רמב"ם על כלים כג
ראו גם נוסח המשנה כלים כג רמבם
כלים פרק כג
עריכהכדור - הוא הכדור ישחקו בו.
ואימום - הוא דפוס של מנעל.
וקמיע, ותפילין - ידועים.
ואלו המנויין כולן חיצוניהן מעור, ובתוך הכדור סובין או מוכין, וכן האימום, ובתוך הקמיע והתפילין בתים הכתובות בו.
ואמר כי כאשר הכלי נגע במת והיה זה הכלי אב הטומאה, אחר נקרע העור, הנה אשר יגע בדבר אשר הוא תוך העור טהור, לפי שאינו מעצם הכלי ולא מחובר אליו.
ואוכף - הוא דמיון המרדעת מפורסם הצורה, וירכבו עליו:
לשון התורה בזב "וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב, יטמא"(ויקרא טו, ט), הנה הוא ימנה הדברים אשר ירכב עליו הזב, ואף על פי שיש בינו ובינם מסכים הרבה הנה הוא יטמאם, ויתחייב להן דיני המרכב כאשר הן נעשים לרכיבה.
וזריז האשקלוני - הוא חגורה רחבה, תרגום "ויחבש"(בראשית כב, ג) "וזריז".
ועביט - עגלה יעשו על גב הגמל וירכבו עליו, תרגום "בכר הגמל"(בראשית לא, לד) "בעביטא דגמלא".
וטפיטן של סוס - "סרג אל-פרס".
ואמר רבי יוסי, שהטפיטן לא יהיה מרכב הזב אבל אמנם יהיה מושב, שלא נעשה לרכיבה אלא לעמוד עליו. וכבר ביארנו בפרק שמונה עשר, שהזב כאשר עומד על דבר אשר יטמא במדרס הזב הנה ישימהו מושב.
וקומפון - שדה ששוחקים בו המלכים שמו בלשון יון ובלשון לעז "קמפי". אולם אוכף הנאקה הנה הוא יטמא משום מושב, והוא עניין אמרו טמא, לפי שהוא ישב עליו.
ואין הלכה כרבי יוסי:
בעבור שקדם מחלוקת בין רבי יוסי וחכמים בטפיטן של סוס אם הוא מרכב או מושב, וכן אמרנו באוכף של נאקה שהוא מושב לא מרכב, שאל ואמר מה בין מרכב למושב, שזה אב הטומאה וזה אב הטומאה. ואמר שהמרכב חלק מגעו ממשאו, לפי שהאדם אשר יגע במרכב הזב יטמא ולא יטמא בגדים בשעת מגעו, ואשר ישאהו הוא טמא ומטמא בגדים בשעת נשיאותו, אולם המושב שווה בו הנגיעה והמשא שהוא מטמא בגדים. וכבר הקדמתי אלו השורשים כולן וביארנו ראיותם בפתיחת דברינו בזאת המסכתא עם הפרק הראשון ממנו, ואנחנו נבאר זה גם כן בזבים.
והתפית - הן עצים ישימו אותן על גבי החמור ויעתקו עליהן המשואות, ואי אפשר לאדם לרכוב עליו אם לא בשנוי נקביו או בהסרת העצים אשר בין הנקבים, ושם זאת התמונה "האוכף הפרסי":
הרי אלו טמאים מדרס - ואף על פי שלא נעשו לישב עליהן, ואמנם נעשו בחוק המת אשר אין לו משכב ומושב, כמו שביארנו בפתיחת דברינו.
ומשבר של חיה - הוא הכסא אשר יעשה לאשה ההרה לישב עליו אצל הלידה, כמו "כי באו בנים עד משבר"(ישעיה לז, ג).
שהוא כורס עליו - ישים עליו הבגדים עד שיהיו מקופלים.
ואין הלכה כרבי יוסי:
חרם - שם השבכה אשר יצודו בו הדגים. וכן רשתות ומכמרות שם סבכות הציידים. והן כולן מילות עבריות, אמר "יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו"(חבקוק א, טו), ואמר "פרש רשת"(איכה א, יג).
וזוטו - הוא שפת הסבכה, והוא מקום דומה לכלי צר הפה מאד, והוא בדמיון בגד ולזה הוא טמא.
ומדף - הוא לוח מסובך מעץ, ובזה העץ מסובך דבר יחזיק בה הצייד מרחוק, וכאשר ינוח העוף בזה הכלי, ינתק חוט הכלי ויפול עליו זה הלוח.
פלצור - הוא מעץ, גם כן יצודו בו העופות.
ומצודות הסכרים - מצודות יפסיקו המים בימים עד שיתקבצו שם הדגים, ואחר יוציאו המים וישארו שם הדגים. וזאת המצודה צורות מפורסמות אצלן, ויקראו "סכרים" להיות חותכים דרך המים וסוכרין מעבריהן, כמו "ויסכרו מעינות תהום"(בראשית ח, ב).
והאקון - הוא הסל אשר יצודו בו הדגים, והוא מפורסם אצל הכל.
והרטוב - מכלי ציידי העופות, והוא מכלי עץ.
והכלוב - הוא "גאביאה" בלע"ז, מלשון "ככלוב מלא עוף"(ירמיה ה, כז):
משנה כלים, פרק כ"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב