רי"ף על הש"ס/חולין/דף ו עמוד ב

הלכות רב אלפס

שישחוט את הורידין אמר רב חסדא לא לכל א"ר יהודה אלא לעוף הואיל וצולהו כולו כאחת אבל בהמה הואיל ומנתחה אבר אבר לא צריך.

תניא כותיה דרב חסדא שחט שני חצאי סימנין בעוף פסולה ואין צריך לומר בבהמה רבי יהודה אומר בעוף עד שישחוט את הושט ושני ורידין אמר רבי יוחנן ורידין לרבי יהודה מנקבן ואפילו בקוץ בשעת שחיטה וכשרין ומאי שנא בשעת שחיטה הואיל ודם חמים הוא ונפיק.

שלא בשעת שחיטה קריר ולא נפיק:

מתני' השוחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתן כשרה:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות כשר כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא והלכתא כרב דקיימא לן הילכתא כרב באיסורי ועוד דההוא תורא דאישתחוט בשנים ושלשה מקומות עאל רב יצחק ושקל משופרי שופרי מיניה אמר ליה רבי זירא למדתנו רבינו משנתנו בשני סכינים ושני בני אדם.

וכן שחיטה העשויה כמסרק ושחיטה העשויה כקולמוס כשרה אמר רב יהודה אמר רב החליד סכין בין סימן לסימן פסולה.

תחת העור כשרה מאי קא משמע לן תנינא או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו רבי ישבב אומר נבלה ומטמאה במשא רבי עקיבא אומר טרפה אי ממתני' הוה אמינא הני מילי מלמטה למעלה דלא עביד כדרכה דשחיטה אבל הכא מלמעלה למטה דעביד כדרכה דשחיטה אימא שפיר דמי קמ"ל בי רב אמרינתחת העור איני יודע וכן תחת המטלית וכן תחת צמר מסובך

רבנו ניסים (הר"ן)

הואיל וצולהו כולו כאחד לפיכך צריך להוציא כל דמו:

מנקבן בקוץ בשעת שחיטה שאין צריך לשחטן בסכין שאינן משיעור שחיטה ולא הוזכרו אלא להותיא מהן דם וכתב הראב״ד ז״ל דמדנקט צולהו כולו ולא נקט מבשלו משמע דשחיטת ורידין לא סגי אלא בצלי משום דנורא מיש[א]ב שאיב ליה לדמא ולא בעינן חתיכת שאר חוטין כדאמרינן לקמן בפרק הזרוע אמר רב הונא חוטין שבלחי אסורין וכל כהן שאינו יודע ליטלן אין נותנין לו מתנות ולא היא אי בטוויא מידב דייב אי בקדרה איידי דחתך להו ומלח להו מידב דייבי הילכך לצלי הוא דסגי בשחיטת ורידין אבל לקדרה דבעינן חתיכת חוין אפילו שחט את הורידין צריך לחתוך את העוף אבר אבר ולחתוך גם כן כל החוטין שבגוף ולמלוח במקום חתך ובבהמה נמי דאמרינן דבניתוח אבר אבר סגי ולא סעי למחתך חויין גופייהו היינו לצלי אבל לקדרה לא סגי עד דחתיך להו לכלהו חוטין והביא ראיה לדבריו מדאמרינן בפרק גיד הנשה חמשא חוטי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא וקאמר דהתם ודאי בשנחתכו ורידין היא דאי לא נחתכו כלל מאי שנו הני דנקט אלא ודאי דההיא לקדרה קאמר דאפילו בשנחתכו וורידין בעוף אי נמי בבהמה שנחתך אבר אבר לא סגי אלא בחתיכת החוטין והא דנקט הני תרי לאו לאפוקי שאר חוטין שבגוף אלא רבותא קא משמע לן דאף על גב דהני סמיכי לורידין אין יוצאין מידי דמן להתירן לקדרה וכל שכן שאר החוטין שהן רחוקין מן הורידין זהו דעת הראב״ד ז״ל באיסור משהו שלו ולא נהירא מדאמרינן תרי משום דמא משמע דתו ליכא דומיא דתלתא משום תרבא דליכא טפי ועוד שלדבריו אי אפשר לבשל עוףש לם וכבר פשט המנהג בהפך ומנהגן של ישראל תורה היא אלא ודאי כל ששחט את הורידין בין עוף בין בהמה מותר לבשלו שלם כמות שהוא דאף על גב דאמרי׳ לא אמר ר״י אלא בעוף היינו לומר דבהמה הואיל ומנתחה אבר אבר לא צריך אבל אין הכי נמי שאם רצה לנוג בה כעוף הכשרה כעוף וההיא דגיד הנשה בשנשחטו ורידין ודאי הוא ודוקא הני תרי הוא דבעו חתיכה משום דקים להו לרבנן שהוא כנוס בתוכן אינו נשפך דרך הורידין אבל בשאר החוטין כולן לפי שהן מתמצין דרך הורידין אין צריכין חתיכה והאי דנקט הכא צולהו אורחא דמלתא קתני והוא הדין לקדירה ובלבד שיחתוך דידא ודלועא אי נמי קא משמע לן דאפי׳ לצלי כל שלא שחט את הורידין אסור ולא אמרינן דשאיב ליה נורא ואף על גב דגבי בישרא דאסמיק וכן ביעי וכן מיזריקי איפליגו לקמן בפרק גיד הנשה אי מצמת צמית ליה נורא אי מידב דייב ומסקינן דמידב דייב היינו כשהורידין עצמן מונחין על פני האש אבל חוטין אלו שבתוך הגוף אין רואין פני האש ולפיכך אין כח באש להוציאן מידי דמן ולענין הלכה קי״ל כר״י דהכי אמרי׳ בפ״ק דברכות והזהרו בורידין כר״י וכבר כתבנו במשנתנו דר״י אפי׳ דיעבד מצריך חתיכת ורידין כלומר שאם לא חתך את הורידין צריך שינתח אבר אבר ונמצינו למדין שבהמה או עוף שנשחוט ורידיו צולה אותן והן שלימין בלא חתיכת חוטין כלל דלצלי לא בעינן חתיכת חוטין כדמוכח ההיא דפרק הזרוע [ולקדרה חתיכת חויין דידא ודלועא נמי בעי ודאשארא לא בעי] לא שחט את הורידין צריך לנתח אבר אבר עבר וצלאן בלא חתיכת אבר אבר צריך לחטט אחר כל החוטין בכל מקוםש הן אבל הבשר עצמו אינו נאסר דדם משרק שריק ואינו מפעפע בצלי ולפיכך אינו אוסר אלא כדי קליפה זהו דינו של צלי אבל לקדרה אע״פ ששחט את הורידין או שחתך אבר אבר צריך לחתוך שביד ושבלחי ואין חתיכת הורידין מועלת להם לפי שאין נשפכין דרך שם וכמו שכתבתי ויש מי שאומר שלא נאמרה חתיכת שני החוטין אלו אלא בבהמה אבל בעוף אינו צריך שחוטי העוף רכין הן ודמן יוצא על ידי מליחה ונראה שאין כן דעת ר״ח ז״ל עבר ובשלן שלמים בלא חתיכת ורידין אם יש בקדרה כדי לבטל הדם שבכל החוטין שרי ואי לא אסור ובין כך ובין כך צריך לחטט אחר הוטין ולהוציאן שהן עצמן אסורין לפי שאין יוצאין מידי דמן והיכא שנסתפק לו אם נשחוט ורידיו אם לאו בעוף צולהו ומשבלו כולו כאחד שהואיל והוא צריך לשחטן חזקה נשחטו אבל בבהמה שאין צריך לשחוט את הורידין לפי שדרכה לנתחה אבר אבר אסור לצלותה או לבשלה שלימה עד שיודע לו שנשחטו:

מתני׳ השוחט שני ראשים כאחד שחיטתון כשרה הא דמשמע ממתני׳ דשוחט שני ראשים דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא מוקמינן לה בגמרא בקדשים אבל בחולין אפי׳ לכתחלה:

שנים אוחזין בסכין ושוחטין כל אחד אוחז בסכין שלו ושוחט והכי מסקנא בגמרא:

אפי׳ אחד מלמעלה ואחד מלמטה אע״פ שאין השחיטה במקום אחד כיון שבין שניהם שוחטין רוב סימנין שחיטתן כשרה:

גמ׳ השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה כתב רש״י ז״ל שחתך כאן מעט וחזר והתחיל לשחוט למעלה או למטה ואין לשון זה ברור שאם חתך מיעוט סימנין למעלה ומיעוט למטה היכי מצטרפי והא ליכא רוב חללו של סימן ולא רוב היקפו אלא הנכון ששחט בשנים ושלשה מקומות בהיקפו של סימן בין שאותן שחיטות הן זו כנגד זו בין שאחת למעלה ואחת למטה כיון שכולן בהיקפו של סימן ואילו תצפרם במקום אחד יהיה בהן רוב בהיקפו של סימן כשר וכן כתב רב אחא משבחא בשאלתות בפרשה בהעלותך והיכא דשחט מקצת סימנים בחדא דוכתא ואידחי ידיה בדוכתא אחריתא ושחיט הנך סימנין באידך גיסא בין זה כנגד זה בין זה שלא כנגד זה כשר עד כאן וכן נמי שחט הושט כלפי הראש והקנה כלפי הגוף כשר והכי מוכח בברייתא בגמ׳ ושמואל פליג עליה דרב משום דס״ל דבעינן שחיטה מפורעת כלומר מגולה וניכרת דהיינו במקום אחד והלכתא כרב וכו׳:

לימדתנו רבינו בלקיחה זו: משנתו בשני סכינין ושני בני אדם דלא תימא כי תנן שנים אוחזין בסכין ושוחטין היינו דוקא בסכין אחד ומאי אפי׳ אחד מלמעלה ואחד מלמטה אף על פי שהן שוחטין באלכסון ומכל מקום השחיטה כולה מחוברת דליתא אלא מלקיחה זו אנו למדין דאפי׳ בשני סכינין ושני בני אדם מכשר במתניתין וכן שחיטה העשויה כמסרק כגון זו וכשנשחט רוב חללו של סימן:

ושחיטה העשויה כקולמוס באלכסון:

החליד הסכין בין סימן לסימן כגון שהחליד הסכין בין קנה לושט ושחט את הושט ואחר כך הוציא את הסכין ושחט את הקנה כדרכו מלמעלה למטה:

תחת השני ששחט כבר הראשון הני מילי מלמטה למעלה דכיון דתחת השני החליד לא אפשר אלא מלמטה למעלה קא משמע לן רב דאפילו מלמעלה למטה שחיטתו פסולה ומתניתין דנקט מלמטה למעלה לרבותא נקטה שאף על פי שכבר נשחט הראשון בהכשר שחיטתו פסולה ונקט נמי אורחא דמילתא דכששחט סימן ראשון בהבאה כשחזר לעשות הולכה נתחב ראש הסכין בין סימן שני לצואר:

תחת העור איני יודע דאף על גב דעור לאו בכלל שחיטה הוא אפשר כשהחליד הסכין מתחתיו ושחט את הסימנין חלדה מיקריא וכן מטלית הכרוכה לה סביבות צוארה:

וכן תחת צמר מסובך ואף על פי שאינה מגופה של בהמה ומיהו אמרי רבוותא ז״ל דדוקא כשכרוך על צואר הבהמה אבל מטלית וצמר דעלמא לא:

גרסינן בגמרא בעי רב פפא החליד במיעוט סימנין מהו תיקו פירש רש״י החליד במיעוט סימנין לאחר ששחט רובן בה כשר מהו מי אמרי׳ הא אישתחיט שפיר בורב סימנין או דילמא חדא שחיטה היא והא איתה בה חלדה וסלקא ביקו ולחומרא וכן פירש רש״י ז״ל בעיא דשהה במיעוט סימנין דאמרי׳ בסמוך וכתב ז״ל דלענין הגרמה נמי כך היא דהגרמה פוסלת אפי׳ במיעוט בתרא דסימנין הלכך אפי׳ שחט שני שלישים והגרים שליש מחמרינן ומטרפינן אלו דברי רש״י זכרונו לברכה ולפי פירושו היו לו לרב אלפסי ז״ל להביא בהלכות אלא שאין דברי רש״י ז״ל מחוורין דמאחר ששחט סימנין למה יפסלו במעוט אחרון והלא אם רצה לעקרן ביד הרשות בידו ועוד דמה שכתב גם כן דהגרמה פוסלת בהן ליתא דהא אמרי׳ בפ״ק דשחט שני שלישים והגרים שליש כשרה לכ״ע וליכא מאן דפליג בה אלא רבנן דלית להו בשחיטה רובו ככולו אבל לדידן דקיי״ל כסתם מתני׳ דרובו של אחד כמוהו שחט שני שליש והגרים שליש כשרה ותו קשיא עליה דתניא בתוספתא בהדיא שחט רוב אחד בעוף אע״פ ששהה זמן מרובה וגמרה שחיטתו כשרה אלא עיקרן של דברים כדברי רבינו ת״ם ז״ל דהחליד הסכין במיעוט ברא דסימן קמא [בבהמה] קא מבעי ליה ואליבא דרב יהודה דאמר תחת העור כשרה:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט