פתיחת התפריט הראשי

משנה יבמות י ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק י · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת, אם לא ידע את הראשונה משהגדיל, הראשונה חולצת ולא מתייבמת, והשניה או חולצת או מתייבמתלט.

רבי שמעון אומר, מייבם לאיזו שירצה, וחולץ לשניה.

אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד, ואחד שהוא בן עשרים מג שנה שלא הביא שתי שערות.

נוסח הרמב"ם


פירוש הרמב"ם

בן תשע שנים ויום א' שבא על יבמתו ומשהגדיל כו': היות הראשונה חולצת ולא מתייבמת לפי שביאת בן תשע שנים כמאמר בגדול וכבר נקדם לך שאם נתן גדול מאמר ליבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת ובן כ' שנה שלא הביא ב' שערות אם נראו בו סימני סריס הוא סריס חמה ואם לא נראו בו הרי הוא במדרגת קטן לכל המצות ודינו בענייני התשמיש כדין בן תשע שנים ויום אחד עד שיגיע לחמש ושלשים שנה וכשיהיה לו יותר על חמש ושלשים שנה ולא הביא שתי שערות הרי הוא סריס חמה אע"פ שלא נראו בו סימני סריס וסימני סריס הם כל שאין לו זקן ושערו לקוי ר"ל שערות ראשו דקים חלושים מאד ובשרו מחליק ואין מימי רגליו מעלין רתיחה ומטיל מים ואינו עושה כיפה ר"ל העדר קלוח השתן ושכבת זרעו דוהה ר"ל שמראיתו כהה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כשאר הבריאים וקולו דק עד שאינו ניכר בין קולו לקול הנשים. וכשיראו בו אחד מאלו הסימנים ונשלמו לו כ' שנה ולא הביא שתי שערות הרי הוא סריס חמה ובתנאי שלא יהיו בזקנו ב' שערות או יותר לפי שכשיהיו בזקנו אפילו שתי שערות לא יהיה סריס עד שיהיו בו הסימנים כולן [ויהיה בן עשרים שנה] או עד שיהיה בן ל"ה שנים ויום אחד ומכאן יתבאר לך ששתי שערות הנזכרות בכל מקום באיש ובאשה אינו ר"ל שיצמחו באי זה מקום שיהיו בגוף אלא מתנאי השערות שיצמחו למטה בגוף במקומות הידועים שהשער צומח בו ודע זה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אם לא ידע הראשונה משהגדיל, ראשונה חולצת ולא מתיבמת - דזיקת שני יבמין עליה הואיל ולא ידעה משהגדיל לא יצאת ידי ייזילה ראשונה:

רבי שמעון אומר מיבם לאיזה שירצה - דלית ליה לרבי שמעון זיקת שני יבמין. מ והכי נמי אמרינן בפרק ארבעה אחים מא:

וחולץ לשניה - דהא לאו צרות נינהו לאפטורי חדא ביבום חברתה, ויבומי תרווייהו לא, הואיל והויא צרתה במקצת מאמר דרבנן, מחזו כשתי יבמות הבאות מבית אחד מב:

אחד בן תשע ואחד בן עשרים - שניהן שוין לכל האמור למעלה, דכל כמה דלא אייתי שתי שערות קטן הוא, עד שיהיה בן ל"ה שנה, ואם הגיע לחמש ושלשים שנה ולא הביא שתי שערות אף על פי שלא נראו בו סימני סריס המפורשים למעלה, מד הרי זה סריס חמה:

פירוש תוספות יום טוב

אם לא ידע. המלה מפורשת ברפ"ח:

והשניה או חולצת או מתיבמת. ופליגא אמשנה ט' דפ"ג דתנן חולצת ולא מתיבמת משום דמאמר דוחה אפילו לצרת בעלת זיקת שני יבמין וה"נ הרי עשו ביאת קטן כמאמר בגדול. אלא ההוא תנא גזר משום שתי יבמות הבאות מבית א' כמפורש התם ומשום דבגדול קאי אשמעינן בגדול והוא הדין לקטן והאי תנא דהכא סבירא ליה דלא גזר. ומשום דבקטן קאי אשמעינן בקטן והוא הדין לגדול. הכי איתא בגמרא. והוא הדין דתנא דהכא פליג אמתניתין דלעיל בפרקין. בן תשע שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת. ואע"ג דליכא צרה. אפילו הכי גזרו שעליה זיקת שני יבמין. משום שתי יבמות הבאות מבית אחד:

רבי שמעון אומר מיבם לאיזו שירצה. כתב הר"ב דלית ליה לרבי שמעון זיקת שני יבמין. וכ"כ רש"י. ורוצה לומר דלא משכחת אליביה דר' שמעון זיקת שני יבמין משום דמספקא ליה אי קני לגמרי אי לא קני כלל. ומ"ש והכי נמי אמרינן בפרק ד' אחין. כלומר וה"נ אמרינן במאמר בגדול דפליג ר' שמעון בפרק ד' אחין. שוב מצאתי כדברי בספר חכמת שלמה. וצריך עיון דלא אכפל ר' לאשמועינן במתניתין דלעיל דפליג [ר"ש] וסבר [דשרי] ליבומי כשירצה כי היכי דאכפל לאשמעינן דרבי שמעון לא פסל:

