רמב"ם על תמורה א

תמורה פרק א עריכה

משנה א עריכה

מה שאמר הכל ממירין כך סידורו - הכל עושין תמורה אם המירו, ואפילו יורש אם המיר בקרבן שהניח מורישו עושה תמורה.

וכבר בארנו בתחילת מכות שלאו שניתק לעשה אין לוקין עליו, ותמורה לאו שניתק לעשה, ומה שחייבו ללקות עליו היות הלאו כולל לכל בני אדם והוא שנאמר "ולא ימירנו"(ויקרא כז, לג), ועשה שבה שהוא "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש"(ויקרא כז, לג) אינו כולל הכל כמו הלאו, לפי ששותפין וצבור אינם עושין תמורה, ולפי שלא השווה לאו שבה לעשה שבה לא היה דינו כדין לאו שניתק לעשה, לפי שכל המימר לוקה ואין כל מימר עושה תמורה. וכבר בארנו בתחילת מכות מה שאמרו "כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם".

ואמר רבי עקיבא, כמו שהקדושה לא תחול אלא לדבר שיש בביתו כך התמורה צריך שתהא בביתו, ובכור אינו בביתו מעיקרא אלא בביתו של ישראל.

והלכה כרבי עקיבא:

משנה ב עריכה

ראיה על זה מה שאמר "בהמה בבהמה"(ויקרא כז, י), ושם בהמה נופל על מינים רבים זכרים ונקבות.

וראיתו על בעלי מומין ממה שנאמר "טוב ברע"(ויקרא כז, לג) שהקדים טוב ברע, רוצה לומר שהיה טוב בתחילה ונעשה רע רוצה לומר שאירע בו המומין, ולפיכך יעשה תמורה. אבל אם קדם מום להקדישו ולא חלה עליו קדושה לא יעשה תמורה, כמו שבארנו בשני מבכורות.

והלכה כחכמים:

משנה ג עריכה

דע שהמקדיש עובר הרי הוא מוקדש, ואפילו קדשי מזבח.

ואין הלכה כרבי יוסי בעניין התמורה:

משנה ד עריכה

כבר בארנו ההלכה הזאת בדיוק בחמישי מתרומות. ובאר התלמוד בה כאן דבר פשוט והוא, שאם נפל שאור של חולין ושל תרומה בתוך העיסה והחמיצה משתיהן כאחת, לא תהיה העיסה ההיא מדומעת כמו שנתבאר העיקר בשני מערלה, עד שיהא משאור של תרומה לבדו להחמיץ.

וכן שלושה לוגין מים שאובים שנפלו למקווה שפוסלים אותו כמו שזכרנו פעמים, אם נפלו מארבעה וחמשה כלים אינם פוסלים, עד שיהיו כולם משלושה כלים או פחות, זה דעת רבי יוסי בן חוני ואינו אמת, וזהו שאמרו "לפי חשבון כלים, ויוסי בן חוני הוא".

ואין באותו המאמר דבר שיפסיד שום דבר ממה שזכרנו בחמישי מתרומות:

משנה ה עריכה

אמר שמי חטאת אינם מי חטאת וחייבין בדיני מי חטאת בטומאה וטהרה אלא כשנותנין אפר הפרה על המים, לפי שנאמר "ונתן עליו מים חיים"(במדבר יט, יז) לא בא אלא לערב האפר במים, וכן אמרו "לערבן הוא דאתא". אבל דינו שיהיו המים בכלי ויתן עליהם האפר, והוא מה שאמרו חכמינו ז"ל "מצינו בכל מקום מכשיר למעלה, אף כאן מכשיר למעלה".

ובית הפרס - והוא המקום שיש בו טומאת מת אבל לא דקדקו עליו על מקומו המיוחד לפיכך יהא כל המקום ההוא מסופק, ועוד יתבארו דיניו לגמרי בשני הפרקים מאהלות. ושם יתבאר שכל זמן שיתערב עפר בית הפרס בקרקע אחר, לא יהיה אותו הקרקע השני בית הפרס.

ומה שאמר ולא תרומה - הוא דעת האומר שעל כל פנים השותפים שתרמו זה אחר זה אין תרומת שניהם תרומה, וכבר בארנו בשלישי מתרומות שדבר זה נדחה.

וחכמים מביאין ראיה ממה שנאמר "והיה הוא ותמורתו"(ויקרא כז, לג), ולא תמורת תמורתו. ורבי יהודה אומר "יהיה"(ויקרא כז, לג), לרבות הולד. וחכמים אומרים, "יהיה" לעשות שוגג כמזיד.

והלכה כחכמים.

ודע שפסק ההלכה מימר וחוזרין וממירין באותה הבהמה הראשונה בעצמה, שאם המיר בה אלף [פעמים] בזה אחר זה או בבת אחת הכל תמורה:

משנה ו עריכה

אמר רחמנא בתמורה "ואם בהמה אשר יקריבו ממנה לא יחליפנו ולא ימיר אותו"(ויקרא כז, ט), אחר כך חזר וייחד המעשר שהוא מעשר בהמה ואמר "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו"(ויקרא כז, לג).

וכבר בארנו בסוף בכורות שאין השותפים חייבים במעשר, כמו שבארנו שם [בשנים עשר במנחות]:

משנה תמורה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב