פתיחת התפריט הראשי

משנה יבמות י ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק י · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

האשה שהלך בעלה ובנה יט למדינת הים, ובאו ואמרו לה, מת בעליך ואחר כך מת בנך, ונישאת, ואחר כך אמרו להכ: חילוף היו הדברים, תצא, והוולד ראשון ואחרון ממזר.

אמרו לה, מת בנך ואחר כך מת בעליך, ונתייבמה, ואחר כך אמרו לה: חילוף היו הדברים, תצא, והוולד ראשון ואחרון כא ממזרכב.

אמרו לה, מת בעליך, וניסת, ואחר כך אמרו לה, קיים היה ומת, תצאכג, והוולד ראשון כד ממזר, והאחרון כה אינו ממזר.

אמרו לה, מת בעליך, ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה, מותרת לחזור לו.

אף על פי כו שנתן לה אחרון גט, לא פסלה מן הכהונה.

את זו דרש רבי אלעזר בן מתיא, (ויקרא כא) "ואשה גרושה מאישה", ולא מאיש שאינו אישה.

נוסח הרמב"ם

האישה שהלך בעלה ובנה למדינת הים באו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ונישאת ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והוולד הראשון והאחרון ממזר.

אמרו לה מת בנך ואחר כך מת בעליך ונתייבמה ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והוולד הראשון והאחרון ממזר אמרו לה מת בעליך ונישאת ואחר כך אמרו לה קיים היה ומת תצא והוולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו אף על פי שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה זה מדרש דרש רבי אלעזר בן מתיה ואישה גרושה מאישה (ויקרא כא ז) ולא מאיש שאינו אישה.


פירוש הרמב"ם

האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים כו': ר"ל באמרו הראשון ואחרון אשר נולד לפני שמועה ולאחר שמועה וזה דעת ר"ע דסבר יש ממזר מחייבי לאוין שהיבמה איסור לאו בה הוא שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה ואין הלכה כר"ע:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואחר כך מת בנר - ולא הוזקקה ליבום:

ונשאת - לשוק:

ראשון ואחרון - ראשון שלפני השמועה, ואחרון שלאחר השמועה. וכר"ע מתוקמא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין, ואינה הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים וכו'. יש לפרש דאו בנה קאמר דכיון שזה שהוא בכאן אנו יודעים אימתי מת וכשאומרים אחר כך שאותו שבמדינת הים מת ביום פלוני ממילא ידעינן על מי שהעידו שמת ראשון:

ואחר כך אמרו לה חלוף כו'. שנים אחרים הזימו לראשונים והתורה האמינה להמזימין יותר מן הראשונים. נ"י. וטעמא אכתוב במשנה ד' פ"ק דמכות [והוא לפי שהעדות על עצמן של עדים והן אין נאמנים על עצמן] ועיין במשנה ד' פרק ט"ו:

והולד ראשון ואחרון. ה"ל למתני סתם והולד ממזר אלא משום סיפא דמחלק בין ראשון לאחרון תנא נמי הכי ברישא. גמרא:

אמרו לה מת בנך כו' והולד ראשון ואחרון ממזר. אליבא דכ"ע שהרי פוגע הוא באשת אחיו כיון שהיה לו בן כשמת ואשת אח בכרת. נ"י:

אמרו לה מת בעליך כו' תצא. דקנסינן לה אע"פ שכבר מת משום דאיבעי לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתובה ולא שום תנאי כתובה. הולד הראשון. דלפני השמועה שנולד בעוד שבעלה חי [ממזר]. והאחרון. דלאחר שמועה כלומר שלא רצה היבם לגרשה. אינו ממזר. מן התורה אלא מדרבנן דקנסוה. כ"כ נ"י. והרי מצאנו לו חבר להטור שכ"כ ג"כ ס"ס י"ז והב"י לא הביא לו ראיה [* ומ"מ ז"ש נ"י שלא רצה היבם כו' אע"פ שהדין דין אמת מ"מ מתני' לאו *) [בהכי] מיירי ולהכי שלא בדקדוק כתב כן]:

מותרת לחזור לו. אף ע"פ שנתן לה אחרון גט לפי שא"צ גט ואין חוששין שמא יאמרו א"א יוצאת בלא גט כדאמרינן בנשאת דתלו למימר דבטעות הוו קדושין שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת והואיל ולא עבדה איסורא לא קנסינן לה אבל בנשאת דעבדה אסורא קנסינן לה. גמרא דף פ"ט. וכתב נמוקי יוסף לאו עבדה ממש שנבעלה אלא כיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה עבדה איסורא קרינן לה דהא לא שרינן לה הכא אלא בנתקדשה בלבד וטעם קנס זה כדי לעגן אותה שלא תנשא בלא גט. א"נ כדפרשו בירושלמי והוא הנכון משני צריכה גט כדי לברר איסורו של ראשון שיהא הולד ממנו ממזר אם החזירה קודם גירושי השני ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יט) (על המשנה) ובנה. י"ל דאו בנה קאמר דכיון שזה שהוא בכאן אנו יודעים אימתי מת וכשאומר אח"כ שאותו שבמדינת הים מת ביום פלוני ממילא ידעינן על מי ' ' שהעידו שמת ראשון:

(כ) (על המשנה) א"ל. שנים אחרים הזימו לראשונים והתורה האמינה למזימין יותר מן הרא. שונים. נ"י:

(כא) (על המשנה) ראשון כו'. הו"ל למתני סתם והולד. ממזר אלא משום סיפא דמחלק בין ראשון לאחרון תני נמי הכי ברישא. גמרא:

(כב) (על המשנה) ממזר. אליבא דכ"ע שהרי פוגע הוא באשת אחיו כיון שהיה לו בן כשמת. ואשת אחיו בכרת. נ"י:

(כג) (על המשנה) תצא. דקנסינן לה אע"פ שכבר מת משום דאיבעי, לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתוב' ולא תנאי כתובה:

(כד) (על המשנה) ראשון. דלפני השמועה שנולד בעוד שבעלה חי ממזר:

(כה) (על המשנה) והאחרון. דלאחר שמועה כלומר שלא רצה היבם לגרשה אינו ממזר מן התורה אלא מדרבנן דקנסוה. נ"י. ומ"ש שלא רצה שלא בדקדוק כתב כן דאטו ברשיעי מיירי:

(כו) (על המשנה) אף על פי כו'. לפי שא"צ גט ואין חוששין שמא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט כדאמרינן בנשאת דתלו למימר דבטעות הוו קדושין שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת והואיל ולא עבדא אסורא לא קנסינן לה אבל בנשאת דעבדא אסורא קנסינן לה. גמרא. וכיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה עבדא אסורא קרינן לה דהא לא שרינן אלא בנתקדשה לבד. נ"י. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האשה שהלך בעלה ובנה וכו':    תוס' פ"ק דמכילתין דף י"ד: ואיתא בתוס' פ' ב' דכתובות דף כ"ו וביד ספ"ג דהלכות יבום ובטור א"ה סס"י י"ז:

אמרו לה מת בעליך ונשאת:    אפשר לפרש ליבם אם ישנו או לאחר אם אין יבם קיים היה באותה שעה שהעידו הראשונים אבל עכשיו מת בודאי תצא דקנסינן ליה אע"פ שכבר מת משום דאיבעי לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתובה ולא שום תנאי כתובה: ומצאתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת תצא מזו הבבא ואיני יודע טעם למה:

אמרו לה מת בעליך:    ונתקדשה בר"פ ובס"פ בתרא דגיטין:

ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו:    שהרי לא עשה בה עבירה ולמה נקנסה ואפי' גט אינה צריכה מן האחרון ולא טעו למימר אשת איש יוצאה בלא גט כדאמרי' בנשאת דהתם אי לאו דדייקא לא הוות מנסבא אבל בקדושין תלו למימר דבטעות הוו שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת או יכולין לתלות ולומר תנאי היה לו בקדושין ולא נתקיים הלכך אינה צריכה גט מן האחרון ומותרת לחזור לראשון דכיון דאינה צריכה גט איגלאי מילתא לכ"ע דעדיין לא נתקדשה ואע"פ שנתן לה גט האחרון לא פסלה מן הכהונה אם ימות בטלה הראשון דהא לאו גט הוא כלל שהרי היה בעלה חי נמוקי יוסף: וביד פ' י' דהלכות גירושין סי' ו':

זה המדרש דרש ר' אלעזר בן מתיא:    גמ' אמר רב יהודה אמר רב הוה ליה לר' אלעזר למידרש ביה מרגניתא ודרש ביה חספא דה"ל למידרש כדתניא אשה גרושה מאישה אפי' שלא כתב לה בגט אלא הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם פסולה לכהונה אם מת בעלה והותרה להנשא ואסורה לחזור אליו אם הוא כהן והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה ומ"מ גם דְרַש ר' אלעזר בן מתיא אמת הוא וכן פי' הרמב"ם ז"ל וכתבו המפרשים ז"ל דה"ה דשריא למקדש: ואיתא בת"כ פ"א דפ' אמור:


פירושים נוספים