וחולץ לשניה. כתב הר"ב ויבומי תרווייהו לא הואיל והוי צרתה במקצת מאמר דרבנן וכן לשון רש"י. גם זה הלשון אינו מדוקדק. ולעיל פרק ד' אחין כתבו ויבומי תרווייהו לא דדילמא מאמר קני והוי ב' יבמות הבאות מבית אחד:

ואחד שהוא בן עשרים. ולא נראו בו סימני סריס כמ"ש הר"ב בסוף פרק ה' דנדה. [* ומה שכתב הר"ב המפורשים למעלה. רצונו לומר בפרק ח' משנה ד']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לט) (על המשנה) או מתיבמת. ופליגא אמשנה ט' דפ"ג דתנן חולצת ולא כו' משום דמאמר דוחה אפילו לצרת בעלת זיקת ב' יבמין וה"נ הרי עשו ביאת קטן כמאמר בגדול אלא ההוא תנא גזר משום ב' יבמות הבאות מבית אחד ואיירי בגדול וה"ה לקטן. ותנא דהכא לא גזר ואיירי בקטן וה"ה לגדול. וה"ה דתנא דהכא פליג אמתניתין ח':

(מ) (על הברטנורא) וכ"כ רש"י. ור"ל דלא משכחת אליביה דר"ש זיקת ב' יבמין משום דמספקא ליה אי קני לגמרי אי לא קני כלל:

(מא) (על הברטנורא) כלומר במאמר בגדול דפליג ר"ש התם. וצ"ע דלא איכפל רבי לאשמעינן נמי בסיפא דמ"ח כי היכי דאיכפל לאשמעינן דר"ש לא פסל:

(מב) (על הברטנורא) וכן לשון רש"י. והלשון אינו מדוקדק. ובפרק ד' אחין כתבו ויבומי תרווייהו לא דדלמא מאמר קני והוו שתי יבמות הבאות מבית אחד:

(מג) (על המשנה) ואחד כו'. ולא נראו בו סימני סריס:

(מד) (על הברטנורא) בפרק ח' משנה ד':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בן ט' וכו':    תוס' פ' ד' אחין (יבמות ד' ל"ב) אם לא ידע הראשונה משהגדיל דהואיל ולא ידעה לא יצאת מידי נפילה הראשונה:

השניה או חולצת או מתייבמת:    הראשונה חולצת ולא מתייבמת גרסי' וכתב החכם ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל השניה או חולצת או מתייבמת נ"ל כשהוא מייבם מייבם תחלה ואח"כ חולץ לראשונה ודו"ק ע"כ וז"ל הירושלמי דפירקי' ודפ"ד אחין השניה או חולצת או מתייבמת הראשונה חולצת ולא מתייבמת הכא את אמר חולצת והכא את אמר מתייבמת הדא דאת אמר חולצת ר"מ ור"ש והדא דאת אמר מתייבמת ר"ש ורבנן ר' אבין ור' ביסנא בשם ר' אחא והוא שיבם ואח"כ חלץ אבל אם חלץ בתחלה אסור שמא קנה מאמר ונפטרה בחליצת חברתה ע"כ: ובגמ' דידן פריך דכי היכי שעשו ביאת קטן בן ט' כמאמר בגדול לפסלה על האחין כן יעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול לדחות אשתו גמורה מיבום כדתנן לעיל בפ"ד אחין בשלש נשים חולצות ולא מתייבמות הכא נמי אמאי קתני מתני' או חולצת אי מתייבמת ותירץ רב לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ושמואל ור' יוחנן אמרו עשו ועשו ופרכי' ויעשו הכא נמי ואמאי מייבמה שניה ומשני דתנאי היא דתנא דלעיל דארבעה אחין גזר משום צרה ואשמועי' בגדול וה"ה בקטן והא דאמר גדול משום דבגדול קאי והאי תנא דהכא ס"ל נמי עשו אלא דלא גזור משום צרה ואשמועי' בקטן וה"ה בגדול והאי דקאמר בקטן משום דבקטן קאי והאי שמעתתא אמרה ר' אלעזר בי מדרשא ואיקפד עליה ר יוחנן משום דלא אמרה בשמיה:

ר"ש אומר מייבם וכו':    והכי נמי אמרי' בפ"ד אחין במאמר בגדול דפליג ר"ש:

אחד שהוא בן ט' שנים ויום א' וכו':    בגמ' רמי עלה דהא תנן בנדה פ' יוצא דופן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים שנה והוא סריס לא חולץ ילא מייבם וכו' ומשני רב שמואל בר רב יצחק דהיינו דוקא כשנולדו לו סימני סריס דיקא נמי דקתני והיא סריס ש"מ אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישי' דלמא מייתי: וביד בהלכות יבום פ"ה סי' כ"ב ובטור א"ה סימן קס"ז:


פירושים נוספים