רש"י על הש"ס/ברכות/פרק ט



פרק תשיעי - הרואה

הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל - כגון הנך דקתני לקמן מעברות הים והירדן ונחלי ארנון כו':

זיקין וזועות ורעמים - מפרש בגמרא:

מלא עולם - לפי שאלו נראין או נשמעין למרחוק:

ברוך עושה בראשית - ובגמרא (ד' נט.) פריך אטו הנך דלעיל לאו מעשה בראשית נינהו:

לפרקים - מפרש בגמרא (שם ע"ב) ולפי שהוא חשוב וגדול מכולן קבע ליה רבי יהודה ברכה לעצמו:

מברך על הרעה מעין על הטובה - דיין האמת:

ועל הטובה מעין על הרעה - הטוב והמטיב ובגמרא מפרש היכי דמי:

הנכנס לכרך - המהלך בדרך וצריך לעבור כרך ושם מצויים מושלים רעים ומחפשים עלילות:

אחת בכניסתו - מתפלל שיכנס לשלום:

ביציאתו - מתפלל שיצא לשלום:

ארבע - כדמפרש נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד נמצאו ארבע כדמפרש בגמרא:

חייב אדם לברך על הרעה כו' - מפרש בגמרא:

דבר אחר בכל מאדך - מדות מדודות לך בין מדה טובה בין מדת פורענות:

לא יקל ראשו - לא ינהג קלות ראש:

כנגד שער מזרחי - חוץ להר הבית אשר בחומה הנמוכה אשר לרגלי הבית במזרח לפי שכל השערים מכוונים זה כנגד זה שער מזרח שער עזרת נשים ושער עזרת ישראל ופתח האולם וההיכל ובית קדשי הקדשים בימי מקדש ראשון כשהיה אמה טרקסין:

בפונדתו - חגור חלול ונותנין בו מעות:

מק"ו - בגמרא מפרש ליה:

כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם - במסכת תענית (פ"ב דף טז:) אמרינן אין עונין אמן במקדש המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך חונן הדעת וכן בכולם והעונין אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וילפינן לה מקרא דתפלת עזרא וסיעתו ואשמעינן הכא דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא ברוך ה' אלהי ישראל עד מן העולם:

משקלקלו המיני' - ואמרו אין עולם אלא זה:

התקינו - עזרא וסיעתו:

שיהו אומרים מן העולם ועד העולם - לומר ששני עולמות יש להוציא מלב הכופרים בתחיית המתים:

שיהא אדם שואל לשלום חבירו בשם - בשמו של הקב"ה ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו ולמדו מבעז שאמר ה' עמכם ומן המלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל:

ואומר אל תבוז כי זקנה אמך - למוד מדברי זקני אומתך לעשות מה שראית שעשו הם ובגמר' מפרש מאי ואומר:

ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך - פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה' אף זה המתכוין לשאול לשלום חברו זהו רצונו של מקום שנאמ' בקש שלום ורדפהו מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור:

גמרא

ה"ג מנלן דמברכינן אניסא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו':

בעבר ימינא - שם מדינה בדרומו של פרת:

בפקתא - בקעה:

ערבות - שם מקום:

וצחא למיא - צמא למים:

ברסתקא - בשוק:

גמלא פריצא - גמל משוגע שעסקיו רעים:

אתפרקא ליה אשיתא - נפלה חומת בית שהיה סמוך לו ונכנס לתוך הבית מפני הגמל:

מעברות הים - מקום שעברו ישראל בים סוף:

ומעברות הירדן - בימי יהושע:

ומעברות נחלי ארנון - לקמן מפרש מאי ניסא:

במורד בית חורון - בימי יהושע היה בספר יהושע:

ואבן שזרק עוג - לקמן מפרש:



עבדי להון נקירותא - מערות מעברות נחל ארנון עמק עמוק בין ב' הרים גבוהים והיו ישראל צריכים לעבור באותו עמק עשו אמוריים מערות בצדי ההרים ונחבאו שם:

וטשו - נחבאו:

מסגי - עובר:

ממיך טורי - משפיל הרים ומתפשטין זה לצד זה עד שהעמק שוה:

חזו דמא - כשחזרו ההרים למקומן:

ואשד - ושפך:

אשר נטה לשבת ער - ההר שבעבר העמק נטה ונתפשט לצד חברו ההר אשר לצד עבר מואב ושם ארץ מואב ער:

שעמדו - באויר:

לא נתך ארצה - לא הגיע לארץ אלא עמדו באויר:

מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי - עוג חשב כן בלבו מחנה ישראל תלתא פרסי דכתיב (במדבר לג) ויחנו מבית הישימות עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוה תלתא פרסי אורכא ותלתא פרסי פותיא (עירובין פ"ה ד' נה:):

קמצי - נמלים:

שרבבת - לשון אשתרבובי אשתרבוב ירדו וגדלו למטה:

משה כמה הוי עשר אמין - שהרי הוא הקים את המשכן ודרשי' הקים את עצמו לקומת המשכן וכתיב ביה עשר אמות אורך הקרש (שמות לו):

שוור - קפץ למעלה:

בקרסוליה - קבילי"א (קיביל"א: קרסול) בלעז:

וידי משה כבדים - ואינו יכול לפושטן כל היום אלא אם כן תומכים בזרועותיו ויקחו אבן וישימו תחתיו:

תחתיה - משמע במקומה ואי אפשר זו אלא על ידי בליעה:

דאמר ברוך דיין האמת - תירוצא הוא:

זוכר את הצדיקים - שזכר את אברהם:

כיון דפותיה ורומה כי הדדי הוו - ואין נפילה ניכרת בה אם לא נבלעה משום הכי אבלעה והוא דרך נפילה לחומה כזו:

צריכין להודות - כשיוצאין מן הסכנה:

וירוממוהו בקהל עם - בסוף פרשת המזמור:

ואתפח - נתרפא:

בגדתאה - שם עירו בגדד היא עיר החשובה שבבבל משחרבה בבל:

שימור - מן המזיקין:

חולה - שהורע מזלו לפיכך השד מתגרה בו וכן חיה אשה שילדה וכן אבל:

חתן וכלה ותלמידי חכמים - מקנאתו מתגרה בהם:

והמאריך על שלחנו - שמתוך כך עניים באין ומתפרנסים:

והמאריך בבית הכסא - רפואה היא לו:



מעיין בה - אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה:

כאב לב - שאין בקשתו נעשית:

תוחלת - לשון תפלה כמו ויחל משה (שמות לב):

מזכירין עונותיו - שעל ידיהן מפשפשים למעלה במעשיו לומר בוטח זה בזכיותיו נראה מה הם:

קיר נטוי - מקום סכנה:

מוסר דין - בוטח הוא בזכיותיו שחברו יהיה נענש על ידו: ה"ג הא דמעיין הא דלא מעיין:

לולבי גפנים - וידלי"ש (וידילי"ש: קנוקנות) בלעז:

מוריגי בהמה - כל בשר שבבהמה שאינו חלק אלא דומה למורג חרוץ שאינו חלק כמו החיך והלשון והכרס הפנימי ובית הכוסות:

התולה - שאינו יושב אלא על ברכיו שמתוך כך נקביו נפתחין יותר מדאי: הכי גרסינן הא דמאריך ותלי הא דמאריך ולא תלי: למגדלי חזירים ומלוי ברבית שכרן מרובה בלא טורח ושמחים בחלקם לכך פניהם צהובים:

הימנותא - לשון שבועה כלומר באמונה שתיהן אסורות לי:

ואברכה מברכיך - והמברך ברכת המזון מברך לבעל הבית:

יוסף מת קודם לאחיו - דכתיב וימת יוסף וכל אחיו (שמות א):

צריכים רחמים - צריכים לבקש רחמים שיבאו לפי שהם בידו של הקב"ה ואין להם רשות לבא אלא ברשותו:

ראה קראתי בשם - ראה משמע היש בלבך תן עיניך בדבר:

לך אמור לו לבצלאל עשה משכן ארון וכלים - שכן הם סדורים בפרשת כי תשא ראה קראתי בשם וגו' את אהל מועד ואת הארון לעדות וכל הפרשה ומשה אמר לו עשה ארון וכלים כגון שלחן ומנורה ואחר כך משכן דס"ל לר"י שכסדר שהם סדורים בויקחו לי תרומה אמר לו:

אותיות שנבראו בהן שמים וארץ - על ידי צירופן ובספר יצירה תני להו:

כל חלום ולא טוות - כל חלומות יראה אדם ולא יראה אחד מאותן שהוא שרוי בתענית שאינו טוב טוות לשון תענית כמו ובת טוות האמור בדריוש (דניאל ו):

דלא מפשר - שלא פתרוהו:

כאגרתא דלא מקריא - לא טוב ולא רע הוא שכל החלומות הולכין אחר הפתרון:

עדיף מחלמא טבא - שמביא את האדם לידי תשובה: עציבותיה מסתייה דיו עצבונו מה שאדם מתעצב עליו מבטל את החלום:

אפילו לדידי - שאני מאור עינים:

בדיחותיה מפכחא ליה - מבטליה:

מנגדא - ממלקות קשה לגוף האדם יותר ממלקות לפי שדואג ממנו:

זה חלום רע - מיראתו ישוב ויכנע:



וההיא שעתא - דחלם אמיה לא הות:

יצפה - שיתקיים:

מיוסף - שלא נתקיימו השתחואות הללו עד עשרים ושתים שנה כשירד יעקב למצרים שכבר היה הרעב שתי שנים דכתיב כי זה שנתים הרעב (בראשית מה):

לאדם טוב מראין לו חלום רע - כדי שידאג ולא יחטא ושיכפר לו עצבונו:

לאדם רע מראין לו חלום טוב - כדי לשמחו שיאכל עולמו:

ודוד לא ראה חלום טוב והא כתיב וכו' - לא גרסינן הכי אלא גרסינן והא כתיב לא תאונה אליך רעה וגו'. קשיא לרב הונא דאמר לאדם טוב מראין לו חלום רע ומשני איהו לא חזי אחריני חזו ליה חלום רע:

וכי לא חזי איהו מעליותא הוא - כיון דלא חזי חלום רע כדקאמר שלא יבהילוהו וחלום טוב לא כל שכן דלא חזי דהא קתני : כל ימיו של דוד לא ראה חלום טוב אם כן לא חזי חלום כלל:

אלא שבע - ז' לילות ילין ולא יפקד בשום חלום הרי הוא רע ושונאים אותו ואין מראין לו כלום:

ומשני דחזי ולא ידע מאי חזי - אדם טוב מראין לו חלום טוב ועד שלא יקיץ משתכח ממנו כדי שלא ישמח:

זקפא - גודל:

עלי עין עולי עין - שליטין על העין ולא העין עולה בהן:

אטרפא דנחיריה דשמאליה - דופן השמאלי של חוטמו:

האי מאן דחליש - מי שחלה:

דסני לי לחדי לי - ומתוך כך ישוב חרון אף מעלי:

הרהורי לבו - מה שהוא מהרהר ביום:

רעיונך - מחשבותיך וכן כל לשון רעיון שבמקרא אינו לשון רצון אלא לשון מחשבה וזה יוכיח ורעיוניה יבהלוניה (דניאל ד') וכי רצונו של אדם מבהלו אלא מחשבותיו מבהלין אותו:

דקלא דדהבא - דבר שלא הורגל לראות ולא הרהר בו מעולם:

קופא דמחטא - נקב המחט:



קיסר - מלך רומי והיה לו תגר עם פרסיים:

מאי חזינא - מאי אראה בלילה בחלום:

משחרי לך פרסאי - עושים בך עבודת המלך כמו לא חמרא דחד מנהון שחרית (תרגום במדבר יו) ולשון חכמים (ספרי פ' דברים) הדבק לשחוור וישתחוו לך:

ושבו לך - ישללוך בשבי:

וטחנו בך קשייתא - יכופו אותך לטחון גרעיני תמרים:

שבור - מלך פרס:

פסיד עסקך - תתקלקל פרקמטיא שלך:

ולא אהני לך למיכל - מתוך צערך לא יטעם לך שום מאכל:

מרווח עסקך - ומתוך שמחתך לא תתאוה לאכול שתהיה שבע בשמחתך:

והיא - אשתך:

לפכוחי פחדך - להפיג דאגתך:

מרישיה - זרע רב תוציא השדה:

בדיינא דמלכא - אוצר שתכשיטי המלך שם ישבר על ידי גנבים ויעלילו עליך לומר.. שאתה גנבתם:

קל וחומר מינך - אם רבא נחשד כל שכן שיחשדונו וזהו וייראו ממך:

חסא - חזרת:

עיף עסקך - כפול בריוח כחזרת שהיא רחבה וכפולה:

מריר עסקך - שנאוי לכל ומר יהיה הסחורה שלך: חביתא הם היו משתכרים ביין:

חלי עסקך - מתוק כלומר שתתן סחורתך בזול:

דקדחי - גדלה:

עשיק עסקך - ביוקר תמכרנו כמו עשיק לגבך (ב"מ ד' נב.):

לרבא א"ל קאוי עסקך - לשון קהוי הכל ישנאוהו:

מתבעי - עסקך. יתבקש עסקך ויחזרו אחריו לקנות:

דקאי אאיסדן - מראשותיו כדמתרגמינן מראשותיו אסדוהי (בראשית כח):

מלכא הוית - ראש ישיבה הדורש דרשות והמתורגמן עומד עליו באמורא להשמיע בקול רם לרבים כקול חמור הנוער:

וי"ו דפטר חמור גהיט מתפילך - בפרשת והיה כי יביאך וכל פטר חמר תפדה בשה והוא חסר וי"ו ובתפילין של רבא כתבו הכותב מלא ואח"כ מחקו והיינו גהיט מחוק:

דשא ברייתא - דלת חיצון שבבית:

אתתך מתה - השומרת את הבית:

ככי - שינים הפנימיות שקורין משילאר"י (מישיליר"ש: שיניים טוחנות) :

תרתי נשי מגרשת - שאשתו של אדם קרויה יונה דכתיב יונתי תמתי:

תרין קולפי בלעת - מכת מקל עב בראשו כראשי לפתות:

בלא מצרים - נחלה בלא מצרים כלומר קרקעות רחבים ורבים:

וכסיין אבקיה - כסוי עפר הפורח ממפולת החומה:

ונתר מוקרי - נשר מוחו:

אודרא מבי סדיא - המוכין יוצאין מן הכר שבמראשותיו:

הללא מצראה - הלל שאנו קורין בפסח לפי שיש הלל אחר הקרוי הלל הגדול קורין לזה הלל המצרי:

ניסי מתרחשי לך - שע"י נסים נקרא ניסן שעל כל צרה הבאה לישראל אומרים אותו על גאולתן:

הוה קא אזיל - בר הדיא בהדיה דרבא:

בארבא - בספינה:

אמר בהדי גברא דמתרחיש ליה ניסא למה לי - שמא כאן יארע לו הנס שתטבע הספינה והוא ינצל:

בדידך קיימא - בך הוא תלוי הפתרון אם לטובה אם לרעה והפכת לי לרעה:

אשתו של רבא - בת רב חסדא היתה:

טורזינא דמלכא - שומר אוצר המלך:

נפל תכלא - תולע:



שיראי דמלכא - מעילים של מלך:

דאצטליק - נחלק לב' ודוגמתו בהעור והרוטב (דף קכד.) דצלקי מצלק:

יעצו עליך רעה - והם הלחיים פה שיעץ עליך רעה:

חרון אף - ניכר בחוטם שמתחמם ומוציא הבל על כן הוא קרוי חרון אף:

לא תצטרך למעשה ידיך - שתתעשר:

באדרותא מיתת - בכבוד ובהדר תמות:

אמו בעל - דומיא דשמן שהוא בתוך הזית השקה את אמו:

קטיף לי כוכבא - עקרתי כוכב בחלום:

גנבת - שנמשלו לכוכבים:

נערה המאורסה - היו רגילין לעשות לה חופה של הדס בכניסתה לחופה וקורין לה הינומא כדאמרינן בכתובות (דף טו:) שיצאתה בהינומא וראשה פרוע:

טונא דאסא - טולא דאסא:

שכבי משלחת - מתים הפשטת: אם כן דלית לך התם נכסי ואבוך לא שכיב התם:

קפא - דאמרי לך היא כשורא שבלשון פרס ויון קורין לכשורא קפא:

דיקא - הוא עשרה שבלשון יוני קורין לעשרה דיקא והכי אמרי לך יש לך ממון בקורה עשירית:

דריש עשרה - קורה שבראש עשרה:

שלש שלומות הם - שלש חלומות המבשרים שלום:

ופרשו כאשר בסיר - אלמא פורענותא היא:

ובכל קנינך - לשון מרובה הוא אף קנים הרבה קנה של בינה הוא:

קרא קורא קירא קניא - קרא דלעת כדאמרינן לקמן הרואה דלועין בחלום ירא שמים הוא לשון דלו עיני למרום (ישעיהו לח):

קורא - רך הגדל בענפי הדקל בכל שנה כדרך שאר אילנות ולשנה שניה הוא מתקשה ונעשה עץ:

קירא - שעוה:

קניא - קנה:

האוכל מבשרו - בחלום:

בין ברדוף - כשהוא רץ:

גם עלה - קרוב לנוטריקון של גמל:

פלא נעשה לו - כמו שנעשה לפינחס כדאמרינן בסנהדרין (דף פב.):



דמסרג - שיש לו אוכף על גביו יפה:

נס נעשה לו - נו"ן כנגד נו"ן וכגון שראה השם כתוב:

חנינא - נוני"ן הרבה נסים רבים:

והני מילי בכתבא - אכולהו קאי שראה הונא או חנינא או תיבה זו של הספד כתובה דמשמע חסו עליו ופדאוהו:

דלא סיים - שנעור משנתו קודם שנסתלק סימן הוא שסמוך אצל הקב"ה:

מובטח לו שהוא בן העולם הבא - ונוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן דדמי לאשת איש:

פלגי - רמונים שנחלקו:

יצפה לתורה - שנאמר אשקך מיין הרקח היינו תורה:

מעסיס רמוני - הנמצץ מן הרמונים:

נכסיו מצליחין - כהדס זה שעליו משולשים זה על זה כמין קליעה:

בכנייהו - על כנם במקומם במחובר:

הוי ראש ישיבה - שמכריז ומצוה לרבים:

אני ראיתיה וכו' - ועל כן נעשיתי ראש ישיבה במתא מחסיא:

תרביצא - גינה א"נ בהמ"ד תרביצא נאה וגילה נוטריקון של תרנגול:

תלויה בקשתו - בספק כביצים הללו שהאוכל סתום בם:

נשתברו - נתגלה האוכל:

וינחם אל מחוז - היינו כרך:

חפצם - סימן הוא להיות חפציו נעשים:

המגלח - סימן גדולה ותפארת היא לו כמו ויגלח ויחלף וגו' (בראשית מא):

בעריבה - בספינה:

דמדלי - שהולכת בגובה של ים:

הנפנה - סימן הוא שסרחונו וגנותו נפרש ויוצא מעליו:

והוא דלא קנח - שלא המאיס ידיו:

בבבל עומד בלא חטא - לפי שחו"ל אין לה זכיות אלא עון יש בישיבתה וזה עומד ערום בלא אותם עונות:

בא"י - שהרבה מצות תלויות בה וזה העומד ערום סימן שהוא ערום ממצותיה:

הנתפש לסרדיוט - שומרין אותו שלא יברח אלמא סימן שמירה הוא ששומרים אותו מידי היזק:

אגם - שיש בו קנים גדולים וקטנים וסמוכים זה לזה סימן לראש ישיבה שהגדולים והקטנים מתקבצים יחד קבוץ גדול ובאים לשמוע דרשה מפיו:

יער - אילנות גדולים ואינן סמוכים זה לזה אף זה סימן לראש לתלמידי הרב והוא ראש לבני כלה שמפרש לתלמידים שמועתם אחר שעמד הרב והם מחזרין על שמועתם ויש תלמידים שלא יבינו בדברי הרב ככל הצורך וזה מבינה להם:

תלי טבלא - נראה לו שהיה זוג וענבל תלוי בצוארו ומשמיע קול והוא סימן לראש ישיבה שמשמיע קול לרבים:

ונבחי בה נבוחי - קשקשתי בה בקול:

עונותיו מחולין לו - לפי שהעונות קרויין אדומים שנאמר אם יאדימו כתולע (ישעיהו א) ואומר נכתם עונך (ירמיהו ב') וסימן הוא שפורשין ממנו:

פרנסתו מזומנת - כנחש שעפר לחמו ומצוי לו בכל מקום:

הרגו - לנחש:

כל שכן שנכפלה לו - שהרי נתגבר עליו:

ולא היא - אלא רב ששת דורש להנאתו לפתור חלומו לטובה:

יש שותהו כו' - לפיכך אין לעמוד על פתרונו:



השכים - העומד ממטתו ונפל לו פסוק בפיו:

שיר השירים - כולו יראת שמים וחבת המקום בלב כל ישראל:

רבי ישמעאל בן אלישע - מהרוגי המלכות היה והפשיטו עור קרקפתו בחייו:

חוץ מן הפיל והקוף והקפוד - שמשונין במראיהן:

קפוד - חיה שדומה לקוף ויש לה זנב ארוך ושמה מרטינ"א (מרטרינ"א: סמור, דָלָק) :

דמסרג - אוכף על גביו וי"א נתון באפסר:

חוץ ממר - פשו"ר (פושוי"ר: מכוש) בלע"ז:

פסל - דוליי"ר (דולידויר"א: מעצד , מעין גרזן) :

דחזנהו בקתייהו - שראויין למלאכתן לחבל ולהשחית:

פגי תמרה - שלא בשלו כל צרכן:

בכנייהו - במחובר אבל בתלוש סימן הוא למכות כדפשר ליה בר הדיא לרבא קולפי בלעת:

תכלת - ירוק הוא ומי שפניו ירוקים חולה הוא:

קריא - יבנ"ץ (לילית) :

קפופא - צואיט"א (כוס - עוף לילי) בלע"ז ויש לה לסתות כלחיי אדם לפיכך הן מגונים:

קורפראי - טלפ"א (חפרפרת) :

גודגדניות - צירתי"ש (ציריש"יש: דובדבנים) :

כפניות - מין תמרים רעים:

שמש - חמה זורחת:

קול - של מיני זמר או קול ערב של אשה:

עטוש - אשטרנוד"ר (אישטירנודי"ר: להתעטש) :

מהר צועה - מי שצריך להריק מעיו הרקת כלי נקראת צעיה שנאמר (ירמיהו מח) ושלחתי לו צועים וצעוהו וכליו יריקו במואב כתיב:

ותחלימני והחייני - בחזקיה כתיב:

תרדין - בלי"ץ (סלק) :

מי סיסין - בשול פוליאו"ל (פוליו"ל: סוג של נענה) :

והרת - וידלייר"א (וידילור"א: רחם - של חיה) שהשליל בתוכה:

יותרת הכבד - אייבר"ש (איברי"ש: סרעפת) של בהמה:

ומברין - לשון בריאות:

ותגלחת - אם מגלח:

זוטרי - יפין:

מסאנא וסנדלא - סימן יוצאי חוץ הוא שמוציא אחרים מן הבית:

עפרא - סימן הוא שרמז להם קבורה:

לב עובדיהם - על פושעי ישראל מתפלל:

כבשן של אש - חפירה שהוסק בה כבשנם של חנניה מישאל ועזריה:

מקום שנוטלין ממנו עפר - מקום יש בבבל שאין בהמה יוצאה משם אם אין נותנים עליה עפר מעפר המקום והוא סימן השמד ומקללותיה של בבל היא וביסוד מהר"ר יצחק ראיתי שנוטלים משם עפר לטיט לבניני המקום וסוף סוף אותו מקום אין בו ישוב ולא זרע ולא נטיעה:

גוזר ומקיים - שגזר להשמידה וקיים:



נתקללה בבל נתקללו שכניה - כלומר אוי לרשע אוי לשכנו:

קאת וקפוד - חיות ועופות רעים ומזיקין את השכנים אבל עי השדה ומטעי כרם שנתקללו בה ערי ישראל הנאה היא לשכנים:

אוכלוסי - חיל גדול של ששים רבוא:

חכם הרזים - היודע מה שבלב כל אלו:

לשמשני - שהם חורשים וזורעים ואני מוצא מוכן:

כל אומות שוקדות ובאות לפתחי - עשיר היה והכל באין אצלו לסחורה:

שאם יזכה - לעולם הבא ויראה בכבוד מלך המשיח:

יבחין - כמה יתר כבוד נוטלי שכר מצות יותר ממה שהיה כבוד האומות בעוה"ז:

חצבי לנהרא - הכדין השלמים הולכים לנהר לשאוב מים:

כגני לייא - השבורים להיכן כלומר למה הולכים ואף אתה שאתה סומא ולא תראהו להיכן תלך:

גונדא - כת:

ורחמי דינא - אוהבים משפט:

כחלינהו לעיניה - נקרו לעיניו:

קולפא - מקל לרדות:

התורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו - אם במחתרת וגו' (שמות כב) לפי שבא על עסקי נפשות שיודע הוא שאם ימצא ותמצאנו חותר לא תעמיד עצמך מלהציל ממונך והוא בא לדעת כן שיקום עליך ויהרגך אמרה תורה השכם אתה והרגהו:

הממלכה זו מלחמת עמלק - דכתיב בה כסא מלכות כי יד על כס יה (שמות יז) כלומר על ידי מלחמה ליי' בעמלק יתעלה כסאו:

המתנשא - מדכתיב לשון נשיאות משמע על נשיא ראש משך ותובל:

לכל לראש - לכל הקם להיות לראש הוא מתנשא כלומר שהוא גוזר ומעמידו:

ריש גרגיתא - בור הממונה על החופרין חפירות למלאותן מים כדי להשקות בהן שדותיהן:



ברוך מציב גבול אלמנה - כגון בישוב בית שני:

אמאי - קא מתנחת:

נפל ליה בתלא - שנפל לו ונעשה תל:

דיו לעבד שיהא כרבו - שהרי בית המקדש חרב שהוא ביתו של הקב"ה:

ככלי אובד - וסתם כלי לאחר י"ב חדש משתכח מן הלב דיאוש בעלים לאחר י"ב חדש בפרק אלו מציאות (ד' כח.) מי שמצא כלי או שום מציאה חייב להכריז שלש רגלים ואם נמצא אחר הסוכות צריך להמתין ולהכריז בפסח ובעצרת ובחג דהיינו י"ב חדש ושוב אין צריך להכריז:

אשר חלק ושהחיינו - דלאחר שלשים יום הוה:

מחכמתו ליראיו - כרב חנינא דחכים טפי:

בהקנים - לינטייליו"ש (לינטילו"ש: עדשנים, שעורם מנומש בכעין עדשים) כעדשים:

כושי - שחור הרבה:

גיחור - אדום הרבה רו"ש (אדמוני) בלעז:

לווקן - לבן יותר מדאי:

קפח - בטן גדול מתוך עוביו נראית קומתו מקופחת לשון אחר קפח ארוך הרבה ופרצופו שמוט ובולט דמכוער הוי:

הדרניקוס - רודא"ש (וירואו"ש: מיובל, שערו מכוסה יבלות) לשון אחר פיו עקום:

פתויי ראש - ששערו כנמטא כל שערו דבוק זה בזה פלטדי"ר ([[{קטן (פילטרי"ר: לרפד לדבק כפי שמדובקים נימי הלבד)|{קטן (פילטרי"ר: לרפד , לדבק כפי שמדובקים נימי הלבד)]])} בלעז:

אומר ברוך משנה את הבריות - דממעי אמן הוו:

קטע - שנקטעו ידיו הכא הוא דקטע משמע דידים הוא משום דקתני תרתי קטע וחגר אבל היכא דקתני קטע לחוד משמע דרגלים כדתנן (שבת פ"ו ד' סה:) הקטע יוצא בקב שלו:

היכא דאיתרע ליה בתר דאתיליד - לאחר שנולד נולדו בו:

אומר ברוך דיין האמת - דומיא דקטע וקטע בתר דאתיליד הוא:

קפוף - עוף שקורין וולטי"ר (וולטו"ר: עזניה) ויש לו לסתות ולחיים כאדם:

כוכבא דשביט - כוכב היורד כחץ ברקיע ממקום למקום וארוך כשבט שהוא יורה ונראה כמו שפותח רקיע:

וגמירי דלא עבר כסלא - שאינו מעביר מזל כסיל כשהוא שביט:

כסלא - כסיל:

רב הונא אמר - מאי זיקין וילון הוא דמקרע ומתחזי רקיע דרך הקריעה כרומח:

כתיב עושה עש כסיל וכימה - דקדמיה ליה כסיל לכימה:

הא כיצד - מלמד ששניהן שוין:

שאלמלא חמה של כסיל וכו' - כסיל שולט בימות החמה להכי אקדמיה קרא כימה שולט בימות הגשמים ולהכי אקדמיה קרא:

עקרב - היינו כימה וממזל טלה הוא:

נהר דינור - מתשת כחו של עקרב:

עוקצא דעקרבא - זנב העקרב:

מעדנות כימה - קשרים של כימה:

כמאה ככבי - יש בין הכוכבים של כימה שהן כחה של כימה:

אמרי לה דמכנפי - אותן שהן כחה של כימה ואמרי לה דמבדרן:

יותא אמרי לה - דקיימא בזנב טלה ואמרי לה דקיימא בריש עגלא:

רישא דעגלא - ראשו של עגל והיינו מזל שור והוא נמשך אחר מזל טלה ראש השור סמוך לזנב טלה שכן הסדר טלה שור תאומים:

ומסתברא כמאן דאמר זנב - היינו כוכבים העשויין כזנב מדכתיב ועיש על בניה תנחם:

אלמא חסרה - והאי זנב מחזי כטרפא דטריף:



כטרפא דטריף - דבר שהוא חסר וסתמוהו מגופו שעשאוהו כנוס ומתחזי כמכה בקורנס טרפא דטריף מוכה בהכאות כמו ביצה טרופה. ל"א דמתחזיא כדטרפא מטרף נדבק יחד ועשאו סניפין כמין חיבור:

והאי דאזלא - עיש אחר כימה:

דאמרה לה הב לי בני - שני כוכבים שלי:

וליהדר - לכימה אותן כוכבים עצמן שנטל הימנה:

גוהא - בלשונם קורין רעידת הארץ גוהא:

אובא טמיא - בעל אוב של עצמות שעושה כשוף בעצמות המת. טמיא עצמות ודומה לו במסכת כלים בית מלא טמיא ופי' רב האי מלא טמיא בית שהוא מלא עצמות והביא ראיה על זה מבראשית רבה דקתני אדרינוס שחיק טמיא דהיינו שחיק עצמות ואין לפרש אוב טמא שאין זה הלשון:

גנח גוהא - ותגעש ותרעש כלומר נזדעזעת הארץ מאד מאד. גנח גוהא חדא מילתא היא וכן הלשון:

גוהא גוהא מיבעי ליה - שני פעמים היה לו להזדעזע כנגד שתי דמעות:

סופק כפיו - ומאותו קול מזדעזעת הארץ שמצינו שכפיו סופק שנאמר גם אני אכה כפי אל כפי (יחזקאל כא):

אנחה מתאנח - ומאותה אנחה מרעיד הקרקע ומצינו שמתאנח שנאמר והניחותי חמתי בם (יחזקאל ה) כביכול כאדם שיש לו חימה ומתאנח ומתנחם דעתו ועושה לו נחת רוח:

והנחמתי - אנחם על הרעה שעשיתי להן:

הידד כדורכים יענה - שדורך ובועט ברקיע:

והארץ הדום רגלי - כגון שדחה תחת כסא הכבוד ומגיע בעוטו עד לארץ שהיא הדום רגליו:

ענני בגלגלא - עננים מתחופפין ומתחככין ונשמע הקול לשון אחר העננים פוגעין בגלגל ומתגלגלות עם הגלגל בעל כרחם ואותו הקול היינו רעמים:

ברקא - ברקים של אש:

ומתבר גזיזי דברזא - ואותו הקול היינו רעמים: גזיזי גלציי"ש (גלצונ"ש: חתיכות קרח) חתיכות של ברד:

חלחולי מחלחלי - ענני ומנשב זיקא עלייהו והיינו רעמים:

מנהמי ענני - הומות העננים:

זעפא - סופטורביי"ל ((סופת) נחשול) :

ברקא - אישלוזיר"א (אישלויד"א: ברק) לשון מבריק נהר:

ברקא יחידאה - שלא הבריק אלא פעם אחד:

וברקא חיורא וברקא ירוקתא כולהו קשיין - שאינם של ברכה:

דסלקן חדא לאפי חברתה - ששני עננים פוגעים זה את זה:

ענן בקר - לא קבוע:

כד מפתח בבי מטרא בר חמרא מוך שקיך וגני - אם כשתפתח דלתיך בבקר ירד לך מטר לך אני אומר חמר ההולך ממקום למקום להביא תבואה מוך שקיך וגני כפול שקך תחתיך ותישן עליו ולא תלך אנה ואנה להביא תבואה לפי שיהיו החטים בזול בשביל הגשם:

ה"ג הא דקטר בעיבא - נתקשרו השמים בעב עבה אז טוב כי ירד גשם רב:

הא דקטיר בעננא - ענן קלוש הוא ענן בקר שאין בו ממש:

צריך שיפול על פניו - לפי שהוא מראה כבוד ה':

כרוך ותני - בכולהו ברוך עושה בראשית וברוך שכחו מלא עולם כרוך ותני לכולהו בחדא בבא ועל כולם שתי ברכות הללו:

על ההרים - לא מצי לברוכי מלא עולם שאינן במקום אחד אלא כל אחד ואחד במקומו:

אומר ברוך עושה בראשית - שכך היתה ברייתו ואחר כך כסוהו עננים:

אסתנא - רוח צפונית:



בתקופתה - מקום שהיא חוזרת שם לתחלת היקפה היא שעת תליית המאורות ומאז התחילה להקיף ולשמש:

אימת הוי - אחמה בתקופתה קאי:

כל כ"ח שנים - של תקופת ניסן שבסוף כ"ח כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תליית המאורות בשבתאי היא שעה תחלת ליל ד':

באורתא דתלת נגהי ד' - שהעריב שמשו של ג' בשבת ויתחיל ליל ד':

נגהי - ליל כדאמר בפסחים בשמעתא קמייתא (דף ג.) דאיכא דוכתא דקרו לליליא נגהי:

שבתאי - שם שעה ראשונה של ליל ד' שבאותה שעה נתלו מאורות ושבע שעות הן וחוזרות חלילה שצ"ם חנכ"ל תמצא בהקף סדרן של עולם סימני שעות תחלת הלילות כצנ"ש חל"ם מוצאי שבת כוכב. תחלת ליל ב' צדק. תחלת ליל ג' נוגה. תחלת ליל רביעי שבתאי. תחלת ליל ה' חמה. תחלת ליל ששי לבנה. תחלת ליל שבת מאדים. וסדר תחלת הימים כעלות השחר חל"ם כצנ"ש ותקופה מושכת מחברתה ז' שעות ומחצה כלומר מתאחרת אחר היום והשעה שנפלה בה חברתה ז' שעות ומחצה הרי שלשים שעות לארבע תקופות הרי יום ורביע לשנה. לד' שנים חמשה ימים למדת שאין תקופה נופלת בתחלת הלילה אלא לסוף ד' שנים שהוא מחזור קטן וז' מחזורים קטנים למחזור גדול וסימניך דב"ז הגא"ו הרי שאינה באה לתחלת ליל ד' אלא מכ"ח שנים לכ"ח שנים בראש כל מחזור קטן באה לתחלת הלילה ובראש מחזור הגדול באה לתקופה הראשונה שהוא תחלת ליל ד':

אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית - קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו ע"י אדם משם ולמעלה אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת:

והאידנא דשניוה פרסאי - מלמעלה לגשר אין מברך עליו עושה בראשית אלא מאיהי דקירא ולעיל איהי דקירי שם מחוז שהוא על הפרת:

חדין - חריפין מיא וקלין לשקול במאזנים וטובים לשתות שאין מכבידין את הגוף: ה"ג והאי דגיחורי משום דמשמשי ביממא לפיכך בניהן אדומין כאדמומית היום רו"ש (אדמוני) בלעז:

דניידי עינייהו - עיניהם נדים ונעים:

משיצא חתן לקראת כלה - שהמים קבוצין על הארץ וכשהטפה נופלת עליהן טפה תחתונה בולטת לקראתה:

שמע משמע - שבשרוהו לאמר ירדו גשמים בלילה אומר הטוב והמטיב:

אתה פורתא - מודים אנחנו לך:

אתא טובא - הטוב והמטיב:

אית ליה ארעא - הטוב והמטיב שהטיב לו:

בנה בית חדש - שכולו שלו אומר שהחיינו:

שלו ושל אחרים - הטוב והמטיב: ה"ג (והתנן) בנה בית חדש וכו' לא קשיא הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות ול"ג אלא הא והא דאית ליה ארעא וה"פ תירוצא דשנינן קאי בדוכתיה מודים אנחנו לך בדלית ליה ארעא הטוב והמטיב בדאית ליה ודקא קשיא לך בנה בית חדש אומר שהחיינו לא קשיא ההוא דבנה בית חדש שאין לו שותפות בה ועליה מברך שהחיינו אבל גשמים בדאית ליה ארעא טובה שיש לו שותפות בה היא שהרי כל מי שיש לו קרקע שותף עמו בטובה זו:

והתניא - בניחותא:

קצרו של דבר - כלומר כללו של דבר:

ולבסוף הוא אומר הטוב והמטיב - על בשורות הירושה שנשארה לו ירושה מאביו שכן בשרוהו מת אביו ויורשו כלומר הניח נכסים:

שינוי יין - שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון אין צריך לברך בורא פרי הגפן:

שינוי מקום - יצא מכאן והלך לבית אחר והביאו לו יין:

ר"י אמר אפילו יש לו כיוצא בהן - מירושה הואיל ולענין קניה חדש היא אצלו צריך לברך:



דקנה וחזר וקנה דברי הכל אין צריך לברך - דהא רבי יוחנן לא אמר צריך לברך אלא משום דלענין קנייה חדש הוא:

ואיכא דאמרי כו' מכלל דכי יש לו וקנה דברי הכל צריך לברך - דהא רב הונא לא אמר אין צריך לברך אלא דקנה וחזר וקנה דליכא חדוש כלל אבל יש לו וקנה דאיכא חדוש מודה הוא דצריך:

בין כך ובין כך - בין שיש לו בין שאין לו הואיל ולא קנה הראשונים ועכשיו קנה צריך לברך:

לא כרבי מאיר ולא כרבי יהודה - דאפילו רבי יהודה לא פליג אלא ביש לו וקנה אבל בקנה וחזר וקנה לא:

דמסקא ארעא שרטון - לימ"ץ (לימו"ן: טיט , בוץ) מחמת המים והוה ליה לזבל:

השתא מיהא רעה היא - שמחבלת תבואה של שנה זו ומברך ברוך דיין האמת:

ועל הטוב שהיא מעין הרעה - יברך הטוב והמטיב:

מאי היא - כגון דאשכח מציאה:

שלא יסריח - הזרע אלא יקלוט ויהיה ולד ולאחר שלשה ימים אם לא קלט כבר הסריח ואין תפלה מועלת:

שלא יהא סנדל - שלא תתעבר אשתו ולד אחר ויהיה פוחת צורתו של ראשון ודומה לדג של ים ששמו סנדל הכי אמרינן במס' נדה (דף כה:) סנדל דומה לסנדל של ים ומתחלתו ולד היה אלא שנרצף משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו:

ומי מהני - תפלה לזכר אפילו בתוך ארבעים יום והלא הדבר תלוי בהזרעה תחלה הכי גרסינן משכחת לה דמהניא כגון שהזריעו שניהם בבת אחת:

כל היכי דדרשת ליה להאי קרא - מדריש לחדא משמעות:

מסיפיה לרישיה מדריש - מי שנכון לבו בטוח ביי' משמועה רעה לא יירא:

בדברי תורה כתיב - אשרי אדם מפחד תמיד שמא תשתכח ממנו שמתוך כך הוא מחזיר לשנותם תמיד:

תנו רבנן - בן עזאי אמרה דאמר שתים בכניסתו ושתים ביציאתו:

לית לן בה - יזהר בעצמו שלא יפשע או אם פשע כבר אל יכנס במקום סכנה:

בי בני - בית המרחץ:

מתותיה - חפירה שהמים נופלים לתוכה ובני אדם רוחצים על גבי תקרה שעל גבה:

בחד אבריה - בזרועו החזיק אחד או שנים וזה בזה החזיקו עד מאה ואחד:

היינו דרבי אחא - דבעי אודויי שהוצאתני לשלום:

שאין דרכן של בני אדם וכו' - כלומר לא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים:



התכבדו וכו' - אל המלאכים המלוים אותו הוא אומר, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא):

שאם יפתח אחד מהם - מן החללים כגון הלב או הכרס או המעים:

או אם יסתם אחד מהם - מן הנקבים הפתוחים כגון הפה או החוטם או פי הטבעת יפתח קאי אחללים יסתם קאי אנקבים:

קצירי - חולים:

רופא כל בשר - כנגד היציאה שהיא רפואת כל הגוף:

ומפליא לעשות - כנגד שהגוף חלול כמו נאד והנאד הזה אם יש בו נקב אין הרוח עומד בתוכו והקב"ה ברא את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים הרבה ואעפ"כ הרוח בתוכו כל ימי חייו וזו היא פליאה וחכמה:

ותהא מטתי שלמה - שלא יהא פסול ורשע בזרעי:

לשכוי - תרנגול דאיכא דוכתא דקרו לתרנגול שכוי כדאמרינן בר"ה (דף כו.): הכי גרסי' אילימא כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב כך מברך על הרעה הטוב והמטיב והתנן על בשורות טובות הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת:

לקבולינהו בשמחה - לברך על מדת פורענות בלבב שלם:

אלהים - לשון דיין כמו עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כב):

ובת בדברא - ולן בשדה:

הוה בהדיה תרנגולא - להקיצו משנתו:



הכל לטובה - אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי:

והא קחזינן דמזקא - שמזקת:

אוי לי מיוצרי - אם אלך אחרי יצרי ואם לא אלך אחריו אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים:

דו פרצופין - שני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה:

אחור וקדם צרתני - לשון צורה דהיינו שני פרצופין:

זכר ונקבה בראם - משמע מתחלת ברייתם תרי הוו:

היינו דכתיב ויבן - שהיה צריך בנין:

מאי ויבן - והלא כבר נבנה:

כדי לקבל את הפירות - שאם יהיה קצר מלמטה ורחב מלמעלה תהא התבואה דוחפת את הכתלים מלמעלה לכאן ולכאן שהמשא מכביד עליהם:

שושבין - משתדל בחופתו ובזיווגו:

ולמ"ד פרצוף - ומתחלתו היה מצד אחד זכר ונקבה מצד אחר:

הי מינייהו סגי ברישא - איזהו פרצוף היה מהלך לפנים:

אפי' היא אשתו - גנאי הדבר:

נזדמנה לו על הגשר - אשת איש והיא לפניו:

יסלקנה לצדדין - עד שיעבור לפניה:

אחורי אשה בנהר - אחורי אשת איש מגבהת בגדיה מפני המים וזה מסתכל בה: יד ליד לא ינקה רע אפילו כמשה רבינו שקבל תורה מימינו של הקב"ה לא ינקה רע וקרא באשה משתעי:

עם הארץ - לא שמש תלמידי חכמים שלא למד משנה זו ששנינו לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו:

ולמאי דקאמר רב נחמן - שהלך אחריה ממש אם כן אפילו בי רב עם תינוקות של בית רבן נמי לא קרא:

בשעה שהצבור מתפללים - דכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת:

ואי דרי מידי - אין כאן גנאי דמוכחא מילתא דהאי דלא נכנס מפני המשוי:

ואי איכא פתחא אחרינא - אין כאן בזוי דמאן דחזי סבר בפתחא אחרינא ליעול:

יביע - לשון אבעבועות כל משקה מסריח מעלה רתיחה ואבעבועות:

חטאת - לשון חטה דריש ליה:

כליות יועצות - את הלב עשה כן:

והלב מבין - מה יש לו לעשות אם ישמע לעצת הכליות אם לאו ומנין שהכליות יועצות שנאמר (תהלים טז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי ומנין שהלב מבין שנאמר (ישעיהו ו) ולבבו יבין:

לשון מחתך - הדבור להוציא מפיו:

והפה - הם השפתים גומר ומוציאו:



שואבת כל מיני משקין - אע"פ שהן נכנסין בכרס דרך הושט הריאה מוצצתן ושואבתן מבעד לדופני הכרס:

זורקת בו טפה - מרה ומניחתו מן הכעס:

שוחק - שחוק:

קרקבן - בעוף הוא המסס בבהמה:

טוחן - המאכל:

אף - החוטם:

נעור - מקיצו משנתו:

נעור הישן וישן הנעור - שנתחלפה ובאה השינה מן האף והקיבה נעורת:

נמוק והולך לו - מתנונה והולך לו ונמשך למיתה. לשון אחר נעור הישן הקיבה ונמצאו קיבה ואף נעורים שאינו ישן כלל או ישן הנעור ונמצאו שניהם ישנים ואינו נעור כי אם בקושי:

ולבי חלל בקרבי - יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי שיש בידי לכופו:

נאם פשע לרשע וגו' - אמר דוד בקרב לבי יש ואומר אני שהפשע נאם לרשע כלומר שהיצר הרע אומר לרשע אל יהא פחד אלהים לנגד עיניך אלמא יצר הרע שופטו עד שמרחיקו שאינו מתפחד מיוצרו:

כי יעמוד - הקב"ה:

לימין אביון להושיע משופטי נפשו - ש"מ יש לך אדם שיש לנפשו שני שופטים:

לא שבק מר חיי לכל בריה - אם אתה מן הבינונים אין לך צדיק גמור בעולם:

לרשיעי גמורי - העולם הזה שאין להם בעולם הבא כלום וצריכין ליטול שכרן כאן כגון אחאב שהיה עשיר מאד דקאמר ליה בן הדד כספך וזהבך לי הוא (מלכים א כ):

לצדיקי גמורי העוה"ב - שאין להם בעוה"ז כלום כגון רבי חנינא בן דוסא שדי לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (תענית כד:):

לכך נאמר בכל מאדך - מן החביב עליך:

והיה מקבל עליו עול מלכות שמים - קורא קריאת שמע:

ממתים ידך יי' ממתים - מידך היה לו למות ולא מידי בשר ודם:

מן הצופים - מקום שיכולין לראות משם הר הבית ומשם והלאה אין יכולין לראותו:

וברואה - שיכול לראות משם פרט אם מקום נמוך הוא:

ובשאין גדר - מפסיק בינו להר הבית:

ובזמן שהשכינה שורה - שבית המקדש קיים:

הנפנה ביהודה לא יפנה מזרח ומערב - אחוריו למזרח ופניו למערב ולא אחוריו למערב ופניו למזרח מפני שירושלים בארץ יהודה היא בצפונה של ארץ יהודה בגבול שבין יהודה לבנימין ויש מארץ יהודה הימנה [למזרח] עד סוף ארץ ישראל והימנה למערב עד סוף ארץ ישראל שארץ יהודה על פני כל אורך ארץ ישראל היא מן המזרח למערב כרצועה ארוכה וקצרה ואם יפנה מזרח ומערב יהיה פרועו לצד ירושלים או פרועו שלפניו או פרועו שלאחריו אבל צפון ודרום יפנה ובלבד שלא יפנה כנגד ירושלים ממש בדרומה של ארץ יהודה:

ובגליל - שהיא בצפונה של א"י לא יחזיר פניו צפון ודרום אלא מזרח ומערב: ה"ג וחכמים אוסרין ולא גרסינן בכל מקום:

חכמים היינו ת"ק - דאמר לא יפנה ולא מפליג בין רואה ללא רואה בין בזמן הבית בין בזמן הזה:

איכא בינייהו צדדים - דיהודה וגליל שאינן כנגד ירושלים ממש לתנא קמא צדדין נמי אסירי דהא הנפנה ביהודה קאמר כל יהודה משמע ורבנן בתראי סברי כנגד ירושלים ממש אסור אבל לצדדין מותר דהא אדר' יוסי קיימי דאמר לא אסרו אלא ברואה אבל ברחוק לא ואפילו כנגד ירושלים ממש ואתו רבנן למימר וחכמים אוסרים אפילו שלא ברואה ואפילו בזמן הזה ומיהו נגד ירושלים לא: בדר' עקיבא גרסינן בכל מקום הלכך בחוצה לארץ נמי קאמר:

הוו שדיין ליה לבני - לבנים שישב עליהן לפנות היו מתוקנים וזקופות על צדיהן ראשן א' למזרח והשני למערב לבנה אחת לצפון ולבנה אחת לדרום והוא יושב על האחת ונפנה בינתים נמצא הוא נפנה צפון ודרום ולא היה רוצה לפנות בבבל מזרח ומערב לפי שבבל במזרחה של ארץ ישראל עומדת שלא יהא פרועו לא מלפניו ולא מלאחריו לצד ארץ ישראל:

אזל אביי שדנהו צפון ודרום - לראות אם יקפיד רבו על כך אי סבירא ליה כר"ע דאמר בחו"ל נמי קפדינן עלה דמילתא:



אחר רבי יהושע וכו' - וביהודה הוה:

עד כאן - כלומר כל זה העזת פניך בפני רבך שנסתכלת בכל אלו:

דשח ושחק - עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש:

ועשה צרכיו - ושימש מטתו:

כדלא שריף תבשילא - כאדם רעב כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך:

שריף - הומי"ר (לגמוע, לבלוע מתוך שאיפה) בלעז:

שקרובה לפה - רגילין להושיטה לפה:

שקושר בה תפילין - בזרוע שמאלו:

טעמי תורה - נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים בין בניקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך מוליך ידו לפי טעם הנגינה ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל:

מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין - דמתוך צניעתו מתנהג בנחת ובשתיקה ואין הנחשים מרגישים להתקנאות בו ואף המזיקין חסין עליו:

חלומותיו מיושבין עליו - שאין המזיקין מבהילין אותו:

קבלה - מסורת ומנהג שקבלנו מרבותינו בבית הכסא:

קבלה דיסורי שתיקותא - שלא יבעט ביסורין הבאים עליו:

מרביה ליה אימרא - מגדלת לו שה ומלמדתו שהולך עמו תמיד:

שעיר - שד של בית הכסא דומה לשעיר ועליהם נאמר (ישעיהו יג) ושעירים ירקדו שם:

אמגוזא בלקנא - נותנת אגוז בספל של נחשת ומקרקשת בו מבית והוא נפנה כנגדה מבחוץ:

בתר דמלך - ונעשה ראש ישיבה צריך שימור טפי מפני המזיקים שמתקנאים השדים בתלמידי חכמים יותר משאר בני אדם:

כוותא - חלון כנגד מקום שהוא נפנה שם אחורי הבית:

אחורי הגדר נפנה מיד - ואין צריך להתרחק כלום:

ובבקעה - צריך להתרחק כדי שלא ישמע חברו עטושים של מטה אבל אין צריך להתרחק עד כדי שלא יראנו:

רב אשי אמר וכו' - לא גרסינן עד לקמן דמוקי לדאיסי בר נתן בהכי:

יוצאין מפתח בית הבד - משמרי טהרות של שמן בית הבד אם הוצרכו לפנות יוצאים מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר שלפני הפתח ואין חוששין שמא בתוך כך יכנס עם הארץ ויגע אלמא נפנין לאחורי הגדר מיד:

בטהרות הקלו - בשביל שמירת טהרות הקלו בבית הכסא:

כמה ירחקו - שומרי טהרות:

כדי שיהא רואהו - וכיון דאינו יכול להתרחק יותר על כרחך אם הוצרך לפנות יפנה תיובתא דאיסי דבעי שלא יראנו:

דאקילו בהו רבנן - בשביל שמירתן הקלו בבית הכסא:

אבל לדידיה חזי ליה - אבל הוא עצמו את חברו יכול לראות ולא ירחיק:

במקום שנפנה ביום - מתרחק מבני אדם בלילה כביום:

ינהיג אדם עצמו - לפנות:

שחרית - קודם היום:

וערבית - משחשכה:

כדי שלא יהא צריך להתרחק - אלמא אין מתרחקין בלילה:

פנו לי דוכתא - מבני אדם:

כדרך שנפנה ביום - לענין פרוע טפח וטפחיים כדאמרינן בפרקי קמאי (פ"ג ד' כג:) ומיושב כדאמרינן לעיל:

לקרן זוית - אם יש קרן זוית סמוך צריך להסתלק שם בלילה כביום ולא יפנה בגלוי:

משמש - בצרור או בקיסם לפתוח נקבים כדאמרינן במסכת שבת (ד' פב.) לשון אחר משמש המושב שלא יהא מלוכלך ולשון ראשון הגון דא"כ למה לי משום כשפים תיפוק לי כיון שישב כבר מלוכלכים בגדיו ומה יועיל משמושו:

לא לי לא לי - לא תוכלו לי:

לא תחים ולא תחתים - הם שמות הכשפים העשויים ע"י תחתוניות:

לא הני ולא מהני - לא כולן ולא מקצתן:

לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא - ולא מכשפות מכשף זכר ולא מכשפות מכשפה נקבה לשון אחר לא הני ולא מהני לא יצלח ולא יועיל עוד מכשפות:



על כל מושב שב חוץ מן הקורה - שמא תפול:

כאסטמא לפרזלא - אציי"ר (פלדה) בלעז שמועיל לברזל כך מועיל לגוף יציאה להפנות:

אדכפנת אכול - שאם תשהא תעבור ממך תאות המאכל ואין המאכל מועיל:

עד דרתחא קדרך שפוך - קודם שתצטנן משל הוא זה כשאתה צריך לנקביך שפוך ואל תשהא אותם:

קרנא קריא ברומי - אם תשמע קול קרן ברומי הוא סימן למבקשי תאנים לקנות ולהוליך למקום אחר:

בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין - אם אין אביך בבית הזהר אתה בנו למכור תאניו בעוד שיש תובעים:

בשבילי - שביל קטן שפונים בו לשדות:

נחר ליה אבבא - לידע אם יש שם אדם נחר טושי"ר (להשתעל) בלעז:

אמר ליה - ר' אבא לרב ספרא:

עד כאן לא עיילת לשעיר - שאינן צנועין בבית הכסא:

וגמרת לך מילי דשעיר - שאינך צנוע:

לאו הכי תנן - במסכת תמיד:

מדורה היתה שם - בעזרה היסק גדול של אור להתחמם שם הכהנים המסיכים רגליהם בבית הכסא שצריכין טבילה כדתנן במסכת יומא (ד' כח.) כל המיסך רגליו טעון טבילה:

ובית הכסא של כבוד - אלמא אין מספרים בבית הכסא ואת אמרת ליעול מר:

והוא סבר - רב ספרא שמהר לומר ליעול מר סבר מסוכן הוא בעמוד החוזר אם ישוב לאחוריו ויחזור העמוד:

הדרוקן - כרסו צבה:

דרקונא - נחש:

שמטיה לכרכשיה - חלחולת שהרעי יוצא בו שקורין טבחיא (טבחיא"ה: פי הטבעת) :

ואמר להרגך ותחס עליך - דוד אמר לשאול כן בצאתו מן המערה שנכנס בה לפנות וכרת דוד את כנף מעילו ואמר להרגך הקב"ה התיר לי להרגך:

התורה אמרה וכו' - אם במחתרת ימצא הגנב וגו' (שמות כב) וכבר פירשנוהו למעלה במעשה דר' שילא (דף נח.):

צניעות שראיתי בך - שנכנס למערה בשביל הצנע ואף שם נהג צניעות כדמפרש ואזיל:

שסכך רגליו - בבגדיו כסוכה:

שיש בו ליפרע כמה - שיש במיתתו כדי לכפר על כמה עונות:

ובהשחית ראה ה' וינחם - מקרא הוא באותה פרשה בדברי הימים:

כסף כפורים ראה - שנתן במנין ראשון של ישראל למשכן והוא כפר על מנין זה שהרי לזכרון נתן כדכתיב והיה לבני ישראל לזכרון לכפר ועכשיו הוצרכו כפרתו:

כשמה - כמשמעה פירוש שמה:

אדמקיפנא אדרי איעול בהא - בעוד שאני מקיף כל שורות הבתים הללו אכנס כאן לקצר דרכי:

אדרי - שורות:

קפנדריא - טרי"א (טריי"א: קיצור דרך) בלעז:

מעיקרא - קודם שנבנה עליו בית הכנסת:

נילף מקפנדריא - לאיסורא דתנן במסכת מגילה (ד' כח.) אין עושין בית הכנסת קפנדריא:

תנא יליף - רקיקה ממנעל:

פונדתו - אזור חלול שנותנין בו מעות:



ואימא הר הבית דאסור במנעל - ילפינן רקיקה מיניה לאיסורא בקל וחומר אבל בית הכנסת דשרי במנעל לא נילף רקיקה להתירה דרקיקה מאיסא אלא ילפינן מקפנדריא לאיסורא:

ויברכו שם כבודך - בשכמל"ו עונים והמברך אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם מפרש בתוספתא שתקנו מן העולם ועד העולם להודיע שאין העוה"ז לפני העוה"ב כלום אלא כפרוזדור לפני הטרקלין כלומר הנהיגו ברכותיו בעוה"ז כדי להיות רגילים לעוה"ב שכולו ארוך:

תהלה אחת - שיענו פעם אחת בשכמל"ו:

על כל הברכות - בסוף ברכה אחרונה:

וכי תימא בועז מדעתיה עבד - ולא גמרינן מיניה:

תא שמע - דגמרינן ממלאך שאמר לגדעון:

וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון - כלומר לא שאל בשלומו ולא ברכו אלא בשליחות קאמר מאת המקום לבשרו שהשכינה עמו ולא גמרינן מיניה: תא שמע אל תבוז כי זקנה אמך אל תבוז את בועז לאמר מדעתו עשה אלא למוד מזקני ישראל כי יש לו על מי שיסמוך שנאמר עת לעשות לה':

מסיפיה לרישיה כו' - אם באת לדרשו למקרא זה יש לך לדרשו יפה בין בכתיבתו בין בהפוך:

מרישיה לסיפיה עת לעשות לה' משום הפרו - עתים הם לה' לעשות משפט פורעניות בעוברי רצונו משום דהפרו תורתך:

מסיפיה לרישיה - הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א יח) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא:

בשעת המכניסים - שאין חכמי הדור מרביצים תורה לתלמידים:

פזר - אתה לשנות לתלמידים:

בשעת המפזרים - שהגדולים שבדור מרביצים תורה:

כנס - אתה ולא תטול שררה עליהם דאף זו לכבוד שמים היא לאחוז במדת הענוה וכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך:

ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס - ואל תטיל דברי תורה לבזיון:

הפרו תורתך - מלפזרה בשעה שהכנוס לשם שמים:

הכי גרסינן זלת קבוץ קנה מינה - אם ראית פרקמטיא בזול קבוץ וקנה מינה ואסוף שסופה להתיקר:

פשיטא - הא דאביי למה לי פשיטא שלא יורה אדם הלכה בפני רבו למה ליה לאביי למשמע מכללא:

בששניהן שוין - אם באת במקום תלמיד חכם ואינך גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש במקומו:

בכל דרכיך - אפילו לעבור עבירה:

דעהו - תן לב אם צורך מצוה הוא כגון אליהו בהר הכרמל עבור עליה:

מחטא דתלמיותא - ברושי"ד שלגבויי"ש שהתפירו' עשויות שורות שורות כתלמי מענה:

להתרועע - להתרוצץ:

אפוטרופוס - מכניס ומוציא נכסיו: כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף שנצרך לו על ידי אשתו שנעשית סוטה:

ה"ג ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו וכתיב והביא האיש את אשתו:

איש את קדשיו לו יהיו - שמעכב קדשיו אצלו ואינו נותנן לכהנים וללוים:

סוף שנצרך להן - שנעשה עני וצריך לכך ליטול מעשר עני:

לו יהיו - לעצמו יצטרכו:

המשתף שם שמים בצערו - שמברך על הרעה דיין האמת אי נמי שמבקש רחמים מלפניו.

בצריך - בצרתך:

תועפות - לשון כפילה כדמתרגמינן וכפלת ותעיף (שמות כו, ט):

התרפית - מדברי תורה ביום צרה צר כחכה:

ואפילו מצוה אחת - אם נתרפה ממנה כשבאה לידו ולא חש להתעסק בה צר כחו:

התרפית מכל מקום - אף במצוה אחת משמע:

מעבר שנים וכו' - ותנן אין מעברין את השנים אלא ביהודה דכתיב לשכנו תדרשו כל דרישות שאתה דורש לא יהו אלא בשכנו של מקום בפ"ק דסנהדרין (דף יא:):

שגרו אחריו - למחות בידו:

כבר בנית - שהגדלת שמנו לומר גדולי הדור הם:

והלא עקיבא בן יוסף עשה כן - דתנן ביבמות. א"ר עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר שנים בפרק בתרא האשה שהלך בעלה וצרתה (דף קכב.):



ואמרו לאחינו שבגולה - שלא ישמעו לו:

יעלו להר - לאחד ההרים להתנהג בחוקות העמים לבנות במות:

אחיה יבנה מזבח - אדם גדול היה וראש לבני הגולה:

חנניה - הוא חנניה אחי רבי יהושע:

ינגן בכנור - לפני הבמה לפי שחנניה לוי היה כדתנן במסכת ערכין (ד' יא:) מעשה בר' יהושע בן חנניה שהלך לסייע את ר' יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות אמר לו חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים:

לכרם - על שם שהיו יושבים שורות שורות ככרם זה הנטוע שורות שורות:

בכבוד אכסניא - מכניסי אורחים בבתים:

ראש המדברים - במסכת שבת מפרש לה בבמה מדליקין (ד' לג:):

שנים עשר מיל - שלש פרסאות מחנה ישראל מבית הישימות עד אבל השטים תלתא פרסי:

אמרה תורה כו' - כלומר קראו הכתוב מבקש ה':

כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים - והיינו דכתיב פנים בפנים:

הרב בכעס - עליהם משום מעשה העגל:

ותלמיד בכעס - וגם אתה מראה להם כעס שהרחקת אהלך ממחנה: אם אתה מחזיר האהל למקומו גרסינן:

והיינו דכתיב ושב אל המחנה - השב האהל למחנה ואם לאו משרתך יהושע בן נון נער לא ימיש מתוכה שישמש תחתיך ואף על פי שהשיבו לאחר שנתרצה הקב"ה לישראל והוקם המשכן לא יצא דבר לבטלה: לא גרסינן ומשרתו יהושע וגו':

הסכת - עשו כתות כתות. דריש הס כמו עשו:

כתתו עצמכם - ודרשי נמי הם כמו עשה עשו עצמכם כתותים להצטער על דברי תורה:

זאת התורה - היכן מצויה באדם שימות באהלי תורה:

הם ואחר כך כתת - שתוק כמו ויהס כלב (במדבר יג) שתוק והאזן לשמועתך עד שתהא שגורה בפיך ואף על פי שאינה מיושבת לך ואחר כך כתתנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות ותרץ תרוצין עד שתתיישב לך:

יהגה - יעיין:

מיץ חלב יוציא חמאה - המוציא את החלב שמצץ משדי אמו על דברי התורה חמאה היא לו:

ומיץ אף - המוצץ כעס רבו וסובלו יוציא הלכות דם לעומתם:

דתנן - שדיני ממונות עמוקים הם והרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהם:

המנבל עצמו - ששואל לרבו כל ספקותיו ואף על פי שיש בהם שחבריו מלעיגים עליו:

ואם זמות - שסתמת פיך מלשאול לשון זמם טבעת של רצועה שתוחבים בחוטם בהמה שעסקיה רעים ונותנים אותו בשפתיה לתופרם יחד ולסותמן סופך שתתן יד לפה כשישאלוך ולא תדע להשיב:

עשית חסד - שהאכילם שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם וגו' (שמות יח):

חמות - אשתו של עובד אדום:

וח' כלותיה - שהיו לה מח' בניה:



שנאמר פעלתי השמיני - בני עובד אדום קא חשיב בדברי הימים וקא חשיב תמניא והיא תשיעית כל אחת ילדה ששה הם חמשים וארבע הוסיף עליהם שמונה בנים הראשונים הרי ששים ושנים לעובד אדום:

הדוחק את השעה - כגון אבשלום שבקש למלוך בחזקה:

אצטריכא להו שעתא - להיות אחד מהם ראש ישיבה. אצטריכא להו גרסי' הוצרכו להם חכמים:

סיני - היו קורין לרב יוסף שהיה בקי בברייתות הרבה:

עוקר הרים - לרבה בר נחמני שהיה מחודד יותר בפלפול:

למרי חטיא - למי שקבץ תבואה למכור כלומר למי שקבץ שמועות:

דאמרי ליה כלדאי - לרב יוסף:

מלכת תרתין שנין - אמר אם אמלוך תחלה אמות לסוף שנתים ונדחה מפני השעה ולא אבה למלוך והשעה עמדה לו שלא הפסיד שנותיו בכך:

אומנא לביתיה לא קרא - לא נהג כל אותן השנים שום צד שררה וכשהיה צריך להקיז דם היה הולך לבית הרופא ולא היה שולח לבא אליו:

שיאחז בעובי הקורה - אם בא לטלטלה ממקום למקום לתתה בבנין כלומר יעקב שכל הבנים שלו וטרח בגידולם יבקש עליהם רחמים:

הנפטר מן המת - כשהיו מוליכים ארונות ממקום למקום לקבורה היו מלוים אותו מעיר לעיר וחוזרים אלו ואחרים מלוים אותו משם והלאה והחוזרים קרי נפטרים נוטלין רשות להפטר ממנו:

אין להם מנוחה - מישיבה לישיבה וממדרש למדרש: