פתיחת התפריט הראשי

עיקר תוי"ט על יבמות י

(א)

(א) (על הברטנורא) אע"ג דקתני ואמרו לה לשון רבים מצינו דנשנה אפילו בשביל חד בריש פ"ג דכריתות. נ"י. ואפשר דאשמועינן דאפילו היתה האמירה ע"י רבים כגון עד מפי עד אפ"ה תנשא כדתנן בסוף מכילתין:

(ב) (על הברטנורא) ואין זה עוקר דבר מן התורה כו' וטעמא דמלתא דעבידא לגלויי ושהחמרת עליה בסופה כל כך ודאי קושטא קא מסהיד וכי דייקא ומנסבא שפיר מנסבא ואנן סהדי במלתא ופרסום כזה נחשב בכל מקום כעדות גמורה אפילו מדאורייתא והכתוב מסרו לחכמים לדעת איזה דבר מפורסם ונכרים דברי אמת שיהיה חשוב כעדות והא דקאמר משום עגונה ה"ק חכמים שהן מחמירין בכ"מ הקילו בזה וחשבו פרסום ולדונו כעדות ברור. נ"י בשם הרא"ה. אבל התוספ' כתבו דתקנת חכמים היא ולא הוה עוקר דבר מן התורה כיון שיש בדבר קצת טעם וסמך:

(ג) (על המשנה) ואין לה כתובה. מנה ומאתים ותוספות ונדוניא דהא עוברת על דת היא ובעוברת על דת וחברותיה אמרינן בכתובות שאין לה תוספת וזו ודאי אף נדוניא אין לה. נ"י בשם הריטב"א. עתוי"ט:

(ד) (על המשנה) פירות. משני מה שאכל קודם שבא ראשון. נ"י:

(ה) (על המשנה) מזונות. ואפילו מה שלותה ואכלה תחתיו. רש"י:

(ו) (על המשנה) תחזיר גמ' פשיטא מהו דתימא כיון דתפסה לא מפקינן מינה קמ"ל, ואפילו תפסה שלא בעדים דלא מהני לה שום מיגו. ופירוש בירושלמי דדוקא מה שנטלה לאחר שבא הראשון אבל מה שתפסה קודם לכן לא תחזיר ואפילו תפסה בעדים, ומסיים בירושלמי כמו דלא מפקא מיניה כך לא מפקא מינה ע"כ. כלומר השוו המדות דלפי הסברא היתה מחויבת להחזיר שתפסה קודם שבא ראשון דלא ידעה שאסורה לו:

(ז) (על הברטנורא) קודם שגירש השני הר"מ. וטעמא דאחר שגירשה השני אפילו היה כמחזיר גרושתו אחר שנשאת הא קיי"ל שאין ממזר מחייבי לאוין ולא קנסוה בו חכמים. הה"מ:

(ח) (על הברטנורא) לומר שאסור בממזרת:

(ט) (על המשנה) זה וזה כו'. דכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו ללמד שאינו מטמא על אשתו פסולה גמ'. וזו פסולה לו דאשת כהן אפילו שנאנסה אסורה לבעלה:

(י) (על הברטנורא) והיינו הראשון אבל השני מדינא לית ליה:

(יא) (על הברטנורא) דאף על פי שהיא אשת ישראל ומותרת לבעלה כשנאנסה פסולה מיהת לכהונה:

(יב) (על הברטנורא) ונסתפקו התוספ' אי מתניתין ר"מ כדלעיל אבל לרבנן לא גרעה מזרה אחרת, א"נ אפילו כרבנן וקנסוה שלא ליתן לה מעשר אע"פ שמותרת לאכלו. ולהר"מ מפשט פשיטא ליה דקנסוה:

(יג) (על הברטנורא) דאלו בתרומה דאורייתא לא איצטריך למתני דכיון דקנסוה אמעשר כ"ש אתרומה:

(יד) (על הברטנורא) וצריכא לאשמועינן דאפילו לזרעה קנסו רבנן. גמרא:

(טו) (על המשנה) ר' יוסי כו' ור"ש. בגמרא פליגי איכא מ"ד דבתראי מודו לקמאי ר"ש מודה לר"א דאי לא קניס בביאה דעיקר איסורא כ"ש בממונא. ורבא לא מודה לר"ש באיסורא ותרווייהו מודו לר"י דביתבה תותיה, לא קנסו כ"ש בכתובה דלמשקל ומיפק ור"י לא מודה להו ביתבה תותיה ור' יוחנן אמר קמאי מודו לבתראי ר"י מודה לר"א כתובה דמדידיה לדידיה לא קניס כ"ש במדידה לדידיה ור"א לא מודה לר"י במדידיה לדידה ותרווייהו מודו לר"ש דבמחיים לא קנסו כ"ש לאחר מיתה ור"ש לא מודה במחיים:

(טז) (על הברטנורא) וכן הוא לשון רש"י. ונ"ל שרוצה לומר דפליג וסבר דאפילו בתחלה מיבם. והא דתנן פוטרת צרתה משום דאשכחן בפי"ג דיש נשים שאין פוסרות צרותיהן קמ"ל דזו פוטרת:

(ב)

(יז) (על הברטנורא) ומעמא שאין זו הוראת ב"ד אלא מעות:

(יח) (על המשנה) וקלקלה. מפרש בגמרא כגון אלמנה לכה"ג גרושה כו' דלהכי לא שריא אבל זינתה לא מ"ט אתון הוא דשויתון פנויה:

(ג)

(יט) (על המשנה) ובנה. י"ל דאו בנה קאמר דכיון שזה שהוא בכאן אנו יודעים אימתי מת וכשאומר אח"כ שאותו שבמדינת הים מת ביום פלוני ממילא ידעינן על מי ' ' שהעידו שמת ראשון:

(כ) (על המשנה) א"ל. שנים אחרים הזימו לראשונים והתורה האמינה למזימין יותר מן הרא. שונים. נ"י:

(כא) (על המשנה) ראשון כו'. הו"ל למתני סתם והולד. ממזר אלא משום סיפא דמחלק בין ראשון לאחרון תני נמי הכי ברישא. גמרא:

(כב) (על המשנה) ממזר. אליבא דכ"ע שהרי פוגע הוא באשת אחיו כיון שהיה לו בן כשמת. ואשת אחיו בכרת. נ"י:

(כג) (על המשנה) תצא. דקנסינן לה אע"פ שכבר מת משום דאיבעי, לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתוב' ולא תנאי כתובה:

(כד) (על המשנה) ראשון. דלפני השמועה שנולד בעוד שבעלה חי ממזר:

(כה) (על המשנה) והאחרון. דלאחר שמועה כלומר שלא רצה היבם לגרשה אינו ממזר מן התורה אלא מדרבנן דקנסוה. נ"י. ומ"ש שלא רצה שלא בדקדוק כתב כן דאטו ברשיעי מיירי:

(כו) (על המשנה) אף על פי כו'. לפי שא"צ גט ואין חוששין שמא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט כדאמרינן בנשאת דתלו למימר דבטעות הוו קדושין שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת והואיל ולא עבדא אסורא לא קנסינן לה אבל בנשאת דעבדא אסורא קנסינן לה. גמרא. וכיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה עבדא אסורא קרינן לה דהא לא שרינן אלא בנתקדשה לבד. נ"י. ועתוי"ט:

(ד)

(כז) (על המשנה) ואמרו לו כו'. היינו דוקא בשאמר לו ב' עדים שמתה אשתו אבל כשא"ל עד אחד על מיתת אשתו אין יכול לישא אתותה. תוספ':

(כח) (על הברטנורא) דהוה אמינא דקל וחומר היא ומה במקום שבא על אשת איש דיש היתר בחייו ע"י גט נאסר בעלה האוסרה מקום שבא על איסור חמור כגון אחות אשתו שאשתו אוסרת אחותה כל ימיה אינו דין שנאסר אשתו האוסרת אחותה קמ"ל ושכב במזיד לא אסרה הלכך בשוגג כי מתניתין לא גזרו בה רבנן. גמרא:

(כט) (על הברטנורא) והוא הדין לכל הקרובות:

(ל) (על המשנה) מותרת כו'. דנושא אדם אנוסת אביו כו'. ומתניתין דלא כר"י דר"פ כדלקמן:

(לא) (על המשנה) מותר. דפקע לה איסור אחות אשה וכל שכן דאם מתה השניה דמותר בראשונה. ב"י:

(לב) (על הברטנורא) פירש"י דהא כולי עלמא ידעי דאין אדם משים בעילתו בעילת זנות הלכך קים להו דנשואי שניה אינה כלום ולא בעיא גט כו'. ולתנא קמא טעמא דהניסת בעד אחד אסורה לחזור לא משום שמא יאמרו זה מחזיר גרושתו אלא משום דלא דייקא שפיר הלכך מאן דנסבה פסלה אקמאי:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(לג) (על המשנה) על ידי. עליהן. נ"י:

(לד) (על הברטנורא) דוקא לענין יבום:

(לה) (על הברטנורא) כ"כ הר"מ. וחליצה לא, כדאיתא לקמן משנה ד' פרק י"ב דלרבנן אין בחליצת קטן כלום וקשיא דאם חליצה ביבמה לית ליה כל שכן גט דלית ליה דהא בגדול לא אתי גט אלא מכח חליצה וכן חזר הר"מ בחבורו דאין לו גט. ועתוי"ט:

(לו) (על המשנה) על ידי אחין שעשו בה מאמר תחלה דהא כיצד אבסוף קאי. רש"י:

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(לז) (על המשנה) לא פסל. דלר' שמעון ספק קניא כו' ומותר לקיים הראשונה אבל שניה לא מקיים דדילמא ביאתו קניה בראשונה וקיימא שניה עליה באיסור שני בתים. רש"י:

(לח) (על הברטנורא) כלומר אפילו מדרבנן דלא תקנו לו נשואין כדאיתא בגמ' ריש פי"ד כיון דאתא לכלל נשואין ואע"ג דבקטנה תקנו משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר:

(ט)

(לט) (על המשנה) או מתיבמת. ופליגא אמשנה ט' דפ"ג דתנן חולצת ולא כו' משום דמאמר דוחה אפילו לצרת בעלת זיקת ב' יבמין וה"נ הרי עשו ביאת קטן כמאמר בגדול אלא ההוא תנא גזר משום ב' יבמות הבאות מבית אחד ואיירי בגדול וה"ה לקטן. ותנא דהכא לא גזר ואיירי בקטן וה"ה לגדול. וה"ה דתנא דהכא פליג אמתניתין ח':

(מ) (על הברטנורא) וכ"כ רש"י. ור"ל דלא משכחת אליביה דר"ש זיקת ב' יבמין משום דמספקא ליה אי קני לגמרי אי לא קני כלל:

(מא) (על הברטנורא) כלומר במאמר בגדול דפליג ר"ש התם. וצ"ע דלא איכפל רבי לאשמעינן נמי בסיפא דמ"ח כי היכי דאיכפל לאשמעינן דר"ש לא פסל:

(מב) (על הברטנורא) וכן לשון רש"י. והלשון אינו מדוקדק. ובפרק ד' אחין כתבו ויבומי תרווייהו לא דדלמא מאמר קני והוו שתי יבמות הבאות מבית אחד:

(מג) (על המשנה) ואחד כו'. ולא נראו בו סימני סריס:

(מד) (על הברטנורא) בפרק ח' משנה ד':