עיקר תוי"ט על תמורה ב
משנה תמורה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) עושין כו'. מפרש בגמרא בעיקר זביחה [הקדש ראשון. רש"י] קתני. דהא תמורה, דקרבן יחיד, ואינה עושה תמורה. וולד, דקרבן יחיד, ואינו כו'. ועוף, לאו בר זביחה הוא, דנמלק ולא נשחט:
(ב) (על הברטנורא) וכן לשון רש"י. וטעמייהו, דהא יש שקבוע להם זמן ואם עבר זמנן אין חייבים באחריותן. חביתי כהן גדול ופר יום הכיפורים. אלא יש בקרבנות היחיד קאמרינן, ולא כל קרבנות היחיד:
(ג) (על הברטנורא) ולאפוקי פר הבא על כל המצות, ושעירי עבודה זרה:
(ד) (על המשנה) נסכיהם. כלומר היין והסולת:
(ה) (על המשנה) לא באחריותן כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:
(ו) (על המשנה) חביתי כו'. ואין בהם אכילה. ולכך לא תנן להו בהדי ה' דברים הבאים בטומאה דתנן בפסחים פ"ז מ"ד:
(ז) (על הברטנורא) דכל החמש חטאות נשנו בחדא שיטה, ונשתכחו בימי אבלו של משה אי ביחיד אי בצבור. וכיון דאיכא בהו דלא אפשר להיות בצבור, כולהו נמי הכי נשנו דאינן בצבור. וליכא למיפרך דאין דנין אפשר משאי אפשר כדאיתא בגמרא:
(ח) (על הברטנורא) ילפינן לה בגמרא משעירי רגלים ור"ח דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה, ודלמא מתו מרייהו דהני זוזי, אלא לאו שמע מינה אין הצבור מתים:
(ט) (על הברטנורא) רש"י. ולא דייק דהא עובר אקרי בהמה בריש פרק ד' דחולין. אלא מהקישא דר' שמעון סוף פרק קמא דאקיש תמורה למעשר, ומינה מה מעשר אינו באברים ועוברים [דבעינן יעבור תחת השבט] אף תמורה כו':
(י) (על הברטנורא) דקיי"ל דמקדיש בעל מום למזבח שהוא לוקה. כדפירש הר"ב בסוף פרק ח' דמנחות:
(יא) (על הברטנורא) [ויוצא דופן לא חשיב ליה מן שאר בהמות. רש"י] מאי אמרת טרפה איכא במינה. לא דמיא לבעל מום [וחשיבא כטמאה דדמיא לה במלתא אחריתא] בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה לאפוקי בעל מום דמותר באכילה. גמרא:
(יב) (על הברטנורא) הר"מ. ויש לתמוה דבפרק קמא משנה ה' מפרש דר"י מוקים יהיה לולד קדשים שעושה תמורה כו', ולדידיה לא אתרבי שוגג כמזיד. והכ"מ הביא לשון הר"מ והלכה כר' יוסי ב"ר יהודה ואין חולק עליו. וכתב, ואני אומר אפילו אם היה נמצא שחולק עליו הלכתא כוותיה. ועוד, דאמרינן בפ"ק ר"י כו' ורבנן יהיה לרבות שוגג כמזיד, אלמא רבנן הכי סבירא להו: