"ח ולא דק שהתו' והרא"ש כ"כ ארש"י ע"ש דמיירי שאין צריך כלל למחט הזה לצורך הלביש' אלא שחולקת בה שערה ועל זה כתבו הוי משוי אבל כשמעמדת בה קישוריה אדרבה פריך בגמר' ותשתרי ומשני כמין טס של זהב יש לה על ראשה בחול חולקת בה שערה ובשבת מניחתה כנגד פדחת' וגזרינן דלמא שלפ' ומחויא וכתבו התו' דאם אוגר' בה שער' אינה מניחת' לעולם כנגד פדחת' ואינה חשובה תכשיט ולא מחוי' ושרי עכ"ל ולכן סתמו הפוסקים וכתבו אם מעמדת קישוריה מותר אך כשמניחתה נגד פדחתה ויש לה טס אסור דלמא מחוי' ומיהו אם היא עשויה כמין תכשיט בראשה אפי' מעמדת בה קישוריה אסורה דלמא מחוי' כמ"ש ב"י בשם הסמ"ג והתרומה דס"ל כמ"ש התו' דאע"ג דהוה לצניעות גזרינן דלמא מחוי' ע"ש דלא כהרב"י ואפשר דבמחטין שלנו ל"ש זה ולכן נהגו להקל ועיין סוף סי' י"ח וכ"כ ראב"ן וסה"ת ועסס"ט:
(ה) חייבת: עיין מ"א וט"ז באורך (ובס' אליהו רבה הניח דבר זה בצ"ע).
(כא) לא תצא וכו' - היינו אפילו כשהיא תחובה בבגדה דדרך הוצאה היא באשה לכו"ע ולענין איש עיין לעיל בש"א ס"ח:
(כב) חייבת - דהוי משוי ואפילו מעמדת בה קישוריה ותוחבת המחט בצעיף או סוגרת בה מפתחי חלוקה דאין דרך להעמיד ולסגור בנקובה ולכן הוי משוי ודרך הוצאתה כך בחול ליתן מחטים תחובים בצעיפה או בבגדה:
(כג) קישוריה - דהיינו קישורי צעיפה או שסוגרת בה מפתחי חלוקה וכיו"ב:
(כד) מותר - יש מאחרונים שכתבו דדוקא כשהמחט אינו עשוי להתקשט בו ואז מותר מטעם שכיון שהיא משמשת לה לצורך לבישה הרי היא כבית יד להמלבושים אבל אם עשוי להתקשט בה כגון שראשה אחד עב ועשוי כעין תכשיט אסור מדרבנן להעמיד בה הקישורים דילמא שלפא ומחויא לחברתה וי"א דבכל גווני שרי דכיון דלצניעות עבידא לא שלפא ומחויא שלא יתגלה שערה ולבה וכן מצדד הגר"א בביאורו דעיקר טעם ההיתר במעמדת קישוריה משום דלצניעות עבידא וע"כ אין למחות ביד הנוהגין להקל בזה וכ"ש מחט שאינה נקובה שלנו [שקורין שפילקע] אף שראשה אחד עב אין עשוי כעין תכשיט כ"כ ואפשר דלכו"ע שרי וע"כ בודאי יש לסמוך להקל להעמיד בה הקישורים:
(כה) אסור - לצאת בה כשהיא תחובה בצעיפה או בבגדה אפילו אם היא מתקשטת בה כגון שראשה עב ועשוי כעין תכשיט דאין בו חיובא דאורייתא אפ"ה אסור מדרבנן דילמא שלפא ומחויא וכ"ש דאם אינו עשוי כעין תכשיט דנחשב משא וחייבת חטאת. ודע עוד דבזה שאינו עשוי כעין תכשיט אפילו אם צריכה לה המחט לאיזה צורך שיהיה כגון לחלוק בה שערה וכיוצא בהן מ"מ הרי הוא משוי גמור שאין אדם יכול לצאת בכל החפצים הצריכים לו כשאינן לא מלבוש ולא תכשיט: