משנה פרה ז ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ז · משנה ח | >>
המצניע את החבית שלא תשברט, או שכפאה על פיה על מנת לנגבה למלאות בה, כשר.
להוליך בה את הקדוש, פסול.
המפנה חרסין מתוך השוקת בשביל שתחזיק מים הרבה, כשרין.
ואם בשביל שלא יהיו מעכבין אותו בשעה שהוא זולף את המים, פסול.
הַמַּצְנִיעַ אֶת הֶחָבִית שֶׁלֹּא תִשָּׁבֵר, אוֹ שֶׁכְּפָאָהּ עַל פִּיהָ עַל מְנָת לְנַגְּבָהּ לְמַלֹּאת בָּהּ, כָּשֵׁר. לְהוֹלִיךְ בָּהּ אֶת הַקִּדּוּשׁ, פָּסוּל. הַמְפַנֶּה חֲרָסִין מִתּוֹךְ הַשֹּׁקֶת בִּשְׁבִיל שֶׁתַּחֲזִיק מַיִם הַרְבֵּה, כְּשֵׁרִין. וְאִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְעַכְּבִין אוֹתוֹ בְשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹלֵף אֶת הַמַּיִם, פָּסוּל.
המצניע את החבית שלא תישבר,
- או שכפאה על פיה על מנת לנגבה -
- למלאות בה - כשר,
- להוליך בה את הקידוש - פסול.
- או שכפאה על פיה על מנת לנגבה -
- המפנה חרסים מתוך השוקת -
- בשביל שתחזיק מים הרבה - כשר,
- ואם בשביל שלא יהיו מעכבין אותו, בשעה שיהא זולף את המים - פסול.
דע שזאת הכוונה, והיא שהשואב מים לקידוש הנה ישאב בכלי כפי מה שראוי, ויקבץ המים במקום אחד והוא נקרא שוקת, ויהיה כל מה שיש שם מן המים בשוקת כשר. והנה יקודשו אלה המים והם בשוקת, ויושאב ממנה מעט מעט עד שיכלה, והנה לא יסור מקחת מזאת השוקת מעט מעט, ויקדש אותו ויזה עד שישלם, וישאב וימלא מן השוקת יקרא זולף.
וכבר ידעת העיקר, שכל מי שיעשה מלאכה שאינה ממה שיעזור בשאיבה ולא מכוונתה שהוא יפסול את המים. ולכן אם הצניע את החבית אשר ירצה למלאות לבלתי תשבר, או שכפאה על פיה לנגבה כשיעור מה שישאב, לא יפסל לפי שזה מכוונת השאיבה. וכן אם הסיר החרסית מתוך השוקת בעת השאיבה להתקבץ בה מים רבים הנה כל זה מצרכי המילוי. ואם תיקן זאת החבית או הגביהה לשאת בה אפר פרה או מים מקודשין, או ניקה השוקת לבלתי יעכבוהו החרסים בעת שידלה המים מן השוקת, כל זה אינו מכוונת המילוי וכבר עשה מלאכה במילוי, ולכן פסול:
שלא תשבר: לאחר שעירה ממנה המים [אין] הצניעה זו חשובה מלאכה וכן כפאה נמי על פיה על מנת לנגבה לפי שצריך עדיין למלאות בה ובעיא ניגוב כדאמרינן לעיל לא חשיב מלאכה וכשר המילוי אבל אם עשה כן להוליך בה מים מקודשין חשיב מלאכה ופסל המילוי וצריך ליתן טעם מ"ש זה מזה:
בשביל שתחזיק מים הרבה: לא חשיב פינוי זה מלאכה:
בשעה שהוא זולף: שהוא מזה [פסול] דפינוי זה חשיב מלאכה:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "היתה חביתו מונחת לפניו ואמר לו חבירו תן לי ונתן שניהם פסולין ואם אמר לו טול לך שלו פסול ושל אחר כשר היו לפניו שתי חביות ואמר לו חבירו תן לי ונתן לו שלו פסול ושל אחר כשר ואם א"ל טול לך שניהם כשרין." פי' תן לי מן המים ונתן לו: שניהם פסולין. מה שנתן לו ומה שנשאר בחבית שהנתינה היא מלאכה. טול לך. שלו פסול דהיינו של נותן ושל אחר כשר דהיינו של נוטל ופסול זה לאו משום מלאכה שהממלא לא עשה מלאכה אלא משום דנותן אסח דעתיה מכיון דאמר ליה טול לך ולא היה שימור למה שנשאר בחבית אבל בשתי חביות כשאמר לו טול לך אחת מן החביות שניהן כשרים דלא אסח דעתיה מחבית הנשארת:
המצניע את החבית - שהוא דולה בה המים לשום בשוקת, ולאחר שעירה ממנה הצניעה קודם שיקדש המים בשוקת, אין הצנעה זו חשובה מלאכה, לפי שצריך לה עדיין למלאות בה, וצורך מילוי הוא. וכן כפאה על פיה נמי לנגבה לפי שרוצה למלאות בה עדיין, לא חשיב מלאכה וכשר המילוי. אבל אם עשה כן להוליך בה את הקידוש דהיינו מים המקודשין, הואיל ולאו צורך מילוי הוא, חשוב מלאכה ופסול המילוי:
בשביל שתחזיק מים הרבה - לא חשוב פינוי זה מלאכה:
בשעה שהוא זולף - שהוא מזה:
פסול - דפינוי זה חשוב מלאכה:
שלא תשבר. לשון מהר"ם כל מידי דאורחייהו דכל הממלאים מים לעשות כן. לאו מלאכה היא לפסול. ואורחא הוי שלא להניח החבית אצל המעין. אלא להצניע שלא תשבר. וכן דרך לכפותה על פיה לאחר המלוי לנקות. למלאות בה כשיצטרך. שלא יפול לתוכה טיט ועפר. וידבק בה על ידי לחלוחית המים שבה. ע"כ:
(ט) (על המשנה) תשבר. לשון מהר"מ, כל מידי דאורחייהו דכל הממלאים בהכי, לאו מלאכה היא, ואורחא היא להצניע שלא תשבר, וכן דרך לכפותה על פיה שלא יפול לתוכה עפר:
המצניע את החבית וכו': לשון הרמב"ם ז"ל שם בפ"ז סי' י' הממלא ונותן לחבית עד שימלאנה מים והצניע את החבית שלא תשבר וכו' וכתב שם מהרי"ק ז"ל ר"ע ז"ל שפי' המצניע את החבית שדולה בה המים לשים בשוקת הוא על דרך פי' ר"ש ז"ל אבל רבינו מפ' שממלא כדי ליתן מים בחבית ונראה ששיעור דבריו כך הם ובשעה שהיה ממלא מים כדי ליתן בתוכה הצניעה שלא תשבר או כפאה על פיה כדי שתתנגב אם כוונתו בהצנעה זו או בכפייה זו כדי למלאת אותה כשר אבל אם היתה כוונתו להוליך את הקדוש פסול ע"כ:
יכין
המצניע את החבית: שאחר שדלה המים בהחבית והריקו לשוקת. רצה לנוח מעט קודם שישאב בה עוד מים למלוי זה. ומדעמדה החבית במקום הילוך בנ"א. חשש שישבר ע"י הלוכם. ולכן הצניעו ביני ביני למן הצד. ומיירי שעדיין לא קידש המים שבשוקת. ונ"ל דמיירי שבשעה שהוליך החבית למקום משומר. היה הוא עצמו שומר המים. דאם היה אדם אחר שומרן ביני ביני אז אפילו בהצניעם שלא למלאות בם עוד. אפ"ה לא היו נפסלים המים שבשוקת ממלאכתו של זה [כלעיל כ']:
או שכפאה על פיה: וכגון שאחר שהוריק מהחבית המים שמילא בה. נשפך לתוכה מים פסולין ולהכי מדרצה למלאות בה עוד להשוקת הי' צריך לנגבה מהמים הפסולין קודם שימלא בה עוד [כלעיל פ"ה מ"ב]. ולכן כפאה על פיה כדי שתתנגב מהר. ונקט הצנעת החבית לרבותא דרישא. אע"ג שיש בההצנעה שהוי מרובה אפ"ה אם כדי למלאות בה עוד במלוי זה כשר. וחזר ונקט כפאה על פיה לרבותא דסיפא דאף שאין בכפיי' שהוי מרובה. אפ"ה אם שלא לחזור ולמלאות בה במלוי זה. נפסלו המים שבשוקת:
על מנת לנגבה למלאות: אתרווייהו קאי. וה"ק אם כוונתו להצניעה או לנגבה כדי לחזור ולמלאות בה בקידוש זה:
כשר: דכל שלצורך מלוי לקידוש א'. כמלוי עצמו דמי. והו"ל כממלא כמה חביות למלא השוקת כדי לקדשן בהשוקת קידוש א'. דכולן כשרין כריש פרקין:
להוליך בה את הקדוש: ר"ל אבל אם הצניעה או כפאה לנגבה. כדי לשפוך לתוכה המים שבשוקת ואחר שיתקדשו בה. כדי להוליכן בהחבית לשום מקום. פסול: דכל עסק שיעסוק אחר הקידוש לא מחשב לצורך מלוי זה:
המפנה חרסין מתוך השוקת: בין מלוי לקידוש:
בשביל שתחזיק מים הרבה: ר"ל אם התכוון לפנות התרסין כדי שתחזיק השוקת מי חטאת הרבה:
כשרין: מדהו"ל צורך מלוי זה:
ואם בשביל שלא יהיו מעכבין אותו בשעה שהוא זולף את המים: כשיטבול שם האזוב להזות או כדי שלא יעכבו החרסין הקלוח שמהשוקת. כשישפוך המים שבה לכלי אחר. אחר שנתקדשו בהשוקת:
פסול: דזה אינו לצורך מלוי וקידוש זה רק למה שיצטרך אחר הקידוש. להכי פוסל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת