רמב"ם על תמורה ב

תמורה פרק ב עריכה

משנה א עריכה

אם אתה זוכר כל מה שהקדמנו בתחילת הסדר הזה, יתבאר לך כל המאמר הזה.

וכבר ידעת העיקר המפורסם שהוא עבר זמנו בטל קרבנו, ולפיכך אין הציבור חייבין באחריות הקרבנות רוצה לומר התמידין והמוספין.

וכן כל מה שיש לו זמן קבוע אין חייב עליו באחריות והוא דוחה את השבת ואת הטומאה, והוא שהיו רוב הכהנים טמאים הרי הם מקריבין את הקרבנות בטומאה, כמו שבארנו בשביעי מפסחים.

והטעם שנתן רבי מאיר הוא טעם אמיתי ושגור, ואין חולק על זה:

משנה ב עריכה

שכפרו הבעלים - הוא שיפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת והקריבה, ואחר כך נמצאת הראשונה.

וממה שזכרנו כבר במסכתא הזאת, יתבאר לך שחטאת הצבור לא יהיה לה ולד לפי שכל קרבנות ציבור זכרים, ואפילו חטאת כמו שבארנו בקצרה בתחילת הסדר הזה. ואי אפשר גם כן שתהא לחטאת הצבור תמורה, לפי שאין הצבור עושין תמורה כמו שהקדמנו. ואי אפשר לומר גם כן בחטאת צבור שמתו בעליה לפי שאי אפשר מוות ציבור, ועיקר בידינו "שבט לא בטיל" כל שכן ישראל כולו. אבל שכפרו הבעלים ושעברה שנתה הרי זה אפשר בצבור, אבל לא נאמרו בפירוש אם חייבת חטאת צבור בכך או אינו נוהג אלא ביחיד.

וקבלה ביד כולנו ממשה רבינו שחמש חטאת מתות. רבי שמעון יליף סתום ממפורש ואומר, כמו שאותן שלש מינים אינן נוהגים בצבור כך אלו השנים. ורבי יהודה לא יליף אלא אמר מה שאפשר להיות מחמשת המינין בצבור יהיה ומה שאי אפשר אי אפשר.

והלכה כרבי שמעון:

משנה ג עריכה

כבר בארנו מה שאמרו "יהיה קדש, לעשות שוגג כמזיד", ואינו כן בעניין ההקדש כמו שבארנו בשלישי מתמורה.

עניין מה שאמר רבי אלעזר לא קדישין, שהממיר באחד מאלו לא נתקדשה אותה תמורה. וכן אם היתה הבהמה הראשונה אחת מאלו, אחר כך המיר בה בהמה תמימה, לא נתקדשה התמורה, לפי שאין בבהמה הראשונה קדושה שמחמתה תתקדש תמורתה, וזהו עניין מה שאמר לא מקדישין.

ואפשר שתהא בהמה ראשונה על הסדר הזה, כגון שהקדיש בהמה ואחר כך נטרפה, או הקדיש ולד ויצא דרך דופן, או שהיה ולד קדשים, ואפשר בו שיהא כלאים וטומטום ואנדרוגינוס. ויהיה עניין מאמרו "ולא מקדישין" ואפילו לדעת רבי יהודה שאומר ולד עושה תמורה, כשיהיה הולד הזה כלאים או טומטום או אנדרוגינוס אינו עושה תמורה, לפי שאלו החמשה על דעת רבי אלעזר הם כמו בהמה טמאה שאין ראוי לקרבן ממנה, לפיכך אין קדושה חלה עליהם ולא השבת בעל מום, לפי שבעלי מום יש מהם שהיה ראוי לקרבן ויש במינו קרבן.

והלכה כרבי יוסי, וכרבי אלעזר, ואין חולק עליהם במאמר הזה:

משנה תמורה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב