חידושי הרמב"ן על הש"ס/יבמות/פרק ט
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
מתני':יש מותרות וכו'. מתני' סדרא דרישא מפר' ואזיל דהכי אורחיה דתנא כדאמרינן בנדרים והא דמאחר מותרות לאלו ואלו מפני שהן שאר כל הנשים ומשום שארא קתני לאלו ולאלו דמאי קמ"ל ותימה כולה מתני' למה לי דהא תנינא בפ' כיצד (דף כ') איסור מצוה ואיסור קדושה איכא למימר אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן דלא תנן.
שניות מדברי סופרים שני' לבעל ולא שני' ליבם. תמיהא לי אמאי לא נקיט כסדרא דרישא [מעיקרא] שני' ליבם ולא שני' לבעל וא"ל כיון דשניות מדאורייתא שרו איסורא חביבא ליה דאפי' מבעל תצא.
ואין לה כתובה ולא פירות וכו'. אבל לענין מציאתה ומעשה ידי' והפרת נדרי' לא תנן א"ל כיון שהיא מרגילתו לדידה קנסינן בדידי' לדידי' לא קנסינן בדידה וא"ל ק"ו כתובה דלמשקל ומיפק קנסו' כ"ש בהנך דלמיקס קמי' דקנסי' כדי שתהא כזונה אצלו.
אבל מצינו בתוספתא הדבר מפורש אלמנה לכהן גדול גרושה וכו' הרי הן כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירות מזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידי' ובהפרת נדריה יורשה ואין מטמא לה שניות מדברי סופרים אינן כאשתו לכל דבר אין להם כתובה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואין זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידי' ולא בהפרת נדריה יורשה ומטמא לה ע"כ בתוספתא מסכת זו פ' ב'.
אבל ראיתי בירושלמי (ט,ד) לשון אחר: ולא פירות אמר ר' ירמיה שאין לו עליה אכילת פירות תנא ר' יוסי צירניי' קומי ר' ירמיה ופליג על ר' ירמיה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה מהו ולא פירות שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל ונראין הדברים שאלמנה לכהן גדול כאשתו לכל דבר ושני' אינו כאשתו לכל דבר כדתניא בתוספתא, ועיקר.
מיהו נראה דמעשה ידיה בזמן שהוא מעלה לה מזונות כגון שזן ועשתה ואח"כ באו לב"ד יש לו וכן לאחר מיתה יורשין זנין נוטלין מעשה ידיה אבל מחיים בזמן שלא זנה כיון שאין לה עליו מזונות אף הוא אין לו מעשה ידיה שאפילו בשאר הנשים נמי קרוב הדבר לדון כן כשתבעה ולא רצה לזון ועשתה לעצמה ובאו לב"ד.
ומה שאמרו שיש להם פירות תמהני לרבא דאמר במסכת כתובות (דף נ"ב) אלמנה לכהן גדול אינה פודה [וגם הוא] האיך יאכל פירותיה ושמא י"ל שיכולה להוציא ממנו [על פדיונה] פירות שאכל כיון שאין עליו לפדותה ודומיא דאין להם פירות דסיפא קתני אבל דין פירות ממש אין להם.
גמ': הא דאמרינן כל היכא דאיהו מוזהר היא נמי מוזהרת. קשה לי תיפוק ליה דהא איכא מ"מ משום ולפני עור לא תתן מכשול דהא שוה בכל ועוד הא דמדמי לה בסמוך ללאו דטומאה מי דמי התם משום קדושה דכהנים הוא וכהנות לית להו קדושה זו אבל היכא דאיהו מוזהר משום לתא דידיה היא מוזהרת [משום לפ"ע] ואמאי לא תהא מדה זו נוהגת בהן ויש לומר לעולם משום לפני עור לא תתן מכשול איכא אבל ללקות עליו משום לאו המיוחד בה מהדרינן והא דמדמה לה ללאו דטומאה משום דבכל עסק דין כהנים אין נשים בכלל לא כהנית ולא ישראלית ואפי' משום ולפני עור לא תתן מכשול נמי י"ל דגבי השוה בכל כתיב אבל לאו שאינו שוה בכל אינו נוהג בהן לא מחמת עצמן ולא מחמת אנשים ובמסקנא איתרבי להו לכל מילי, חוץ מדבר הבא מחמת קדושת עצמן כגון טומאה ולינשא לפסולין.
שני' לבעל ולא ליבם יש לה כתובה מיבם או אין לה. פי' בשכנסה קא מיבעי' לי' מדאמרי' או דילמא כיון דאי לית לי' מראשון תקינו לה רבנן משני וההוא ליתא אלא בשכנסה דתנן כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ועלה איתמר ואי לית לה מראשון תקינו לה משני ויהבינן נמי טעמא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא ליתא אלא בשכנסה הילכך בעיין נמי בשכנסה ואם בא לשהות עמה הא קיימא לן אסור לאדם שישהא עם אשתו בלא כתובה שעה אחת אלא כשבא עלי' וקנאה והוא בא להוציאה בגט קודם שיכתוב לה ופשטינן דלית לה הילכך אפילו שהה עמה י' שנים אם לא כתב לה אין לה כלום אלא שאסור לו לשהותה.
ואלו שני' ליבם ולא שני' לבעל לא מיבעיא לן כלל דודאי מבעל אית לה כתובה מה בין זו למי שאין לה יבם וכי עריות שאמרו פטורות מן החליצה ומן היבם אין להם כתובה ומיבם נמי פשיטא לן דלית לה כשאר הנושא שניות.
אבל בירושלמי (ט,ד) שני' ליבם לא שני' לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל מהו שיהא לה כתובה אי אצל היבם מאחר שהיא אסורה לו אין לה כתובה או מאחר שכתובתה על נכסי בעלה הראשון והיא מותרת לו יש לה ומסתברא בגמרא דילן לא מספקא לי' כדכתבי'.
כי תניא ההיא לאחר מיתה. פי' לדברי האומר בתרי זמני הוי חזקה אפילו להפסידה כתובה מפרש לה בשנשאת כבר לשנים והכיר בה דכיון דהכיר אינה מפסדת אפילו בשלישי והרב אב ב"ד ז"ל דחאה לאותה סברא מזו (וגם ] אנו דחינוה מדברי ראשונים.
ולר' אליעזר בן יעקב דאמר יש חלל מחייבי עשה הא לא מרגלא ליה. קשה לי לימא בעולת עצמו איכא בינייהו מאן דאמר דאורייתא הא נמי דאורייתא מאן דאמר מרגלא הא היא מרגלא ליה שאין הולד חלל וכן היא אינה מתחללת כדפרשינן בהבא על יבמתו (דף נ"ו) וי"ל דלא פשיטא דרב דאמר מוציאה בגט אלא קס"ד ואם נשא נשוי לגמרי ויש לה כתובה מפני שסופה להיות בעולה תחתיו כדאיתא התם (דף ס') .
אלא אמר ר' אשי מחזיר ספק סוטתו איכא בינייהו. לאו דוקא מחזיר, שאם גרשה מאי היא דאמרן ולר' מתי' בן חרש דאמר עשאה זונה הא לא מרגלא לי' הא מרגלא לי' דכבר היא פסולה לכהונה ואע"ג דבבת כהן לא נפסלה מן התרומה אלא בבעילת זנות זה מ"מ משכחת לה בבת ישראל דודאי מרגלא לי' אפילו לר' מתיא בן חרש אלא מחזיר היינו שמתחלתו הרחיקה ועכשיו החזירה לביתו ובשכתב לה כתובה עסקינן שאלו לא כתב כיון שאינה שותה אינה נוטלת כתובה אי נמי שרצתה לשתות ולא רצה להשקותה ובדין הוא דלוקמה במסקנא בספק סוטתו שגרשה ובת ישראל היא אלא עדיפא טפי כדמוקי לה בסוטה ודאי.
ופירש"י ז"ל שאין הולד ממנה ממזר כדאמרינן הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר ואפילו מאן דלא בעי חייבי לאוין דשאר דהא מפרש בהו קרא דתפסי בהו קדושי ואין לך ממזר במקום קדושין לעולם כדפרישית בפרק ד' אחין.
שמעי' מינה דולד סוטה מן הבעל כשר אפילו מדרבנן שאלו היה ממזר מדבריהם הא לא מרגלא לי' מידי כדאמרן גבי חלוצה כיון דפסול זרעה מדרבנן הוא מרגילה.
ושמעי' מהא דליתא למאי דכתב ר"ח ז"ל דאע"ג דממזר גמור לא הוי מדרבנן הוי דומיא דאשה שהלך בעלה למדינת הים ויש אומר שהולד מסוטה פסול אפילו לקהל אלו דבריו ז"ל ואינם נכונים שלא אמרו באשה שהלך בעלה למדינת הים אלא בנשואין מפני שהקלו בה משום עגונה בתחלתה החמירו עלי' בסופה להצריכה גט משניהם כדי שלא יאמרו גירש זה ונשא זה והוא שהחזירה בלא גט של שני [הולד ממזר] הא החזירה בגט אין הולד ממזר כלל ועוד אני עתיד לבאר זה במקומו בע"ה.
הא דאמרינן הא מני ר' מאיר היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים דתניא וכו'. פירש"י ז"ל מדקתני מעשר ללוי דומיא דתרומה לכהן מה תרומה אכילתה כנתינתה לכהן ולא לזר אף מעשר ללוי אכילתו כנתילתו ללוי ולא לזר דאי לאו הכי סבירא ליה תרומה למאי קתני לה ועוד מדקא מהדר לי' ר' אלעזר לשון התר מכלל דר' מאיר נמי באיסור והתר איירי.
ולא מחוור לי, דאי מטעמא קמא נימא נמי ר' עקיבא היא דתניא לקמן (יבמות דף פ"ו) תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי אלמא אמרינן בכולי תלמודא ר"מ ולאו ר"ע ולעיל בפרק הערל (יבמות דף ע"ד) נמי הכי משמע ודקאמר משום דמהדר ליה לר' אלעזר לשון התר הא מקשי' בגמרא מתירו מכלל דאיכא מאן דאסר אלא אימא נותנו לכהן.
אלא משמע דרב נחמן אמר שמואל לאו מגופא דברייתא משמע להו הכי אלא משום דנקיטי טעמי' דר"מ משמי' דגמרא וקבלה כדמפרש ליה נמי רב אחא ברי' דרבא משמי' דגמרא מרבו ורבו מרבו עד ששמעו משמו של ר' מאיר ומהכא נפקא לן בכל דוכתא.
ה"ג רש"י ז"ל: מר ברי' דרבינא אמר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות הניחא למאן דאמר משום יחוד אלא למאן דאמר משום גרושה גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר ולטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה. ופי' רישא כדאוקימנא באכילה ור' מאיר וסיפא בת לוי לכהן ובת הן ללוי דקתני לגבי מעשר לומר שאין חולקין לה מעשר בבית הגרנות בלא בעלה ואקשי' למאן דאמר משום גרושה גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר ומאי טעמא גזור בה רבנן ולטעמיך גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה וקתני התם אשה אין חולקין לה תרומה על הגורן ולא פליג בין בת ישראל לכהן ובין בת כהן לכהן מדלא קתני בהדיא בת ישראל אין חולקין לה תרומה.
וקשה לי מאי פריך אמתניתין דהכא דילמא סבירא ליה לתנא דמתניתין מעשר ראשון ללוי ולא לכהן והאירוסין פוסלין בת לוי מחלוקת מעשר כשם שפוסלין בת כהן בתרומה ובת כהן ללוי אין האירוסין מאכילין כלומר אין נותנין לה מעשר ואיכא למימר בת לוי לכהן אין האירוסין ואפילו נשואין פוסלין אותה אף מחלוקה לפי שאין אירוסין פוסלין אלא בדבר האסור לו באכילה אבל מחלוקה בדברי' המותרין לו לא פסלי אלא אפילו הוא שקיל בשביל אשתו אלא גזירה משום גרושה בת ישראל ופי' נכון הוא לפי זו הגרסא (שיכולים) [שאין יכולים] לפרש דכולה מתניתין מוקי בחלוקה ודלא כר"מ.
אבל כתוב בנוסחאות מר ברי' דרבינא אמר לומר שאין חולקין לה תרומה ומעשר בבית הגרנות הניחא וכו' גרושה בת כהן מי לא אכלה בתרומה ועוד גרושה בת לוי מי לא אכלה במעשר אלא גזירה משום גרושה בת ישראל ופירוש לפי גרסא זו מר ברי' דרבינא אמר כל היכא דקתני לא תאכל במעשר בין ברישא בין בסיפא לא אכילת מעשר אלא חלוקה ואקשי' תינח רישא בת ישראל ללוי בת לוי לישראל שהאירוסין פוסלין ואין מחלקין אלא סיפא בת כהן ללוי ובת לוי לכהן בת כהן ללוי למאן דאמר משום גרושה גרושה בת כהן מי לא אכלה אפילו בתרומה וכ"ש שאינה מחוללת מן המעשר משום שהיא גרושה ומחלקין לה ועוד בת לוי נמי קשיא וכי אינה אוכלת במעשר כשתתגרש ולמה אין מחלקין לה וא"ת משום שאינו יוצא ידי נתינה שהאירוסין פוסלין והא בין לר' אליעזר בין לר"ע בתר עזרא מעשר ראשון לכהן ומתניתין דינא דהאידנא קתני דקודם עזרא לא איכפת ליה שאלו לדברי תורה ארוסה בת ישראל לכהן אוכלת היא בתרומה ויש לשון אחר במקצת נוסחאות ואינו כלום.
והדרא אכלה בשביל בנה מנא לן. משמע מהכא דפשיטא לי' דאוכלת מעיקרא בשביל בנה וקשיא לי' לראב"ד ז"ל מנא לן אי משום דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ודרשינן קרי בי' יאכילו מי הכריחך לדרוש כן והלא צריך הכתוב לאמרו כדאמרינן במסכת גיטין (דף מ"ג) אם קנין כסף אוכל יליד בית לא כ"ש אלו כן הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו שוה כסף אף יליד בית שיש בו שוה כסף מנין אע"פ שאינו שוה כלום ת"ל ויליד ביתו ולא עלתה בידו.
ולעניותינו ודאי פסוק מיותר לידרוש הוא, דא"כ ליכתוב רחמנא קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו א"נ קנין כספו ויליד ביתו הוא יאכל בו הם יאכלו בלחמו ודאי קרא יתירא וקרי בי' יאכילו ויליד ביתו תרתי דרשינן בי' לעבד שאינו שוה כלום שאוכל ולזרעה שמאכיל.
אמר ר' אבא בת ובת. קשה לי והא מיבעי לי' לדרשא אחריתא דאמרינן בפרק אלמנה לכ"ג (יבמות דף ס"ט) מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצא עכו"ם ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה דאפילו כי לית לי' זרע פסולה ואפילו לויה וישראלית נפסלת מן הכהונה דא"כ רבויי לויה וישראלית ל"ל ואמאי הא מיבעי ליה לרבויי לויה וישראלית שחוזרת במי שיש לו אלמנות וגירושין בה ואוכלת בשביל בנה ור"ש כתב שם דאי לאשמועינן דמי שיש לו אלמנות וגירושין בה כי אית לה זרע מיני' לא תיכול ואיצטריך למימר לויה וישראלית האוכלת בשביל בנה כהן הא פשיטא לן דכיון דבנה מכהן משוי לה כהנת בנה מישראל משוי לה חללה. ואכתי קשיא נימא לאשמועינן דכי אין לה זרע חוזרת ואוכלת בשביל בנה מכהן אתא כדאיתמר בשמעתי' ואיכא למימר דמרבויא דקרא קמא משתמע דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר ואע"ג דדרשינן מינה כיון שנבעלה לפסול לה פסלה אפ"ה א"נ כתב בתרי' וכי תהי' אלמנה וגרושה ממילא שמעי' לבת ישראל שחוזרת ואוכלת בשביל בנה ותרתי ש"מ מדכתב רחמנא רבויי [ובת] גבי איש זר הילכך ובת תנינא קרא יתירא הוא למדרש בי' פסול לויה וישראלית מעכו"ם ועבד אפילו מן הכהונה.