רמב"ם על פרה ז
ראו גם נוסח המשנה פרה ז רמבם
פרה פרק ז
עריכהתהיה זוכר למה שקדם מהיות המלאכה פוסלת במילוי עד שיטיל את האפר.
וכבר התבאר בתוספתא שהיחיד אם מלא לאחרים, ואפילו מלא להן אלף כלים לאלף קידושין, הנה זה מותר. ואם מלא לעצמו כלי אחר כלי, הנה המילוי הראשון כבר נפסל לפי שכבר עשה מלאכה קודם שישליך בו האפר, וזאת המלאכה הוא המילוי השני כאשר מלא זה בהיות שני קידושין. אמנם אם מלא כלים רבים פעם אחר פעם לשומם כולן קידוש אחד הנה זה מותר, לפי שהכל דומה כגון מי ששאב בפעם אחד.
וחמישה קידושים - הוא שישליך האפר בכל חבית וחבית לבדה.
וקידוש אחד - שיערב המימות כולן וישליך אפר הפרה בכולן בפעם אחת.
הנה על זה השורש אמר, שאם היו רבים ומלא כל אחד מהן כליו לקדשו בפני עצמו, אחר הוטב בעיניהן לשום הכל קידוש אחד או בהיפך, כולן כשרין לפי שלא הגיע בזה מה שיחייב פסלות.
אמנם אם יהיה יחיד ובא לקדשן חמישה קידושים ומילא אחד אחר אחד, הנה הראשונה נפסלה מפני שאיבת השנית, וכן השניה נפסלה מפני שאיבת השלישית, וכן כולן כפי מה שביארנו, אלא חבית אחרונה אשר לא נעשה אחריה מלאכה היא כשרה לפי שלא נתמלא אחריה דבר. וזה המשפט בעצמו (לא נמלך) [לנמלך] לקדשן קידוש אחד, כי זה לא יועילנו מעת המילוי אמנם, מאשר מלאן לקדשן חמישה קידושים.
ואם נהפך העניין ומלאן זו אחר זו לקדש קידוש אחד הנה הן כשרים ואפילו קדשן קידוש אחד כמו שביארנו. אך למה שהביא ושב וקדשן חמישה קידושים, הנה החבית אשר ישליך בה האפר תחילה כשרה, בין שהשליכה בחבית שמלא ראשונה או באחרונה, לפי שהמים כולן כשרים לפי שבמילוי לא נתחדש בה פסלות. וכל מה שיקדש מאלה החביות פסול לפי שכל מה שנשאר מן המים נשארו פסולין, לפי שהמילוי על קידוש אחד נתמלא.
ואם אמר לאחר קדש לך אלה החביות, והוא יעמוד במקומו, אין כשר אלא חבית שקידש בראשונה להיותה כולו מילוי אחד.
ואם אמר לו קדש לי את אלו כולן כשרין, לפי שיקדש אדם לזולתו קדושים רבים זה אחר זה ולא יהיה בזה פסלות, כמו שביארנו בתוספתא שמי שיקדש לחבירו זה אחר זה כולם כשרים, לפי שאינו הוא אשר מלא:
אמר בין לו בין לאחר, רוצה לומר שזה הוא אם מלא לעצמו או מלא לאחרים, אם התחיל להתעסק במלאכה אחרת בעת המילוי פסול.
והשאיבה עסק מכלל העסקים, ולכן אם מלא לשנים כאחד שאיבה לכל אחד מהן עסק השאיבה יפסול לאחר, ולכן שניהן פסולין:
אם לו פסול - ביאור זה שאם קידש לעצמו פסול, לפי שבעת לוקחו ההשתדלות בידו אחת נפסלו המים שלו קודם שישליך בהן האפר, ולא השליך האפר אלא במים פסולין.
ואם היה מקדש לאחר ואין לו באלה המים דבר הנה הוא קידוש כשר, לפי שאין בלקחו ההשתדלות לעצמו להפסיד מה שלזולתו. ואם תאמר שהוא כבר לקח ההשתדלות בעת הקידוש, כבר ידעת שהקידוש לא יפסל בעשיית מלאכה, ואמנם נפסל אם קידש לעצמו מדרך שהוא התחיל להתעסק קודם שישליך האפר באלה המים אשר נשאבו, והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר. ומזאת הסיבה בעצמה המקדש לו ולאחר בזמן אחד, שלו פסול לפי שהוא כבר התחיל להתעסק קודם שישליך האפר במים שלו ונפסלו בעשיית מלאכה.
ואם קידש לשנים כאחת, שניהן כשרין, לפי העיקר אשר הודעתיך, לפי שאין לו יכולת בלוקחו להתעסק בפסול המים אשר שאב לזולתו.
ושמור זאת הכוונה והבינה:
שמור אלו השלושה עיקרים:
- שהמקדש או מזה בשכר, שזה הקידוש וזאת ההזאה פסולין. וכבר קדם לך ברביעי מבכורות "הנוטל שכרו להזות ולקדש, מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה".
- והעיקר השני, שהמילוי בשכר מותר.
- והעיקר השלישי, וכבר נכפל פעמים רבות, שהמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר.
ואם יהיו אלו העיקרים קיימין, ואמר איש לאיש קדש לי ואקדש לך הנה אשר קידש בתחילה הוא קידוש כשר, ואשר קידש באחרונה הוא קידוש פסול לפי שהוא מקדש בשכר, וכאילו יוליך זה אשר לפניו ויעשה לו תמורה ממה שקדם לו אפילו מן האמת.
ואם אמר איש לאיש מלא לי ואמלא לך, הנה אשר מילא בתחילה פסול בהיות כוונתו בעת המילוי שימלא לו הוא תמורה ממנו, והוא כמו מילא לו ולאחר בבת אחת אשר קדם שזה פסול, ואשר ימלא באחרונה כשר לפי שהוא ממלא בשכר.
ואם אמר איש לאיש קדש לי ואמלא לך שניהן כשרין, ואמנם אשר קידש בתחילה הנה הוא קידוש כשר, ואף על פי שהיה כעושה מלאכה בשעת קידוש כי זה בלתי מפסיד לקידוש, ואשר מילא באחרונה כשר לפי שהוא ממלא בשכר וזה מותר. והיפך זה מבואר ממה שזכרנו:
הממלא לו ולחטאת - מי שימלא מה שייחד לעצמו או לשתותו או לרחוץ בו את זולת זה, וימלא אחר לקידוש, ויצטרך שיקדש אשר ייחדו לעצמו עד שלא יפסל מי חטאת בעשיית מלאכה.
וכבר ביארנו באהלות שאסל הוא הקנה אשר יושם על הכתף ויתלו בו דבר אשר ינשא במשא.
ואמר יתברך "למשמרת למי נדה"(במדבר יט, ט), בזמן שהן שמורים הן מי נדה, ולכן ישימה נוכחו עד שיהיו שמורים נוכח עיניו. ואם מילא שני כדים, הנה אי אפשר לו אלא שישים אחד נוכחו ואחד מאחוריו:
כבר ביארו בתוספתא עניין זאת ההלכה, ואמרו "המוליך את החבל לבעלים, לדרכו כשר". ועניין זה, שהוא אם מלא מים לחטאת והיה החבל מוכן אצלו, ולקח החבל בידו בעת נושאו המים להשיבו לבעליו, ואם היה הולך לדרכו ופגע באדון החבל מידי עברו יתננו לו וישלים דרכו וזה מותר.
ושלא לדרכו פסול - לפי שהוא יצא מדרכו מפני החבל עד שישיבנו לבעליו אחר ישוב לדרכו, ואלה המים פסולין לפי שכבר עשה מלאכה עם המילוי.
והנה הכשירו ביבנה הוראת שעה לזה שהוא כשר, ואף על פי שהוליך שלא לדרכו:
אם שאב המים, וקיבץ החבל בידו בעת השאיבה שורות כמו שיעשו האנשים בעת השאיבה, הנה זה כשר לפי שזה דרך השואבין לעשות.
ואם שאב והשליך החבל בארץ עד שהעלה הדלי ואחרי זה שב וקיבץ החבל בידו חלק חלק, פסול, שהוא לקח ההשתדלות שאינו מכוונת השאיבה קודם שישליך האפר במים:
דע שזאת הכוונה, והיא שהשואב מים לקידוש הנה ישאב בכלי כפי מה שראוי, ויקבץ המים במקום אחד והוא נקרא שוקת, ויהיה כל מה שיש שם מן המים בשוקת כשר. והנה יקודשו אלה המים והם בשוקת, ויושאב ממנה מעט מעט עד שיכלה, והנה לא יסור מקחת מזאת השוקת מעט מעט, ויקדש אותו ויזה עד שישלם, וישאב וימלא מן השוקת יקרא זולף.
וכבר ידעת העיקר, שכל מי שיעשה מלאכה שאינה ממה שיעזור בשאיבה ולא מכוונתה שהוא יפסול את המים. ולכן אם הצניע את החבית אשר ירצה למלאות לבלתי תשבר, או שכפאה על פיה לנגבה כשיעור מה שישאב, לא יפסל לפי שזה מכוונת השאיבה. וכן אם הסיר החרסית מתוך השוקת בעת השאיבה להתקבץ בה מים רבים הנה כל זה מצרכי המילוי. ואם תיקן זאת החבית או הגביהה לשאת בה אפר פרה או מים מקודשין, או ניקה השוקת לבלתי יעכבוהו החרסים בעת שידלה המים מן השוקת, כל זה אינו מכוונת המילוי וכבר עשה מלאכה במילוי, ולכן פסול:
הורה הוראה - שהבדיל בין המותר והאסור, וכן אם דן דיני ממונות, או חלצה ומיאנה בפניו כמו שהתבאר בתוספתא. והיות האדם הולך והיה אוכל, זהממה שלא יפסיד המילוי.
ודיבור רבי יהודה אומר מבואר:
כבר ידעת, שהממלא, כל עוד שיעשה מלאכה קודם הגיע האפר באלה המים, הנה הוא פסול. אך אם מסר המים לשומר שישמרם הנה שבו ברשות השומר, וכל עוד שיעשה השומר מלאכה בעת שומרו אלה המים פסלן, ואם עשה בעל המים מלאכה לא פסלן להיות המים ברשות שומר. זה אם יהיה השומר טהור, אמנם אם היה טמא המים פסולין, לפי שהוא בחזקת טמא.
ואמר רבי אליעזר, ואף על פי שבא והגיע בהוייתו ברשות הטמא הנה הוא נשאר תחת שמירת הבעלים, וכל עוד שעשו מלאכה נפסלו המים לפי שזה השומר לא הקפיד בשמירתו להיותו טמא.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
בקידוש אחד - שנתערבו המימות והשליך בהן אפר אחר כמו שביארנו, הנה הן יחד כאיש אחד, ואף על פי שכל אחד מהן מילא ונשא לעצמו והלך גם כן מה שיש לו להלוך שזה מותר כמו שקדם.
ואין הלכה כרבי יוסי:
אוכל על מנת לקצות הוא שיחתוך הפירות כשהן פגים לייבשן וישירם ואחר יאכלם, הנה הוא לא יפסול המים. כמו אשר מעניין הליכה, מהילוך אם היה רצונו שיגדור הנה הוא לא יפסול בזה הרצון עד שיגדור, וכן זה לא יפסול אף על פי שנשרו מאלו הפירות ושכבר נשלמה מחשבתו ועשה מלאכה. וזה כולו כפי מה שביארנו שאין בכל עניין המילוי פסול.
ואמרו בשביל שלא יאבד הוא תנאי בפסלות, לפי שהוא אם השליכם שם משום שאין לו צורך בהם ולא יקפיד אם ישארו, אם יאבדו הנה הוא לא פסל:
משנה פרה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב