רמב"ם על יבמות י

<< · רמב"ם · על יבמות · י · >>

יבמות פרק י

• ראו גם: נוסח המשנה יבמות י רמבם

משנה א

מן העיקרים שהם אצלנו, שכל מי שזינתה אשתו תחתיו אסורה עליו ועל מי שזינתה עמו, לפי שנאמר בסוטה "נטמאה" "נטמאה"(במדבר ה, יד) שני פעמים, ובא בקבלה טמאה לבעל וטמאה לבועל, ולפיכך חייבנו בכאן תצא מזה ומזה, אף על פי שהיא שוגגת, לפי שהיא נעשית זונה.

וחיוב הגט מן הראשון מבואר. ואמנם מן השני גזרה, שמא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט.

ולא יתחייב אחד מהם בכתובה ולא תנאי כתובה, לפי שהדין הכריח שניהם לגרשה, ואין דינה כדין אשת כהן שנשבית שבעלה חייב בכתובתה.

ואחזור למה שאמרו ולא בלאות - רוצה לומר לא מה שנאבד ונפסד מנכסי צאן ברזל ולא מנכסי מלוג אין מוציאין מהם, ואם היו הבלאות בעין היא תקחם בלא ספק, שהעיקר אצלנו שהיא לא הפסידה בלאותיה הקיימין.

ולא פירות - שאין מוציאין מהם מה שהגיע אצלם מפירות נכסיה. וכמו כן אין לה תוספת כתובתה.

ואמרו הולד ממזר מזה ומזה - רוצה לומר אם כשבא עליה הראשון שנית, והיא תחת השני קודם שתקבל ממנו גט, הולד ממזר והוא ממזר מדרבנן, והולד משני ממזר מדאורייתא, ולכך הולד מראשון אסור בממזרת ואסור בבת ישראל.

ומן העיקרים שבת לוי שזינתה לא נפסלה מן המעשר, אבל נפסלה בכאן משום קנס.

ואין הפרש בין נשאת ברשות בית דין בין שלא ברשות בית דין, ואפילו העידו שני עדים במיתתו, ולא נאמר מאי הוה לה למיעבד, אלא כל זמן שיבוא בעלה הראשון תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.

ואין הלכה כרבי יוסי, ולא כרבי אליעזר, ולא כרבי שמעון:

משנה ב

זאת ההלכה דחויה, אבל היא חייבת קרבן מכל הצדדין, לפי שהעיקר אשר הוא אצלנו בעושה בהוראת בית דין שהוא פטור מן הקרבן יש לו תנאים רבים כמו שיתבאר בתחילת הוריות, ובהתקבץ אלו התנאים יהיה העושה פטור. ואלו התנאים אין בכאן מהם גם אחד, ולכך האשה ובעלה השני חייבין בקרבן לפי שהם שוגגין. וזה הקרבן חטאת, נקבה מן הצאן:

משנה ג

רוצה לומר באמרו הראשון ואחרון - אשר נולד לפני שמועה ולאחר שמועה.

וזה דעת רבי עקיבא דסבר יש ממזר מחייבי לאוין, שהיבמה איסור לאו בה הוא שנאמר "לא תהיה אשת המת החוצה"(דברים כה, ה).

ואין הלכה כרבי עקיבא:

משנה ג [נוסח הרמבם]

כל מה שאמר הולד הראשון ואחרון ממזר - רוצה לומר שנולד לפני שמועה ולאחר שמועה כמו שזכרנו במה שקדם.

ומאמר רבי אלעזר אמיתי.

ובזה הפסוק עניין אחר, והוא כשיכתוב אדם גט לאשתו ויבאר בו שהוא מגרש אותה ממנו ויניחנה אסורה על שאר בני אדם, כגון שיאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, בלא ספק הגט הוא פסול והוא חספא בעלמא, אבל היא אסורה לכהן בזה הגט, ואינה מותרת להנשא עד שיכתוב לה גט כשר, לפי שנאמר "גרושה מאישה"(ויקרא כא, ז) אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה:

משנה ד

ידוע הוא שאין קדושין תופסין בעריות. ונאמר בסוטה "ושכב איש אותה"(במדבר ה, יג), ובא בקבלה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחרת אוסרתה. וזה מן הדין, כי האדם כשזינה עם קרובות אשתו לא תאסר עליו אשתו.

ומאמר רבי יוסי צריך ביאור גדול. שתנא קמא ביאר דבריו כפי מה ששמע רבי יוסי ממנו, שאם היה יעקב וישמעאל נשואים לאה ורחל, ויעקב נשא לאה, והלך ישמעאל ולאה למדינת הים, ושמע יעקב שמתו שניהם ונשא יעקב לרחל, אחר כך באו ישמעאל ולאה, וידוע הוא שרחל אסורה על ישמעאל בעלה בלא ספק לפי שהיא צריכה גט מיעקב, וכל הדרכים האלו בה כמו שנקדם, אבל לאה מותרת ליעקב בעלה, בין שהיתה לאה מאורסת ליעקב או נשואה לפי שאין שכיבת אחותה אוסרתה. וחלק רבי יוסי על זה ואמר, שאם תהיה לאה מאורסת ליעקב בלבד תיאסר עליו, לפי שאפשר שתנאי היה לו בקידושין ולא נתקיים התנאי, ונשואין גמורים היו נשואי אחותה רחל, וצריכה רחל ממנו גט ונפסלה לבעלה, וכמו שפסל על ידי אחרים פסל על ידי עצמו. אבל אם היתה לאה נשואה ליעקב, ידוע הוא שאין קדושין תופסין באחותה ואינה צריכה רחל גט, ולכך מותרת שתחזור לישמעאל בעלה ולא תיאסר עליו לפי שלא קבלה גט, וכמו שלא פסל רחל על בעלה לא פסל אשתו.

והלכה כרבי יוסי, במה שאסר חזרת הארוסה ליעקב בלבד:

משנה ה

אמרו מתה מתה - רוצה לומר אמרו לו מתה.

ומן המבואר כשתהיה לאה אחות רחל מן האב בלבד, ורחל אחות רבקה מן האם בלבד, שהזיווג בלאה ורבקה מותר לפי שאין ביניהן קורבה כלל. ועל זה העניין תתבאר ההלכה במהרה:

משנה ו

מן העיקרים הוא שבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה, ויש לו גט ויש לו מאמר, אבל אינו גט גמור ואינו מאמר גמור.

ואמרו בכאן פוסל תחילה - רוצה לומר במאמר. לפי שאם נתן אחיו הגדול מאמר ביבמתו ואחר כך נתן הוא מאמר, אינו פוסל על ידי אחיו הגדול, אבל הוא כאילו לא נתן שום דבר, אבל בביאה הוא פוסל לעולם בין בתחילה בין בסוף.

והעיקר אצלנו עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. וכבר ידעת מן הפרק החמישי דין מאמר אחר מאמר ועל זה תעשה היקש.

ואין הלכה כרבי שמעון:

משנה ז

( ראו סוף משנה ו )

משנה ח

כבר בארנו שמאמר גדול כביאת בן תשע שנים ויום אחד. ומעיקרנו גם כן אשת קטן ואשת שוטה פטורות מן החליצה ומן הייבום. ולפיכך נשא אשה ומת, פטורה מן החליצה ומן הייבום:

משנה ט

היות הראשונה חולצת ולא מתייבמת - לפי שביאת בן תשע שנים כמאמר בגדול. וכבר נקדם לך שאם נתן גדול מאמר ליבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת.

ובן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות:

• אם נראו בו סימני סריס הוא סריס חמה.
• ואם לא נראו בו הרי הוא במדרגת קטן לכל המצות.

• ודינו בענייני התשמיש כדין בן תשע שנים ויום אחד, עד שיגיע לחמש ושלשים שנה.

• וכשיהיה לו יותר על חמש ושלשים שנה ולא הביא שתי שערות, הרי הוא סריס חמה, אף על פי שלא נראו בו סימני סריס.

וסימני סריס הם:

• כל שאין לו זקן ושערו לקוי, רוצה לומר שערות ראשו דקים חלושים מאד.
• ובשרו מחליק.
• ואין מימי רגליו מעלין רתיחה.
• ומטיל מים ואינו עושה כיפה, רוצה לומר העדר קלוח הזרע.
• ושכבת זרעו דוהה רוצה לומר שמראיתו כהה.
• ואין מימי רגליו מחמיצין.
• ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כשאר הבריאים.
• וקולו דק, עד שאינו ניכר בין קולו לקול הנשים.

וכשיראו בו אחד מאלו הסימנים, ונשלמו לו עשרים שנה ולא הביא שתי שערות, הרי הוא סריס חמה, ובתנאי שלא יהיו בזקנו שתי שערות או יותר. לפי שכשיהיו בזקנו אפילו שתי שערות לא יהיה סריס עד שיהיו כולן ויהיה בן עשרים שנה. ומכאן יתבאר לך ששתי שערות הנזכרות בכל מקום באיש ובאשה, אינו רוצה לומר שיצמחו באי זה מקום שיהיו בגוף, אלא מתנאי השערות שיצמחו למטה בגוף במקומות הידועים שהשער צומח בו, ודע זה:

משנה יבמות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב