משנה פרה ז דפוסים
משנה פרה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
חמשה שמלאו חמשה חביות לקדשן חמשה קדושין ונמלכו לקדשן קדוש אחד, או לקדשן קדוש אחד ונמלכו לקדשן חמשה קדושין, הרי כולן כשרים.
יחיד שמלא חמשה חביות לקדשן חמשה קדושין ונמלך לקדשן קדוש אחד, אין כשר אלא אחרון.
לקדשן קדוש אחד ונמלך לקדשן חמשה קדושין, אין כשר אלא זה שקדש ראשון.
אמר לאחד קדש לך את אלו, אין כשר אלא ראשון.
קדש לי את אלו, הרי כולם כשרים.
הממלא באחת ידו ועושה מלאכה באחת ידו, הממלא לו ולאחר, או שמלא לשנים כאחד, שניהן פסולין, שהמלאכה פוסלת במלוי, בין לו בין לאחר.
המקדש באחת ידו ועושה מלאכה באחת ידו, אם לו, פסול.
ואם לאחר, כשר.
המקדש לו ולאחר, שלו פסול, ושל אחר כשר.
המקדש לשנים כאחד, שניהן כשרין.
קדש לי ואקדש לך, הראשון כשר.
מלא לי ואמלא לך, האחרון כשר.
קדש לי ואמלא לך, שניהם כשרים.
מלא לי ואקדש לך, שניהם פסולים.
הממלא לו ולחטאת, ממלא את שלו תחלה וקושרו באסל ואחר כך ממלא את של חטאת.
ואם מלא של חטאת תחלה ואחר כך מלא את שלו, פסול.
נותן את שלו לאחוריו ואת של חטאת לפניו.
ואם נתן את של חטאת לאחוריו, פסול.
היו שניהן של חטאת, נותן אחד לפניו ואחד לאחוריו, וכשר, מפני שאי אפשר.
המוליך את החבל בידו לדרכו, כשר.
ושלא לדרכו, פסול.
זה הלך ליבנה שלשה מועדות, ובמועד שלישי הכשירו לו הוראת שעה.
המכנן את החבל על יד [ על יד ], כשר.
ואם כננו באחרונה, פסול.
אמר רבי יוסי, לזה הכשירו הוראת שעה.
המצניע את החבית שלא תשבר, או שכפאה על פיה על מנת לנגבה למלאות בה, כשר.
להוליך בה את הקדוש, פסול.
המפנה חרסין מתוך השוקת בשביל שתחזיק מים הרבה, כשרין.
ואם בשביל שלא יהיו מעכבין אותו בשעה שהוא זולף את המים, פסול.
מי שהיו מימיו על כתפו והורה הוראה, והראה לאחרים את הדרך, והרג נחש ועקרב, ונטל אוכלים להצניעם, פסול.
אוכלין לאכלן, כשר.
הנחש והעקרב שהיו מעכבים אותו, כשר.
אמר רבי יהודה, זה הכלל, כל דבר שהוא משום מלאכה, בין עמד בין לא עמד, פסול.
דבר שאינו משום מלאכה, עמד, פסול.
ואם לא עמד, כשר.
המוסר מימיו לטמא, פסולין.
ולטהור, כשרין.
רבי אליעזר אומר, אף לטמא כשרין אם לא עשו הבעלים מלאכה.
שנים שהיו ממלאין לחטאת והגביהו זה על זה ונטל זה לזה קוצו, בקדוש אחד, כשר.
בשני קדושין, פסול.
רבי יוסי אומר, אף בשני קדושין כשר אם התנו ביניהן.
הפורץ על מנת לגדור, כשר.
ואם גדר, פסול.
האוכל על מנת לקצות, כשר.
ואם קצה, פסול.
היה אוכל והותיר וזרק מה שבידו לתחת התאנה או לתוך המוקצה בשביל שלא יאבד, פסול.
משנה פרה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב