רמב"ם על כלים כב
ראו גם נוסח המשנה כלים כב רמבם
כלים פרק כב
עריכהדלפקי - הוא שולחן מוכן לשתיה, והוא ארוך ובו מקומות לכלי היין ולכלי הפירות, ותקרא אצלנו "מנקלה".
ושיש - אבן גלל.
והמבואר שאם חיפן כולן בשיש ולא יניחו ממנו מקום שהן טהורים, לפי שהכלים המכוסים לא יקבלו טומאה כמו שביארנו.
ואין הלכה כרבי יהודה:
אמר כי כאשר הוסר מהשלחן אחד מן השלוש רגלים אשר לו, הנה הוא אינו ראוי לאכול עליו.
ואם נטלו כולן הנה ראוי לאכול עליו כמו טבלא כשחישב עליו, והוא יקבל טומאה.
ורבי יהודה אומר, שלא תצטרך למחשבה, כל זמן שתכשר לאכול עליו הנה הוא יקבל טומאה.
וכן הדין בדלפקי.
ואין הלכה כרבי יוסי:
כסא וספסל ודרגש ושרפרף - כולן מינים מהכסא, התחלפו שמותם לפי התחלף תמונתן וגדולתן וקטנותן.
וקתדרא - קובה מעץ ישבו בתוכה הנשים, שמותם "טמאריה".
ואמר ניטל אחד מראשיו - רוצה לומר אחד מהצדדין אשר אצל ראש הכסא:
כסא הכלה - הוא המחופה באבנים ודומיהן, והוא אשר יקראוהו חיפויו, וכאשר הוסר ממנו הרי הוא כאילו נשבר ולזה לא יטמא מדרס.
ובית שמאי אומרים, שהוא כסא עץ וראוי לישב עליו ולזה טמא מדרס, ואף על פי שהוסר החיפוי.
מלבן של כסא - הוא מרובע יורכב על הכסא וישב למעלה. ואמר (בית) שמאי שהוא יטמא מדרס כשישב עליו (ו)אם לא ישב עליו לבדו.
הנה אם קבעו כסא בעריבה הוא טהור, ולא יטמא במדרס לחיבורו בעריבה אשר לא תטמא במדרס כמו שביארנו בפרק עשרים.
ואמר שמאי, שאפילו היה הכסא מעריבה, רוצה לומר שנמצא עם העריבה מעץ אחד, הנה הוא טמא מדרס אם ישב עליו.
ואין הלכה כשמאי:
כאשר לא יהיו חיפויו בולטים על שטח הכסא אבל שווין עמו הנה הוא טמא מדרס, ואפילו הוסרו קצת החיפוים, לפי שיכפוהו על פניו וישבו עליו הפוך, כמו שהראתי לך קודם כאשר לא היו חיפוייו בולטין עד שימנעו מלהפוך אותו על פניו:
זאת התמונה מהחיפוי מפורסם אצלם והיה להן יוצא ובא הוא בתוך החיפוי, וחיפוים רבים יוצאים מזה והן חיפוייו החיצונים, ומתמונתו הוא מבואר כי כאשר ישאר אחד מן החיפויין הנה נשאר בתמונתו ולזה יטמא מדרס.
ורבי שמעון יתנה שישאר מן החיפוי הפנימי והוא רחב טפח.
ואין הלכה כרבי שמעון:
ידוע שהכסא אמנם נעשה לישב עליו והוא העיקר ואמנם יטמא במדרס הזב, וכאשר בטל ממנו זה העניין יטהר מן המדרס בהסרת החיפויין, ואף על פי שנשאר בו בית קבול, שהוא לא יטמא משום כלי קבול כשלא נעשה להיות כלי קבול, הנה כבר בטל ממנו עיקר הדבר אשר נעשה בעבורו והוא המושב, ואיך ישאר בו דין המתחדש בו והיותו כלי קבול.
ואין הלכה כרבי עקיבא.
והלכה כרבי יהודה, לפי שהכל הולך על השורשים אשר קדמו לחכמים בפרק תשעה עשר:
זאת השידה היא המוכנת לה בית קבול בעליונה ובו בית קבול בשפלותה.
והדפין - הן הדפין אשר בצדדין.
וישיבת הסתת - המקום אשר ישב בו המסתת, והוא יכין לו מקום ישב בו בקצה העץ ואבן על הקצה האחר.
והלכה כחכמים:
כבר ביארנו כופת שהיא חתיכת עץ.
ואמר כי כאשר יוקח זה העץ וסרקו או כרכמו לעשות ממנו פני הכותל, הנה הוא כאשר היה לו צורת כלי, ויטמא כמו שיטמא כלי עץ.
וחכמים אומרים, שהוא לא יהיה מכלל הכלים בעבור הכרכום לבדו, עד שיחוק בו מעט, שישתמש בו ואז תהיה כלי.
וכבר ביארנו בפרק עשרים שהסל והכלכלה והדומה אליה לא תטמא משום מושב.
ואמר כי כאשר מלאוהו מוכין, והן חתיכות צמר ופשתן, והאחד ממנו מוך, עוד ארג סבכה על פי זה הסל או הכלכלה, אז יהיה ראוי למושב ויטמא מדרס. ותרגום "סבכה"(מלכים ב א, ב) "סרדא".
והלכה כחכמים:
אסלה - כסא מברזל, ובו מקום ישבו עליו בעת הצורך לבית הכסא, ועליו כיסוי מעור יכוסה בו.
וטרסקל - סל קטן ולו חיפוי מעור גם כן מחובר, וכאשר הוסר הכיסוי ישאר בלתי אינו ראוי לדבר, לא שישב עליו לקטנותו, ולא לשום בו דבר להעדר הצדדין.
וכסא המרחצאות הם משיש, ואמר שהוא אם היה לוח משיש ולו שני רגלים מעץ וישב הזב על זה הכסא שהוא יטמא, רוצה לומר שרגליו יהיו משכב, עם היות השיש עצמו לא יטמא.
ואם היה אחד משני הרגלים של שיש גם כן, הנה הכל טהור, לפי שהוא כסא של אבן.
ואמרו ששיגמן - כמו מאמר ששיעמן. ו"שעם" הוא הגמי.
והכוונה בזה כי כאשר נמשכו עד ששבו לוח אחד, והבלנין ישבו עליהן והמים ילכו תחתיהן, אומרים חכמים שהן לא יטמאו במדרס הזב באשר עשייתם הוא לילך המים תחתיהן.
ויעשו מן הקנים והקנים יגביהן, ויעשו גם כן מן גמי ישליכו עליו הבגדים, וידליקו האש בקטורים עד שיתקנו הבגדים, ושמו (בלשון ערב) קנקלין, ושמו המפורסם במצרים "אל-מישן".
ואם היו בו שני מקומות יקבלו הבגדים, ישוב ככלי קבול. ואם היה עשוי ככוורת, והוא שתהיה עוברת משני הצדדין, הנה הוא לא יטמא.
והלכה כחכמים:
משנה כלים, פרק כ"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב