חולין סה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ציפורת כרמים אין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת מנין ת"ל (ויקרא יא, כב) סלעם זה ניפול למינהו להביא את האושכף ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב מנין ת"ל חרגול זה רשון למינהו להביא את הכרספת ואת השחלנית ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת הבא ויש לו גבחת הבא ואין לו זנב הבא ויש לו זנב הבא ואין ראשו ארוך הבא וראשו ארוך מנין אמרת הרי אתה דן בנין אב משלשתן לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם הצד השוה שבהן שיש לו ד' רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו אף כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו והלא הצרצור הזה יש לו ארבע רגלים וד' כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו יכול יהא מותר ת"ל חגב ששמו חגב אי שמו חגב יכול אין בו כל הסימנין הללו ת"ל למינהו עד שיהא בו כל הסימנין הללו פריך רב אחאי מה להנך שכן אין ראשן ארוך וכי תימא כיון דשוו בד' סימנין מייתינן ולא פרכינן אי הכי חרגול נמי דשוו להו לא ליכתוב ותיתי מארבה וסלעם אלא איכא למיפרך מה להנך שכן אין להן זנב ה"נ איכא למיפרך מה להנך שכן אין ראשן ארוך אלא אמר רב אחאי סלעם יתירא הוא לא ליכתוב רחמנא סלעם ותיתי מארבה ומחרגול דמאי פרכת מה לארבה דאין לו גבחת הרי חרגול דיש לו גבחת מה לחרגול דיש לו זנב הרי ארבה דאין לו זנב סלעם דכתב רחמנא ל"ל אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לראשו ארוך
רש"י
עריכהציפורת כרמים - מין ארבה שלשניהם אין גבחת:
ואין לי אלא - מין חגבים הבא לפנינו ואין לו גבחת יש לנו להביאן מארבה שיש כאן כלל ופרט וכלל כדמפרש לקמיה אשר לו כרעים תאכלו כלל ארבה פרט למינהו חזר וכלל ויש לך לרבות בכעין הפרט הדומין לו בכל סימנין שיש לו ארבע סימנין דמתניתין ועוד חמישי:
שאין לו גבחת - שאין ראשו מרוט:
הבא לפנינו ויש לו גבחת - שאינו דומה לארבה אלא בארבעה סימנין האמורין במשנתנו:
ת"ל סלעם זה ניפול - ולזה יש גבחת והכשירו הכתוב והדר כתב למינהו להיות כלל ולידון עם אשר לו כרעים בכלל ופרט וכלל ומביא בכעין הפרט את הדומה לו דהיינו אושכף וה"ה ליוחנא ירושלמית וחדא מינייהו נקט דיש לו גבחת ולקמיה פריך הא אמרן לעיל סלעם הוא רשון והכא מפרש ליה זה ניפול:
ואין לי - להכשיר בשני דינין של כלל ופרט הללו:
אלא הבא לפנינו ואין לו גבחת - דאיתרבי מלמינו דארבה:
והבא ויש לו גבחת - דאיתרבי מלמינהו דסלעם:
והבא ואין לו זנב - כלומר ובלבד שיבא לפנינו ונראה שאין לו זנב דלארבה וסלעם אין זנב ואכתי חמשה סימנין נינהו:
הבא ויש לו זנב מנין - שאינו צריך לחזור אלא אחר ארבעת הסימנין:
ת"ל חרגול - דיש לו זנב ולמינהו חזר וכלל להכי לידון כעין הפרט ולהביא הכרספת והשחלנית וה"ה לערצוביא ואי נמי היא היא מר קרי ליה הכי ומר הכי:
ואין לי אלא הבא לפנינו - בין אין לו גבחת ובין יש לו ובין שאין לו זנב ובין שיש לו דהא כולהו איתרבו:
והבא ואין ראשו ארוך - כלומר ובלבד שיהא בא לפנינו ואין ראשו ארוך דהיינו חמשה סימנין דהנך כולהו אין ראשן ארוך:
הבא וראשו ארוך מנין - ובלבד שידמה בארבעת הסימנין:
הרי אתה דן כו' לא ראי כו' - שיש בזה מה שאין בזה ועל כרחך אין סימני הטהרה תלוי בזנב ובגבחת לא ביש לו ולא באין לו שהרי יש כאן אין לו וכשר ויש לו וכשר:
הצד השוה שבהן כו' אף כל כו' - ואפילו ראשו ארוך ולקמיה פריך מה להצד השוה שבהן שכן אין ראשן ארוך וקרצולין גרסינן ובין האי תנא לתנא דלעיל ליכא אלא הך דרשה דהאי מרבה ראשו ארוך ותנא דברייתא דלעיל לית ליה:
הצרצור - מין חגב טמא:
ת"ל חגב - דלא איצטריך דהא איתרבו כל השוין להו בארבעה סימנין:
ששמו חגב - וכל האמורין למעלה שמם חגבים:
יכול אין בו כל הסימנין הללו - ולקמן פריך מנא תיתי והא ארבה וחרגול כתיבי:
ת"ל למינהו - דחגב והיינו כללי כללות ופרטי פרטות דאמרינן לעיל דהאי חגב ולמינהו יתירי נינהו לדרשה וסלעם נמי מייתרינן ליה לקמן: ה"ג פריך רב אחאי עד תנהו ענין לראשו ארוך והדר גרסינן במאי קמיפלגי עד כי האי גוונא מהכא והדר גרס אמר מר אי שמו חגב וכו':
מה להצד השוה שבהן וכו' - דהא ע"כ עד דדמי ליה לפרט בכל צדדין בעינן לתנא דבי רבי ישמעאל:
וכ"ת - ס"ל דכיון דדמי ליה במקצת מרבינן ליה בכעין הפרט כדפליגי תנאי בעלמא בכל כלל ופרט וכלל דאיכא למאן דאמר כללא קמא דוקא והוה ליה כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט ואהני כללא בתרא שהוא מוסיף על הפרט מידי דדמי ליה לפרט בכל צדדין ואיכא למאן דאמר בתרא דוקא והוה ליה כלל מוסיף על הפרט ואיתרבו כל מילי ואהניא כללא קמא למהוי בכלל ופרט למעוטי מידי דלא דמיא ליה לגמרי אבל מידי דדמי ליה במקצת לא מצי למעוטי דהא בתרא דוקא ותנא דבי רבי ישמעאל כמאן דאמר בתרא דוקא ס"ל:
אי הכי - חרגול לא ליכתוב דאתי מארבה וסלעם ואע"ג דלהן אין זנב ולו יש זנב:
אלא - מאי טעמא לא אייתי מינייהו משום דאיכא למיפרך כו' וה"נ איכא למפרך:
ותיתי מארבה וחרגול - בהצד השוה שבהן דארבעה סימנין:
דמאי פרכת - להצד השוה אי פרכת מה לארבה שכן אין לו גבחת תאמר בסלעם הרי חרגול יוכיח ומה לחרגול דיש לו זנב הרי ארבה דאין לו זנב וחזר הדין הצד השוה שבהן ששוין בארבעת סימנין ואין ראשן ארוך:
תנהו ענין - זו מדה בתורה דבר שאינו ענין לגופו תנהו ענין לדבר אחר:
תוספות
עריכהואין ראשו ארוך ניבעי בהדי הנך שלשה סימנים משום דסברא הוא לרבויי סימן דגרוע מכולהו וריב"א מפרש שאין שום מין חגב שהוא חסר מהנך ארבעה סימנים דמתני' שלא יהא חסר כמו כן או ראשו ארוך או סימן אחר בהדיה אבל אפשר שחסר סימן של ראשו ארוך ויהיה לו ארבעה סימנים דמתניתין וא"ת דהשתא משמע דלתנא דבי רבי ישמעאל ולתנא דמתניתין שרי ראשו ארוך ובמסכת שבת בשלהי פרק רבי עקיבא (דף צ:) נמי אמרינן דרב כהנא מעבר שושיפא אפומא א"ל רב שקליה כי היכי דלא נימרו מיכל קא אכיל ליה וקא עבר משום אל תשקצו את נפשותיכם משמע דליכא איסור משום חגב טמא ולא אסר ליה אלא מפני שהוא חי ושושיפא הוא ראשו ארוך כדאיתא פרק אין מעמידין (דף לז.) גבי העיד יוסי בן יועזר על איל קמצא דכן שמפרש רב פפא דאיל קמצא הוא שושיפא ופליגי יוסי בן יועזר ורבנן בראשו ארוך ורב חייא בר אמי אמר סוסבל ופליגי בכנפיו חופין את רובו אי בעינא רובא דמנכר אבל בראשו ארוך דכ"ע לא פליגי דאסור וזהו תימה דכיון דקי"ל דראשו ארוך שרי אמאי קאמר התם רב חייא בר אמי דאסור לכולי עלמא ונראה לר"ת דגרס התם דכולי עלמא לא פליגי דשרי וכן מצא בספר ישן: לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי שניהם. מה שלוקח תחלה ארבה וחרגול ומניח סלעם עד לבסוף אף על פי שהוא כתוב תחלה במקרא קודם חרגול זהו לפי שארבה וחרגול חלוקים זה מזה יותר ממה שחלוק כל אחד מהם מסלעם כי כל אחד מהם אין חלוק מסלעם אלא מדבר אחד או מגבחת או מזנב אבל ארבה וחרגול חלוקים זה מזה בשני דברים שארבה אין לו גבחת ואין לו זנב וחרגול יש לו שניהם כדמוכח בסוגיא דחרגול יש לו גם גבחת כשיבא לפרש דסלעם קרא יתירא הוא ועוד י"ל דלכך תפס ארבה וחרגול לפי שהם עיקר הדרשה כדמוכח בסמוך דמסיק דסלעם קרא יתירא הוא ואתא למשרי דראשו ארוך:
וכי תימא כיון דשוו בארבע סימנין מייתינן ולא פרכינן. דסבירא ליה כללא בתרא דוקא כמו שפי' בקונטרס ולהכי לא איצטריך להו לכולהו צדדין כדאמר בפ' בכל מערבין (עירובין כח.) דלמאן דאית ליה כללא בתרא דוקא מרבינן כל דדמי ליה בשני צדדין אבל מאן דאית ליה כללא קמא דוקא לא מרבינן עד דדמי ליה משלש צדדין אי הכי חרגול דאית ליה זנב נמי לא ליכתוב כו' אלא על כרחך מדאיצטריך למכתב חרגול משום דלא הוה ילפינן ליה מארבה וסלעם לפי שיש לו זנב אם כן סבירא ליה דכללא קמא דוקא ולהכי מצריך שיהא דומה בכל הצדדין הואיל ובו גם צד שאין ראשו ארוך נצריך שיהא בו וא"ת ואפילו יסבור דכללא קמא דוקא לא יצריך יותר משלשה סימנין דהא בפרק בכל מערבין (שם כח.) לא מצרכינן אלא רק שלשה צדדין אפילו למאן דאית ליה דכללא קמא דוקא והוה מצי לשנויי דהכא נמי לא ילפינן מפרט אלא שני סימנים דארבעה כנפים וכנפיו חופין את רובו אבל סימן דקרצולים ורגלים כתיב בהדיא אשר לו כרעים ממעל לרגליו ולא אתו מפרטא הלכך אי אמר כללא קמא דוקא מצריכי נמי או זנב או אין ראשו ארוך והשתא לא ילפינן מן הפרטות רק שלשה צדדין כמו בעירובין (ג"ז שם) ומיהו לא צריכינן לשנויי הכי אלא אפי' יהיו קרצולין כאן בחשבון הג' צדדין ונאמר שלא נכתבו כדי להוסיף
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ג (עריכה)
מאי גבחת שממורט בפניו:
הבא ואין רא שו ארוך כלומר דגובאי וסלעם וחרגול שלשתן אין ראשן ארוך. לא ראי שניהם כראי סלעם דארבה אין לו גבחת וסלעם יש לו גבחת (וחרגול) לא ראי חרגול כראי סלעם דחרגול יש לו זנב וסלעם אין לו ז נב לא ראי ארבה כראי חרגול כלומר דארבה אין לו גבחת וחרגול יש לו גבחת[2] ואתי כל דדמי ליה משני צדדין כלומר דמותר. וזה [שראשו ארוך] לא דמי אלא מצד אחד כלומר בד' סימנים לא בראשו שיהא שוה להן לכל צד שיהא לו ד' סימנין ולא יהא ראשו ארוך. ואתי כל דדמי ליה מצד אחד כלומר אם לו ד' סימנין זהו צד אחד אף על דלא דמי ליה בצד אחר שראשו ארוך מרבינן ליה. מהיכא תיתי ארבה וחרגול כתיב. ובעינן דיהא שוה לארבה וחרגול מה ארבה וחרגול דיש להן ד' סימנין אף כל (ונרבי) [ולא נרבי] אלא שיש בו ארבעה סימנין:
ה"ג: לא ראי ארבה כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי ארבה ולא ראי שניהם כראי חרגול. וי"ס שכתוב בהם לא ראי ארבה כראי חרגול וק' דהא כולהו מארבה וחרגול אתו כדאמר רב אחאי לקמן.
ובתוס' מפרשים לפי המסקנ' דברייתא הכי קתני הרי אתה דן בנין אב וכו' וכיון דמבנין אב אתו כולהו ובנין אב בתרתי מינייהו בארבה וחרגול אתו א"כ סלעם הוי קרא יתירה ואתי מניה ראשו ארוך והא דפריך רב אחא מה להצד השוה שבהן וכו' משום דבמה הצד כל דהו פרכינן ודקאמרי' וכ"ת וכו' לומר דדילמא כיון דשוו בב' צדדין אתי במה הצד.
והאי בנין אב דקאמרי'הצד השוה שבהן ק"ל דהא כלל ופרט וכלל דרשי' בהו ולא מבנין אב אתו כדמפ' ואזיל ורש"י ז"ל מערב דין בנין אב לכלל ופרט דמסקנא אלא יש לפרש דה"ק ר' ישמעאל אלו כללי כללות אם אתה דורשן בכללין אתיא שאפי' למינהו כלל הוא אעפ"י שהכלל הראשון מרובה ממנו ואלו פרטי פרטות אם אתה עושה הכל פרט כלומר דאי מבניינא דפרטין אתי ואי מכללא אתי ומפ' בנין אב ועיקר טעמא אכלל ופרט ורב אחאי למאי דדריש בנין אב פריך דמה הצד כל דהו נמי פרכינן וכ"ש דהא כעין קולא וחומרא הוא וצ"ע. ותנא דבי רב טעמיה משום דלא דריש למינהו בכלל משום דבעי' דמי כללא בתרא לכללא קמא.
ויש ששואלין כאן, מה ראית לרבות ראשו ארוך ולמעט מה שאין בו כל הסי' הללו איפוך אלא למעט ראשו ארוך ולרבות מה שאין בו א' מן הסי' כגון שאין כנפיו חופין את רובו.
ויש מתרצים, מסתברא ראשו ארוך הו"ל לרבויי ולמעט מי שאין בו כל הסי' מפני שהד' כנפים וחופין את רובו דומין לקרסוליים וב' רגלים שפי' בהן תורה שאף הן מסייעי' אותו לנתר על הארץ.
ויש מי שאומר שהצרצור הזה ראשו ארוך ומאחר שהוצרך הכתוב למעט אותו מפני שאין שמו חגב ש"מ שכל מי ששמו חגב אעפ"י שראשו ארוך טהור שאם אין אתה אומר כן למה הוצרך הכתוב למעט מי שאין שמו חגב שאין בכלל שאר המינים מי שאין שמו חגב אלא הצרצור הזה והוא ראשו ארוך.
וא"ת א"כ סלעם דכתב רחמנא ל"ל כיון דכתב רחמנא חגב למעוטי צרצור ממילא שמעי' שמי שראשו ארוך ושמו חגב טהור לאו מילתא היא דאי כתב רחמנא חגב לחודיה ולא כתב סלעם הייתי אומר חגב לרבות כל שראשו ארוך בין שמו חגב בין שאין שמו חגב דהא מיעוט' צריך אבל עכשיו שכתב סלעם לרבות ראשו ארוך כל שראשו ארוך במשמע התר הוא למה כתב חגב ע"כ למעט מי שאין שמו חגב דהיינו צרצור ולמדנו למי שראשו ארוך ושמו חגב שהוא טהור.
ומשמע דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל כר' יוסי דאמר שמו חגב אבל תנא דבי רב לא דריש להו בכללי כללות ובפרטי פרטות לא דריש חגב למעוטי מי שאין שמו חגב.
וא"ת א"כ היכי אמרי' בגמ' במאי קמפלגי בראשו ארוך נימא נמי בשאין שמו חגב י"ל מפני שכולו שמן חגב חוץ מן הצרצור הזה שנתמעט מפני שראשו ארוך כמו שפי' ואפשר לפ' דלתנא דבי רב נמי לר' יוסי שמו חגב בעי' ואע"ג דלא אמעיט מחגב אין בכלל אלא מה שבפרט והיינו כולהו שמן חגב ולרבנן בסי' אמרי' בשמא לא אמרי' ומש"ה אמרינן בראשו ארוך קמפלגי משום דשמו חגב ואין שמו חגב פלוגת' דר' יוסי ורבנן היא ותנא דבי רב נמי אית ליה שמו חגב לר' יוסי אלא בראשו ארוך פליגי אליבא דנפשייהו ומסתברא דתנא דמתני' לית ליה הכי אלא כל שיש לו ד' סי' הללו טהור אע"פ שראשו ארוך ואין שמו חגב וליכא למימר מאי דלא פריש במתני' פריש בברייתא דהא בהדיא קתני כל שיש לו ד' רגלים וקרסולים וכנפיו חופין את רובו אלמא אין מקפידין על הראש ועל השם כלל.
ואנן כרבנן דמתני' קי"ל דכל שיש לו רגלים וד' כנפיים וקרסולים וכנפיו חופין את רובו טהור ותנא דבי רב ור' יוסי ור' ישמעאל יחידאי נינהו וליתא הלכתא כוותייהו. וכן נרא' שהוא דעת רבינו הגדול ז"ל שכתב משנתי' סתם והדבר ידוע שבכל כיוצא בה הלכה כחכמים.
וא"ת ראשו ארוך מנ"ל והיכי דריש איכא למימר מלמינהו ד' פעמים נתרבה כל שיש לו ד' סי' הללו.
והכי תני לה בספר' אין לי אלא אלו בלבד מניין לרבות שאר מינין ת"ל למינהו ריבה הא כיצד היה למד סתום מן המפורש מה ארבה מפורש שיש לו ד' כנפים וד' רגלים וקרסולים וכנפיו חופין את רובו ר' יוסי אומר ושמו חגב ואע"ג דתניא התם נמי (איכא מגוניי) [למינהו למינהו ד' פעמים להביא] וכו' ומפרשים הכא למעוטי ראשו ארוך איכא למימר תברא מי ששנה זו לא שנה זר וב' ברייתות הן בודאי ודין א' הוא אע"פ שתוספות זו לזו ויש כיוצא בהן שם בספרא [א"נ] א"ל סיפא מדרשו של ר' יוסי הוא (שיש) [דסובר והוא] ששמו חגב שאין בכלל אלא מה שבפרט ואע"פ שהדברים נראין כן יש לחוש למי שראשו ארוך דילמא לא פליג תנא דבי רב אמתני' ואין להורות בו הל' למעשה ואע"ג דתנא דבי רי"ש שרא ליה תנא דבי רב דשגורה בפי הכל עדיפי ועוד דלא אשכחן דדריש כללי ופרטי בכה"ג אלא תנא דבי רי"ש כדמפו' הכא ובמס' זבחים וסוגיא דבפ' אין מעמידין הכי מכרעא טפי דראשו ארוך אסור.
והרמב"ם ז"ל התיר ראשו ארוך כדתנא דבי רי"ש ומסתברא כוותיה ממעשה דרב כהנא דהוה מעבר שושיפא אפומיה קמי דרב לומר דשרי כדאי' בשלהי פ' ר"ע (שבת צ,ב) ומעשה רב אבל אסר הרב ז"ל כל שאין שמו חגב כר' יוסי ותמהני עליו דר' יוסי יחידאה היא ולית דחש ליה במקום רבים.
ושוב מצאתי לרש"י ז"ל שכתב שכל ד' סי' מצויין באותם המקומות אבל יש שראשן ארוך ויש להם זנב וצריך שיהא שמו חגב ובזה אין אנו יודעים להבדיל ביניהם ואינו מתברר מדבריו אם הוא אומר שבאותן שראשן ארוך צריך לידע ששמו חגב אבל באותן שראשן קצר אי אתה צריך לחזור עליו כמו שפי' למעלה או שמא הוא פוסל כל שראשו ארוך כתנא דבי רב וכל שאין שמו חגב כר' יוסי להחמיר וב' מיני טומאה מנה וצ"ע בדברי הגאונים הראשונים ז"ל והרב אברגלוני ז"ל פסק שמו חגב.
וק' לן למינהו דכתב רחמנא גבי סלעם ל"ל בשלמא דאחריני לכלל ודחגב לומר עד שיהיו בו כל הסי' הללו וי"ל לרבות כל שראשו ארוך ומיניו שלא תאמר אחד מן המיני' ריבה ולא יותר. ויש מתרצים דאי לאו למינהו הו"א סלעם למעוטי מינו אתא דהא אי לא כתב רחמנא סלעם אתא מבינייא ולפי' כתבי' רחמנא לומר שלא נתרבה אלא הוא ולא לשאר מיניו להכי כתב רחמנא למינהו הלכך סלעם לרבויי ראשו ארוך הוא דאתא כך מצאתי, ואינו מחוור.
ולי נראה איידי דכתב רחמנא האי כתב האי דהא תרי מייתרי דבחד למינהו סגי לכלל ופרט וכלל דחגב צריך תרי מייתרי בהו.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה