רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא/יא

(א) אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן – לְמֹשֶׁה אָמַר שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן (ספרא לעיל, דיבורא דנדבה, פרק ב,א).
לֵאמֹר אֲלֵהֶם – אָמַר שֶׁיֹּאמַר לְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לֵאמֹר לְיִשְֹרָאֵל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל" (פסוק ב), הֲרֵי דִּבּוּר אָמוּר לְיִשְֹרָאֵל; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "לֵאמֹר אֲלֵהֶם"? לְבָנָיו, לְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר (ספרא שמיני, פרשתא ב,א).

(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל – אֶת כֻּלָּם הִשְׁוָה לִהְיוֹת שְׁלוּחִים בְּדִבּוּר זֶה, לְפִי שֶׁהֻשְׁווּ בִּדְמִימָה (ספרא שם, פרק א,א) וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם גְּזֵרַת הַמָּקוֹם מֵאַהֲבָה.
זֹאת הַחַיָּה – לְשׁוֹן חַיִּים. לְפִי שֶׁיִּשְֹרָאֵל דְּבוּקִים בַּמָּקוֹם וּרְאוּיִין לִהְיוֹת חַיִּים, לְפִיכָךְ הִבְדִּילָם מִן הַטֻּמְאָה וְגָזַר עֲלֵיהֶם מִצְווֹת; וּלְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֹא אָמַר [ספרים אחרים: לֹא אָסַר] כְּלוּם. מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁנִּכְנַס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (ו).
זֹאת הַחַיָּה – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מֹשֶׁה אוֹחֵז בַּחַיָּה וּמַרְאֶה אוֹתָהּ לְיִשְֹרָאֵל: זֹאת תֹּאכְלוּ וְזֹאת לֹא תֹּאכְלוּ (ספרא שמיני, פרשתא ב,ב; חולין מ"ב ע"א). "אֶת זֶה תֹּאכְלוּ וְגוֹמֵר" (להלן פסוק ט), אַף בְּשִׁרְצֵי הַמַּיִם אָחַז מִכָּל מִין וָמִין וְהֶרְאָה לָהֶם; וְכֵן בָּעוֹף: "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף" (להלן פסוק יג); וְכֵן בַּשְּׁרָצִים: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" (להלן פסוק כט; ספרא שם).
זֹאת הַחַיָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה – מְלַמֵּד שֶׁהַבְּהֵמָה בִּכְלַל חַיָּה (חולין ע"א ע"א).

(ג) מַפְרֶסֶת – כְּתַרְגּוּמוֹ 'סְדִיקָא'.
פַּרְסָה – פלנט"א [plante = כף רגל] בְּלַעַז.
וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע – שֶׁמֻּבְדֶּלֶת מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה בִּשְׁתֵּי צִפָּרְנִין, כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּמַטְלְפָן טִלְפִין"; שֶׁיֵּשׁ שֶׁפַּרְסוֹתָיו סְדוּקוֹת מִלְמַעְלָה וְאֵינָן שְׁסוּעוֹת וּמֻבְדָּלוֹת לְגַמְרֵי, שֶׁמִּלְּמַטָּה מְחֻבָּרוֹת.
מַעֲלַת גֵּרָה – מַעֲלָה וּמְקִיאָה הָאֹכֶל מִמֵּעֶיהָ, וּמַחֲזֶרֶת אוֹתוֹ לְתוֹךְ פִּיהָ, לְכָתְשׁוֹ וּלְטָחֳנוֹ הָדֵק.
גֵּרָה – כָּךְ שְׁמוֹ, וְיִתָּכֵן לִהְיוֹת מִגִּזְרַת "מַיִם הַנִּגָּרִים" (שמ"ב יד,ד), שֶׁהוּא נִגְרָר אַחַר הַפֶּה. וְתַרְגּוּמוֹ 'פִּשְׁרָא', שֶׁעַל יְדֵי הַגֵּרָה הָאֹכֶל נִפְשָׁר וְנִמּוֹחַ.
בַּבְּהֵמָה – תֵּבָה זוֹ יְתֵרָה הִיא, לִדְרָשָׁא, לְהַתִּיר אֶת הַשְּׁלִיל הַנִּמְצָא בִּמְעֵי אִמּוֹ (ספרא שמיני, פרשה ב,ט; חולין ס"ט ע"א).
אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ – וְלֹא בְּהֵמָה טְמֵאָה. וַהֲלֹא בְּאַזְהָרָה הִיא (להלן פסוק ח)? אֶלָּא לַעֲבֹר עָלֶיהָ בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה (ספרא שם, פרק ג,א-ב; זבחים ל"ד ע"א).

(ח) מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ – אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ; שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה, שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם סִימָן טָהֳרָה, מִנַּיִן? אָמַרְתָּ קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן קְצָת סִימָנֵי טָהֳרָה, אֲסוּרוֹת וְכוּ' (ספרא שם,ב).
מִבְּשָׂרָם – עַל בְּשָׂרָם בְּאַזְהָרָה, וְלֹא עַל עֲצָמוֹת וְגִידִין וְקַרְנַיִם וּטְלָפַיִם (ספרא שמיני, פרק ד,ח).
וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ – יָכוֹל יְהוּ יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִים עַל מַגַּע נְבֵלָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים" וְגוֹמֵר (ויקרא כא,א); כֹּהֲנִים מֻזְהָרִין, וְאֵין יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִין. קַל וָחֹמֶר מֵעַתָּה, וּמַה טֻּמְאַת מֵת חֲמוּרָה – לֹא הִזְהִיר בָּהּ אֶלָּא כֹּהֲנִים, טֻמְאַת נְבֵלָה קַלָּה לֹא כָּל שֶׁכֵּן? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִגָּעוּ"? בָּרֶגֶל [וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: חַיָּב אָדָם לְטַהֵר עַצְמוֹ בָּרֶגֶל] (ספרא שם; ר"ה ט"ז ע"ב).

(ט) סְנַפִּיר – אֵלּוּ שֶׁשָּׁט בָּהֶם.
קַשְׂקֶשֶׂת – אֵלּוּ קְלִפִּים הַקְּבוּעִים בּוֹ (חולין נ"ט ע"א), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ" (שמ"א יז,ה; חולין ס"ו ע"ב).

(י) שֶׁרֶץ – בְּכָל מָקוֹם מַשְׁמָעוֹ דָּבָר נָמוּךְ, שֶׁרוֹחֵשׁ וְנָד עַל הָאָרֶץ.

(יא) וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ – לֶאֱסֹר אֶת עֵרוּבֵיהֶן, אִם יֵשׁ בָּהֶם בְּנוֹתֵן טַעַם (ספרא שמיני, פרשתא ג,ט).
מִבְּשָֹרָם – אֵינוֹ מֻזְהָר עַל הַסְּנַפִּירִים וְעַל הָעֲצָמוֹת (שם,י).
וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ – לְרַבּוֹת יַבְחוּשִׁין שֶׁסִּנְּנָן (חולין ס"ז ע"א). יַבְחוּשִׁין, מוש̃קירונ"ש [moscherons = יבחושים^[1]] בְּלַעַז.

(יב) כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ וְגוֹמֵר – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי שֶׁיְּהֵא מֻתָּר אֶלָּא הַמַּעֲלֶה סִימָנִין שֶׁלּוֹ לַיַּבָּשָׁה; הִשִּׁירָן בַּמַּיִם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם"; הָא אִם הָיוּ לוֹ בַּמַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהִשִּׁירָן בַּעֲלִיָּתוֹ, מֻתָּר (ספרא שם,יא).

(יג) לֹא יֵאָכְלוּ – לְחַיֵּב אֶת הַמַּאֲכִילָן לִקְטַנִּים, שֶׁכָּךְ מַשְׁמָעוֹ: לֹא יְהוּ נֶאֱכָלִין עַל יָדְךָ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאָסְרָן בַּהֲנָאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תֹאכְלוּ" (דברים יד,יב); בַּאֲכִילָה אֲסוּרִין, בַּהֲנָאָה מֻתָּרִין (ספרא שם, פרק ה,א). כָּל עוֹף שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "לְמִינָהּ", "לְמִינוֹ", "לְמִינֵהוּ", יֵשׁ בְּאוֹתוֹ הַמִּין שֶאֵין דּוֹמִין זֶה לָזֶה לֹא בְּמַרְאֵיהֶם וְלֹא בִּשְׁמוֹתָם, וְכֻלָּן מִין אֶחָד (ספרא שם,ג-ה; חולין ס"ג ע"א).

(טז) הַנֵּץ – אושטוי"ר [ostoir = נץ גדול^[2]].

(יז) שָׁלָךְ – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זֶה הַשּׁוֹלֶה דָּגִים מִן הַיָּם (חולין ס"ג ע"א); וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס "וְשָׁלֵינוּנָא".
כּוֹס וְיַנְשׁוּף – הֵם צואיטי"ש [çuetes = כוס (עוף לילי)^[3]] הַצּוֹעֲקִים בַּלַּיְלָה, וְיֵשׁ לָהֶם לְסָתוֹת כָּאָדָם (נדה כ"ג ע"א); וְעוֹד אַחֵר דּוֹמֶה לוֹ, שֶׁקּוֹרִין יב"ן [javan = לילית^[4]].

(יח) תִּנְשֶׁמֶת – הִיא ̃קלב"א שורי"ץ [chalve soriz = עטלף], וְדוֹמָה לְעַכְבָּר, וּפוֹרַחַת בַּלָּיְלָה; וְ'תִנְשֶׁמֶת' הָאֲמוּרָה בַּשְּׁרָצִים הִיא דּוֹמָה לָהּ, וְאֵין לָהּ עֵינַיִם, וְקוֹרִין לָהּ טלפ"א [talpe = חפרפרת^[5]].

(יט) הַחֲסִידָה – זוֹ דַּיָּה לְבָנָה, ציגוינ"א [cegóine = חסידה^[6]]; וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'חֲסִידָה'? שֶׁעוֹשָֹה חֲסִידוּת עִם חַבְרוֹתֶיהָ בִּמְזוֹנוֹת (חולין ס"ג ע"א).
הָאֲנָפָה – הִיא דַּיָּה רַגְזָנִית (שם). וְנִרְאֶה לִי שֶׁהִיא שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ הירו"ן [heron = עגור^[7]].
הַדּוּכִיפַת – תַּרְנְגוֹל הַבָּר, וְכַרְבָּלְתּוֹ כְפוּלָה, וּבְלַעַז הירופ"א [herupe = דוכיפת^[8]]. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'דּוּכִיפַת'? שֶׁהוֹדוֹ כָּפוּת, וְזוֹ הִיא כַּרְבָּלְתּוֹ. וְ'נַגַּר טוּרָא' נִקְרָא [=באונקלוס], עַל שֵׁם מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין בְּפֶרֶק 'מִי שֶׁאֲחָזוֹ' (דף ס"ח ע"ב).

(כ) שֶׁרֶץ הָעוֹף – הֵם הַדַּקִּים הַנְּמוּכִים הָרוֹחֲשִׁין עַל הָאָרֶץ, כְּגוֹן זְבוּבִים וּצְרָעִין וְיַתּוּשִׁין וַחֲגָבִים.

(כא) עַל אַרְבַּע – עַל אַרְבַּע רַגְלַיִם.
מִמַּעַל לְרַגְלָיו – סָמוּךְ לְצַוָּארוֹ יֵשׁ לוֹ כְּמִין שְׁתֵּי רַגְלַיִם לְבַד אַרְבַּע רַגְלָיו, וּכְשֶׁרוֹצֶה לָעוּף וְלִקְפֹּץ מִן הָאָרֶץ מִתְחַזֵּק בְּאוֹתָן שְׁתֵּי כְּרָעַיִם וּפוֹרֵחַ. וְיֵשׁ הַרְבֵּה, כְּאוֹתָן שֶׁקּוֹרִין לנגושט"א [langoste = ארבה^[9]], אֲבָל אֵין אָנוּ בְּקִיאִין בָּהֶן, שֶׁאַרְבָּעָה סִימָנֵי טָהֳרָה נֶאֶמְרוּ בָּהֶם: אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְסֻלַּיִין – אֵלּוּ כְּרָעַיִם הַכְּתוּבִים כַּאן, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רֻבּוֹ (חולין נ"ט ע"א). וְכָל סִימָנִים הַלָּלוּ מְצוּיִים בְּאוֹתָן שֶׁבֵּינוֹתֵינוּ, אֲבָל יֵשׁ שֶׁרֹאשָׁן אָרֹךְ, וְיֵשׁ [שֶׁאֵין] לָהֶם זָנָב, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שְׁמוֹ חָגָב (שם ס"ה ע"ב), וּבָזֶה אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם.

(כג) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף וְגוֹמֵר – בָּא לְלַמֵּד שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ חָמֵשׁ, טָהוֹר (ספרא שמיני, פרק ה,י).

(כד) וּלְאֵלֶּה – הָעֲתִידִין לְהֵאָמֵר לְמַטָּה בָּעִנְיָן (ספרא שם, פרשתא ד,יא).
תִּטַּמָּאוּ – כְּלוֹמַר, בִּנְגִיעָתָם יֵשׁ טֻמְאָה.

(כה) וְכָל הַנֹּשֵֹא מִנִּבְלָתָם – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֶמְרָה טֻמְאַת מַשָּׂא, חֲמוּרָה מִטֻּמְאַת מַגָּע, שֶׁהִיא טְעוּנָה כִּבּוּס בְּגָדִים (ספרא שם, ז-ח).

(כו) מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת – כְּגוֹן גָּמָל, שֶׁפַּרְסָתוֹ סְדוּקָה לְמַעְלָה, אֲבָל לְמַטָּה הִיא מְחֻבֶּרֶת. כָּאן לִמֶּדְךָ שֶׁנִּבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה מְטַמְּאָה; וּבָעִנְיָן שֶׁבְּסוֹף הַפָּרָשָׁה (להלן פסוקים לט-מ) פֵּרֵשׁ עַל בְּהֵמָה טְהוֹרָה.

(כז) עַל כַּפָּיו – כְּגוֹן כֶּלֶב וְדֹב וְחָתוּל.
טְמֵאִים הֵם לָכֶם – לְמַגָּע.

(כט) וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא – כָּל טֻמְאוֹת הַלָּלוּ אֵינָן לְאִסּוּר אֲכִילָה, אֶלָּא לְטֻמְאָה מַמָּשׁ, לִהְיוֹת טָמֵא בְּמַגָּעָן; וְנֶאֱסָר לֶאֱכֹל תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים וּלְהִכָּנֵס בַּמִּקְדָּשׁ.
הַחֹלֶד – מושטויל"א [mostoile = סמור (טורף לילי קטן ממשפחת היונקים)].
וְהַצָּב – פרוי"ט [froit = קרפדה^[10]] שֶׁדּוֹמֶה לִצְפַרְדֵּעַ.

(ל) אֲנָקָה – היריצו"ן [heriçon = קיפוד].
הַלְּטָאָה – לוישרד"א [leiserde = לטאה].
חֹמֶט – לימצ"א [limace = חילזון ערום].
תִּנְשָׁמֶת – טלפ"א [talpe = חפרפרת].

(לב) בַּמַּיִם יוּבָא – וְאַף לְאַחַר טְבִילָתוֹ – טָמֵא הוּא לִתְרוּמָה עַד הָעֶרֶב, וְאַחַר כָּךְ וְטָהֵר בְּהַעֲרֵב הַשֶּׁמֶשׁ (יבמות ע"ה ע"א).

(לג) אֶל תּוֹכוֹ – אֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא אֶלָּא מֵאֲוִירוֹ (משנה כלים ב,א; חולין כ"ד ע"ב).
כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא – הַכְּלִי חוֹזֵר וּמְטַמֵּא מַה שֶּׁבַּאֲוִירוֹ.
וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ – לִמֵּד שֶׁאֵין לוֹ טָהֳרָה בְּמִקְוֶה (ספרא שמיני, פרשתא ז,יג).

(לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל – מוּסָב עַל מִקְרָא הָעֶלְיוֹן: "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא" מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר בָּאוּ עָלָיו מַיִם, וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא, יִטְמָא. וְכֵן כָּל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי, וְהוּא בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא, יִטְמָא. לָמַדְנוּ מִכָּאן דְּבָרִים הַרְבֵּה: לָמַדְנוּ שֶׁאֵין אֹכֶל מֻכְשָׁר וּמְתֻקָּן לְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת, וּמִשֶּׁבָּאוּ עָלָיו מַיִם פַּעַם אַחַת – מְקַבֵּל טֻמְאָה לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ נָגוּב. וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְכָל הַנִּקְרָא מַשְׁקֶה – מַכְשִׁיר זְרָעִים לְטֻמְאָה כַּמַּיִם, שֶׁכָּךְ יֵשׁ לִדְרֹשׁ הַמִּקְרָא: אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם אוֹ כָּל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי, יִטְמָא הָאֹכֶל. וְעוֹד לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן, שֶׁאֵין וְלַד הַטֻּמְאָה מְטַמֵּא כֵּלִים; שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ: 'יָכוֹל יְהוּ כָּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלֵי חֶרֶס? תַּלְמוּד לוֹמַר: כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא מִכָּל הָאֹכֶל, אֹכֶל וּמַשְׁקֶה מִטַּמֵּא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, וְאֵין כָּל הַכֵּלִים מִטַּמְּאִין מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס' (ספרא שם, פרק ט,א; פסחים כ' ע"א). לְפִי שֶׁהַשֶּׁרֶץ אַב הַטֻּמְאָה, וְהַכְּלִי שֶׁנִּטְמָא מִמֶּנּוּ – וְלַד הַטֻּמְאָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְטַמֵּא כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְלָמַדְנוּ עוֹד, שֶׁהַשֶּׁרֶץ שֶׁנָּפַל לַאֲוִיר תַּנּוּר וְהַפַּת בְּתוֹכוֹ, וְלֹא נָגַע הַשֶּׁרֶץ בַּפַּת – הַתַּנּוּר רִאשׁוֹן וְהַפַּת שְׁנִיָּה; וְלֹא נֹאמַר: רוֹאִין אֶת הַתַּנּוּר כְּאִלּוּ מָלֵא טֻמְאָה, וּתְהֵא הַפַּת תְּחִלָּה. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, לֹא נִתְמַעֲטוּ כָּל הַכֵּלִים מִלִּטַּמֵא מֵאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס, שֶׁהֲרֵי טֻמְאָה עַצְמָהּ נָגְעָה בָּהֶן מִגַּבָּן (פסחים שם). וְלָמַדְנוּ עוֹד עַל בִּיאַת מַיִם, שֶׁאֵינָהּ מַכְשֶׁרֶת זְרָעִים אֶלָּא אִם כֵּן נָפְלוּ עֲלֵיהֶן מִשֶּׁנִּתְלְשׁוּ (חולין קי"ח ע"ב); שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר: מְקַבְּלִין הֶכְשֵׁר בִּמְחֻבָּר – אֵין לְךָ שֶׁלֹא בָּאוּ עָלָיו מַיִם, וּמַהוּ אוֹמֵר: אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם? וְלָמַדְנוּ עוֹד, שֶׁאֵין אֹכֶל מְטַמֵּא אֲחֵרִים אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר יֵאָכֵל (ספרא שם,א; יומא פ' ע"א), אֹכֶל הַנֶּאֱכָל בְּבַת אַחַת; וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים: אֵין בֵּית הַבְּלִיעָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מִבֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת (יומא שם).

(לה) תַּנּוּר וְכִירַיִם – כֵּלִים הַמִּטַּלְטְלִים הֵם; וְהֵם שֶׁל חֶרֶס, וְיֵשׁ לָהֶן תּוֹךְ, וְשׁוֹפֵת אֶת הַקְּדֵרָה עַל נֶקֶב הֶחָלָל; וּשְׁנֵיהֶם פִּיהֶם לְמַעְלָה.
יֻתָּץ – שֶׁאֵין לִכְלִי חֶרֶס טָהֳרָה בִּטְבִילָה.
וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם – שֶׁלֹּא תֹּאמַר: מְצֻוֶּה אֲנִי לְנָתְצָם; תַּלְמוּד לוֹמַר: וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם, אִם רָצָה לְקַיְּמָן בְּטֻמְאָתָן – רַשָּׁאי (ספרא שמיני, פרק י,י).

(לו) אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם – הַמְּחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְעוֹד יֵשׁ לְךָ לִלְמֹד, יִהְיֶה טָהוֹר הַטּוֹבֵל בָּהֶם מִטֻּמְאָתוֹ.
וְנוֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא – אֲפִלּוּ הוּא בְּתוֹךְ מַעְיָן וּבוֹר וְנוֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם – יִטְמָא. שֶׁלֹּא תֹּאמַר: קַל וָחֹמֶר; אִם מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים מִטֻּמְאָתָם, קַל וָחֹמֶר שֶׁיַּצִּיל אֶת הַטָּהוֹר מִלִּטַּמֵא? לְכָךְ נֶאֱמַר: "וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא" (ספרא שם, פרשתא ט,ה).

(לז) זֶרַע זֵרוּעַ – זְרִיעָה שֶׁל מִינֵי זֵרְעוֹנִין. זֵרוּעַ – שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ: "וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים" (דניאל א,יב).
טָהוֹר הוּא – לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב, שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר וְנִתְקַן לִקָּרוֹת אֹכֶל לְקַבֵּל טֻמְאָה, עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו מַיִם.

(לח) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע – לְאַחַר שֶׁנִּתְלַשׁ (חולין קי"ח ע"ב); שֶׁאִם תֹּאמַר: יֵשׁ הֶכְשֵׁר בִּמְחֻבָּר, אֵין לְךָ זֶרַע שֶׁלֹא הֻכְשַׁר.
מַיִם עַל זֶרַע – בֵּין מַיִם בֵּין שְׁאָר מַשְׁקִין, בֵּין הֵם עַל הַזֶּרַע, בֵּין הַזֶּרַע נָפַל לְתוֹכָן, הַכֹּל נִדְרָשׁ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (שמיני, פרק יא,ו;ט).
וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו – אַף מִשֶּׁנֻּגַּב מִן הַמַּיִם (ב"מ כ"ב ע"א-ב), שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת עָלָיו שֵׁם אֹכֶל; וּמִשֶּׁיָּרַד לוֹ הֶכְשֵׁר קַבָּלַת טֻמְאָה פַּעַם אַחַת, שׁוּב אֵינוֹ נֶעֱקָר הֵימֶנּוּ.

(לט) בְּנִבְלָתָהּ – וְלֹא בַּעֲצָמוֹת וְגִידִים, וְלֹא בְּקַרְנַיִם וּטְלָפַיִם, וְלֹא בְּעוֹר (ספרא פרשתא י,ה; חולין קי"ז ע"ב).

(מ) וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ – חֲמוּרָה טֻמְאַת מַשָּׂא מִטֻּמְאַת מַגָּע; שֶׁהַנּוֹשֵׂא מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְהַנּוֹגֵעַ – אֵין בְּגָדָיו טְמֵאִין, שֶׁלֹא נֶאֱמַר בּוֹ "יְכַבֵּס בְּגָדָיו".
וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ – יָכוֹל תְּטַמְּאֶנּוּ אֲכִילָתוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּנִבְלַת עוֹף טָהוֹר: "נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ" (ויקרא כב,ח), אוֹתָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים בַּאֲכִילָתָהּ, וְאֵין נִבְלַת בְּהֵמָה מְטַמְּאָה בְּגָדִים בַּאֲכִילָתָהּ בְּלֹא מַשָּׂא, כְּגוֹן אִם תְּחָבָהּ לוֹ חֲבֵרוֹ בְּבֵית הַבְּלִיעָה. אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הָאֹכֵל? לִתֵּן שִׁעוּר לַנּוֹשֵׂא וְלַנּוֹגֵעַ כְּדֵי אֲכִילָה, וְהוּא כַּזַּיִת (ספרא שם, פרשה י,ז; נדה מ"ב ע"ב).
וְטָמֵא עַד הָעָרֶב – אַף עַל פִּי שֶׁטָּבַל, צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ.

(מא) הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ – לְהוֹצִיא אֶת הַיַּתּוּשִׁין שֶׁבַּכְּלִיסִין וְשֶׁבַּפּוֹלִין וְאֶת הַזִּיזִין שֶׁבַּעֲדָשִים (ספרא שמיני, פרק יב,א; חולין ס"ז ע"ב), שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁרְצוּ עַל הָאָרֶץ, אֶלָּא בְּתוֹךְ הָאֹכֶל; אֲבָל מִשֶּׁיָּצְאוּ לַאֲוִיר וְשָׁרְצוּ, הֲרֵי נֶאֶסְרוּ.
לֹא יֵאָכֵל – לְחַיֵּב עַל הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל (ספרא שם). וְאֵין קָרוּי שֶׁרֶץ אֶלָּא דָּבָר נָמוּךְ קְצַר רַגְלַיִם, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא כְּרוֹחֵשׁ וָנָד.

(מב) הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן – זֶה נָחָשׁ (ספרא שם,ב; חולין שם). וּלְשׁוֹן גָּחוֹן – שְׁחִיָּה, שֶׁהוֹלֵךְ שָׁח וְנוֹפֵל עַל מֵעָיו.
וְכֹל הוֹלֵךְ – לְהָבִיא הַשִּׁלְשׁוּלִין, וְאֶת הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה (שם).
הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע – זֶה עַקְרָב.
כֹּל – לְהָבִיא אֶת הַחִפּוּשִׁית, איש̃קרבו"ט [escharbot = חיפושית] בְּלַעַז, וְאֶת הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה (שם).
מַרְבֵּה רַגְלַיִם – זֶה נַדָּל (שם), שֶׁרֶץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַגְלַיִם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד זְנָבוֹ לְכָאן וּלְכָאן, וְקוֹרִין צינפיי"ש [çenpiés = נדל, מרבה־רגליים (מלה במלה: מאה רגליים)].

(מג) אַל תְּשַׁקְּצוּ – בַּאֲכִילָתָן; שֶׁהֲרֵי כְּתִיב: נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְאֵין שִׁקּוּץ נֶפֶשׁ בְּמַגָּע. וְכֵן לֹא תִטַּמְּאוּ, בַּאֲכִילָתָן.
וְנִטְמֵתֶם בָּם – אִם אַתֶּם מִטַּמְּאִין בָּהֶם בָּאָרֶץ, אַף אֲנִי מְטַמֵּא אֶתְכֶם בָּעוֹלָם הַבָּא וּבִישִׁיבַת מַעְלָה (יומא ל"ט ע"א).

(מד) כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם – כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי קָדוֹשׁ, שֶׁאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, כָּךְ וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם, קַדְּשׁוּ אֶת עַצְמְכֶם לְמַטָּה (ספרא שמיני, פרק יב,ג).
וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים – לְפִי שֶׁאֲנִי אֲקַדֵּשׁ אֶתְכֶם לְמַעְלָה וּבָעוֹלָם הַבָּא (יומא ל"ט ע"א).
וְלֹא תְטַמְּאוּ וְגוֹמֵר – לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בְּלָאוִין הַרְבֵּה, וְכָל לָאו – מַלְקוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ בִּגְמָרָא: אָכַל פּוּטִיתָא – לוֹקֶה אַרְבַּע, נְמָלָה – לוֹקֶה חָמֵשׁ, צִרְעָה – לוֹקֶה שֵׁשׁ (מכות ט"ז ע"ב; פסחים כ"ד ע"א).

(מה) כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם – עַל מְנַת שֶׁתְּקַבְּלוּ מִצְווֹתַי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם (ספרא שם,פרק יב,ד). [דָּבָר אַחֵר: כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם – בְּכֻלָּן כְּתִיב "הוֹצֵאתִי", וְכָאן כְּתִיב הַמַּעֲלֶה. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִלְמָלֵי לֹא הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין בִּשְׁרָצִים כִּשְׁאָר אֻמּוֹת – דַּיָּם. וּמַעַלְיוּתָא הִיא לְגַבַּיְהוּ, זֶהוּ לְשׁוֹן מַעֲלֶה (ב"מ ס"א ע"ב)].

(מז) לְהַבְדִּיל – לֹא בִּלְבַד הַשּׁוֹנֶה, אֶלָּא שֶׁתְּהֵא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר וּבָקִי בָּהֶן (ספרא שם,פרק יב,ו).
בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר – צָרִיךְ לוֹמַר בֵּין חֲמוֹר לְפָרָה? וַהֲלֹא כְּבָר מְפֹרָשִׁים הֵם! אֶלָּא בֵּין טְמֵאָה לְךָ לִטְהוֹרָה לְךָ, בֵּין נִשְׁחַט חֶצְיוֹ שֶׁל קָנֶה לְנִשְׁחַט רֻבּוֹ (שם,ז).
וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת – צָרִיךְ לוֹמַר בֵּין צְבִי לְעָרוֹד? וַהֲלֹא כְּבָר מְפֹרָשִׁים הֵם! אֶלָּא בֵּין שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי טְרֵפָה כְּשֵׁרָה לְנוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי טְרֵפָה פְּסוּלָה (שם,ח).

הערות

1. רש"י מביא את דברי מדרש תורת כהנים, שלפיהם המלית "את" בפסוק "ואת נבלתם תשקצו" באה לאסור סוגים מסויימים של חרקים.
2. בכתב־יד אחד כתוב אשפרוי"ר (צ"ל: אישפרוייר esparwier); וזה כפי הנראה תיקון מאוחר, המביא שם עוף יותר מצוי, והם דומים מאוד זה לזה. ר' אוצר הלעזים מס' 1683, 2088.
3. לא ברור לי למה הלעז בצורת הריבוי.
4. המלה javan הפכה בצרפתית של היום, בדרך של אטימולוגיה עממית, ל־chat-huant. רש"י מביא את שני הלעזים לתרגם את שני שמות העופות העבריים, אבל נראה, שאינו מכריע איזה מתאים לראשון ואיזה לשני. ראה אוצר הלעזים מס' 72-73.
5. חסר בכתבי־היד במקום זה (ראה להלן מס' 3176).
6. צורה זו של הלעז עדיפה על cigónie, כפי שרשמתי באוצר הלעזים מס' 1677.
7. חסר בדפוס ראשון.
8. המלה huppe בצרפתית של היום, מהלטינית upupa, הושפעה מן הפועל heruper ("להסתמר"), כי הדוכיפת מצטיינת בהסתמרות כרבולתה. באוצר הלעזים מס' 2191 רש"י מתרגם "דוכיפת" בלעז אחר ("טווס־בר"), אך אולי זה השם העממי של אותו העוף.
9. ברבים מכתבי־היד קוראים את הצורה המקבילה לאושט"א laoste; זו, כפי הנראה, נגזרת במישרין מהלטינית locusta, ואילו langoste נתקבלה בצרפתית דרך הפריבנסילית.
10. שני הלעזים האחרונים מופיעים בכתבי־היד בגרסאות שונות ומשונות. כפי הנראה נשכחו שמות החיות האלה בדורות שאחרי רש"י. במקום froit קוראים בשלושה כתבי־יד בוט"ו (צ"ל בו"ט bot), שם אחר לקרפדה, ובשניים טרטוג"א tartuge או משהו דומה, כלומר "צב".