משנה יבמות י ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק י · משנה ג | >>
האשה שהלך בעלה ובנה יט למדינת הים, ובאו ואמרו לה, מת בעליך ואחר כך מת בנך, ונישאת, ואחר כך אמרו להכ: חילוף היו הדברים, תצא, והוולד ראשון ואחרון ממזר.
אמרו לה, מת בנך ואחר כך מת בעליך, ונתייבמה, ואחר כך אמרו לה: חילוף היו הדברים, תצא, והוולד ראשון ואחרון כא ממזרכב.
אמרו לה, מת בעליך, וניסת, ואחר כך אמרו לה, קיים היה ומת, תצאכג, והוולד ראשון כד ממזר, והאחרון כה אינו ממזר.
אמרו לה, מת בעליך, ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה, מותרת לחזור לו.
אף על פי כו שנתן לה אחרון גט, לא פסלה מן הכהונה.
את זו דרש רבי אלעזר בן מתיא, (ויקרא כא) "ואשה גרושה מאישה", ולא מאיש שאינו אישה.
משנה מנוקדת
הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,
- וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעֲלִיךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ,
- וְנִשֵּׂאת,
- וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים,
- תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר.
- אָמְרוּ לָהּ:
- מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִיךְ,
- וְנִתְיַבְּמָה,
- וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים,
- תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר.
- אָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעֲלִיךְ,
- וְנִיסֵת,
- וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: קַיָּם הָיָה וָמֵת,
- תֵּצֵא,
- וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר.
- אָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעֲלִיךְ,
- וְנִתְקַדְּשָׁה,
- וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ,
- מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ.
- אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ אַחֲרוֹן גֵּט,
- לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.
- אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא:
- וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ (ויקרא כא, ז),
- וְלֹא מֵאִישׁ שֶׁאֵינוֹ אִישָׁהּ:
נוסח הרמב"ם
האישה - שהלך בעלה ובנה למדינת הים,
- באו ואמרו לה: "מת בעליך, ואחר כך מת בנך",
- ונישאת,
- ואחר כך אמרו לה: "חילוף היו הדברים",
- תצא,
- והוולד הראשון והאחרון - ממזר.
[ד] *הערה 1: אמרו לה: "מת בנך, ואחר כך מת בעליך",
- ונתייבמה,
- ואחר כך אמרו לה: "חילוף היו הדברים",
- תצא,
- והוולד הראשון והאחרון - ממזר.
- אמרו לה: "מת בעליך",
- ונישאת,
- ואחר כך אמרו לה: "קיים היה, ומת",
- תצא,
- והוולד הראשון - ממזר,
- והאחרון - אינו ממזר.
- אמרו לה: "מת בעליך",
- ונתקדשה,
- ואחר כך - בא בעלה,
- מותרת לחזור לו.
- אף על פי - שנתן לה האחרון גט,
- לא פסלה - מן הכהונה.
- זה מדרש - דרש רבי אלעזר בן מתיה,
- "ואשה גרושה מאישה" (ויקרא כא ז),
- ולא מאיש - שאינו אישה.
פירוש הרמב"ם
רוצה לומר באמרו הראשון ואחרון - אשר נולד לפני שמועה ולאחר שמועה.
וזה דעת רבי עקיבא דסבר יש ממזר מחייבי לאוין, שהיבמה איסור לאו בה הוא שנאמר "לא תהיה אשת המת החוצה"(דברים כה, ה).
ואין הלכה כרבי עקיבא:
משנה ג [נוסח הרמבם]
כל מה שאמר הולד הראשון ואחרון ממזר - רוצה לומר שנולד לפני שמועה ולאחר שמועה כמו שזכרנו במה שקדם.
ומאמר רבי אלעזר אמיתי.
ובזה הפסוק עניין אחר, והוא כשיכתוב אדם גט לאשתו ויבאר בו שהוא מגרש אותה ממנו ויניחנה אסורה על שאר בני אדם, כגון שיאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, בלא ספק הגט הוא פסול והוא חספא בעלמא, אבל היא אסורה לכהן בזה הגט, ואינה מותרת להנשא עד שיכתוב לה גט כשר, לפי שנאמר "גרושה מאישה"(ויקרא כא, ז) אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואחר כך מת בנר - ולא הוזקקה ליבום:
ונשאת - לשוק:
ראשון ואחרון - ראשון שלפני השמועה, ואחרון שלאחר השמועה. וכר"ע מתוקמא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין, ואינה הלכה:
פירוש תוספות יום טוב
האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים וכו'. יש לפרש דאו בנה קאמר דכיון שזה שהוא בכאן אנו יודעים אימתי מת וכשאומרים אחר כך שאותו שבמדינת הים מת ביום פלוני ממילא ידעינן על מי שהעידו שמת ראשון:
ואחר כך אמרו לה חלוף כו'. שנים אחרים הזימו לראשונים והתורה האמינה להמזימין יותר מן הראשונים. נ"י. וטעמא אכתוב במשנה ד' פ"ק דמכות [והוא לפי שהעדות על עצמן של עדים והן אין נאמנים על עצמן] ועיין במשנה ד' פרק ט"ו:
והולד ראשון ואחרון. ה"ל למתני סתם והולד ממזר אלא משום סיפא דמחלק בין ראשון לאחרון תנא נמי הכי ברישא. גמרא:
אמרו לה מת בנך כו' והולד ראשון ואחרון ממזר. אליבא דכ"ע שהרי פוגע הוא באשת אחיו כיון שהיה לו בן כשמת ואשת אח בכרת. נ"י:
אמרו לה מת בעליך כו' תצא. דקנסינן לה אע"פ שכבר מת משום דאיבעי לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתובה ולא שום תנאי כתובה. הולד הראשון. דלפני השמועה שנולד בעוד שבעלה חי [ממזר]. והאחרון. דלאחר שמועה כלומר שלא רצה היבם לגרשה. אינו ממזר. מן התורה אלא מדרבנן דקנסוה. כ"כ נ"י. והרי מצאנו לו חבר להטור שכ"כ ג"כ ס"ס י"ז והב"י לא הביא לו ראיה [* ומ"מ ז"ש נ"י שלא רצה היבם כו' אע"פ שהדין דין אמת מ"מ מתני' לאו *) [בהכי] מיירי ולהכי שלא בדקדוק כתב כן]:
מותרת לחזור לו. אף ע"פ שנתן לה אחרון גט לפי שא"צ גט ואין חוששין שמא יאמרו א"א יוצאת בלא גט כדאמרינן בנשאת דתלו למימר דבטעות הוו קדושין שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת והואיל ולא עבדה איסורא לא קנסינן לה אבל בנשאת דעבדה אסורא קנסינן לה. גמרא דף פ"ט. וכתב נמוקי יוסף לאו עבדה ממש שנבעלה אלא כיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה עבדה איסורא קרינן לה דהא לא שרינן לה הכא אלא בנתקדשה בלבד וטעם קנס זה כדי לעגן אותה שלא תנשא בלא גט. א"נ כדפרשו בירושלמי והוא הנכון משני צריכה גט כדי לברר איסורו של ראשון שיהא הולד ממנו ממזר אם החזירה קודם גירושי השני ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על המשנה) ובנה. י"ל דאו בנה קאמר דכיון שזה שהוא בכאן אנו יודעים אימתי מת וכשאומר אח"כ שאותו שבמדינת הים מת ביום פלוני ממילא ידעינן על מי ' ' שהעידו שמת ראשון:
(כ) (על המשנה) א"ל. שנים אחרים הזימו לראשונים והתורה האמינה למזימין יותר מן הרא. שונים. נ"י:
(כא) (על המשנה) ראשון כו'. הו"ל למתני סתם והולד. ממזר אלא משום סיפא דמחלק בין ראשון לאחרון תני נמי הכי ברישא. גמרא:
(כב) (על המשנה) ממזר. אליבא דכ"ע שהרי פוגע הוא באשת אחיו כיון שהיה לו בן כשמת. ואשת אחיו בכרת. נ"י:
(כג) (על המשנה) תצא. דקנסינן לה אע"פ שכבר מת משום דאיבעי, לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתוב' ולא תנאי כתובה:
(כד) (על המשנה) ראשון. דלפני השמועה שנולד בעוד שבעלה חי ממזר:
(כה) (על המשנה) והאחרון. דלאחר שמועה כלומר שלא רצה היבם לגרשה אינו ממזר מן התורה אלא מדרבנן דקנסוה. נ"י. ומ"ש שלא רצה שלא בדקדוק כתב כן דאטו ברשיעי מיירי:
(כו) (על המשנה) אף על פי כו'. לפי שא"צ גט ואין חוששין שמא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט כדאמרינן בנשאת דתלו למימר דבטעות הוו קדושין שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת והואיל ולא עבדא אסורא לא קנסינן לה אבל בנשאת דעבדא אסורא קנסינן לה. גמרא. וכיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה עבדא אסורא קרינן לה דהא לא שרינן אלא בנתקדשה לבד. נ"י. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
האשה שהלך בעלה ובנה וכו': תוס' פ"ק דמכילתין דף י"ד: ואיתא בתוס' פ' ב' דכתובות דף כ"ו וביד ספ"ג דהלכות יבום ובטור א"ה סס"י י"ז:
אמרו לה מת בעליך ונשאת: אפשר לפרש ליבם אם ישנו או לאחר אם אין יבם קיים היה באותה שעה שהעידו הראשונים אבל עכשיו מת בודאי תצא דקנסינן ליה אע"פ שכבר מת משום דאיבעי לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתובה ולא שום תנאי כתובה: ומצאתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת תצא מזו הבבא ואיני יודע טעם למה:
אמרו לה מת בעליך: ונתקדשה בר"פ ובס"פ בתרא דגיטין:
ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו: שהרי לא עשה בה עבירה ולמה נקנסה ואפי' גט אינה צריכה מן האחרון ולא טעו למימר אשת איש יוצאה בלא גט כדאמרי' בנשאת דהתם אי לאו דדייקא לא הוות מנסבא אבל בקדושין תלו למימר דבטעות הוו שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת או יכולין לתלות ולומר תנאי היה לו בקדושין ולא נתקיים הלכך אינה צריכה גט מן האחרון ומותרת לחזור לראשון דכיון דאינה צריכה גט איגלאי מילתא לכ"ע דעדיין לא נתקדשה ואע"פ שנתן לה גט האחרון לא פסלה מן הכהונה אם ימות בטלה הראשון דהא לאו גט הוא כלל שהרי היה בעלה חי נמוקי יוסף: וביד פ' י' דהלכות גירושין סי' ו':
זה המדרש דרש ר' אלעזר בן מתיא: גמ' אמר רב יהודה אמר רב הוה ליה לר' אלעזר למידרש ביה מרגניתא ודרש ביה חספא דה"ל למידרש כדתניא אשה גרושה מאישה אפי' שלא כתב לה בגט אלא הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם פסולה לכהונה אם מת בעלה והותרה להנשא ואסורה לחזור אליו אם הוא כהן והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה ומ"מ גם דְרַש ר' אלעזר בן מתיא אמת הוא וכן פי' הרמב"ם ז"ל וכתבו המפרשים ז"ל דה"ה דשריא למקדש: ואיתא בת"כ פ"א דפ' אמור:
תפארת ישראל
יכין
ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך: ולא נזקקת ליבום:
ונשאת ואחר כך אמרו לה חלוף היו הדברים: שהוזמו הראשונים [כך כ' הנ"י. ונ"ל דלהכי לא פי' אמרו לה בע"א כריש פרקן, ואח"כ באו ב' והכחישוהו, דס"ל כרא"ש שהביא ב"ש ((שו"ע אה"ע, קנח)) דאמיתת בן אין עד אחד נאמן]:
תצא והולד ראשון ואחרון ממזר: הנולד לפני מיתת הבעל או אח"כ. וקיי"ל דאין ממזר מחייבי לאוין:
תצא והולד ראשון ואחרון ממזר: אליבא דכ"ע, דאשת אח בכרת:
תצא: משום קנסא וכל חומרות הנ"ל בה:
והולד ראשון: שנתעברה בחיי הראשון:
והאחרון: שנתעברה אחר מיתת הראשון:
אינו ממזר: מיהו ממזר מדרבנן הוא [וי"ח]:
ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו: ולא קנסוה, די"ל דעוד תדייק קודם חופתה:
אף על פי שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה: מדא"צ גט:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת