משנה כלים כג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כג · משנה ג | >>
מה בין מרכב למושב? מרכב חלק מגעו ממשאו, ומושב לא חלק מגעו ממשאו.
תפית של חמור שהוא יושב עליה, טהורה.
שינה בה את הנקבין, או שפרצן זה לתוך זה, טמאה.
מַה בֵּין מֶרְכָּב לְמוֹשָׁב?
- מֶרְכָּב חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ,
- וּמוֹשָׁב לֹא חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ.
- תַּפִּית שֶׁל חֲמוֹר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ,
- טְהוֹרָה;
- שִׁנָּה בָּהּ אֶת הַנְּקָבִין,
- אוֹ שֶׁפְּרָצָן זֶה לְתוֹךְ זֶה,
- טְמֵאָה:
מה בין מרכב למושב?
- מרכב - חלק מגעו ממשאו,
- מושב - לא חלק מגעו ממשאו.
- התפית של חמור -
- שהוא יושב עליה - טהורה.
- שינה בה את הנקבים,
- או שפירצן זה לתוך זה - טמאה.
בעבור שקדם מחלוקת בין רבי יוסי וחכמים בטפיטן של סוס אם הוא מרכב או מושב, וכן אמרנו באוכף של נאקה שהוא מושב לא מרכב, שאל ואמר מה בין מרכב למושב, שזה אב הטומאה וזה אב הטומאה. ואמר שהמרכב חלק מגעו ממשאו, לפי שהאדם אשר יגע במרכב הזב יטמא ולא יטמא בגדים בשעת מגעו, ואשר ישאהו הוא טמא ומטמא בגדים בשעת נשיאותו, אולם המושב שווה בו הנגיעה והמשא שהוא מטמא בגדים. וכבר הקדמתי אלו השורשים כולן וביארנו ראיותם בפתיחת דברינו בזאת המסכתא עם הפרק הראשון ממנו, ואנחנו נבאר זה גם כן בזבים.
והתפית - הן עצים ישימו אותן על גבי החמור ויעתקו עליהן המשואות, ואי אפשר לאדם לרכוב עליו אם לא בשנוי נקביו או בהסרת העצים אשר בין הנקבים, ושם זאת התמונה "האוכף הפרסי":
חלק מגעו ממשאו. משא מטמא בגדים ואין מגע מטמא בגדים ובריש מכילתין פירשתי:
תפית של חמור טהורה. פי' בערוך בלע"ז ברד"א והיא של צמר שעושין ממנו לבד וי"מ עצים עשוים על גב החמור למשוי י"ל משום דבעי טפח רחב כדאמר לעיל ושל רחבה טפח וכששינה את הנקבים או שפרצן זה בצד זה טמאה:
חלק מגעו ממשאו - דנושא מטמא בגדים ואין נוגע מטמא בגדים:
תפית של חמור - עצים שנותנים על גב החמור לחבר ולקשור עליהם המשא. ואינן ראויין לא לרכיבה ולא לישיבה:
שינה את הנקבים - דבשינוי נקביהן נותן מקום לאדם לישב שם:
או שפרצן - שהסירם ממקומם ונתנן זה לצד זה. ויש מפרשים, תפית של חמור טהורה לפי שאין ברחבה טפה, וכל שאין ברחבה טפח לא חזי לישיבה, וכששינה את הנקבים דהיינו שהרחיב מקום המושב או שפירצן ונעשה מקום המושב רחב טפח, טמאה:
מרכב חלק מגעו ממשאו. פירש הר"ב דנושא מטמא בגדים ואין נוגע מטמא בגדים ומנין שבטומאת מרכב חלק מגעו ממשאו ובמשכב לא חלק שהרי הוא אומר במשכב (ויקרא טו) ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ובמרכב הוא אומר (שם) וכל המרכב אשר ירכב עליו וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ולא נאמר בו יכבס בגדיו מלמד שאינו מטמא בגדים בשעת מגעו ונאמר (שם) והנושא אותם יכבס בגדיו אחד הנושא את המרכב. או הנושא משכב מטמא בגדים בשעת נשיאותו. הרמב"ם פ"ו מה' משכב ומושב. ומה שדקדק לכתוב בשעת נשיאותו הוא כמו ששנינו בפ' בתרא דזבים:
.אין פירוש למשנה זו
מה בין מרכב למושב: לפי שנחלקו ר' יוסי וחכמים בטפיטן של סוס אם הוא מרכב או מושב לפיכך שאל ואמר מה בין מרכב למושב:
חלק מגעו ממשאו: שהנושא את המרכב מטמא בגדים שהוא נוגע בשעה שנושאו אבל הנוגע בו אינו מטמא בגדים והנוגע במושב מטמא. הרא"ש ז"ל. והוא פי' הרמב"ם ז"ל:
ומושב לא חלק מגעו ממשאו: פי' אלא אפי' מגעו מטמא בגדים והכי תניא בספרא והנושא אותם מה ת"ל שיכול אין לי שמטמא במשא אלא מרכב בלבד משכב ומושב מנין ודין הוא ומה אם מרכב שאין מגעו מטמא בגדים משאו מטמא בגדים משכב ומושב שמגען מטמא בגדים אינו דין שיהא משאן מטמא בגדים גולל ודופק יוכיחו שמגעם מטמא בגדים ואין משאן מטמא בגדים אף אתה אל תתמה על המשכב ועל המושב שאע"פ שמגען מטמא בגדים לא יהיה משאם מטמא בגדים תלמוד לומר והנושא אותם לרבות המשכב והמושב ע"כ:
תפית של חמור: נראה דמתני' דלא כר' שמעון דאיהו קאמר בתוספתא טפית טמאה משום מרכב ושמא יש לחלק בין תפית של חמור לתפית דהכי נמי ת"ק דידיה אמר האוכף טמא משום מושב והטפית שלו טמא מרכב. ופשט התוספתא מוכיח כפירוש הרמב"ם ז"ל שהביאו ר"ע ז"ל במתני' דלעיל ולפירושו של הר"ש ז"ל הוצרך לדחוק דאוכף דקתני בתוספתא לא של נאקה אלא סתם אוכף:
או שפרצן: בלי יו"ד גרסי' לה:
יכין
מרכב חלק מגעו ממשאו: דבשעה שנושא מרכבו של זב. מחשב הנושא כאב הטומאה. לטמא בגדים וכלים שנוגע בהן אז. משא"כ בשעה שנוגע במרכב גם אז אינו רק ראשון. ואינו מטמא אדם וכלים:
ומושב לא חלק מגעו ממשאו: דבין בשעה שנוגע או נושא המושב. הרי הוא אה"ט. ומטמא אז בגדים וכלים שנוגע. חוץ מאדם וכ"ח. שגם אז אינו מטמאן במגעו. מיהו לאחר שפירש הנושא מהטומאה בין ממרכב או ממושב אינו רק ראשון. ואמ"ט לשם כלי:
תפית של חמור: הוא כעין סולם קטן. שקושרין אותו ע"ג החמור להניח עליו המשא:
שהוא יושב עליה: שלפעמים יושב האדם על הסולם הזה בדוחק:
טהור: ר"ל אינו מטמא משום מושב דמשום שמיוחד למשא. או"ל להיושב עמוד ונמ"ל וכבעגלה [לקמן פכ"ד מ"ב]:
שינה בה את הנקבין: דמתחלה היו בהתפית רק ב' שליבות מרוחקות זו מזו באמצען כזה ועי"ז לא הוה חזי רק להניח המשא עליו ולא לישיבה רק מדוחק. אבל השתא שינה בה הנקבים שתוחב בתוכן השליבות והרחיבן. ועי"ז יכול לתחוב שם שליבות רחבות. א"נ שע"י שהרבה בה נקבים יכול לתחוב שם שליבות הרבה כזה ויכול השתא שפיר לישב על התפית בצד המשא:
או שפירצן זה לתוך זה: דע"י שנתרחבו הנקבים זה לתוך זה. יכול השתא להכניס בהנקבים שנתרחבו דף רחב ויכול שפיר לישב בצד המשא:
טמאה: דמדעשה בה מעשה לישיבה וגם חזי השתא לישיבה מק"ט מדרס:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת