משנה פרה ז יא

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ז · משנה יא | >>

שנים שהיו ממלאין לחטאת והגביהו זה על זה ונטל זה לזה קוצו, בקדוש אחד, כשר.

בשני קדושין, פסול.

רבי יוסי אומר, אף בשני קדושין כשר אם התנו ביניהן.

משנה מנוקדת

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין לְחַטָּאת, וְהִגְבִּיהוּ זֶה עַל זֶה וְנָטַל זֶה לָזֶה קוֹצוֹ, בְּקִדּוּשׁ אֶחָד, כָּשֵׁר. בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין, פָּסוּל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף בִּשְׁנֵי קִדּוּשִׁין כָּשֵׁר, אִם הִתְנוּ בֵינֵיהֶן.

נוסח הרמב"ם

שנים שהיו ממלאין לחטאת,

והגביהו זה על זה,
ונטל זה לזה קוצו -
בקידוש אחד - כשר,
ובשני קידושין - פסול.
רבי יוסי אומר: אף בשני קידושין כשר - אם התנו ביניהן.

פירוש הרמב"ם

בקידוש אחד - שנתערבו המימות והשליך בהן אפר אחר כמו שביארנו, הנה הן יחד כאיש אחד, ואף על פי שכל אחד מהן מילא ונשא לעצמו והלך גם כן מה שיש לו להלוך שזה מותר כמו שקדם.

ואין הלכה כרבי יוסי:

פירוש רבינו שמשון

והגביהו זה על זה:    שסייעו זה את זה להגביה:

ונטל זה לזה קוצו:    כלומר או נטל זה לזה קוץ שנתחב לו ביד:

בקידוש אחד:    שניהם ממלאין לצורך קידוש אחד:

כשר:    שיכול כל אחד לסייע לחבירו ונטילת הקוץ שבידו נמי צורך מילוי הוא:

בב' קידושין פסול:    שפסל כל אחד מימיו במה שסייע את חבירו או שנטל לו קוץ משום מלאכה:

ואם התנו ביניהם:    שאמר כל אחד לחבירו כשאגביה לך יהא שלי ושלך ברשותך וכמו כן אמר לו האחר ואחר שהגביהו זה לוקח הא' ברשותו וזה לוקח האחד ברשותו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והגביהו זה על זה - שסייעו זה את זה להגביה:

ונטל זה לזה קוצו - או שנטל זה לזה קוץ שנתחב לו בידו:

בקידוש אחד - שהיו שניהם ממלאים לצורך קידוש אחד, כשר. שיכול כל אחד לסייע לחבירו, ונטילת הקוץ שבידו נמי צורך מילוי היא:

בשני קידושין פסול - שפסל כל אחד מימיו במה שסייע לחבירו או שנטל לו קוץ, משום מלאכה:

אם התנו ביניהן - שאמר כל אחד לחבירו כשאגביה לך יהא שלי ושלך ברשותך (וכמו כן אל האחר), ואחר שהגביהו לוקח כל אחד מהן אחת מהן ברשותו. ואין הלכה כר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

[אם התנו כו'. מה שהגהתי בפי' הר"ב הוא מפי' הר"ש]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

והגביהו זה על זה:    להגביה על הכתף:

בקדוש אחד:    היו שניהם ממלאים לצורך קדוש אחד כשר שיכול וכו'. כך הגיה לשון ר"ע ז"ל החכם ה"ר סלימאן ז"ל:

אם התנו ביניהם:    שאמר כל אחד לחבירו כשאגביה לך יהא שלי ושלך ברשותך וכן אמר לו האחר ונעשה כל אחד שומר לחבירו ושוב אינם נפסלים במלאכת הבעלים:

תפארת ישראל

יכין

שנים שהיו ממלאין לחטאת והגביהו זה על זה:    שסייע זה לזה להגביה כד מי חטאת שלו על כתיפו. או נטל וכו':

ונטל זה לזה קוצו:    שנתחב לא' מהן או לכל א' מהן קוץ באצבעו. וזה מעכבו בנשיאת המים. ונקט הגביה לרבותא דסיפא. דאע"ג שהפסיק רק במעשה קל הצריך להמים עצמן. אפ"ה בב' קדושין נפסלו. ונקט נטילת קוץ לרבותא דרישא. דאע"ג דנטילת הקוץ רק גורם לנשיאת המים הוא. אפ"ה בקידוש אחד כשר:

בקדוש אחד:    דהיינו שמילאו שניהן כדי לערן יחד לתוך כלי אחד ושם יקדשו:

כשר:    דהרי שניהן נחשבים כמילוי אחד. וא"כ המלאכה לצורך מלוי זה נעשה:

אם התנו ביניהן:    אם תעשה הצריך לי במלוי שלי אעשה אני הצריך לך במלוי זה שלך. אז הו"ל כל מה שעושה לצורך מלוי חבירו. כאילו עושה לצורך מלוי של עצמו ואינו מפסיק:

בועז

פירושים נוספים


גביעי גביע הכסף

(משנה, פרה ז, יא) אם התנו כו':    אפשר לומר אם התנו ביניהן שכל מי שיצטרך הא' לעזר חבירו יהיה בעזרו נמצא מה שמסיים את חברו הוא תועלת למימיו גם כן שגם חבירו יסייעהו אח"כ מצאתי זה הפי' בפי' הר"ש במשנה י"ב הסמוכה (משנה, פרה ז, יב).